שור שנגח ד' וה'
פרק רביעי
בבא קמא לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא יהא חוטא נשכר. והא דמשמע בפ"ק דכתובות (דף יא.
משום דהוי ליה ממון שאין לו תובעים. אי אמרת ליהוי דעניים
כ
א) ערכין כב., ב) [לקמן נג.
א מיי' פ"ו מהלכות
מאן אתי תבע ליה לדינא אי תבע ליה עני א"ל לעני אחר יהיבנא
ושם) דלית ליה לרבא האי טעמא גבי גיורת שנתגיירה
ב"מ קיז:], ג) [שמות כא],
נ"מ הלכה ג סמג עשין
ד) [באותן נגיחות כצ"ל],
ליה: מתני' שור של חרש שנגח לשור של פקח פטור. בגמ'
סז טוש"ע ח"מ סי' תו
פחותה מבת ג' שנים דמשמע ליה לרבא שאם היתה יכולה למחות
ה) [צ"ל בר חמוה]:,
סעיף ה:
כשהגדילה לא היה לה קנס
לא דמי דהתם הוא דמן הדין אין לה
ו) [ד"ה נימא], מפרש דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו אבל בנזקי מועד
❖
כא ב מיי' שם הלכה ג:
כב ג מיי' שם הלכה ו:
קנס כלל ומשום שלא יהא חוטא
מעמידין אפוטרופוס לשור היתומים
כג ד מיי' שם הלכה ה
נשכר לא אמר דניתן לה הואיל ומן
להיות במקום הבעלים לקיים והועד
שלא יהא חוטא נשכר ונתביה לעניים אמר
ועיין בהשגות ובמ"מ
תורה אור השלם
הדין אין לה אבל הכא דמן הדין
בבעליוג) וגובים הנזק מנכסי הקרקע
רב מרי משום דהוי ממון שאין לו תובעים:
ופ"י הלכה ח:
כד ה מיי' שם הלכה ד:
מתני' שור של פקח שנגח שור של חרש
1. וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ
יש לה אלא משום דבעיא למקנסה
של יתומים אבל תם דגבייתו מגופו
כה ו ז מיי' פי"ב מהל'
א
אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל
סברא הוא דמשום שלא יהא חוטא
הוא והוא מטלטלין אין מעמידין
מלוה ולוה הלכה ג
שוטה וקטן חייב ושל חרש שוטה וקטן
יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל
נשכר מוקמינן לה אדינא ובפרק
אפוטרופוס לכך כדאמרינן בפ"ק
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר
שנגח שור של פקח פטור שור של חרש
❖
ב
סי' קי סעיף א:
שמות כא כח
(דף יד:) שוה כסף מלמד שאין ב"ד
אלו נערות (כתובות דף לו:) אית ליה
נָקִי:
שוטה וקטן שנגח בית דין מעמידין להן
נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות
שלא יהא חוטא נשכר בבת ישראל
אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס
ואוקימנא ביתמי. ואיכא דאמר טעמא
שבויה משום דמוקמינן לה אקדושתה:
גליון הש"ס
אין מעמידין אפוטרופוס לתם
נתפקח החרש נשתפה השוטה והגדיל
משום דפלגא נזקא קנסא ויתמי לאו
תוס' ד"ה אין כו' ואע"ג
לגבות מגופו. תימה מאי
בני קנסא נינהו וקשיא לי א"כ מאי
הקטן חזר לתמותו דברי ר"מ רבי יוסי אומר
דהתם לאו קנסא. וכ"כ
לגבות מגופו דנקט ועוד לקמן
טעם דאין מעמידין דאין לומר משום
תוס' לקמן דף מה ע"ב
ג הרי הוא בחזקתו ד שור האצטדין אינו חייב
❖
ד"ה לא:
דאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש
בשמעתין [ע"ב] אמרינן במועד למ"ד צד
מיתה שנאמר 1 כי יגח ולא שיגיחוהו:
תמות במקומה עומדת אינה נגבית
להן אחריות כדאיתא בפ"ק (דף יד:)
גמ' הא גופא קשיא אמרת שור של חרש
מן היתומים מהאי טעמא ואי טעמא
גבי שוה כסף ואוקמינן ביתמי דלא
מוסף רש"י
שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור אלמא
משום קנסא הוא במועד מי הוי
דמי כלל דהתם מיירי בהזיקו בחיי
שור האצטדין. מנגח
אין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו
קנסא הא לאו בחזקת שימור קיימי:
האב ומשום דמטלטלי דיתמי לא
והורג אנשים ושחוק הוא
אימא סיפא שור של חרש שוטה וקטן שנגח
ומעידין בהן בפני אפוטרופוס.
להם (ע"ז טז.). אין
משתעבדי לב"ח ואין לומר נמי דהיינו
נזקקין לנכסי יתומין.
וקס"ד השתא דהאי
מעידין בהם
טעם משום דפלגא נזקא קנסא ויתמי
ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס ומעידין
להם
למוכרן, אלא א"כ
דקאמר למגבי ח"נ
תמות וקשיא
לאו בני קנסא נינהו דלמ"ד פלגא
רבית אוכלת בהן. שהיו
בפני אפוטרופוס אלמא מעמידין להם
מחוייבין לעובד כוכבים
רישא לסיפא ולאחר שלשה עדיות
נזקא ממונא מאי איכא למימר ועוד
אפוטרופוס לתם לגבות מגופו אמר
רבא
מעות ברבית (ערכין כב.).
נעשה מועד ומשלם
נ"ש מעלייה:
אפילו במועד למ"ד צד תמות
משום מזוני. דכל זמן
הכי קתני ואם הוחזקו נגחנין מעמידין להם
חזר לתמותו. דקסבר רשות משנה.
במקומה עומדת אינו גובה ח"נ של
שאינה גובה כתובתה נזונית
אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס
משלהם והוי פסידא דידהו
מועד שיצא מרשות זה ונכנס ליד
צד תמות $ ואע"ג דהתם לאו קנסא
❖
(שם).
ומשוינן להו מועד דכי הדר ונגח לשלם
בעלים אחרים הרשות משנה את
אלא דינא וגם אין לומר משום דאיהו
מעלייה מעליית מאן רבי יוחנן אמר מעליית
דין העדאתו: שור האצטדין. שמיוחד
גופיה כי מזיק פטור דפגיעתו רעה
יתומין רבי יוסי בר חנינא אמר מעליית
לנגיחות ומלמדין אותו לכך:
ממונו לא כ"ש ובמועד עבדי רבנן
רבינו חננאל
ה
גמ' אין מעמידין אפוטרופוס.
תקנה מפני תיקון העולם דכשהלכו
אפוטרופוס ומי א"ר יוחנן הכי א) והאמר רב
מתני'. שור של פיקח
לשור תם של חש"ו להיות אפוטרופוס
בעליו למדינת הים יהבינן ליה דין
שנגח שור של חרש
יהודה אמר רב אסי ו אין נזקקין לנכסי יתומין
שוֹטה וקטן חייב. הא
במקום בעלים לקיים והועד בבעליו
חרש ואע"ג דלא שייך האי טעמא
אלא א"כ רבית אוכלת בהן ורבי יוחנן אמר
גופה קשיא אמרת שור
ויגבה חצי נזקו מגופו: הכי קאמר.
וגם אין לומר משום דמשתלם מגופו
חרש כול', ואוקמה רבא
או לשטר שיש בו רבית ז או לכתובת אשה
שור של חרש שוטה וקטן שנגחו
חשו חכמים שלא יפסיד שורו שהוא
הכי, שור חרש שוטה
משום מזוני איפוך רבי יוחנן אמר מעליית
וקטן שנגחו שור שלפיקח
והוחזקו נגחנין מעמידין להם
דבר מסויים אבל במועד דמשתלם
פטור, ואם הוחזקו נגחנין
אפוטרופסין רבי יוסי בר חנינא אמר מעליית
אפוטרופוס ולא לגבות ח"נ אלא
מכל דבר לא חשו דהא לר' ישמעאל
מעמידין להן אפטרופין
יתומין אמר רבא משום דקשיא דרבי יוחנן
לשוייה מועד דכי הדר נגח משלם
ב"ח הוא ויכול לסלוקיה בזוזי וי"ל
ומעידין להן בפני
אפטרופא ומשוינן ל≈יה
מעלייה: אין נזקקין. ב"ד לנכסי
דהטעם הוא כיון דחס רחמנא על
אדרבי יוחנן משוית ליה לרבי יוסי בר
מועד דכי הדר נגח ישלם
יתומין לגבות מהן כלום ואפילו שטר
התם שלא ישלם נ"ש הלכך לגבי
חנינא טועה והא רבי יוסי בר חנינא דיינא
מן העלייה. ר' יוחנן אמר
ב)
מעליית יתומים דא"כ
שכתב אביהם כדמפרש טעמא במס'
יתמי חשו עלייהו וכן מי שהלכו בעליו
הוא ונחית לעומקיה דדינא אלא לעולם לא
מימנעי ולא עבדי. וק"ל
ערכין [כב.] דיתמי לאו בני מעבד מצוה
למדינת הים כיון שאין להם בעלים
תיפוך ומזיק שאני רבי יוחנן אמר מעליית
כר' יוחנן, וכן פסק ר"ח
נינהו אלא נטר עד דגדלי ומפקי
גמורים אלא ע"י תקנת ב"ד בהעמדת
ז"ל. ר' יוחנן אמר מעליית
יתומים דאי אמרת
מעליית אפוטרופוס
יתומין. ואע"ג דפליג רבי
ליה וגבי והתם מותבינן ליה כמה
אפוטרופוס אקילו ביה רבנן וכן
יוסי בר חנינא עליה ואמר
ממנעי
תיובת' ושנינהו בשטר שיש בו
המועד נמי בצד תמות אין מעמידין
מעליית אפיטרופא, ואמר
אלא אם כן רבית אוכלת בהן. שלוה אביהן מנכרי
רבית:
אפוטרופוס כיון דחס רחמנא עליה למ"ד צד תמות במקומה עומדת
ר' יוסי דיינא הוא ונחית
לעומקא דדינא, בהא
ברבית
דחיישינן להפסד שלהן ומוכרין בית דין מנכסיהן ופורעין
שאם אין השור שוה חצי נזקו אין משלם אלא מגופו:
אלמא מעמידין אפוטרופוס. וא"ת ונימא דרישא כגון שלא
קיימ' לן כר' יוח'.
אותו חוב: משום מזוני. שכל זמן שלא יתנו לה כתובה
משלהם: דיינא הוא. ולא קאמר דנזקקין לנכסי יתומים:
ניזונת
היה אפוטרופוס בשעת נגיחה וי"ל דהא מילתא
דפשיטא היא: ואם הוחזקו נגחנין. אין לפרש שנגחו שלש
ממנעי
פעמים ומעמידין אפוטרופוס שאם יגח רביעית ישלם נ"ש דהניחא
אי ליעודי תורא בעינן אלא אי ליעודי גברא בעינן לא אייעד ד)באותה
נגיחה ועוד דהאי תנא סבר רשות משנה כדקתני סיפא חזר לתמותו וצ"ל דהוחזקו נגחנים רשעים ומשתגעים ליגח כי ההיא דלקמן
דשאלו בחזקת תם דמוקי כגון שהכיר בו שהוא נגחן ואפילו הוחזקו נגחנים ג' פעמים לא יעשה מועד עד שיחזור ויגח שלש פעמים
ברשות אפוטרופוס: ורבי יוחנן אמר או לשטר שיש בו רבית. וא"ת והא טעמא דאין נזקקין משום דחיישינן לצררי כדמפרש רב
הונא בריה דרב יהושע בפרק גט פשוט (ב"ב דף קעד. ושם) והתם פסקינן הלכתא כוותיה והכא לא שייך טעמא דצררי ורבא דהכי נמי
מפ' טעמא בפ' שום היתומים (ערכין דף כב. ושם) משום שובר והכא לא שייך כלל וא"כ אמאי הוי דרבי יוסי בר חנינא טועה וי"ל ר'
יוחנן קאמר בכל ענין אין נזקקין בין במלוה הבאה מחמת עצמה ומשום דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ויתומים כשלא בפני בעל
דין דמי כדמוכח בהגוזל בתרא (לקמן דף קיב.) גבי ה)חמוה דרבי ירמיה ובין במלוה הבאה מחמת אביהם ואפילו בשטר המקויים אין נזקקין
משום שובר וצררי וא"ת אדפריך משוית ליה לר' יוסי בר חנינא טועה תקשה מר' יוסי בר חנינא אדרבי יוסי בר חנינא דאמר בהגוזל
בתרא (שם:) גבי הא דאמר ר' יוחנן וכי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין קבלה מיניה ר' יוסי בר חנינא כגון שהיה חולה או עדים חולים
או שהיו עדיו מבקשים ללכת למדינת הים ושלחו לו ולא בא אבל בענין אחר לא וי"ל דשמא הוא מדמה קטנים להא:
דאי אמרת מעליית אפוטרופוס ממנעי ולא עבדי. מכאן מדקדק הר"ר חיים דאפוטרופסין לא משלמי אפילו פשעו בשל יתמי דהא הכא
פשע בשור האפוטרופוס ואפ"ה מפטרי ומה שהאפוטרופוס נשבע ליתמי כדמשמע בהניזקין (גיטין דף נב. ושם:) היינו שלא עכב כלום
משלהם אבל אין נשבעין שלא פשעו דאפילו פשעו פטורים והר"ר שלמה בחור ב"ר יוסף דקדק דמשלמי בפשיעה מההיא דהמפקיד (ב"מ דף
מב: ושם ו)) דההוא תורא דלא ה"ל ככי ושיני וקאמר נימא לאפוטרופוס זיל שלים אמר אנא לבקרא מסרתיה משמע דאם פשע משלם
והשתא
קשה אהדדי
ואור"י דודאי מחייב אפוטרופוס לשלם
בפשיעה
ולא ממנעי בין מינהו אבי
יתומים בין מינהו בית דין כדמפרש
טעמא