מא: שור שנגח ד' וה' פרק רביעי בבא קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
היכא דבדק צור כו'. אע"ג דשחיטה בצור כשירה מכל מקום
היכא דבדק צור.
דהיינו כעין סקילה (בא) באבנים: אטו סכין
נ א מיי' פ"א מהלכות
א) חולין טו: קדושין נו:
כתיבא באורייתא.
כיון דהך שחיטה כעין סקילה אסרה תורה ומשני אטו
שתהא שחיטתו חשיבא להתיר יותר משחיטת
ע"ש, ב) רש"ל, ג) [פסחים
שחיטה הלכה יד סמג
כב: וש"נ], ד) קדושין נז.
עשין סג טוש"ע י"ד סי' ו
צור: והשתא דנפקא ליה אכילה והנאה מלא יאכל. כרבי אבהו
סכין כתיב בהדיא ולא אתיא צור אלא מריבויא כך הוא עיקר שחיטה
בכורות ו: ע"ש פסחים כב:
סעיף א:
להיכא דשחטיה וכ"ש להיכא דסקליה בעל השור נקי ז) למה לי: את
בצור אפילו לשחוט לכתחילה כמו בסכין ולפיכך אין לחלק כלל בין
נא ב מיי' פ"ד מהלכות
[ועי' חגיגה יב.], ה) [לעיל
מ.], ו) [בס"א: לנכרי],
לא דריש. כדתניא דפירש מהן
צור לסכין ובדין הוא דליבעי לאתויי
מאכלות אסורות
ז) [שמות כא], ח) [ד"ה
הלכה כב ופ"ד מהל'
נחמיה: אתין וגמין ריבויין: שהגיע
ברייתא דבכל שוחטין בין בצור בין
היכא דבדק צור ושחט בו דעבדיה כעין
קלוט], ט) ר"מ, י) [עי'
אסורי מזבח הלכה א ב:
לאת ה' אלהיך תירא. לא ידע מה
בקרומית כו' (חולין דף טו:) דמשמע
נב ג מיי' פ"י מהל' נזקי
סקילה אבל היכא דשחטיה בסכין לא אמרי
תוס' מנחות יא: ד"ה
ור"ש], כ) גי' ר"מ דבמועד,
ממון
הלכה ב והלכה
לרבות: נקי מחצי כופר. דלא תימא
לכתחילה אלא דניחא ליה להביא
אטו סכין כתיבא באורייתא והתנן השוחט
❖
א)א
ל) [ד"ה על],
יג:
המשנה ומ"מ סמיך אברייתא דשריא
כשהמית משלם חצי כופר כי היכי
במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשירה
אמר לו רבי עקיבא.
אפילו לכתחילה ובהאיש מקדש
דבנזקין ח"נ:
(קדושין
והשתא דנפקא ליה איסור אכילה ואיסור
דף נו:) מייתי הברייתא אהך מילתא
פשיטא דפטור והלא אם חייב היה
תורה אור השלם
נפקא
הנאה מלא יאכל את בשרו בעל השור נקי
להו מאת בשרו.
גופה:
אין תשלומיו אלא מגופו וזה שנסקל
1. אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא
למה לי להנאת עורו דסלקא דעתך אמינא
משמע דרבי יוסי הגלילי דריש
ממה משלם יאמרו לו בעלים הביאהו
ב
וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ
❖
דברים ו יג
לב"ד וישלמו לך הימנו: אין דיני.
בשרו הוא דאסור בהנאה אבל עורו נשתרי
אתין דאיהו דריש לקמן נקי מדמי
תִּשָּׁבֵעַ:
ולדות ותימה דבפרק המקשה (חולין
אין מדרשי זה שאני דורש אלא
בהנאה קמשמע לן בעל השור נקי ולהנך
דף ע: ושם ח)) גבי הא דתנן רבי יוסי
כשהמית על פי עד אחד שאינו נסקל
תנאי דמפקי ליה להאי בעל השור נקי
גליון הש"ס
הגלילי אומר בטמאה טמא בטהורה
אבל ממונא אימא לשלם להכי אצטריך
לדרשה אחרינא [כדבעינן למימר קמן] הנאת
גמ' הי אמר ליה ברישא.
ב)
קרא: מודה בקנס. פטור וכי היכי
טהור דדריש מהלכי כפים בחיה
כעין זה נדה דף יג ע"א:
עורו מנא להו נפקא להו מאת בשרו את
תוס' ד"ה נפקא כו' אי
טמאתי לך ופריך קלוטה במעי
דמפטר מקטלא מפטר נמי מכופר
הטפל לבשרו מאי ניהו עורו והאי תנא את
נמי רוצה ליישב. כעין זה
ג)
קלוטה ליטמא דמהלכי ד' ט)[במהלכי]
ולמה לי קרא. והוא הדין דהוה מצי
עי' לקמן מז ע"א בתוס'
לא דריש כדתניא ד) שמעון העמסוני ואמרי
ד' היא ומאי קשה הא קתני בטמאה
למפרך אעד אחד פשיטא דפטור:
ד"ה מאי טעמא גופה
❖
לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין
קסבר כופרא כפרה. לפיכך אי לא
טמא והאי בטמאה הוא דרבי יוסי
וכו':
הגלילי וכיון דדריש אתין ע"כ כר"ש
מעטיה הוה אמינא ליחייב בין בעד
שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא
1
ס"ל דאוסר גמל במעי פרה כדמוכח
אחד בין ע"פ עצמו כי היכי דתיהוי
פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת
מוסף רש"י
ליה כפרה: אלא במתכוון להרוג
בפ"ק דבכורות (ד' ו:) דמאן דשרי
מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי
היכא דבדק צור ושחט
כו'. דפטור מסקילה כדתנן במתני'
לא דריש אתין וי"ל דבחולין פריך
בו. דסקילה היא, דמנבלה
שכר על הדרישה כך קבלתי שכר על
(לקמן דף מד.): מתכוון אמר ליה
מקלוט שראשו ורובו דומה לאמו
לא מצי נפיק, דלאו נבלה
הפרישה עד שבא ר' עקיבא ולימד את ה'
הוא, אבל שחיטת סכין
ברישא. דראיה גדולה היא דלהאי
דמודה ר"ש דשרי כדמוכח פרק קמא
לא (קדושין נו:). אטו
אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים: ת"ר
דבכורות (שם) $א"נ רוצה ליישב דברי
ודאי אצטריך קרא אבל המית על פי
סכין כתיבא באורייתא.
ובעל השור נקי רבי אליעזר אומר נקי מחצי
רבי יוסי הגלילי דבחולין אפילו
עד אחד כו' ראיה קטנה היא דאיכא
ג
אצל שחיטה, וכיון דהכי
כיון
הוא כי שחטה נמי בצור
שהגיע
כופר אמר לו ר' עקיבא והלא הוא עצמו אין
לרבנן דבכורות י):
לאותוביה מודה בקנס פטור ובעד
לאו סקילה היא אלא
לאת ה' אלהיך תירא פירש. אע"ג
אחד נמי איכא למימר פשיטא דלא
משתלם אלא מגופו הביאהו לבית דין וישלם
שחיטה, ואסר לך הכתוב
דבפ"ק דקדושין (ד' ל:) דריש נאמר
מחייב דהא תרי בעינן לאפוקי ממונא
בשרו והוא הדין סכין
לך אמר לו רבי אליעזר כך אני בעיניך שדיני
(שם). במגל יד. רפש"א
איש אמו ואביו תיראו ונאמר את
ואפילו גבי מועד נמי פטור:
בזה שחייב מיתה אין דיני אלא כשהמית את
בלע"ז ויש לה שתי פיות
ה' אלהיך תירא השוה הכתוב מורא
משכח האחת חלקה כסכין והאחת
האדם על פי עד אחד או על פי בעלים על
אב ואם למורא שמים לא הוה ניחא
יש לה פגימות (חולין
פי בעלים מודה בקנס הוא קסבר כופרא כפרה תניא אידך אמר לו רבי
טו:). את לא דריש.
ה)
ליה למדרשיה לאוקמי לעשה יתירא:
לריבויא דסבר לה כשמעון
לרבות
אליעזר עקיבא כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא במתכוון
ת"ח. וא"ת מפני שיבה
העמסוני (פסחים כב:)
להרוג את הבהמה והרג את האדם למצרי והרג ישראל לנפלים והרג בן
שפירש מלדורשן (קדושין
תקום למה לי תיפוק ליה מהכא וי"ל
ו)
נז.). היה דורש כל
דהכא ברבו מובהק כדתנן (אבות פ"ד
קיימא $ הי אמר ליה ברישא רב כהנא משמיה דרבא אמר מתכוון אמר ליה
אתין שבתורה. לריבויא
משנה י"ב) מורא רבך כמורא שמים
(שם). כיון שהגיע לאת
ברישא רב טביומי משמיה דרבא אמר המית אמר ליה ברישא רב כהנא
ה' אלהיך תירא. אמר
או ברב מופלג דהוי כעין רבו:
משמיה דרבא אמר מתכוון אמר ליה ברישא משל לצייד ששולה דגים מן הים
נקי מחצי כופר. לא בעי למימר
מה ארבה לירא עמו,
פירש. מכולן וחזר בו
משכח
נקי מדמי ולדות כרבי יוסי
מכל ריבויין שדרש, דמדהא
לאו לרבויי אתא כולהו נמי
הגלילי משום קושיא דאנשים ומדמי עבד דהיינו שלשים של עבד לא קאמר דכריש לקיש ס"ל דאמר לקמן (ד' מג.) כשאין השור בסקילה
לאו לרבויי אתו (פסחים
דלא משלם קנס ואע"ג דכופר מחייב רבי אליעזר היינו משום דדריש אם כופר לרבות כופר שלא בכוונה כרבי יוחנן דלקמן אבל אם עבד
כב:) פירש מכל דרשות
לא דריש דה"ק ר"ל לקמן וסברא דרבי עקיבא דס"ד דתם משלם דמי עבד מן העלייה כדלקמן לית ליה לרבי אליעזר וא"ת ולימא נקי מדמי
שדרש, דכל אתין באין
לרבות וזה אין מה לרבות
עבד ממש משויו כ) דבמקום דלא משלם קנס משלם דמים כדמשמע לקמן הלכך אצטריך למפטר תם וי"ל כיון דבתם ליכא קנס בכוונה
בו (בכורות ו:) שירא
שלא בכוונה נמי פשיטא דלא משלם דמים א"נ אין סברא להעמיד פטור דנקי אלא אחיובא דכתיב בפרשה בהדיא כגון כופר וקנס ודמי
לרבות שום דבר להשוותו
ולדות ולפי הטעמים הללו א"ש נמי לרבי עקיבא דדריש לקמן נקי מדמי עבד כלומר משלשים של עבד ולא בעי למנקט נקי מחצי כופר משום
למורא המקום (קדושין נז.).
לרבות תלמידי חכמים.
דאפילו מועד נמי פטור שלא בכוונה ולא בעי לאוקמי נקי מדמי בן חורין דמועד איכא דמים שלא בכוונה כדמוכח לקמן אלא היינו טעמא
שיהא מורא רבך כמורא
כדפרישית או משום דדמים לא כתיבי או משום דכיון דלא אשכחן כופר בתם לא אצטריך למעט הדמים וא"ת והא לקמן ילפינן אשו שלא
שמים (פסחים כב:). נקי
מחצי כופר. שאם הרג
בכוונה משור שלא בכוונה אע"ג דליכא כופר באש וי"ל דלא דמי דבאש לא שייך כופר כלל הלכך משום כופר לא שבקינן דמים אבל שור
את האדם נקי מחצי כופר,
דשייך ביה כופר ואפ"ה ליכא כופר בתם אין סברא לחייבו דמים שלא בכוונה ועי"ל טעם אחר לר"א דמסתבר ליה לאוקמי בכופר מבכל
ואע"ג דמועד משלם כופר
דבר דהכי משמע ליה פשטיה דקרא מדכתיב בתריה ואם שור נגח הוא שישלם כופר וא"ת לרבי יוסי הגלילי דאמר תם משלם חצי כופר
שלם לא אמרינן תם ישלם
חצי כופר כי היכי דגבי
וקאמר נקי מדמי ולדות טפי הוה ליה למימר נקי מחצי כופר מטעמא דפרישית וי"ל דאין דומה לו סברא לפוטרו מחצי כופר מאחר
שחייבו הכתוב ח"נ: הביאהו לבית דין וישלם לך. וא"ת והא לרבי יהודה מועד משלם כופר שלם אע"פ שהשור נסקל דכתיב והשור
נזקין משלם חצי נזק
(קדושין נו: וכעי"ז פסחים
יסקל וכתיב אם כופר יושת עליו א"כ משלם מן העלייה אע"ג דלענין ניזקין משתלם מגופו דצד תמות במקומו עומדת וי"ל דשאני מועד דגלי
כב: וכתובות מא.). כופרא
כפרה. לכפר על זה שהרג
ביה קרא ושמא מצד מועדת מחייבו הכתוב כופר שלם אבל תם דלא כתיב בהדיא לא מצי למילף אלא מניזקין וניזקין גופייהו מגופו:
❖
שורו את האדם (מכות ב:).
פי עד אחד או על פי בעלים. בריש פרק התערובת (זבחים ד' עא. ושם ל)) ובריש פרק כל האסורים (תמורה ד' כח. ושם) פי' הקונטרס
על דשור אין נהרג על פי בעלים לא נוגח ולא רובע משום דמודה בקנס הוא ותימה לר"י היכן מצינו דהריגת שור הוא קנס ובפ"ק
דסנהדרין (ד' י.) נמי דקאמר פלוני רבע שורי הוא ואחר מצטרפין להורגו משום דאין אדם קרוב אצל ממונו ומה בכך מ"מ יפטר מטעם
רבינו חננאל
דמודה בקנס ונראה דהיינו טעמא דלא מחייב על פי הבעלים אפילו יהיו ב' כגון של שני שותפין ומעידין עליו משום דאדם קרוב אצל
אין דיני אלא כשהמית
ממונו דהא דאמרינן בסנהדרין דאין אדם קרוב אצל ממונו ה"מ כשבאין להעיד ג"כ על חבירו דמתוך שנאמן על חבירו נאמן גם על
[את האדם] על פי עד אחד
או על פי בעלים, וקסבר
שורו כדמוכח סוגיא התם אבל אמר שורי נרבע לא מבעיא לן דפשיטא דקרוב אצל ממונו הוא כיון שלא בא להעיד על חבירו:
מודה בקנס הוא. דקיימא לן פלגא נזקא קנסא ונראה דהוה מצי למפרך
כופרא כפרה.
אעד אחד דאין סברא לומר שלא
יחשוב מרשיע עצמו
כשמודה ואין רוצה לישבע ואף על גב דעל ידי העד בא
עליו חיוב זה
אלא
הפשוט יותר
נקט: