לח: שור שנגח ד' וה' פרק רביעי
בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מואב ובבראשית רבה סוף פרשת ויצא קאמר דכששלח דוד יואב אל ארם נהרים ואל ארם צובה פגע במואבים ובקש לאבדם והביאו לו
יח א ב מיי' פ"ד מהל'
א) נזיר כג: הוריות י:,
אסטראות שלהם אל תצר את מואב והשיב דוד שהם פירצו גדר תחילה דכתיב וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור משמע שמאותה שעה הותרו
ב) נזיר שם הוריות יא.,
מטמאי משכב ומושב
ג) [יבמות כד: קדושין עה:
הלכה י:
ותירץ ר"י דדיחויא בעלמא השיב וקרא דשופטים ח)[שלחצם] עגלון מלך מואב היה לו להביא אלא שמן התורה היה רוצה להביא ח)[להם
יט ג מיי' פ"א מהל'
סנהדרין פה: חולין ג: נדה
תשובה] מפני חילול השם אע"פ שעל
אדומים מייתי קרא דקבלה ויאסוף אליו בני עמון ועמלק
וילך ח)[ויך את ישראל] וירשו את עיר
נו:], ד) יבמות טז. נדה נו:,
נערה הלכה י סמג
ה) מהרנ"ש מ"ז, ו) כתובות
התמרים מ"מ כל זמן דמשכח דברי
עשין כד טוש"ע אה"ע סי'
❖
יא. כט., ז) בס"א: משומד,
קע:
תורה ניחא ליה לאתויי:
מואבים עצמן לא כל שכן אמר לו הקב"ה לא
מואבים עצמן. שהתחילו בקלקול
❖
ח) רש"ל,
מואבים עצמן לא כל שכן.
ושכרו את בלעם: פרידות. גוזלות:
כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי
וא"ת תינח מואב
בתו של רבי אם ראויה. לזרע כשר
מוסף רש"י
פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות
תורה אור השלם
אדומי ועמון מאי איכא למימר וי"ל
על אחת כמה וכמה שתחיה:
דקאמרה מואב. משמע
המואביה ונעמה העמונית והלא דברים ק"ו
דאצטריך לאסור בהן אנגריא שהיו
דקאמרה מואב. לשון פריצות שהוא
מאבי (נזיר כג:). דקאמרה
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי אַל
ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקב"ה
בן עמי. בלשון נקיה
מותרים דאנגריא היה עושה שלא
תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל
מאביה: אנגריא. להשתעבד בהן
הוא, דלא רצתה להודיע
על ב' אומות גדולות ולא החריבן בתו של
תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא
ברשות ואע"פ שמזכיר ב' פרידות
להביא להם מים ומזון: שור של
דמאביה נתעברה (שם).
אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי
רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה
על עמון לא אצטריך אלא משום
ישראל שנגח לשל כותי פטור. לקמן
אל תצורם ואל תתגר
לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר
מואב: לעולם יקדים אדם
בם. ומדלא כתיב בהו
דברים ב ט
דבר טוב על אחת כמה וכמה דהוה חיה
יְרֻשָּׁה:
מוקי טעמא דקנס הוא שקנסום שלא
2. וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן
מלחמה, שמע מינה דאפילו
לדבר מצוה. לשם מצוה נתכוונו
א) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
יטמעו ישראל בבנותיהם ודיין בקנס
צערא לא ליעביד להו, ולא
אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם
כדאיתא בפרק מי שאמר הריני נזיר
עוד אלא אפילו בכירה
זה אבל כולי האי לא קנסינן שיהו
כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי
אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אפילו שכר
דקריתיה מואב הכתוב
עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי
ושמע חבירו ואמר ואני (נזיר דף כג.):
הם משלמים על התם נ"ש ור"מ
שיחה נאה דאילו בכירה דקאמרה מואב
פרסמה, דכתיב ותשכב את
גרי אריות הן. ואע"ג דפסקינן
לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:
חשיב כותי כנכרי: גרי אריות הן.
אביה ובצעירה כתיב ותשכב
דברים ב יט
אמר לו הקב"ה למשה 1 אל תצר את מואב
בסוף פ"ק דיבמות (דף טז.)
עמו (שם). כותים גרי
3. וְּרחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה
בספר מלכים (ב יז) מפורש וישלח
ואל תתגר בם מלחמה מלחמה הוא דלא
אריות הן. דכתיב בספר
מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן אַרְבָּעִים
הלכה (א) דגרי אמת כולן הני מילי
ה' בהם את האריות וכותים כתיבי
מלכים וישלח ה' בהם את
וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם
הא אנגריא עביד בהו צעירה דקאמרה בן
היכא שמתגיירים לגמרי אבל גרי
התם ויבא מלך אשור (אנשים) מכותה
האריות, ונתגיירו כדכתיב
בְּמָלְכוֹ וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה
עמי א"ל הקב"ה למשה וקרבת מול בני
אריות דהכא לא נתגיירו לגמרי כדכתי'
התם בגלות שומרון
וקא חשיב שאר מקומות: מרקם
שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם
2
(יבמות כד:) והרי הם
הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְיָ לָשׂוּם
בקרא את ה' היו יראין ואת אלהיהם
עמון אל תצורם ואל תתגר בם כלל דאפילו
טהורים. עיר שרובה נכרים היא
כעכו"ם גמורים (סנהדרין
אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי
היו עובדין ומ"ד גרי אמת סבר
ודם נכרים טהור מדאורייתא דכתיב
פה:). כל הכתמים.
אנגריא לא תעביד בהו ואמר ר' חייא בר
יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה
ב)
שנמצאו בבגדים (יבמות
דלבסוף נתגיירו לגמרי:
הָעַמֹּנִית:
(ויקרא יב) דבר אל בני ישראל אשה
אבא אמר ר' יהושע בן קרחה לעולם יקדים
❖
וחכמים מטהרים. בפרק דם
טז.) הבאים מרקם
מלכים א יד כא
כי תזריע וילדה בת ישראל מטמאה
טהורים. שהן עובדי
אדם לדבר מצוה שבשביל לילה אחת
הנדה
פריך
בלידה ובנדה ולא נכרית ואע"ג
כוכבים ודמן טהור (נדה
(נדה נו:)
שקדמתה בכירה לצעירה קדמתה ארבע
נו:) לפי שלא גזרו על כתמי
אי דישראל מטהרין דמאן מטמו ומשני
דרבנן גזרו עליהם שיהו כזבין על
הגהות הב"ח
עובדי כוכבים (יבמות טז.)
.
דורות לישראל עובד ישי ודוד ושלמה ואילו
מבין ישראל ומבין הכותים בחדריהם
כתמיהן לא גזרו דהא כתמין דישראל
(א) תוס' ד"ה גרי וכו'
מפני שהן גרים. ודמן
צעירה עד רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה
טמאים לכ"ע דכותים גרי אמת הן
הלכה דכולן גרי אמת
מטמא (שם) ודמן טמא
גופייהו מדרבנן נינהו דמדאורייתא
3
❖
(נדה נו:). וטועים. שאין
ה"מ:
העמונית ת"ר שור של ישראל שנגח $ שור
והנמצאים בערי ישראל טהורין שלא
דם יהיה זובה בבשרה כתיב (שם טו)
מצניעין את כתמיהם (שם)
נחשדו על כתמיהם ואצנועי מצנעי
של כותי פטור ושל כותי שנגח שור של
שתראהו מגופה ולא שתמצאהו
שהמירו דתם וגזרו על
להו והנמצאים בערי הכותים ר"מ
כתמיהם, שאף על פי
בבגדה ואפילו ראתה מגופה אמרינן
ישראל תם משלם חצי נזק ומועד משלם
גליון הש"ס
שחטאו שהמירו, ישראלים
מטמא דנחשדו על כתמיהם וחכמים
במס' נדה (דף לד.) שלא גזרו על
נזק שלם ר"מ אומר שור של ישראל שנגח
גמ' שור של כותי פטור.
הם (יבמות טז.). מבין
מטהרים דלא נחשדו:
דם נכרית טומאה אלא בעודו לח
הנכרים. שאין ישראל
עי' סנהדרין דף פה ע"ב
שור של כותי פטור ושל כותי שנגח שור
על הנתינה. בכתובות פרש"י
❖
דרים שם (שם). שלא
תוס' ד"ה ושורו כישראל:
דתנן דם הנכרית ב"ש מטהרין וב"ה
של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם
נחשדו. ומכבסין אותם
דאצטריך לאשמועינן שיש
אומרים כרוקה וכמימי רגליה
(נדה נו:). גרי אמת הן.
למימרא דסבר ר"מ כותים גרי אריות הן
להם קנס אע"פ שדוד גזר עליהם
ג)
מטמאין לח ואינן מטמאין יבש:
מתחילתן גרים גמורים היו
רבינו חננאל
ורמינהי כל הכתמים הבאים מרקם טהורים
ועכשיו הרשיעו (סנהדרין
והקשה ר"ת דמדאורייתא אסירי
רבי יהודה מטמא מפני שהן. רובן
ד)א
פה:) ודמן טמא (נדה
כל הכתמים הבאים מרקם
בלאו דלא תתחתן כדמסיק רבא
רבי יהודה מטמא מפני שהן גרים וטועים
גרים ודמן מטמא וכישראל הם
. שיש להם קנס.
טהורים ורבי יהודה מטמא
נה:)
בפ' הערל (יבמות דף עו.) דבגיותן
אלא שהם טועין ונוהגין בחוקות
מבין הנכרים טהורים מבין ישראל ומבין
אם אנסה אדם נותן
מפני שהן גרים וטעו.
לאביה חמשים כסף כדכתיב
הכתמים הבאים מן הגוים
לית להו חתנות וכי מגיירי אית להו
הנכרים והרי הן כישראל מומר ז):
הכותים ר"מ מטמא וחכמים מטהרין שלא
ב
(דברים כב) ונתן האיש
טהורים. פי' שאין כתמי
חתנות ובפרק אלו הן הלוקין (מכות
מבין ישראל כו'. במס' נדה (דף נו:)
השוכב וגו' (כתובות כט.).
נחשדו ה) (ישראל) על כתמיהן אלמא קסבר
גוים מיטמין.
יג.) קחשיב נתינה וסתם נתינה
הבא על הממזרת.
פרכינן אי דישראל טהורין דמאן
ר"מ כותים גרי אמת הם א"ר אבהו קנס
ואע"ג דלא קרינן ביה
דקתני בכל מקום היינו בגיורת
טמאין ותרצינן לה הכי מבין ישראל
ולו תהיה לאשה שהרי
הוא שקנס ר"מ בממונם שלא יטמעו בהם
שיש לה קנס ותפסי בה קדושין
ומבין הכותים טמאים והנמצאים בערי
אינה ראויה לקיימה, אפילו
מתיב רבי זירא ואלו נערות שיש להם
ובפרק יש מותרות (יבמות פה:) משמע
הכי יש לה קנס (שם
ו) ג
ישראל במקום הפקר טהורים שלא
יא.). ועל הנתינה. מן
קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל
נמי דנתינה דאורייתא דאמר ממזרת
נחשדו על כתמיהן להפקירן אלא
הגבעונים והיא אסורה
ונתינה איכא בינייהו למ"ד דאורייתא
הכותית ואי ס"ד קנס ר' מאיר בממונם ה"נ
מצניעין אותם שלא יטמאו בהן טהרות
לקהל, דדוד גזר עליהם
הא נמי דאורייתא ובריש אלו נערות
כדאמרינן ביבמות (עח:)
והנמצאין בין הכותים ר"מ מטמא
נקנוס כדי שלא יטמעו בהן אמר אביי כדי
ועל שם ויתנם יהושע
(כתובות דף כט:) גבי פלוגתא דשמעון
שנחשדו על כתמיהן וחכמים מטהרין
שלא
חוטבי עצים ושואבי מים
התימני ור"ש בן מנסיא ואור"ת דדוד
שלא נחשדו על כתמיהן להפקירן אלא
וגו' (יהושע ט) קרי להו
נתינים (כתובות כט.). ועל
לא גזר עליהם אלא שעבוד אבל מדאורייתא אסירי לבא בקהל מלא
מצניעים אותם עד שיכבסום. אלמא מדאמר ר"מ דם כותים מטמא
הכותית. קסבר גרי אריות
תתחתן בם ובריש אלו נערות ראוי להאריך בזה יותר:
אלמא גרי אמת הן: קנס הוא כו'. וקניס ליה טפי מת"ק:
הן וישנן בלאו לא תתחתן
ועל
הכותית. סוגיא דשמעתין מוכחא דקסבר גרי אמת הן וא"ת
משום
בם (שם. ועי' תוס' שם).
א"כ מה חידוש לומר שיש להם קנס וכי תימא משום דאמר רבה בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עו.) ממזר מאחותו ומאשת איש
נתערבו בהן מרישא שמעינן ליה דיש להן קנס ואפילו ודאי ממזר וכ"ש ספק ממזרת וי"ל דהיא גופה קמ"ל דגרי אמת הן דאם היו גרי
אריות לא היו להן קנס וא"ת ולרבא דאמר בפרק עשרה יוחסין (שם) דעבד ושפחה נתערבו בהן אמאי יש להן קנס נימא לה אייתי
ראיה דלאו שפחה את ושקול דהא שפחה אין לה קנס כדמוכח באלו נערות (כתובות ד' כט.) ועל כרחך לאו מטעם שהיא בחזקת
בעולה אין לה קנס כדאמרינן בירושלמי דשפחה אפילו משומרת אין לה קנס ואע"ג דרובן לאו שפחה נינהו מ"מ תקשה לשמואל דאמר
אין הולכין בממון אחר הרוב וי"ל משום דכל חדא מוקמינן לה בחזקת אביה שהשפחות נתערבו בהן ונשאו לכותים אף על גב דלרבא
פסלו כותים משום איסור שפחה ולא מוקמינן להו בחזקת אביהן מ"מ לענין קנס לא מחשבינן להו כשפחה שלא יהא חוטא נשכר
ואף על גב דנקט רבא עבד ושפחה לאו דוקא לפי מה שפירש שהשפחות נשאו לכותים והכותים לעבד ואם כן משום עבד אין
ישראל הולד כשר: ה"נ נקנוס. מדרבנן לדרבנן
לפוסלן דנכרי ועבד הבא על בת
נמי הוי מצי למיפרך דמודו רבנן דקנסינן
להו דקתני שור
של ישראל שנגח
שור של
כותי פטור אלא
משום דסתם מתניתין
רבי מאיר פריך מרבי
מאיר ארבי מאיר:
שלא