לט: שור שנגח ד' וה'
פרק רביעי
בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ממנעי ולא עבדי. אפוטרופוס: מעליית אפוטרופוס. שלא שמרהו
כו א מיי' פ"ו מהלכות טעמא בהניזקין (גיטין דף נב: ושם) אבל כאן דשלא בשביל היתומים
א) צ"ל אמרי' יעב"ץ,
כראוי: וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי. דאי לא ממנעי
נזקי ממון הלכה ד: ממנין אותו דטוב היה להם שלא היה להם אפוטרופוס אלא בשביל
ב) [לקמן מ:], ג) [לעיל יח.
כז ב ג מיי' שם הלכה ג:
לקמן מה:], ד) בס"א: דהא
ולא עבדי: חזר לתמותו. לקמן מפרש מאי קאמר: מאי הרי הוא
תקנת העולם ממנין אותו כדי שישמור השור שלא יגח אי אמרת
❖
כח ד מיי' שם הלכה ו
שמעינן,
בתמותו דקאמר סומכוס.
ברישא: אילימא דלא מייעד. בשלש
וע"ש במ"מ: דמשלם ממנעי ולא עבדי ובירושלמי בהנזקין אמר אתיא דר' יוחנן
נגיחות לשלם מעלייה כשהועד: הא
כרבנן בתמיה אפילו יסבור כאבא
מדקתני סיפא נתפקח החרש חזר
שאול דאמר מינוהו ב"ד ישבע בעי
הגהות הב"ח
ממנעי ולא עבדי רבי
יוסי בר חנינא אמר
לתמותו. דקסבר רשות משנה מכלל
ההוא בר אינש למיתב זוזי בגין
(א) תוס' ד"ה דאי אמרת
מעליית אפוטרופוס וחוזרין ונפרעין מן
א
וכו' או אם יודע הוא
דמעיקרא אייעד ליה: הרי הוא
דמתקרי מהימן כלומר לא ימנע
היתומים לכי גדלי ומעמידים להן אפוטרופין
בעצמו שפשע:
בתמימותו. דלא גבי נגיחות תמות
בשביל כך אם יהיה זקוק לפרוע אם
לתם לגבות מגופו תנאי היא דתניא שור
יפשע דשמח הוא שנחשב בכך לנאמן
מיניה דאין מעמידין אפוטרופוס לתם
שנתחרשו בעליו ושנשתטו בעליו ושהלכו
לגבות מגופו: רשות משנה. הרשות
כשב"ד ממנין אותו אבל גבי שור אין
בעליו למדינת הים
יהודה בן נקוסא אמר
נחשב לנאמן בשביל מנוי זה שאין זה
שנשתנה לה שיצא מידי אפוטרופוס
סומכוס הרי הוא בתמותו עד שיעידו
בשביל תקנת יתומים אלא בשביל
ונכנס לרשות בעלים משנה את
העדאתו: ה"ג ר' יעקב משלם ח"נ:
בו בפני הבעלים
וחכ"א מעמידין להן
שלא יזיק לעולם ואין נחשב אלא
ב
במאי עסקינן. דאצטריך ליה למיתני
כשומר בעלמא ששומר השור שלא
אפוטרופין ומעידין
בהן בפני אפוטרופין
ח"נ ולא תנא רבי יעקב מחייב: אי
יזיק ודרבי יוסי ב"ח כאבא שאול
נתפקח החרש נשתפה השוטה והגדיל הקטן
דעבד ליה שמירה. מעולה ונפרצה
אפילו יסבור כרבנן אדם מבריח
ובאו בעליו ממדינת הים יהודה בן נקוסא
עצמו מן השבועה ואין אדם מבריח
בלילה או שפרצוה לסטין משום הכי
אמר סומכוס חזר לתמותו עד שיעידו בו
עצמו מן התשלומין כלומר בשביל
פטר ליה מנזק שלם כלל כלל לא בעי
בפני בעלים רבי יוסי אמר הרי הוא בחזקתו
לשלומי: ואי דלא עבד ליה שמירה.
השבועה יהיה נמנע שלעולם צריך
א) אמרו מאי הרי הוא בתמותו דקאמר סומכוס
לישבע שלא עיכב כלום משלהם
מעולה כוליה נזק בעי לשלומי:
אילימא דלא מייעד כלל הא מדקתני סיפא
שמירה פחותה. נעל בפניה כראוי
ונראה דאפילו נאבד דבר משל
יתומים שלא ישבע שלא פשע שאם
ואמרינן [לקמן] (ד' נה:) דלת שיכולה
חזר לתמותו מכלל דאייעד אלא מאי הרי
כן יהיו נמנעים אבל בזה אין חושש
לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי והיינו
הוא בתמותו הרי הוא בתמימותו דלא
אם יש עדים או אם מודה (א) הוא
שמירה פחותה אצל רוח שאינה
מחסרינן ליה אלמא אין מעמידין אפוטרופוס
בעצמו שפשע לא ימנע אם מזקיקין
מצויה ואצטריך לאשמועינן דמשתלם
לתם לגבות מגופו וחכמים אומרים מעמידין
אי
אותו לשלם: בתם פשיטא.
ח"נ ולא כולו ולאפוקי מהני תנאי
להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס
וכ"ת דאשמועי' דמעמידין אפוטרופוס
דפליגי בשילהי פירקין [מה:] דאיכא למ"ד
אלמא ג מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות
לתם א"כ ה"ל למתני ר' יעקב מחייב
דפטור ואיכא דמחייב ליה נזק שלם
מגופו וסיפא במאי קמיפלגי רשות משנה
ותו לא ומדנקט ח"נ משמע דאיצטריך
ואשמועינן הכא דרבי יעקב סבר
ב)
איכא בינייהו סומכוס סבר רשות משנה
דלא נימא נזק שלם:
לה כרבי יהודה דאמר בשילהי
ד
ולא משלם אלא פלגא דמועד.
פירקין [שם] במועד סגי ליה בשמירה
ור' יוסי סבר רשות אינה משנה ת"ר שור
ורבא לא בעי לשנויי הכי
פחותה דמייתרי ביה קראי ומפטר
חרש שוטה וקטן שנגח רבי יעקב משלם
מדלא קתני ר' יהודה אומר חייב נ"ש
מנזק שלם ומיהו בחצי נזק מחייב
ח"נ ר' יעקב מאי עבידתיה אלא אימא רבי
ור' יעקב אומר ח"נ ועוד דמשמע
כדאמרינן לקמן [שם] לא פטר ר' יהודה
יעקב אומר משלם ח"נ במאי עסקינן אי בתם
ליה לרבא דכיון דלא נטריה כלל ה"ל
אלא על צד העדאה שבו אבל צד
פשיטא דכ"ע נמי ח"נ הוא
דמשלם ואי
למתני אין משלם אלא חצי נזק שזהו
תמות במקומה עומדת ותם לא סגי
במועד אי דעבדי ליה שמירה כלל כלל לא
החידוש ומדקאמר משלם ח"נ משמע
ליה בשמירה פחותה דלא מייתרי
בעי לשלומי ואי דלא עבדי
ליה שמירה
דקמ"ל דמשלם אפילו ח"נ אבל
ביה קראי ואע"ג דהך צד תמות
השתא דנטריה שמירה פחותה חידוש
מגופיה משתלם אית ליה לר' יעקב
כוליה נזק בעי שלומי אמר
רבא לעולם
הוא דקמ"ל דמשלם אפילו ח"נ ועוד
מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות
במועד והכא במאי עסקינן דעבדי שמירה
דמשמע ליה ח"נ מגופו כסתם ח"נ
מגופיה כרבנן דפליגי עליה דסומכוס
פחותה ולא עבדי ליה שמירה מעולה ורבי
דבכל מקום: אדמוקי לה במועד
לעיל: ולא פליגי. ר' יעקב ורבי
יעקב ג) סבר לה כרבי יהודה דאמר צד תמות
לוקמיה בתם. תימה דמעיקרא
יהודה: ולאביי דאמר פליגי במאי
במקומה עומדת וסבר לה כרבי יהודה דאמר
פליגי. אי בתם לא קאמר רבי יהודה
הוה פריך אי בתם פשיטא ולא הוה
מועד סגי ליה בשמירה פחותה וסבר לה
בעי למימר דאתא לאשמועינן
נ"ש ואי במועד ושמירה פחותה הא
כרבנן דאמרי מעמידין אפוטרופוס לתם
דמעמידין אפוטרופוס לתם כדפי'
שמעינן ליה לרבי יהודה אפילו בשור
לגבות מגופו א"ל אביי ולא פליגי והתניא
לעיל דאם כן ה"ל למימר רבי יעקב
של פיקח ח"נ ותו לא ואי בדלא
מחייב והשתא פריך לאוקמיה בתם
נטריה כלל מאי טעם דר' יעקב:
שור של חרש שוטה וקטן שנגח ר' יהודה
ולא נטריה כלל. וקאמר רבי יהודה
וי"ל דהשתא דאסיק אדעתיה דאמר
מחייב ור' יעקב אומר ח"נ הוא דמשלם אמר
צד תמות במקומה עומדת לא מצי
נ"ש החצי מן העלייה והחצי מן גופו
רבה בר עולא מה שמחייב ר' יהודה פירש
למתני רבי יעקב מחייב דאיצטריך
דשמעינן לרבי יהודה לקמן דכל
ר' יעקב ולאביי דאמר פליגי במאי פליגי
להזכיר ח"נ לאשמועינן דמעמידין
תם ונעשה מועד צד תמות במקומה
אמר לך הב"ע במועד ולא נטריה כלל ר'
אפוטרופוס לתם ואי הוה תני מחייב
עומדת ומגופו נגבית והאי אע"ג
יעקב סבר לה כר' יהודה בחדא ופליג עליה
הוה מוקמינן לה במועד אבל תם
דלית ליה בעלים בני דעה מעמידין
בחדא סבר כר' יהודה בחדא דאילו ר' יהודה
פטור דאין מעמידין אפוטרופוס לתם
אפוטרופוס לתם לגבות מגופו צד
תמות: ורבי יעקב סבר לה כרבי
ואיצטריך לאשמועינן דמועד משלם
סבר צד תמות במקומה עומדת ופליג עליה
יהודה בחדא. דכל תם ונעשה מועד
נ"ש לאפוקי ממ"ד צד תמות במקומה
בחדא דאילו רבי יהודה סבר מעמידין להן
צד תמות במקומה עומדת לגבות
עומדת אבל מעיקרא דלא הוה
אפוטרופוס לתם לגבות מגופו ור' יעקב סבר
מגופו הלכך הכא פטור מצד תמות
אסיק אדעתיה צד תמות כו' פריך
אין מעמידין ולא משלם אלא פלגא דמועד
דבהך פליג עליה דקסבר אין מעמידין
שפיר אי בתם פשיטא דאי לאשמועינן
אמר ליה רב אחא בר אביי לרבינא בשלמא
אפוטרופוס לתם כו': בשלמא לאביי
מעמידין אפוטרופוס לתם אתא
לאביי דאמר פליגי שפיר אלא לרבא דאמר
דאמר פליגי שפיר. מוקי לה במועד
לתני מחייב והוה מוקמינן ליה
לא פליגי אדמוקי לה במועד נוקמא בתם
למתניתא קמייתא דבתם ליכא
בתם דלמועד לא איצטריך:
אי
לאוקמא לאשמועינן דמעמידין
שור
אפוטרופוס לתם דאשמועינן ד) ליה במתניתא בתרייתא דאמר
אין מעמידין הלכך ע"כ קמייתא נמי במועד ולא נטריה כלל ומשלם ח"נ
דמועדות: אלא לרבא דאמר לא פליגי. ואית ליה לר' יעקב
אדמוקי לה. לקמייתא במועד לוקמא בתם:
מעמידין אפוטרופוס לתם:
אי