שור
שנגח ד' וה' פרק
רביעי בבא
קמא מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כמאן
דקטלה דמי. וא"ת ומה פשע השור היא הרגה עצמה
בחצר הניזק. דאילו ברה"ר אין חייב ברגל לדברי הכל דכתיב [שמות כב]
מב א מיי' פ"י מהלכות
א) [לעיל כו.], ב) [לעיל
בשדה אחר בפ' קמא (דף ג:): לאביי משלם כופר. אע"פ שלא נתכוון
שהרי הביאתו עליה וי"ל כמו שפירש ר"ח שקפץ עליה
כד.], ג) לעיל כד:,
נזקי ממון הלכה ט י
ד) פסחים כב: קדושין נו:,
סמג עשין סה:
להזיק דהא אוקי דרבעה ולא קטלה הא קטלה משלם כופר:
השור לרבעה ואלבשה בה יצרה ונתרצה ואפילו למ"ד בכתובות פ'
מג ב מיי' שם הלכה יג
ה) פסחים כא: ע"ש קדושין
מתני' וזה וזה חייבין מיתה. דבתם נמי כתיב [שמות כא] סקל יסקל: וכן
נערה (דף נא:) תחילתה
באונס וסופה ברצון דמותר היינו
נו: חולין קיד:, ו) [עי' רש"י
סמג שם:
מד ג מיי' שם הלכה א
בבן וכן בבת. בן קטן ותינוקת
תחילת ביאה באונס אבל הכא תחילת
קדושין נו: ד"ה לגר],
ז) צ"ל בבת, ח) [ע"ב ודף
והלכה ב סמג שם:
קטנה חייב עליהן סקילה וכופר
ביאה זו ברצון ואסורה לכ"ע וה"ה
כמאן דקטלה דמי קמ"ל רבא אמר לעולם
מה ד מיי' שם פי"א
מב.], ט) [דברים יד],
הא
כגדולים: גמ' שאמדוהו לשלשה בני
שנהרגה: אין כוונתו להזיק.
י) [ד"ה אלמא], כ) [ד"ה
דרבעה וקטלה ודקא קשיא לך מה לי קטלה
הלכה א סמג עשין
❖
ולא],
סו:
אדם. שרץ אחריהן זה אחר זה
ואע"ג דכשכשה באמתה מבעיא בפ'
בקרנים מה לי קטלה ברביעה קרן כוונתו
מו ה ו ז ח ט י כ מיי'
א
(א)
וברחו מפניו ואמדו שאם לא ברחו
כיצד הרגל (לעיל דף יט:) לפי שיש
שם פ"י הלכה ג סמג
להזיק האי כוונתו להנאת עצמו הוא במאי
היה הורגן: שסיכן ג' בני אדם.
שם שינוי קצת ודמי טפי לקרן אבל
עשין סח ועי' במ"מ:
תורה אור השלם
פליגי א) ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר
מז ל מיי' שם פי"א הלכה
לפיכך לא נסקל בשנים הראשונים
רביעה לאו שינוי הוא ולא דמי לקרן
1. וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ
ט ופ"ד מהל' מאכלות
הניזק לאביי ב משלם כופר לרבא לא משלם
וכשנגח שלישי מתו כולם הלכך
וכשן גמורה היא שמזקת ע"י אכילה:
אסורות הלכה כב סמג
אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל
ברגל
כופר תניא כוותיה דרב שור האיצטדין אינו
שדרסה. שן הוה שייך
משלם עליו כופר: הוי מועד לאדם.
לאוין קלה ועשין סח:
יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל
מח מ מיי' פ"ח מהל'
חייב מיתה וכשר לגבי מזבח מפני שהוא
בתמיה: אטרפה לא קטלינן ליה
למנקט הכא אלא אגב
אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר
❖
מאכלות אסורות
שמות כא כח
נָקִי:
מתני'
דגברא קטילא קטיל: הוי מועד
דנקט רגל ספ"ב (דף כו.) נקטיה
כמעושה:
ג שור שנגח את האדם
הלכה טו סמג לאוין קלט:
לרבא
לא משלם כופר.
מט נ מיי' פ"י מהלכות
לשלם. בתמיה: דקטל וערק
הכא:
ומת מועד משלם כופר ותם פטור מן הכופר
❖
ע"ז הלכה ד:
לאגמא. לאחר שהעידו בו ברח:
אליבא דהך ברייתא קאמר כדפי'
הגהות הב"ח
וזה וזה חייבין מיתה וכן בבן וכן בבת נגח
בספ"ב (דף כו. ): מאחר דמתם
שהוזמו זוממי זוממין. כשנגח ב'
י)
(א) גמ' מה לי קטלה
עבד או אמה ד נותן שלשים סלעים בין שהוא
❖
קטלינן כו'. לא מצי לאוקמי כגון
נגיחות ראשונות והעידו בו ב' כיתות
בקרנא מה:
מוסף רש"י
יפה מאה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר
עדים באו כת אחת והזימום ופטרוהו
שבשלש נגיחות ראשונות נתכוון
אחד: גמ' וכי מאחר דמתם קטלינן ליה
איני יודע שנבילה היא.
וכשנגח נגיחה שלישית והעידו בו
להרוג הבהמה והרג את האדם $ דכה"ג
הואיל וסקלו, ונבלה כבר
גליון הש"ס
מועד היכי משכחת לה אמר רבה הכא
באתה כת המזמת להזימן והוזמה
לא הוי מועד לאדם הואיל ולא נתכוון
למדנו מלא תאכלו כל נבלה
גמ' כגון שהרג ג' בהמות.
שאסורה באכילה (קדושין
אותה הכת אף על הזמות ראשונות
לאדם וגם בהרג ג' פעמים על פני
במאי עסקינן כגון שאמדוהו לשלשה בני
. שאם שחטו לאחר
עי' לעיל דף לז ע"א תוס'
נו:)
ונמצא השור מועד ומשלם כופר על
בעליו לא הוי מועד כדאמרינן בפרק
ד"ה רב זביד: תוס' ד"ה
שנגמר דינו אסור
אדם רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא
באכילה. ותרתי אשמעינן
מאחר וכו' דכה"ג לא הוי
השלישית: הניחא אי לייעודי תורא
שני (דף כד.) אין השור נעשה מועד
אלא הכא במאי עסקינן כגון שסיכן לשלשה
ה
מועד לאדם. עיין לקמן דף
קרא, סקול יסקל השור
בעינן. ג' ימים דכתיבי בקרא:
עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני
מד ע"א תוס' ד"ה והא תם
ואם נשחט לא יאכל (שם)
בני אדם רב זביד אמר $ ו כגון שהרג שלשה
❖
כגון
שאמדוהו לג' בני
שפיר. הרי נגח שלש נגיחות בג'
ב"ד:
הוא המקשן וכו':
והכי אמר קרא סקול יסקל
בהמות ומועד לבהמה הוי מועד לאדם אלא
השור ואם לא סקלו אעפ"כ
אדם. כולה סוגיא מוכחא דלא
ימים ואע"ג שלא נתקיימה העדאתו
לא יאכל את בשרו (פסחים
אמר רב שימי ז כגון שהרג שלשה עובדי
אלא ז)בכת אחת לא איכפת לן: אלא
מיחייב בשלישי נ"ש כדפרישית בפ"ב
כב:). נקי מנכסיו. חסר
הגהות מהר"ב
איני
כוכבים ומועד לעובדי כוכבים הוי מועד
יודע שהיא
אי לייעודי גברא בעינן. שלשה
(דף כד. כ)):
(נדה לא:). להיכא
רנשבורג
דסקליה מסקל דאסור
נבילה. א] וא"ת אצטריך לבן פקועה
ימים: אמר לא הוה ידענא. ב'
לישראל אלא אמר רשב"ל כגון שהרג שלשה
ח
א] תוס' ד"ה איני יודע
בהנאה הוא. ולאסריה
לרבנן דרבי מאיר דלא בעי שחיטה
נגיחות הראשונות דאינטריה שהמזימין
בני אדם טרפה ומועד לטרפה הוי מועד לשלם
בהנאה אתא, דלא יאכל
וכו'. וא"ת אצטריך לבן
הטעוני: גביה הוה קאי. שהמזימין
(חולין דף עד.) וכ"ת דלא אקרי שור
פקועה. עי' שיטה מקובצת
משמע איסור הנאה כדרבי
אלא אמר רב פפא ט דקטל וערק לאגמא
❖
ודו"ק:
אבהו, דמנבילה לא נפקא
העידו דגביה הוה קאי וראה
הא לענין פטר חמור מקרי שה בפ"ק
דקטל וערק לאגמא רב אחא בריה דרב איקא
לן בה איסור הנאה,
בנגיחותיו: רבינא אמר. משכחת לה
דבכורות (דף יב.) ובפרק בהמה
שהנבילה פרט בה הכתוב
אמר כגון שהוזמו זוממי זוממין הניחא אי
דלא נסקל בשתים הראשונות כגון
המקשה (חולין דף עד:) ואפילו שחוט
היתר הנאה, ולהכי כתיב
רבינו חננאל
לייעודי תורא בעינן שפיר אלא אי לייעודי
בדידיה בהדיא לא יאכל ולא
ב)
שהעדים המעידים עליו אין מכירין
מוכח ביומא (דף מט: נ.) דמקרי פר
פרט אחריו היתר, ובעל
כמאן דקטלה דמי. הקשה
גברא בעינן מימר אמר ליה לא הוה ידענא כגון
את השור ובג' הוכר: מאי הוה ליה.
וכ"ש בן פקועה וי"ל בלאו הכי פריך
השור נקי לדרשא אחרינא
רבינו חננאל ז"ל כיון
דאמרי כל אימת דקטיל תוריה גביה הוה
אתא לחצי כופר ודמי ולדות
לבעלים למיעבד ואמאי מחייבת ליה
שפיר ולפי המסקנא ניחא דנפקא לן
דקטלה לה בי דינא
כדלקמן (קדושין נו:). עד
לאתתא אלמא מדעתה
כופר: לאחר שנגמר דינו. דהכי
מבשרו אע"ג דשחטיה ועבדיה כעין
קאי רבינא אמר במכירין את בעל השור
ג)
י
שיפרט לך הכתוב
רבעה, וכיון דהכי הוא
משמע קרא משבא שור לידי סקילה
בשר: לא יאכל להיכא דסקליה
ואין מכירין את השור מאי ה"ל למעבד והאי
כדרך שפרט לך
אמאי קאמר דכמאן
בנבילה. דמדאיצטריך
מסקל דאסור בהנאה. ובעל השור
דקטלה איהו דמי, והא
יסקל ושוב לא יאכל את בשרו:
משום דאמרי ליה תורא נגחנא אית לך
לפרש בנבילה לגר אשר
איהי דגרמה אנפשה
להיכא דסקליה מסקל. ואתא לא
נקי להנאת עורו וכי תימא לשתוק
בשעריך תתננה ואכלה
בבקרך כ איבעי לך נטורי כולי בקרך: וזה
דאחתתיה עלה. ואיכא
יאכל לאוסרו בהנאה וכדרבי אבהו
מלא יאכל אם כן לא הוה מוקמינן
למשרייה בהנאה, ולא נכתב
למימר תחילתה באונס
וזה חייבין מיתה כו': ת"ר ממשמע שנאמר נקי אלא להנאת בשר דוקא:
ד)
בו אלא לא תאכלו, שמע
וסופה ברצון, ומשום הכי
ונקי מבעיא ליה לדרשה אחריתי
מינה לא תאכלו איסור
קטלינן לאתתא וקטלינן
כדרבי
1 סקל יסקל השור איני יודע שנבילה היא
אבהו. לרווחא דמלתא
לחצי כופר ולדמי ולדות כדלקמן ח):
הנאה הוא (שם וכעי"ז
נמי לבהמה. ואי קשיא לך
ונבילה אסורה באכילה מה ת"ל לא יאכל
כדרך שפרט לך בנבילה. שכתב לך
נקט דבלאו רבי אבהו
פסחים כא:) שאע"פ שלא
הא דרבא דאמר בכתובות
כתב לך אלא לא תאכל,
תחילתה באונס וסופה
את בשרו מגיד לך הכתוב שאם שחטו
בה לא תאכלוט) והוצרך הכתוב לפרש
לא הוה מצי למימר אלא להנאה
ל
הוצרך לפרש בה היתר
ברצון אונס הוא, מאי
לך בה היתר הנאה לגר אשר
דלאכילה לא צריך:
לאחר שנגמר דינו אסור באכילה אין לי אלא
הנאה הא כל מקום שלא
טעמא יצר אלבשה, איכא
כל מקום שנאמר לא יאכל. ואם
בשעריך וגו' אלמא לא תאכלו איסור
פירש לך בה היתר הנאה
למימר דלא סבירא ליה
באכילה בהנאה מנין ת"ל ובעל השור נקי
1
הוי במשמע איסור הנאה
האי מימרא. אי נמי כי
הנאה הוי משמע: ה"מ. דמפיק
תאמר חמץ בפסח הנאתו יהיה
מאי משמע שמעון בן זומא אומר כאדם
מלא תאכל
.
אמר רבא דוקא אדם
(חולין קיד:)
קרא לאיסור הנאה בלשון אכילה:
בכרת דכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה
לגר בנתינה ולעובד כוכבים
דמינה הוי ואמשיכא
שאומר לחבירו יצא איש פלוני נקי מנכסיו
היכא דנפיק לן אכילה והנאה מלא
במכירה, ל"ג במילתיה
וכ"ת הכי נמי א"כ בפרק כל שעה
אבתריה, אבל גבי בהמה
ואין לו בהם הנאה של כלום וממאי דלא
דרבי אבהו, דאי הוה
לא וכיון דאיכא רצון
יאכל. אגב דמורי לן נמי אאכילה
(פסחים דף כג:) דבעי מאי איכא בין
סבירא ליה דברים ככתבן
קטלינן להו לתרווייהו.
יאכל את בשרו להיכא דשחטו אחר שנגמר
מפיק ליה בלשון אכילה: אבל הכא
חזקיה לרבי אבהו הוה ליה למימר
דוקא תו לא מצי יליף מיניה
במאי פליגי ברגל שדרסה
דינו שאסור באכילה אימא דהיכא דשחטו
דהיכא דלא פרט היתר
דאכילה נפקא לן מסקול יסקל. אי
דהא איכא בינייהו וי"ל דלא יאכל או
על גבי תינוק בחצר הניזק.
ליתסר, דהאי דנבלה לאו
לאביי משלם כופר, לרבא
להנאה גרידתא אתא לכתוב לא
לא תאכל ילפינן מלא תאכלו אבל
לאחר שנגמר דינו שרי באכילה הוא והאי
אתי להיתר הנאה אלא
לא משלם כופר. פר"ח
יהנה: אי נמי. אפילו לדידך לכתוב
כי כל אוכל מלא תאכלו לא ילפינן:
לאשמועינן דחילופא אסור
לא יאכל את בשרו להיכא דסקליה מסקל
דאליבא דר' שמעון קאמר
(קדושין נו:). הני מילי.
כדמוכחא שמעתא. שור
לא יאכל ותו לא: את בשרו למה לי.
היכא
דאסור בהנאה הוא כדר' אבהו דאמר רבי
ה)
דשמעינן איסור הנאה
שנגח את האדם ומת מועד
אלא לאו לאשמועינן אע"ג דעבדיה
מלשון אכילה, היכא דנפקא
משלם את הכופר ותם
אבהו אמר ר' אלעזר מכל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד
כעין בשר שחוטה בהכשר אסור
לן איסור אכילה מיניה,
פטור מן הכופר, וזה וזה
איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך
דכיון דמבעי ליה נמי
חייבין מיתה.
באכילה ובהנאה דהשתא אצטריך
לאזהורי אאכילה, כלל כל
שפרט לך בנבילה נלגר ו) בנתינה ולעובד כוכבים במכירה אמרי הני מילי היכא
ליה לקרא לאפוקי בלשון אכילה:
הנאות בלשון אכילה,
דנפיק ליה איסור אכילה ואיסור הנאה מקרא מלא יאכל אבל הכא
אימא ה"מ. דאסור אם שחטו:
דילפינן מנבילה התם דלא
יאכל איסור הנאה נמי
דאיסור אכילה מסקל יסקל נפקא אי סלקא דעתך האי לא יאכל את
היכא
משמע, אבל הכא דאיסור
בשרו איסור הנאה הוא נכתוב רחמנא לא יהנה אי נמי לא יאכל את
אכילה מקרא אחרינא נפיק
ולא הוצרך זה אלא להנאה,
בשרו למה לי
דאף על
גב
דעבדיה כעין בשר דשחטיה אסור מתקיף לה מר זוטרא אימא הני מילי
למה לי לאפוקי הנאה
היכא
בלשון אכילה, ליכתוב לא
יהנה, אלא ודאי לאכילה
גופיה איצטריך ולהיכא דשחטה (שם). אי נמי. לכתוב לא יאכל. ולשתוק, את בשרו למה לי (שם). אימא הני מילי. דאשמעינן קרא דאפילו שחטו אסור (שם).