מב: שור שנגח ד' וה' פרק רביעי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונימא רבי עקיבא לנפשיה. ולא בעי למימר שלא היה יודע
ונימא ר"ע לנפשיה. כדאקשי ליה לר' אליעזר
לעיל: כשקדם בעליו
נה א מיי' פ"י מהלכות
א) [עי' פסחי' ב:], ב) לעיל
ושחטו. קודם שנגמר דינו אצטריך ליה קרא
למפטריה: אי הכי.
אותם תירוצים וכשאמר לו רבי אליעזר קבלם דפשוט
נזקי ממון הלכה ב
ה. לג. [ערכין יד:],
ג) רש"ל, ד) [לעיל ה.],
והלכה יג ופי"א הל' א:
לו לגמרא דמסתמא היה יודע ומה
שלא היה חושש משום דאית
אמאי מותיב ר"ע לרבי אליעזר לעיל הביאהו לב"ד ולא אסיק
נו ב ג מיי' שם פי"א
ה) ב"ב קיא:, ו) בדפו"י
ליה דרבה דאי אין השור בסקילה
אין הבעלים משלמים כופר
אדעתיה דמצי לשנויי ליה כשקדם ושחטו אי לית ליה טעמא אחרינא:
אמר ר"ע, ז) [ב"ב קיג.
הלכה ב סמג עשין
קכה:], ח) לקמן מט.,
אמר לך. ר' אליעזר שקדם ושחטו
וא"ת ודלמא אם כופר לא דריש
סח:
נז ד מיי' פכ"ב מהל'
ט) צ"ל נותן, י) [שמות כא],
ואם עבד דריש וי"ל כיון דלא דריש
לא אצטריך קרא דהתם כי הרגו
ונימא רבי עקיבא לנפשיה והלא עצמו אין
א)
כ) [רש"ל], ל) צ"ל נותן,
אישות הלכה א ופ"א
אם כופר כ"ש דלא דריש אם עבד
שלא בכוונה אצטריך למפטריה
מ) צ"ל כדפריך. חל"ג,
משתלם אלא מגופו הביאהו לבית דין וישלם
מהל' נחלות הלכה ח סמג
כדמוכח לקמן: אלא אמר רב
נ) [ועי' תוס' ב"ב קיד:
לאוין פא ועשין צו טוש"ע
מכופר: דשור לאו בר קטלא הוא
לך אמר רב שמואל בר רב יצחק כשקדם
❖
ד"ה מה],
אה"ע סי' צ סעיף א:
אסי כו'. וא"ת ומה דוחקו לתרץ
כלל. ואי לא מיעטיה הוה אמינא
נח ה מיי' פי"א מהל'
בעליו ושחטו מהו דתימא לישתלם מיניה
עיקר חיובו כופר הוא: אבל הכא.
נימא דגם ר"ע היה יודע וסובר
נזקי ממון הלכה ב
קמ"ל הואיל ובר קטלא הוא אע"ג דשחטיה
סמג עשין סז:
אותו תירוץ שהשיב לו ר"א וסבר
דשור בר קטלא הוא תחילת דינו
תורה אור השלם
נט ו מיי' פ"א מהלכות
לא לישתלם מיניה אי הכי לרבי אליעזר נמי
דלמא אית ליה טעמא אחרינא כדאמר
נפטר מממון ולא חלה עליו תשלומין
1. אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח
נחלות הלכה יא סמג
כשקדם ושחטו ה"נ וסבר דלמא אית ליה
לעיל אקדם ושחטו וי"ל דגבי טעם
דאיכא למימר הביאהו לב"ד הלכך
עשין צו טוש"ע אה"ע סי'
כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ:
צ סעיף א:
שמות כא לא
טעמא אחרינא דעדיף מהאי ונימא ליה ורבי
דקדם ושחטו שייך לומר הכי שאינו
כי קדים ושחטו נמי בלא קרא מיפטר
ס ז ח מיי' פ"ד מהל'
2. וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ
ולא צריך קרא: לר"ע נמי ודאי
טעם טוב מ) כדפרישית לעיל אבל
אליעזר נמי לישני ליה שקדם ושחטו אמר
חובל ומזיק הלכה א ב
אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל
הכי הוא. קושיא היא: נשלם דמי
אטעם דהמית על פי עד אחד וגבי
סמג עשין ע טור ש"ע
יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל
לך התם הוא דנתכוון להרוג את הבהמה
ח"מ סי' תכג סעיף א:
עבד מעלייה. ואע"ג דמקטיל דהא
אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר
טעמא דנתכוין לא שייך למימר דלמא
והרג את האדם דשור לאו בר קטלא הוא
סא ט מיי' שם הלכה ד
שמות כא כח
נָקִי:
אית ליה טעמא אחרינא דטעמים
לגבי חבלת אדם אין תורת תם עליו
❖
3. וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא
טוש"ע שם סעיף ג:
כלל דס"ד אמינא ניחייב אצטריך קרא
חשובין הן וליכא למפרך עליהו מידי:
ואינו נפטר בטענת הביאהו לב"ד
מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד
למעוטי אבל הכא דמעיקרא בר קטלא הוה
ועבד
בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ
יפה סלע נותן ל'. אע"ג
כתב רחמנא נקי י): והא תבריה רבי
וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה
לא צריך קרא אע"ג דשחטיה ולר"ע נמי
רבינו חננאל
עקיבא לגזיזיה. דאשמעינן בהדיא
דשוה ק' אין נותן אלא
הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו
ודאי הכי הוה אלא אמר רב אסי האי
שלשים מ"מ כיון שנותן קצבה של
דאין משתלם אלא מגופו ואכתי
תבריה ר"ע לגזיזה. פירוש
יוּמָת: שמות כא כט
4. וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו
שיבר כלי זיינם שלוחמין
איכא למימר הביאהו לב"ד: הואיל
שלשים אע"פ שאין שוה אלא סלע
מילתא מפי דגברא רבה שמיע לי ומנו רבי
בהם.
וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ
ומחמירני בעבד. לגבי מועד: חלקת
או יותר שלעולם הקצבה עומדת א"כ
יוסי ברבי חנינא סלקא דעתך אמינא הואיל
לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו
בו בין תם למועד. דמועד משלם
גם כשהשור אין שוה כלום קיימת:
מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ
ואמר ר"ע אף תם שחבל באדם משלם
מה כשחייב בן חורין חלקת בין
ב)
וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
כופר ותם פטור: שאינו נותן אלא
במותר נזק שלם משתלם נמי ג) [דמי עבד]
לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר
תם למועד. ברייתא זו מוכחא
שלשים. אפילו שוה ק' מנה: והמית
צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
מעלייה כתב רחמנא בעל השור נקי אמר
❖
במדבר כז יא
איש וגו'. במועד כתיב: נזקיה
דר"ע לא קבל תשובה דר"א דהא לא
ליה רבי זירא לרב אסי ד) והא תבריה ר"ע
ליורשיה. ולא לבעלה: כ)[וירש אותה].
דריש ר"ע נקי מחצי כופר ואפילו
לגזיזיה דתניא ר"ע אומר יכול ישלם מן העלייה
הכי פוטר כאן בתם והיינו משום
ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב
הגהות הב"ח
ת"ל כמשפט הזה יעשה לו מגופו משלם
דכי לא מיחייב סקילה פשיטא דפטור
אליו וגו' שארו זו אשתו והא ליכא
1
(א) גמ' אין הבעל נותן
מכופר: נקי מדמי עבד. פירוש
למימר דלדידה ניתיב ירושה דידיה
ואינו משלם מן העלייה אלא אמר רבא
ליורשיו. נ"ב פירוש אם אין
משלשים של עבד ויש מפרשים
דהא ממשפחתו כתיב אלא ה"ק
הבעל קיים נותן המזיק
אצטריך ס"ד אמינא הואיל ומחמירני בעבד
דמי ולדות ליורשיו ולא
דאפילו דמים לא משלם וכ"ש קנס:
ונתתם את נחלתו לקרוב אליו
יותר מבן חורין שבן חורין יפה סלע נותן סלע
לאשה ואם אין האשה
והוה ליה ראוי. אף על גב דביש
ממשפחתו ושארו שהיא אשתו הוא
קיימת נותן המזיק נזק
שלשים נותן שלשים ועבד יפה סלע נותן
יורש אותה: לא אמר ר"ע. נזקיה
נוחלין (ב"ב דף קיג.) דריש
וצער ליורשיה אלמא דאף
שלשים משתלם נמי דמי עבד מן העלייה
בשאר ניזקין דלאו כופר
ליורשיה: אלא בכופר הואיל ואין
דאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק
נמי הוי נזקיה ליורשיה ולא
כתב רחמנא 2 בעל השור נקי תניא כותיה
משתלם אלא לאחר מיתתה. הלכך
מקרא אחרינא מהכא לא נפקא דהוה
❖
לבעל [והשאר חסר]:
דרבא בעל השור נקי ר"ע אומר נקי מדמי
לא זכתה בו מחיים: והוה ליה
אמינא דשאני כופר דלעולם הוי ראוי
ראוי. ולא מוחזק וקיימא לן ביש
ולא אתי מיניה שאר ראוי וכופר
עבד והלא דין הוא הואיל וחייב בעבד וחייב
גליון הש"ס
נמי לא נפיק מהתם דהתם בירושה
נוחלין (ב"ב דף קיג.) דאין הבעל יורש
בבן חורין מה כשחייב בבן חורין חלקת בו
גמ' לחייב על האשה
שנפלה לאחר מיתת האשה אין הבעל
את אשתו בראוי לבוא לאחר מיתתה
בין תם למועד אף כשחייב בעבד נחלק בו
כאיש. עי' לעיל טו ע"א:
כבמוחזק לה מחיים: מאי טעמא.
נוטל בראוי אבל כופר דמחיים
שם הואיל ואין כו'. גיטין
בין תם למועד ועוד ק"ו ומה בן חורין שנותן
❖
נעשה החבלה שהכופר בא על ידה
אין כופר משתלם אלא לאחר מיתה
דף מג ע"א:
הוה אמינא דנוטל נ): נותן נזק
כל שוויו חלקת בו בין תם למועד עבד
אע"ג דכתיב והמית נימא דכיון
שאינו נותן אלא שלשים אינו דין שנחלוק בו
וצער לאשה. נקט נזק וצער לפי
שאמדוהו למיתה לישתלם מחיים:
מוסף רש"י
בין תם למועד לא מחמירני בעבד יותר מבן
[והמית כו']. שור אינו בסקילה
שרגילות הוא שמצטערת יותר וגם
אף תם שחבל באדם
חורין שבן חורין יפה סלע נותן סלע שלשים
נפחתין דמיה כשמפלת ע"י הכאה
עד שימות הניזק דכתיב והמית איש
משלם במותר נזק
והשור יסקל: ודמי ולדות לבעל.
מכשיולדת בזמנה אבל ריפוי ושבת
נותן שלשים ועבד יפה סלע נותן שלשים
שלם. אם חבל אדם בשור
אורחא דמילתא הוא שאין צריכה
התורה זכתה לו כדכתיב בעל האשה
תם ותם באדם ושמו ב"ד
יכול יהא חייב ת"ל בעל השור נקי א נקי
חבלה שחבל שור באדם
(שמות כא): אין האשה ל) נותנת
ריפוי וגם אינה מתבטלת יותר
מדמי עבד: תנו רבנן והמית איש או אשה
יותר מחבלה שחבל האדם
3
ליורשיה. נזק וצער: היתה שפחה
ממלאכה משאר יולדת וכזה היה
בשור משלם בעל השור
אמר ר"ע וכי מה בא זה ללמדנו אם $ לחייב
ונשתחררה כו'. כלומר היתה
אותו עודף (לעיל ה.)
סופה כשתלד וא"ת ובושת מ"ט לא
על האשה כאיש הרי כבר נאמר כי יגח
בעל השור משלם אותו
2
חשיב וי"ל נתכוין לבייש זה ובייש זה
משוחררת מעוברת ממשוחרר:
מותר נזק שלם (ערכין
שור את איש או את אשה אלא להקיש אשה
או יד:). והא תבריה ר"ע
פטור לר"ש בהחובל (לקמן דף פו.)
לגזיזיה. לכח אגרופו,
לאיש מה איש נזקיו ליורשיו אף אשה
ומיירי דנתכוון להכות חבירו והכה
ב
כדאמר בסנהדרין בפ"ק
האשה כפשטיה דקרא:
נזקיה ליורשיה וסבר ר"ע לא ירית לה בעל והתניא וירש אותה מכאן
ה)
ג
ד
4
(ז.) אדייה לגזיזיה וקם
היתה
שפחה ונשתחררה או
(לעיל ה.). ואין הבעל
שהבעל יורש את אשתו דברי ר"ע אמר ריש לקיש לא אמר אלא בכופר
ו)
ה
נוטל בראוי. כגון שמתה
גיורת זכה. פ"ה נתעברה
$ הואיל ואין משתלם אלא לאחר מיתה והוה ליה ראוי ואין הבעל נוטל
ז) ו
אשתו ואחר כך מת אביה,
מן הגר ומן המשוחרר וכן משמע
דנחלה זו ראויה לה אילו
בראוי כבמוחזק מאי טעמא אמר קרא והמית איש או אשה השור יסקל
בהפרה (לקמן דף מט.) דקאמר לא
היתה קיימת, כבמוחזק.
וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו ובנזקין לא אמר ר"ע והתניא
ח)
ירושה שהיא מוחזקת כבר
שנו אלא שחבל בה בחיי הגר ואין
קודם מיתתה כגון שמת
ז הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל (א) ח אין
לומר כריב"א שנתעברה בעודה
אביה ואחר כך מתה היא
הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותנת ליורשיה היתה שפחה ונשתחררה
שפחה דאין לבעל כלום דשל אדון
(רשב"ם ב"ב קיג.).
ט)
ט
או
נינהו ועכשיו נשתחררה כדמשמע
לישנא דהיתה שפחה דהא בהפרה (שם) משמע כדפ"ה והא דנקט היתה שפחה ונשתחררה ולא נקט היתה משוחררת משום דע"כ כשאין
לה בנים קאמר ולהכי נקט ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב וה"ה לישראלית נשואה לגר ומת הגר דפטור דהא דמי ולדות לבעלה והא
דנקט שפחה וגיורת
משום דאורחא דמילתא כך דסתם משוחררת נשואה למשוחרר וסתמא גיורת לגר: