שור שנגח ד' וה' פרק רביעי בבא
קמא מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא תם מיחייב. לא בעי למימר תם שמחויב ממה שהמועד פטור נג א ב מיי' פי"א מהל'
משכח רברבי. ברישא שקיל להו וכי הדר משכח זוטרי שקיל. הכא
א) רש"ל מ"ז, ב) [עירובין
נמי אע"ג דראייה גדולה אמר ליה ברישא כי הדר משכח ראייה
דאטו משום דאייעד יהיה פטור יותר אלא ה"ק דמועד יהיה נזקי ממון הלכה ג:
ט. יומא מז.], ג) לקמן מט.,
נד ג ד ה מיי' פ"ד
ד) [ולעיל לד:], ה) [דברים
זוטרתי אמרה ניהליה: משכח זוטרי. ברישא שקיל להו סבר דלמא
פטור שלא לחייבו בהעדאה יותר מתם והא דקאמר יציבא בארעא
❖
כה], ו) [ד"ה ומי],
מהלכות חובל ומזיק
משום צד תמות הקל שאין משלם אלא מגופו חייב צד מועדת לא כ"ש: הלכה ה ו סמג עשין ע
לא משכח אחריני וכי הדר משכח רברבי ולית ליה מנא כולי האי
כתב רחמנא בעל השור נקי
דליחזקינהו לכולהו שדי זוטרי ושקיל
טוש"ע ח"מ סי' תכג סעיף
א וסעיף ד:
דפטור. ואצטריך למיכתב
רברבי. ה"נ המית אמר ליה ברישא
תורה אור השלם
משכח רברבי שקיל זוטרי שקיל רב טביומי
אנשים דאי לא כתב אלא בעל השור
דאכתי לא הוה ידע ליה מילתא דעדיפא
משמיה דרבא אמר המית אמר ליה ברישא
1. וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ
נקי הוה מוקמינן נקי מחצי כופר
מיניה כי הדר משכח הך הדר ביה
אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל
משל לצייד ששולה דגים מן הים משכח זוטרי
יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל
מקמייתא: מדמי ולדות. נגח את
והוה מחייבינן בין תם בין מועד
שקיל משכח רברבי שדי זוטרי ושקיל רברבי
אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר
האשה ויצאו ילדיה: כי ינצו אנשים.
בדמי ולדות אבל השתא דכתיב אנשים
שמות כא כח
נָקִי:
תניא אידך בעל השור נקי רבי יוסי הגלילי
1
2. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
ונגפו אשה הרה ולא שוורים: אף
למעוטי מועד אית לן לאוקמי פטור
אומר נקי א מדמי ולדות אמר לו ר"ע הרי הוא
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
שוורים. דפטר להו קרא מועדים
דנקי אתם דלא להוי יציבא בארעא
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ
כתב
אומר כי ינצו אנשים (ונגפו אשה) אנשים
רחמנא בעל השור
הוא דפטר אבל תמין ליחייבו: כתב
וכו':
א)
2
יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו
נקי תם פטור ומועד חייב. ונקי
רחמנא ובעל השור נקי. למימר דלא
ולא שוורים שפיר קאמר ר"ע אמר רב עולא
בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן
ב
❖
בִּפְלִלִים: שמות כא כב
דרשינן אנשים ולא שוורים הדומין
מדמי ולדות דקתני לאו לפוטרו מדמי
בריה דרב אידי איצטריך ס"ד אמינא אנשים
לאנשים אלא תם פטור ומועד חייב:
ולדות אצטריך אלא כלומר דוקא
ולא שוורים הדומין לאנשים מה אנשים מועדין
גבי בושת נמי. דקיימא לן (לקמן
תם פטור מדמי ולדות ואי לא כתב
הגהות הב"ח
אף שוורים מועדין הא תם מיחייב כתב רחמנא
אנשים כלל הוי פטרינן נמי במועד
דף פז. ) שורו שבייש פטור ונפקא
ד)
(א) תוס' ד"ה גבי וכו' לא
בעל השור נקי דפטור אמר רבא ב) יציבא
דלא מחייב הכתוב במועד אלא
לן מכי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו
נפיק מאיש אלא מאנשים.
בארעא וגיורא בשמי שמיא אלא אמר רבא
נ"ב ס"א ולעיל בהמניח
וקרבה אשת וגו' וקצותה את כפה ה)
במקום שחייב בתם $ כדפירשתי לעיל
גרסי' אי מההוא ה"א צער
איצטריך ס"ד אמינא אנשים ולא שוורים
ממון דהיינו בושת נימא הכי כו':
(לח.) ולהכי כתב אנשים דליתי נקי
לחודיה ול"ג צער ובושת
❖
הדומין לאנשים מה אנשים מועדין אף שוורים
וכ"ת ה"נ. דלרבי יוסי הגלילי משלם
לגלויי עליה דלא משתעי אנשים ולא
דבושת נפק מאנשים:
מועד ממון בושת: אלא אביי ורבא
שוורים אלא בתם והא דתניא בהחובל
מועדין וק"ו לתמין דפטירי הדר כתב רחמנא
דאמרי תרוייהו. להכי אצטריך דאי
(לקמן דף פז.) שור אין משלם אלא
בעל השור נקי תם פטור ומועד חייב א"ל אביי
גליון הש"ס
מדר"ע הוה אמינא אנשים ולא שוורים
נזק ופטור מדמי ולדות משמע דאיירי
אלא מעתה גבי בושת נמי נימא הכי אנשים
תוס' ד"ה כתב וכו'
הכי מידרש אנשים הוא דכי יש אסון
במועד דמשלם נ"ש ועוד דומיא
כדפי' לעיל. דף לח ע"א
ולא שוורים הדומין לאנשים מה אנשים
❖
באשה לא יענשו בדמי ולדות דקם
דאדם ואפילו הכי פטור מדמי ולדות
תוס' ד"ה דא"כ:
מועדין אף שוורים מועדין וקל וחומר לתמין
ליה בדרבה מיניה אבל שוורים אפילו
ההיא כר"ע אתיא:
גבי בושת נמי נימא הכי אנשים
דפטירי הדר כתב רחמנא בעל השור נקי תם
יש אסון יענשו בדמי ולדות דליכא
מוסף רש"י
פטור ומועד חייב וכ"ת ה"נ אי הכי ליתני
כו'. דגבי בושת כתיב כי
בה חיוב מיתה כתב רחמנא כו':
יציבא. אזרחי (ערובין ט.).
אטו באסון תליא מילתא בכוונה
בעל השור נקי רבי יוסי הגלילי אומר פטור
ינצו אנשים יחדו איש ואחיו דמאיש
תליא מילתא. ואפילו יש אסון באשה
בעמיתו לא נפקא אלא צער
מדמי ולדות ומבושת אלא אביי ורבא דאמרי
יענשו אם נתכוין לחבירו דסבירא
לחודיה וריפוי ושבת נפקא מהזה
תרוייהו אנשים אין אסון באשה יענשו יש
ג
ד
ליה לרב אדא כר' שמעון דאמר
כדאמרינן בהמניח (לעיל דף לג.)
אסון באשה לא יענשו ולא שוורים דאע"ג
במס' סנהדרין באלו הן הנשרפין
ואפילו לר"ע דמאיש בעמיתו נפקי
דיש אסון יענשו הדר כתב רחמנא בעל השור
(דף עט.) נתכוון להרוג את זה והרג
כולהו מודה הוא דבושת לא נפיק
נקי דפטור מתקיף לה רב אדא בר אהבה אטו
את זה פטור ממיתה וחייב ממון ולית
מיניה אלא צער וריפוי ושבת שרגילין
באסון תליא מילתא בכוונה תליא מילתא
ליה דתנא דבי חזקיה דאמר לא
להיות ע"י חבלה דומיא דנתינת מום
אלא אמר רב אדא בר אהבה אנשים כי
חלקת בו בין מתכוין לשאין מתכוין
אבל בושת דרגיל להיות רוב פעמים
ג)
ה
לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון ולא
בלא חבלה לא נפיק מאיש אלא
נתכונו זה לזה אע"ג שיש אסון באשה יענשו
יהיה אסון דקרא בחבירו קדריש ליה
מאנשים (א) וא"ת וריפוי ושבת בין
כי נתכונו לאשה עצמה לא יענשו ולא שוורים
אם אין אסון בחבירו אפילו יש אסון
לר"ע ובין לרבנן לילף מאנשים דכתיב
דאפילו נתכונו לאשה עצמה יענשו כתב
באשה יענש וכיון דאנשים אהיכא דיש
גבי ריפוי ושבת וכי יריבון אנשים וי"ל
רחמנא בעל השור נקי דפטירי וכן כי אתא
אסון נמי יענשו אשתכח דאמעיט
דקים ליה לגמרא דההוא אנשים אתא
רב חגי מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה
שוורים בין ביש אסון בין בשאין
לדרשה אחרינא ומהאי טעמא נמי
כוותיה דרב אדא בר אהבה תניא אידך
אסון ובעל השור נקי למה לי:
א"ש דלא פריך גבי ריפוי ושבת נמי
בעל השור נקי ר"ע אומר נקי מדמי עבד
נימא הכי אבל ההוא דבושת קים לן
ונימא
ונימא
דלמעוטי שוורים אתא והא דלא פריך
גבי צער נמי נימא הכי דכתיב איש בעמיתו ולא שור בעמיתו שור דומיא דאיש כו' משום דניחא ליה למפרך מקרא דאנשים דומיא דההיא
דאיירי בה: בכוונה תליא מילתא. פ"ה דס"ל כר"ש דאמר באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף עט. ושם) נתכוון להרוג את זה והרג את זה
פטור ממיתה וכיון דפטור ממיתה חייב בדמי ולדות דלית ליה דתנא דבי חזקיה וקשה לר"י וכי היה תמה רב אדא בר אהבה על אביי ורבא
אם סבורין כרבנן ועוד דצריכא למימר דרב אדא וברייתא דרב חגי דרומאה פליגי אתנא דבי חזקיה וה"ל למפרך הכא כדפריך רבא עליה
דרב דימי פרק אלו נערות (כתובות דף לה. ושם ו)) ומי איכא מאן דלית ליה דתנא דבי חזקיה ונראה לר"י דרבא ואביי לא היו פוטרין שוורים
מדמי ולדות מנקי אלא דוקא היכא דלא נתכוונו לאשה דומיא דאנשים דמשתעי בהו קרא אבל נתכוון לאשה עצמה חייב מדלא קאמר אנשים
אין אסון יענש הא יש אסון לא יענש בין נתכוונו זה לזה בין לא נתכוונו זה לזה אלא לאשה עצמה ולא שוורים דבין הכי ובין הכי יענש כתב
רחמנא בעל השור נקי דפטור והוה משמע שפיר דפטור בכל ענין אלא ודאי בנתכוונו לאשה עצמה חייבין לאביי ורבא ואע"ג דבאנשים
פטירי טפי כשמתכוונים לאשה היינו משום דשייך בהו קם ליה בדרבה מיניה אבל בשור לא שייך ופריך רב אדא בר אהבה והא ע"כ בכוונה
תליא מלתא לרבי דדריש בהנשרפין (סנהדרין דף עט. ושם) ונתתה נפש תחת נפש ממון ולית ליה לא חלקת בין מתכוין לשאין מתכוין לענין דמי
הנהרג וסובר רב אדא דהוא הדין לענין דמי ולדות דכיון דגלי קרא שיש לחלק בין מתכוין לשאין מתכוין לענין דמי הנהרג לא נלמוד עוד
שום פטור ממון כשאין מתכוין מכח הקישא ואע"ג דאית ליה הקישא לענין שאר דברים וא"כ לדידיה אנשים אפילו יש אסון באשה יענשו
ולדידיה יש לנו לפטור בשוורים אפילו נתכוונו לאשה שאי אפשר לרבי לדרוש אלא כמו שדורש אחרי כן ומדרבי נשמע לכולהו תנאי שלא מצינו
מחלוקת זה ביניהם ואביי ורבא סבירי להו דדוקא למאי דגלי קרא כגון לדמי הנהרג לרבי גלי אבל בשאר ממון לא גלי וכן מוכח בהפרה (לקמן
דף מט.) דאביי ורבא סבירי להו שהוא חייב בשוורים כשנתכוין לאשה עצמה דתנן שור שהיה מתכוין לחבירו והכה אשה ויצאו ילדיה פטור
מדמי ולדות ודייקינן בגמרא טעמא דנתכוין לחבירו אבל נתכוין לאשה משלם נימא תהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה משמע דלרבא
מדמי ולדות דוקא כשלא נתכוין לאשה דומיא דאנשים דקרא:
ואביי ניחא דמחייבי ומתניתין דהחובל (לקמן דף פז.) דפטר שור