שור שנגח ד' וה' פרק רביעי בבא
קמא
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שור
של ב' שותפין. בשני
אי לר"י. כלומר אי כר"י סבירא ליה דאמר לקמן [מה:] תם לא סגי ליה
שוורים של שנים לא מצי למיבעי
כח א מיי' פ"ו מהלכות
א) [לקמן מא:], ב) לעיל כז.
בשמירה פחותה כגון דעבד ליה שמירה פחותה: אי לר"א בן
דלר"י בן בתירא דאמר (סנהדרין דף עח.) בהכוהו עשרה בני
מכות ב:, ג) לקמן קב:
נזקי ממון הלכה ד:
כט ב מיי' שם פ"י הל"ו:
ערכין כא., ד) [גי' הערוך
יעקב. דאמר תם סגי ליה בשמירה פחותה כגון דלא עבד ליה
אדם בזה אחר זה האחרון חייב ה"נ האחרון חייב ואי בבת אחת
ל ג מיי' שם והלכה ד:
איסתניד פי' חליתי מזאת
כולן פטורין ממיתה דכמיתת בעלים כך מיתת השור וכיון דפטורין
שמירה כלל. ואיצטריך לר' יעקב לאשמועינן דמעמידין אפוטרופוס
לא ד מיי' שם הלכה ה:
השאלה כגון אסתניס אני
לב ה מיי' פ"ג מהלכות
לתם ולהכי תנא ח"נ ולא תנא רבי
ממיתה פטורין מכופר למ"ד לקמן אין
שהוא בלשון יון חולה],
ה) ס"א מעלייה, ו) [ד"ה
ערכין הלכה יד:
יעקב מחייב סתמא דלא תימא
השור בסקילה אין הבעלים משלמין
אי לר"י דעבד ליה שמירה פחותה ולא עבד
לג ו מיי' פי"ד מהלכות
זה], ז) [ד"ה ורבי],
כופר
אחד אמר רחמנא
במועד קמיירי וכולה נזקא קאמר
כופר:
ח) [דחמש ולא חצי חמש
ליה שמירה מעולה אי לר"א בן יעקב דלא
מעשה הקרבנות הלכה
כצ"ל], ט) [וע' תוס' ב"ב
ולא ב'. ואע"ג דלגבי חטאת אמר
יז:
אבל בתם אפילו פלגא נזקא נמי לא
עביד ליה שמירה כלל דתניא ר"א בן יעקב
לד ז מיי' פ"י מהלכות
נו: ד"ה ורבנן ובסנהדרין
דאין מעמידין: א"ל חדא דאית ביה
בפ' המצניע (שבת דף צב: ושם ו)) גבי
❖
פו. ד"ה דבר],
נזקי ממון הלכה ד:
אומר אחד תם ואחד מועד ששמרן שמירה
תרתי טעמא. הואיל וס"ל לרבא דלא
המוציא ככר לרה"ר והוציאו שנים
לה ח ט י מיי' שם פ"ד
פחותה פטורין והא קמ"ל ר' יעקב דמעמידין
הלכה ח ט וע"ש
פליגי ר' יעקב ור"י בכולהו סבירא
חייבין ומסתמא כל חד וחד חייב
❖
בהשגות ובמ"מ:
להן אפוטרופין לתם לגבות מגופו א"ל הכי
תורה אור השלם
ליה הכי ולהכי אוקמה רבא במועד
חטאת התם כיון דכל חד מיחייב
קאמר חדא דאית ביה תרתי טעמא רבינא
ובשמירה פחותה דתשמע מינה דאית
אזדונו כרת מיחייב נמי אשגגתו
1. אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו
אמר רשות משנה איכא בינייהו כגון דהוה
ליה לר' יעקב כרבי יהודה דסגי
חטאת ועוד חטאת דלגבוה אין
וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל
מוסף רש"י
אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו:
ליה לצד מועדות בשמירה פחותה וצד
להקפיד אי מביאין שתי חטאות אבל
מועד ונתפקח החרש ונשתפה השוטה
❖
מאן תנא כופרא כפרא.
שמות כא ל
תמות במקומה עומדת ולדידיה לא
כופר דלחבירו למה ירויח זה במה
לכפר על זה שהרג שורו
והגדיל הקטן ר"י סבר הרי הוא בחזקתו ר'
שהשור לשנים: כופר שלם אמר
את האדם (מכות ב:).
סגי ליה בשמירה פחותה ותשמע נמי
יעקב סבר רשות משנה: ת"ר אפוטרופסים
דרבנן סברי כופרא
א
הגהות הב"ח
רחמנא ולא חצי כופר. דוקא לענין
דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות
ממונא. שהזיק גופו של
משלמין מן העלייה ב ואין משלמין כופר מאן
מגופו: רשות משנה איכא בינייהו.
(א) רש"י ד"ה חייבי וכו'
כופר דכפרה היא דמסתמא כפרה
זה ונתחייב ליורשיו דמי
תנא כופרא כפרה ויתמי לאו בני כפרה
דלכפוריה:
ההרוג (שם). סבר כופרא
דכיון
א) ג
בין רבי יעקב לר"י: הרי הוא
שלימה צריכא $אבל לענין התשלומין
(ב) ד"ה בעלים כו' מיהא
כפרה. לכפר על עצמו
נינהו א"ר חסדא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן
קיבל עליה: בחזקתו. שהועד בבית אפוטרופוס
אמר לקמן במרובה (דף עא:) ה'
❖
שחייב מיתה בידי שמים,
בן ברוקה היא דתניא ונתן $ פדיון נפשו
ומשלמים בעלים נ"ש החצי מגופו
בקר ואפילו ה' חצאי בקר ושה אפילו
לפיכך יתן דמי עצמו (שם).
ב) 1
בדניזק שיימינן. בהכי
וחצי מעלייה ככל תמים שהועדו:
מקצת שה דפ' אותו ואת בנו (חולין
$ דמי ניזק ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן
הויא ליה כפרה כי יהיב
גליון הש"ס
משלמין מן העלייה. נזק: ואין
דף עט:) ודמו [אפילו] מקצת דמו
ברוקה אומר $ דמי מזיק מאי לאו בהא
דמי ניזק, ולקמיה מפרש
גמ' ונתן פדיון נפשו. עי'
טעמיה (שם). מ"ט
משלמין כופר. היכא דהמית את
דכיסוי הדם (שם דף פח.) וחצי מתנות
קמיפלגי דרבנן סברי כופרא ממונא הוא ור'
דרבנן. דאילו ר' ישמעאל
ערכין דף כ ע"א תוד"ה
האדם: בדניזק שיימינן. בגופו של
דהזרוע (שם דף קלב.) ובכור ואפילו
דמי: שם דמי ניזק. עי'
מסתבר טעמיה, כיון
ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר
מת ובהכי מכפר מזיק: נאמרה
מקצת בכור דריש בכורות (דף ג. ושם )
ז)
ירושלמי ספ"ה דשבועות:
דכופרא כפרה, דמי עצמו
כופרא כפרה א"ר פפא לא דכ"ע כופרא
שם דמי מזיק. עי' לקמן
ביה למיתב (שם). נאמרה
שיתה למעלה. לענין דמי ולדות
לא שייך לאתויי הכא וההיא ח)דחומש
שיתה למטה. בכופר אם
דף פד ע"א תוס' ד"ה
כפרה הוא והכא בהא קמיפלגי רבנן סברי
ולא חצי חומש דפ' יש בכור (שם
כאשר ישית עליו בעל האשה [שמות כא]:
אלא: שם משבח ליה
כופר יושת עליו (שם).
בדניזק שיימינן ורבי ישמעאל בנו של רבי
ונאמרה שיתה למטה. במועד שהמית
דף מח:) שייך טפי והא דמשלם תם
ונאמרה שיתה למעלה.
רבא. כעין זה ברכות דף
לח ע"א וש"נ: תוס' ד"ה
בנוגף אישה הרה, כאשר
אם כופר יושת עליו [שם]: כיצד משלמין
יוחנן בן ברוקה סבר בדמזיק שיימינן מ"ט
חצי כופר לר' יוסי הגלילי היינו כופר
ישית עליו בעל האשה
כופר שלם כו' אבל לענין
כופר. דבשלמא נזקין האי פלגא
שלם דידיה וכן המית מי שחציו עבד
דרבנן נאמרה שיתה למטה ונאמרה שיתה
(שם). מה להלן בדניזק.
התשלומי'. עי' ב"ב דף נו
משלם והאי פלגא משלם דאהזיקא
וחציו בן חורין דהשולח (גיטין דף מב:)
ע"ב תוס' ד"ה ורבנן:
שמשלם דמי ולדות שנזוקו
למעלה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק ור'
ד"ה ולימא כו' דכיון
(שם). ונתן פדיון נפשו
דניזק קפיד רחמנא והאי מטי ליה
דמשלם חצי כופר ליורשים היינו כופר
ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר
כתיב. דנותן את הכופר
דאייעד. עי' לעיל דף לט
שלם דידיה : חייבי כופר מאי.
נזק שלם אבל כופרא כפרה דמזיק
ט)
(שם). ורבנן. אמרי לך, אין
ע"א תוס' ד"ה אין. ולקמן
ונתן פדיון נפשו כתיב ורבנן אין פדיון נפשו
❖
הוא ותרוייהו כפרה בעו ובחצי כופר
ביורשי הניזק עצמו מבעיא ליה אם
דף מה ע"ב תוס' ד"ה לא:
ודאי פדיון נפשו הוא,
יכולין למשכנו: ולימא ליה אי
כתיב מיהו כי שיימינן בדניזק שיימינן
דכופרא כפרה, מיהו
לא מיכפר: ממשכנין אותו. גזבר
בדניזק שיימינן, ובהכי הויא
$ משבח ליה רבא לר"נ בדרב אחא בר יעקב
תם הוה משתלם מגופו. הך פרכא
הקדש דכיון דלאו לכפרה אתי משהי
למזיק פדיון נפשו (שם).
רבינו חננאל
דאדם גדול הוא א"ל לכשיבא לידך הביאהו
ממשכנין אותן. גזבר
ליה: חייבי חטאות אין ממשכנין
לית ליה לר"י דאמר צד תמות במקומה
נכנס לבתיהן ונוטל בעל
שבקן דאסתניד בקמיתא.
אותן. דכיון (א)לכפוריה חטאיה קבעי
עומדת וכן ההיא פירכא דהוה
לידי כי אתא לגביה א"ל בעי מינאי מילתא
כרחו (ערכין כג.).
פירוש חליתי מזאת
לה לא משהי ליה: אסתגר בקמייתא.
מערקנא ליה לאגמא אבל ההיא פירכא
בעא מיניה שור של שני שותפין כיצד
השאלה, כגון אסתניס אני,
הוסגרתי ונאלמתי בראשונה: ונמצא
שהוא לשון יוון חולה.
דמודינא ומפטרי אתיא אף אליבא
משלמין כופר משלם האי כופר והאי כופר
ד
ויש שהן בין היונים
מועד. והזיק בבית שואל: בעלים
דר"י $ דכיון דאייעד לאו קנסא הוא:
כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין האי
לועזים והנה אביך חולה
לאו
תורא בעית לשלומי.
משלמין ח"נ ושואל חצי נזק. דנטירותא
וא"ת
אסתנס, ויש לועזים
חצי כופר והאי חצי כופר כופר שלם אמר
ארוסטרוס.
דתם מיהא (ב) מקבל עליה ובעלים
אי הוה תם לא הוה משתלם
רחמנא ולא חצי כופר אדיתיב וקא מעיין בה
הואיל ולא הודיעוהו משלמין החצי:
אלא כמו שהשור שוה והשתא משלם
א"ל תנן חייבי ערכין ממשכנין אותן חייבי
הועד בבית שואל. שהזיק בתוך ימי
כל חצי נזק מהעלייה אע"פ שאין
ג)
ה
ו
שאילתו ג' פעמים: והחזירו לבעלים.
חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי
השור שוה כל כך וי"ל דהשתא נמי
ואח"כ הזיק בעלים משלמין חצי נזק.
לא משלם אלא בשויו של שור:
כופרין מאי כיון דכפרה הוא כחטאת ואשם דמי
לקמן [ע"ב] מפרש טעמא דקסבר רשות
אי
מחמר חמיר עילויה ולא בעי משכוניה או
משנה ופרכינן רישא לסיפא: אריא
דלמא כיון דלחבריה הוא דבעי מיתבא ליה ממונא הוא ולא לגבוה הוא ולא
לא שאילי. נטירותא דאריא לא קבילית
חמיר עליה ז ובעי משכוניה אי נמי כיון דהוא לא חטא וממוניה הוא דאזיק לא
עלי דאי תם הוה לא הוה נגח: שהכיר
חמיר מילתא עילויה ובעי משכוניה א"ל שבקן ד)אסתגר בקמייתא: ת"ר חשאלו
בו שהוא נגחן. אבל לא ידע שנגח ג'
בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק הועד
נגיחות הלכך נטירותא [דתם] נגח קביל
בבית שואל והחזירו לבעלים בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום אמר
עליה והוה לי' לנטורי: מגופו. ולא ה)משלי:
הוה
מר שאלו בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמין חצי נזק ושואל חצי נזק
ואמאי לימא ליה תורא שאילי אריא לא שאילי אמר רב הכא במאי עסקינן טשהכיר בו שהוא נגחן ונימא ליה תם
שאילי מועד לא שאילי משום דא"ל י סוף סוף אי תם הוה פלגא נזקא בעית שלומי השתא נמי זיל שלים פלגא
נזקא ונימא ליה אי תם הוה משתלם מגופו משום דא"ל
סוף סוף את לאו תורא בעית שלומי
לדידי ונימא ליה
אם