ארבעה אבות פרק
ראשון בבא
קמא
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
מה
לרב דאמר כו'. לא גרסינן כדפירשנו לעילו): לבור שכן
לאתויי ליחכה נירו.
שאם ליחכה האש חרישתו של חבירו או סכסכה
מד א מיי' פי"ד מהל'
א) [לעיל ג: לקמן כח: לא:
אין כח אחר מעורב בו. למאי ז) דפריך דלא חשיב אש מעשיו
אבניו חייב. באבנים שייך לשון סכסוך שלא נשרפו לגמרי אלא
מח:], ב) [לקמן יט:],
נזקי ממון הלכה ח
ג) [קדושין ה: כא. וש"נ],
סמג עשין סט טוש"ע ח"מ
שסכסכה ונדבקה האש בהן וסכסכה מעט כדאמרינן (חולין דף יז:)
גרמו לו לפי שהרוח מסייע לו ה"מ למפרך הכא מה לבור שכן
ד) לקמן ל., ה) [רש"ש
סי' תיח סעיף ב:
מעשיו גרמו לו תאמר באבנו
וסכינו אלא לפי דפירכא שכן אין כח
גבי פגימת סכין מסוכסכת מרוח אחת שלא נפגמה מב' צדדין לגמרי.
מה ב ג מיי' פי"ג
מח"ז], ו) [דף ג: ד"ה
משורו], ז) צ"ל דפרישית,
אחר מעורב בו חשיב טפי דהשתא
ולהכי כתב אש לחייבו בהני דנפקא
מהלכות נזקי ממון
ח) [צ"ל המגלגל], ט) [ע"ש
הלכה ב ג סמג עשין ע
ליכא למימר שור יוכיח אלא אש
לן התם [לקמן ס.] מאו השדה דלא שמעינן
לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו: הצד
א
בתוספות ד"ה שור], י) צ"ל
טוש"ע ח"מ סי' תיא סעיף
גרידא ולקמן גבי בור המתגלגל פריך
מהנך דמתניתין הא מילתא דליחייב
❖
השוה שבהן: לאתויי מאי אמר אביי לאתויי
נזקיו,
א:
ב
מו ד מיי' שם טור ש"ע
מה לבור שכן מעשיו גרמו לו דלא
בדבר שאינו ראוי לה כגון הכא שאין
אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו
שם סעיף ג:
עיקר אש בכך: הצד השוה שבהן
שייך התם שכן אין כח אחר מעורב
מז ה מיי' שם הלכה יג
ברוח מצויה והזיקו היכי דמי אי בהדי דקא
גליון הש"ס
שדרכן להזיק כו'. דמשמע אף כל
בו דהיכי נימא תאמר בור המתגלגל
סמג שם טוש"ע ח"מ
אזלי קא מזקי היינו אש מאי שנא אש דכח
תוס' ד"ה מה לבור שכן
סי' תיד סעיף ב:
שכן כח אחר מעורב בו דמשמע דלא
שדרכו להזיק ושמירתו עליך ומאי
שלא ברשות דאפי' עשאו
אחר מעורב בו וממונך ושמירתו עליך הני נמי
מצית לאתויי: היינו אש. דתולדה
הוי בור אלא על ידי כח אחר וזה
ברשות. עי' לקמן כח ע"ב
כח אחר מעורב בהן וממונך ושמירתו עליך
❖
אינו שהרי נעשה בור בלא כח אחר
תוס' ד"ה ה"מ: דאש היא דמאי שנא אש מינה שכן
משמניחו ברה"ר: לאתויי בור
ואלא בתר דנייחי אי דאפקרינהו בין לרב
כח אחר מעורב בה הני נמי כח אחר
המתגלגל. בכל הספרים כתוב אי
כו': בתר דנייחי. מזקי בהן שור או
בין לשמואל היינו בור מאי שנא בור שכן
מוסף רש"י
חמור: אי דאפקריה בין לרב בין
בהדי דקא אזלי קמזקי כחו הוא
תחילת עשייתו לנזק וממונך ושמירתן עליך
כולם מבורו למדנו. כל
לשמואל. דפליגי ה)(בהפקר) בפ' המניח
ופירש הקונטרס דלא גרס ליה
הני נמי תחילת עשייתן לנזק וממונך ושמירתן
תקלה בור הוא ואע"ג דלא
את הכד (לקמן דף כח:): היינו בור.
וטעמא משום דאמרינן לקמן בהמניח
הפקיר (לעיל ג:). כל אלו
עליך אלא דלא אפקרינהו לשמואל א) דאמר
דתרוייהו אמרי כל תקלה שהפקיר
(דף כז:) אין דרכן של בני אדם
שאמרו. חכמים מותרין
כולם מבורו למדנו היינו בור לעולם
לקלקל ברה"ר, ואלו הן
ג
נפקא לן מבור דחייב דכי היכי
להתבונן בדרכים ובעל התקלה נמי
פותקין ביבותיהן. לקלח
דאפקרינהו ולא דמו לבור מה לבור שכן אין
דחיובא דבור הוא ברה"ר דהוי הפקר
אין לחייבו מטעם אדם המזיק אלא
שופכין שלהן ברה"ר כו',
כח אחר מעורב בו תאמר בהני שכח אחר
כדאמרינן בפ' שור שנגח את הפרה
משום דחשיב כרוח מצויה והוי אשו
ביב צינור המקלח שופכין
של מי תשמיש הבית לרה"ר
(לקמן דף מט:) שעל עסקי כרייה
ואין למוחקו בשביל כך דלענין כדי
מעורב בהן אש תוכיח מה לאש שכן דרכו
❖
.
(לקמן ל.)
ופתיחה באה לו אף כל תקלתו
שלא ילכו כ"כ בחוזק שיתיזו ויזיקו
לילך ולהזיק בור תוכיח וחזר הדין רבא אמר
שהפקיר חייב דהא נמי תחילת
דרכו להתבונן שפיר ולהכי פריך כחו
לאתויי ד בור ב) המתגלגל ברגלי אדם וברגלי
רבינו חננאל
עשייתן לנזק דהוה ליה לאסוקי
הוא ויתחייב המגלגל הכל ולא בעל
בהמה ה"ד אי דאפקרינהו בין לרב בין
אדעתיה דסופו ליפול ברוח מצויה:
התקלה ואע"ג דלגבי כלב שנטל
לאייתויי ליחכה נירו
לשמואל היינו בור מאי שנא בור שכן תחילת
וסיכסכה אבנו. פיס' הצד
אש תוכיח. והיינו דנקט במתני' הצד
החררה והלך לגדיש כו' (לקמן ד' כא:)
השוה שבהן כו'. לאייתויי
עשייתו לנזק ושמירתו עליך הני נמי תחילת
השוה: שכן דרכו לילך כו'. אבל אלו
ופריך בגמרא (ד' כג.) וליחייב בעל
מאי, אמ' אביי לאייתויי
עשייתן לנזק ושמירתן עליך אלא דלא
לא הזיקו בהליכתן אלא השור והחמור
הגחלת נמי שהוא בעל התקלה היינו
אבנו וסכנו ומשאו
שהניחן בראש הגג ונפלו
נתקל בהן: וחזר בהן הדין. דאיכא
אפקרינהו לשמואל דאמר כולם מבורו למדנו
משום דכלב לאו בר דעה הוא אבל
ברוח מצויה והזיקו בתר
למפרך מה לבור שכן אין כח אחר
הכא ח) המקלקל בר דעה הוא תדע
היינו בור לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור
דנייחי. אבל בהדי דקאזלי
מעורב בו ואתיא בהצד השוה
דאם הדליק אש ובא אחר ושרף טלית
נזקי לא איצטרכא ליה
מה לבור שכן מעשיו גרמו לו תאמר בהני
דהיינו אש, אלא אפי' בתר
דמתניתין: בורו המתגלגל. כגון
חבירו או חפר בור ובא אחר ודחף
שאין מעשיו גרמו לו שור יוכיח מה לשור
דנייחי. רבא אמר לאייתויי
הניח אבן ברה"ר ובעודה במקומה
שור חבירו לתוכו אין סברא שיתחייב
בור המתגלגל כו'. רב
שכן דרכו לילך ולהזיק בור תוכיח ג) וחזר הדין
לא הזיקה וגלגלה רגלי אדם ובהמה
בעל הבור או בעל האש והמגלגל
אדא בר אהבה אמ'
לא ראי זה כראי זה רב אדא בר אהבה אמר
לאייתויי הא דתנייא כל
למקום אחר והזיקה שם: אי בהדי
ברגלי בהמה אם הזיק בהדי דאזלי
אלו שאמרו פותקין
לאתויי הא דתניא ד)ה כל אלו שאמרו פותקין
דאזלי מזקי כו' לא גרס והכי
יתחייבו שניהם בעל הבהמה ובעל
ביבותיהן
וגורפין
ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות החמה
גרסינן היכי דמי אי דאפקרה בין לרב
התקלה והא דאמרינן לקמן בפרק
מערותיהן בימות החמה
אין להן רשות, בימות
בין לשמואל כו': מעשיו. כרייתו
הפרה (ד' נג: ט)) שור ואדם שדחפו
אין להם רשות בימות הגשמים יש להם רשות
הגשמים אע"פ שיש להן
גרמה את ההיזק אבל מעשיו של זה
לבור לענין נזקין כולן חייבין דמשמע
אע"פ שברשות אם הזיקו חייבים לשלם היכי
רשות אם הזיקו חייב
לשלם. ומקום חלוקת רב
לא הזיקו אלא רגלי אדם ובהמה
אפילו בעל הבור צריך לומר דמיירי
דמי אי בהדי דקאזלי מזקי כחו הוא אלא
ושמואל כבר פירשנוהו
שגלגלוהו: שור יוכיח. שאין מעשה
אדם בלא כוונה דכיון דאין בכוונה
בתר דנייח היכי דמי אי דאפקרינהו בין
למעלה.
בעלים גרמו ההיזק אלא ממונו הזיק
כלל חייב בעל הבור כמו האדם והא
לרב בין לשמואל היינו בור מ"ש בור
והיינו הצד השוה דנקט במתניתין:
דאמרינן (שם) לענין ד' דברים ודמי
דתחילת עשייתו לנזק וממונך ושמירתו
כל אלו שאמרו. וקחשיב ואזיל להו
ולדות אדם חייב האי ד' דברים
עליך הני נמי תחילת עשייתן לנזק וממונך
אלו הפותקים ביבותיהם וגורפים
היינו נזק צער וריפוי ושבת אבל
ושמירתן עליך אלא דלא אפקרינהו לשמואל
מערותיהם כלומר כל אלו שאמרו
בושת אין חייב עד שיתכוין כדאמר
חכמים שיש להן רשות להשליך נזקיהן
בהחובל (לקמן ד' פו.) ולא הוי
דאמר כולם מבורו למדנו היינו בור
לרה"ר ואלו הן פותקין ביבותיהן
כארבעה דברים דלעיל דהתם לא
לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור מה לבור
פותחין צינורותיהן המקלחים שופכים
חשיב נזק והא דאמר (לקמן נג:)
שכן שלא ברשות תאמר בהני דברשות
ששופכין מחצריהן לר"ה: וגורפין
לענין כופר ושלשים של עבד שור
שור
מערותיהן. ומשליכין זבליהן לרה"ר:
חייב צ"ל דהיינו דוקא בכוונה אע"ג
בימות החמה אין להם רשות. מפני שהרחוב נאה והוא מקלקלו אבל בימות
דלא הוי דומיא דאדם דבשלא בכוונה ליכא כופר ושלשים של עבד
כדאי' בשילהי שור שנגח ד' וה' (לקמן ד' מג.): מה לבור שכן שלא
הגשמים שהרחובות מלוכלכות יש להן רשות: ואע"פ שברשות. ב"ד
ברשות. $דאפילו עשאו ברשות ואח"כ הפקיר כיון שהפקיר היינו
משליכין אם הזיקו חייבין: כחו הוא. והיינו אדם ותנא ליה במתניתין:
שלא ברשות: תאמר בהני דברשות שור יוכיח. וא"ת למ"ד
שור
תנא שור לרגלו היכי קאמר שור יוכיח דברשות חייב והא רגל לא מיחייב אלא ברשות הניזק ושם אין לו רשות וי"ל כגון שהלך ברה"ר והתיז
והזיק ברה"י דחייב כדאמרינן לקמן (דף יט.): (שייך לע"ב) ה"ג הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם. וכן כתוב
בספרים של רש"י וכן בספר רב אלפס וכן עיקר אבל אותם דכתוב בהו חייב לשלם לא נהירא דכיון דבשלא הזהירו חייב לא יתכן להקל
עליו לפוטרו ממה שמזהירין אותו לקוץ ולסתור: אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור. וא"ת והא משמע לקמן בהמניח (ד' כט.)
דלכ"ע המפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דפטור והאי נמי אונס הוא דבבנין ונטיעה שעשה לא פשע כלום וי"ל כיון שהזהירו לקוץ ולסתור
שלא יזיקו ועבר הזמן הוי פושע והוי כמפקיר י) נכסיו לאחר נפילת פשיעה:
היינו בור. לכאורה נראה דמיירי כשהזיקו כותל ואילן בשעת נפילה גופה ואפ"ה מדמה ליה לבור מדלא קאמר הכא אי בהדי דקאזלי
קמזקי היינו אש ועוד דאי בהיזק דלאחר נפילה מיירי אמאי פטור מלשלם הלא כיון שנפלו מיד היה לו לסלקן ועוד דא"כ לא הוה
ליה למיתני לקוץ ולסתור אלא נתנו לו זמן לפנותו ולסלקו כיון דבהיזק דלאחר נפילה איירי אע"ג דבור אין הולך להזיק ואלו הולכים ומזיקין
יש לנו ללמדם מבור דעדיף היזק דידהו שהולכים ומזיקין מבור
שאינו הולך ומזיק אלא מזיק
במקומו ונראה דבהיזק דלאחר נפילה
נמי