שור שנגח ד' וה' פרק רביעי בבא קמא
מג.
מסורת הש"ס
תורה אור
גרושה נמי תפלוג בדמי ולדות. דקס"ד דלא אקרי בעל האשה
או גיורת. מעוברת מגר ומתו שניהם פטור מן הכל שהוא קודם
א) (פסחי' ד' לא.) ב"ב דף
1. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
אלא כשהאשה תחתיו וק"ק דמאי פריך דתפלוג בדמי
הואיל ואין להד) יורשין כל הקודם בשלהד) זכה וזה שישנו בידו קודם לכל
קכד: ודף קעה:, ב) לעיל
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
דף טו: [כתובות מא.],
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ
ולדות אטו ולדות צררי נינהו דזכיה בהו דהכי פריך לקמן (דף מט.)
אדם אבל ישראלית מעוברת מישראל אפילו אין להם בנים יש לה
ג) [לקמן קו. כתובות מב:],
יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו
יורשין לירש חלקה ויש לו יורשין לירש חלקו. ודוקא נשתחררה
דבעל גופיה לא הוה זכי
בהו אי לאו דאשכחן דזכי ליה רחמנא
ד) [להם, בשלהם. רש"ש],
בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן
ה) [ב"ב קכד:], ו) ס"א
קודם חבלה אבל היתה שפחה כשחבל
ולאשה לא אשכחן דזכי:
בִּפְלִלִים: שמות כא כב
אפילו בא עליה בזנות. בירושלמי
ל"ג, ז) צ"ל כדפרישית
2. אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ
בה חייב בכל אפילו בדמי ולדות ויתן
או גיורת זכה אמר רבה בגרושה וכן אמר ר"נ
לאביי. מהר"ם, ח) [בס"א:
אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים
לאדוניה דדמי ולדות שפחה אינם
בעי ר"ע בא על אמו בא
❖
בגרושה אמרי $ גרושה נמי תיפלוג בדמי
דפי'],
שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו
אלא לבעלים שלה כדאמרינן לקמן
על אחותו יכול אף הוא בעל ההריון
וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל:
ולדות אמר רב פפא התורה זכתה דמי ולדות
שמות כא לב
בשור שנגח את הפרה (דף מט.)
ת"ל בעל אותו שראוי לקרות בעל
3. וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא
לבעל אפילו בא עליה בזנות מאי טעמא
גליון הש"ס
יצאו אלו שאינם ראויים לקרות בעל:
דאמר ליה חמרתא מעברתא אזקת
מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד
אמר קרא כאשר ישית עליו בעל האשה
ונוקמה לרבה כגון שגבו מעות.
גמ' גרושה נמי תפלוג
1
מינאי: בגרושה. עסקינן ומש"ה
בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ
בדמי ולדות. ק"ל דהא
ונוקמה לרבה כגון שגבו מעות ולר"נ כגון
וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה
נותן ליורשיה שגירשה אחר החבלה:
הוה מצי למימר לרבה
בל"ז יקשה על הרישא דאין
הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו
שגבו קרקע דאמר רבה גבו קרקע יש לו
בעל האשה. אבועל הקפיד:
אליבא דנפשיה לוקמיה בין בגבו
א)
בעל נותן ליורשיו דתפלוג
יוּמָת: שמות כא כט
היא בדמי ולדות דמאי שנא
ונוקמה לרבה כו'. למה להו לרבה
גבו מעות אין לו ור"נ אמר גבו מעות יש לו
מעות בין בגבו קרקע דבסוף גט
אלמנה מגרושה לענין זה
ולר"נ לאוקמה בגרושה לוקמה מר
פשוט (ב"ב דף קעה:) מוכח דס"ל
גבו קרקע אין לו אמרי הני מילי לבני מערבא
❖
וצ"ע:
כדאית ליה ומר כדאית ליה ביש
אליבא דנפשיה אפילו גבו קרקע אין
אליבא דרבנן כי קאמרי הכא כרבי: אמר
נוחליןה) נוקמה לרבה כגון שגבו ב"ד
לו דשעבודא לאו דאורייתא אלא לא
ר"ש בן לקיש שור שהמית את העבד שלא
הגהות הגר"א
מעות מן המזיק לשלם נזק וצער
חש לדקדק כל כך ולהאריך שיהיה
בכוונה פטור משלשים שקלים שנאמר 2כסף
[א] רש"י סד"ה כרבי
ואע"פ שנתחייב לה מחיים לא עדיף
צריך להקשות ההיא דשעבודא לאו
שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל כל
דאמר כו' ה"ג כו'. נ"ב
ממלוה בשטר: דאמר רבה גבו.
דאורייתא אההיא דגבו קרקע יש
לאפוקי מגירסת הרי"מ
ולרב
זמן שהשור בסקילה הבעלים משלמין שלשים
נחמן שגבו
יורשין קרקע במלוה שהלוה אביהם
לו ולתרצם:
אבל בעלמא כרבי (ועי'
שקלים אין השור בסקילה אין הבעלים
קרקע. פי' כגון שגבו נמי קרקע
יש לו לבכור פי שנים דהוה ליה
בהגר"א אה"ע סי' צ
❖
סק"ה):
כמוחזק דהאי קרקע אשתעבד ליה
ולא בא למעוטי מעות דהא דחשיב
משלמין שלשים שקלים אמר רבה שור
לאבוהון: גבו מעות אין לו. פי
התם ר"נ מעות כמוחזקין היינו גבי
שהמית בן חורין שלא בכוונה פטור מכופר
שנים דלאו הני מעות הניח אביהן
מלוה כדפ"ה משום דזוזי יהיב וזוזי
מוסף רש"י
שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת אם
3
והוי ראוי: ור"נ אמר גבו מעות יש
שקיל אבל הכא לא שייך האי טעמא
זכה. החובל במה שבידו,
כופר יושת עליו כל זמן שהשור בסקילה
לו. דכמוחזק דמי שהרי מעות הלוה
ור"י מפרש לפי שדרך בני אדם
ואפילו לאחר מיתת הגר
בעלים משלמין כופר אין השור בסקילה אין
חבל בה זכה בה (לקמן
אביהם ומעות נטלו: גבו קרקע
לפרוע מעות חשיב ר"נ מעות
מט.). גבו קרקע. מבעל
אמר
בעלים משלמין כופר איתיביה אביי ב) המית
רבה שור שהמית
אין לו. דקרקע לא הניח אביהם
מוחזקים:
חוב, יש לו. לבכור פי
שורי את פלוני או שורו של פלוני ה"ז
בן חורין. כר"ע ס"ל דלר"א ודאי
והוי ראוי. והכא נמי לוקמא ר"נ כגון
שנים, דהאי קרקע
אשתעבד לאבוהון בחייו
שגבו קרקע דהוי ראוי: אמרי הני
משלם ע"פ עצמו מאי לאו כופר לא דמים
חייב כדאמרינן לעיל ואביי דפריך
וכמו שהיה לו במשכון דמי
מילי. דאפלוג רבה ור"נ ביש נוחלין:
סבר דאפילו ר"ע מודה דחייב כופר
אי דמים אימא סיפא המית שורי את עבדו
וחשבינן ליה מוחזק ליטול
אליבא דבני מערבא. דשלחו בכור
מועד שלא בכוונה מאם כופר לרבות
הבכור פי שנים (רשב"ם
של פלוני אינו משלם על פי עצמו ואי
ב"ב קכד:). גבו מעות
נוטל פי שנים במלוה ולא ברבית
שלא בכוונה והא דאצטריך ליה לר"ע
דמים אמאי לא אמר ליה יכילנא לשנויי
אין לו. דמלוה להוצאה
ואוקימנא אליבא דרבנן דפליגי עליה
לאוקמי בעל השור נקי לדמי עבד
ניתנה והני מעות אחריני
לך רישא דמים וסיפא קנס מיהו ג) שנוייא
דרבי דאמרי אין בכור נוטל פי שנים
ולא בעי לאוקמי נקי לחצי כופר
נינהו וכאילו לא הוחזק בם
דחיקא לא משנינא
לך אידי ואידי דמים
אביהם (שם). גבו מעות
בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת
שלא בכוונה היינו משום דמאם כופר
יש לו. שהרי מעות הלוהו
מיהו
אביהן דאי רבי אפילו ברבית נמי
לא מרבינן אלא דבשלא בכוונה מחייב
ובמעות חשבינן ליה מוחזק,
גבו קרקע. בחוב מלוה
שקיל פי שנים דשבחא דממילא הוא ופרשוה רבה ור"נ להא דבני
כבכוונה והיינו דוקא מועד דמחייב ע"פ עדים בכוונה אבל תם ע"פ
אביהן, אין לו. לבכור פי
מערבא דאמרי לרבנן בכור נוטל פי שנים במלוה מר בגבו מעות
עדים ליכא כופר בכוונה משום דהביאהו לב"ד וישלם לך שלא
שנים דמעות הלוהו ולא
ומר בגבו קרקע: וכי אמרי הכא. בגרושה ולא מוקמינן לה בהכי:
בכוונה נמי או ע"פ עצמו ליכא לרבויי מאם כופר ולהכי פריך
קרקע (שם). המית שורי
את פלוני. והריני חייב
כרבי. דאמר בכור נוטל פי שנים בשבח דכמוחזק דמי וכ"ש במלוה
שפיר ר"ע לר"א אפילו לאביי דמכח הביאהו לב"ד וישלם לך יש
בכופר, הרי זה משלם
דכמאן דגביא דמי לא שנא גבו קרקע ולא שנא גבו מעות הלכך אי
לפוטרו אפילו שלא בכוונה בלאו קרא דנקי וכן (אמר) רב דימי א"ר
על פי עצמו. קסבר
לאו דגירשה שקיל דבעל כבכור ומיהו בכופר אפילו רבי מודה
יוחנן לקמן דאמר אם כופר לרבות כופר שלא בכוונה אפילו לר"ע
כופרא ממונא (כתובות
מא.). את עבדו של
דראוי הוא דהואיל ואין בו שום חיוב מחיים לא הוי כשבחא דממילא:
נמי קאמר הכי ז)כדפריך אביי ורב ושמואל דפליגי נמי לקמן (דף מד.)
פלוני. והריני חייב שלשים
ה"ג [א] ה"מ לבני מערבא אליבא דרבנן כי קאמר הכא כרבי: שור
אמתני' דשור שהיה מתחכך בכותל בכופר שלא בכוונה נראה לר"י
סלע, אינו משלם על פי
שלא בכוונה פטור מסקילה כדתנן במתני' (לקמן דף מד.) נתכוין
אליבא דר"ע פליגי והא דאיתותב רב מברייתא דמייתי תניא
עצמו. דקנס נינהו,
שאפילו אין יפה דינר נותן
להרוג את הבהמה כו' וילפינן לה בגמרא [שם:] כמיתת בעלים כך מיתת
כוותיה דשמואל ותיובתא דרב או תיובתא דרבה לגירסת רשב"ם
❖
שלשים (שם).
השור: אין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר. ור"א דאמר
י"ל דחשיב ליה גמרא תיובתא גמורה משום דאיירי בסיפא רבי
לעיל (דף מא:) אין דיני אלא במתכוין להרוג כו' פליג עליה
יהודה ור"ש שהם תלמידי ר"ע כדאמרינן בסנהדרין (דף פו.) וכולן
דמדאיצטריך קרא למפטריה בתם שלא בכוונה מכלל דמועד שלא
אליבא דר"ע וביבמות (דף סב:) נמי אמר עד שבא ר"ע אצל
רבינו חננאל
בכוונה ו) (בר כופר הוא ועוד מתניתין בהדיא תנא לקמן דפליגי
רבותינו שבדרום ושנה להם ור"א ס"ל דאיכא כופר שלא בכוונה
אמר רבה שור שהמית בן
עליה דקתני מועד שלא בכוונה) פטור ממיתה וחייב בכופר ורבה
בלא ריבוי דאם כופר ולהכי אצטריך קרא דנקי למעוטי תם שלא
חורין שלא בכוונה פטור
מכופר. פר"ח כתב דלית
אקרא סמיך ומוקמינן למתני' דלקמן כוותיה דהאי דקתני מתני' פטור
בכוונה מחצי כופר ואת"ל דמרבויא דאם כופר נפקא ליה כופר שלא
הילכתא כרבה דסלקא
מכופר ומסקילה קאמר: או שורו של פלוני. במועד אוקימנא
בכוונה נמי לר"א צ"ל דבהך סברא דפריך ח) לא מרבינן מאם כופר
לקמן בתיובתא עליה. ור'
שלא בכוונה אלא היכא דאיכא כופר בכוונה פליג איהו אדר"ע:
בפירקא קמא [טו:]. קתני מיהת המית שורי את פלוני משלם ע"פ עצמו:
יוחנן ורשב"ל תרווייהו
מאי לאו כופר לא דמים. וא"ת למ"ד (לעיל דף מ.) כופר דמי
סבירא להו דכופר שלא
מאי לאו כופר. ואע"ג דאין השור בסקילה שהרי הודה ואמרו כמיתת
בכוונה חייב ככופר
בעלים כך מיתת השור ואדם בהודאתו אינו נהרג: לא דמים. הא
ניזק מאי איכא בין דמים לכופר ונראה לר"י כגון שמת
בכוונה. ובעיא דרבא
דאשו שלא בכוונה מי
דקתני משלם לאו בתורת כופר דניבעי כפרה דאפילו לא משלם נמי
המזיק דאין כפרה לאחר מיתה כמו חטאת ואשם דאין באין
משלם דמים סלקא בתיקו
כגון אי לית ליה נכסי לאו בכלל עונש הוא דאין כופר בלא סקילה
לאחר מיתה אבל דמים משלם ולפ"ז חמורה שלא בכוונה מבכוונה
היא, ומעיקרא בעיא דלא
דשור אבל היכא דאית ליה נכסי ע"כ משלם דמים דלא גרעה מיתה
והכי נמי יש חומרא אחרת שלא בכוונה מבכוונה למ"ד כופר
כהלכתא. והא דר' יוחנן
דאמר כופר אם כופר
מנזקין דאילו אזקיה אע"ג דאינו בסקילה בעי לשלומי ליה פחת דמיו
דמי מזיק דפעמים שהניזק שוה יותר מן המזיק ועוד י"ל דנפקא
לרבות כופר שלא בכוונה
ה"נ משלם דמיו ליורשיו: אינו משלם ע"פ עצמו. דשלשים של עבד
מינה בין דמים לכופר דדמים יכול למחול וכופר אין יכול למחול
ככופר בכוונה אם עבד
קנס הן: ואי דמים. כלומר ואי ס"ד יש תורת נזקין להיכא דקטליה
ואי הוה פשיטא לן דכופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר הוה
לרבות עבד שלא בכוונה
נ"מ נמי להא: רישא דמים וסיפא קנס. תימה מה תירוץ
כעבד בכוונה הילכתא
וע"כ כי היכי דבן חורין במקום שאין כופר משלם דמיו עבד נמי במקום
היא.
שאין קנס משלם דמיו ואמאי קתני דלא: שנוייא דחיקא. בתרי טעמא:
הוא זה ואומר ר"י דמצי ליישב פירוש המשנה כן המית שורי
את פלוני הרי זה משלם תשלומין שחייבו הכתוב כגון כופר על
מיהו
פי עצמו ומשלמו
בתורת דמים אבל
עבדו של פלוני תשלומין שחייבו
הכתוב דהיינו שלשים של
עבד לעולם לא ישלם על פי עצמו:
אשו