מג: שור שנגח ד' וה' פרק רביעי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אשו שלא בכוונה. על פי עדים לשלם דמים כיון דשורו שלא
מיהו בן חורין. דאשכחן ביה כופר ע"פ עצמו: והיכי דמי כגון
סב א ב מיי' פ"י מהל'
א) לעיל דף כב: לקמן דף
דאתו סהדי כו'. דהכא ודאי משלם כופר דכופרא כפרה ולא
בכוונה אע"פ שאין יכול לבא בשום ענין לידי כופר וקנס
סא:, ב) לעיל דף י. ע"ש,
נזקי ממון הל' ט והל'
❖
ג) [סוכה נד. וש"נ],
יג סמג עשין מז:
משלם דמים אם כן באש נמי משלם דמים אע"פ שאין יכול לבא
קנסא דליפטר משום הודאת עצמו והיכא דליכא עדים כלל הוא
ד) [תענית ד: וש"נ],
בשום ענין לידי כופר ולאו דוקא אשו שלא בכוונה דכ"ש אשו
דפטרנא מכופר משום גזירת הכתוב דאין השור בסקילה והכא ה) בס"א: בו,
❖
בכוונה דאי בכוונה פשיטא ליה דלא
הרי השור בסקילה בהעדאת העדים
מוסף רש"י
דאי נמי תם הוי בר סקילה הוא
משלם דמים היכי דייק מההוא דעבד מיהו בן חורין דמשלם כופר ע"פ עצמו והיכי
היה גדי כפות לו.
תורה אור השלם
כפות לו דפטור דלמא ההיא בכוונה
הלכך היכא דליכא עדים כלל דאינו
דמי דאי אתו סהדי ואסהידו ביה דקטל ולא
לגדיש, ועבד סמוך לו.
לגדיש, ונשרף עמו
1. אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו
ודוקא אליבא דמ"ד אשו משום ממונו
בר כופר משלם דמים. אבל עבד דלא
ידעי אי תם הוה אי מועד הוה ואמר מריה
חייב. אגדי ואגדיש לפי
וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל
פריך דהויא דומיא דשור אבל למ"ד
משכחת ביה קנס ע"פ עצמו דאי נמי
שאין לו דין מיתה בשביל
דמועד הוא דמשלם כופר על פי עצמו היכא
אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו:
אשו משום חציו היינו אדם המזיק:
אתו סהדי ואמרי קטל עבד ולא
העבד שהיה לו לברוח
שמות כא ל
וכי דליכא עדים משלם דמים גבי עבד שאינו
2. אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ
(לעיל כב:) חייב על
ידעינן אי תם אי מועד ואמר מריה
הגדי, דבעלי חיים נמי
משלם קנס ע"פ עצמו והיכי דמי דאי אתו
אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים
מועד הוא דפטור מקנס אע"ג
אתרבו מאו הקמה, ומשום
שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו
עדים ואסהידו ביה דקטל ולא ידעי אי תם הוה אי מועד הוה ואמר מריה
דהשור בסקילה ואפילו תם כדאמרינן
דקם ליה בדרבה מניה
וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל:
ליכא למפטריה, דאינו
שמות כא לב
מועד הוא לא משתלם קנס ע"פ עצמו היכא דליכא עדים לא משלם דמים
לקמן כל שחייב מיתה בבן חורין
3. אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח
חייב מיתה על העבד
חייב בעבד מיהו מודה בקנס פטור
מתיב רב שמואל בר רב יצחק כל שחייב בבן חורין חייב בעבד בין בכופר
דהואיל ואינו כפות היה
כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ:
❖
הלכך כי ליכא עדים כלל אפילו דמים
לו לברוח, ופטור עליו
שמות כא לא
בין במיתה כופר בעבד מי איכא אלא לאו דמים איכא דאמרי הוא מותיב
ממיתה ומתשלומין (לקמן
לא משלם: אלא לאו דמים. וקתני
לה והוא מפרק לה איכא דאמרי אמר ליה רבה הכי קתני כל שחייב בבן
סא:). עבד כפות לו
כל שחייב בבן חורין חייב בעבד
וגדי סמוך לו כו'
חורין בכוונה על פי עדים כופר חייב בעבד קנס וכל שחייב בבן חורין שלא
הגהות הב"ח
וכיון דאמרת בן חורין ע"פ עצמו
פטור. אפילו על הגדי
בכוונה ע"פ עדים דמים חייב בעבד שלא בכוונה על פי עדים דמים א"ל
(א) רש"י ד"ה הכי קאמר
ועל הגדיש, דחייב מיתה
משלם דמים אמאי קתני לגבי עבד
וכו' מפי עצמו קאמר אלא
על העבד, דכתיב (שמות
רבא אי הכי אשו שלא בכוונה ע"פ עדים נשלם דמים ומנא ליה לרבא דלא
אינו משלם ע"פ עצמו: הכי קאמר
בהעדאת: (ב) ד"ה אבל אש
כא) נקם ינקם, וקם ליה
משלם אילימא מדתנן היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב
כל שחייב כו'. הכי פירושא דברייתא
וכו' לא משלם דמים חדא:
בדרבה מניה, ואפילו לא
א)
התרו בו שאינו נהרג, הא
דקתני כל לאו במודה מפי עצמו (א) קאי
עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור האמר ריש לקיש כגון שהצית
קי"ל דחייבי מיתות שוגגין
אלא בהעדאת עדים כסתם כל באי
בגופו של עבד דקם ליה בדרבה מיניה ואלא מהא דתניא חומר באש
פטורין, ובגדי לא שני לן
ב)
בין כפות לשאינו כפות,
לב"ד והעדאת עדים ליכא מידי
מבבור שהאש מועדת לאכול בין דבר הראוי לה בין דבר שאין ראוי לה
ואיידי דנקט בעבד נקט
דמחייבת בבן חורין דלא מיחייב בעבד
בגדי
מה שאין כן בבור ואילו שהאש משלמת שלא בכוונה דמים מה שאין כן
(לקמן סא: וכעי"ז
והכי קאמר כל שחייב בבן חורין
לעיל כב:) ואיכא דאמרי
בבור לא קתני דלמא תנא ושייר אלא רבא גופיה אבעויי מבעיא ליה אשו
ג)
בגדי נמי דוקא נקט סמוך
בכוונה ע"פ עדים כופר כלומר כל
פטור, דהיה לו לברוח,
שלא בכוונה מי משלם דמים או לא מי אמרינן גבי שור הוא דבכוונה
שחייב בבן חורין כופר כגון בכוונה
והכי קאמר היה עבד
משלם כופר שלא בכוונה משלם דמים אבל אשו דבכוונה לא משלם כופר
וע"פ עדים חייב נמי בעבד בכוונה
כפות לו או גדי סמוך
לו פטור, ואע"ג דפשיט
שלא בכוונה נמי לא משלם דמים או דלמא כיון דגבי שורו שלא בכוונה
ע"פ עדים קנס שלשים דהא השור
בשלהי פרק שני (כז.) שורו
בסקילה וכל שחייב בבן חורין דמים
אע"ג דליכא כופר משלם דמים גבי אשו נמי אע"ג דבכוונה לא משלם
כממונו, דאם הניח גחלת
והיכי דמי כגון שלא בכוונה ע"פ
עליו
ונשרף חייב, התם
כופר שלא בכוונה מיהת משלם דמים ולא ידעינן תיקו: כי אתא רב דימי
הוא
דהניח על גבי שור,
עדים חייב נמי בעבד דמים אבל ע"פ
א"ר יוחנן כופר מה ת"ל אם כופר לרבות כופר שלא בכוונה ככופר בכוונה
דלא
היה לו לשור ליטול,
א
1
עצמו אע"ג דבבן חורין משלם דמים
אבל
הכי היה לו לברוח
(לקמן סא:). א"ל אביי אלא מעתה עבד נמי מה ת"ל 2 אם עבד לרבות עבד שלא
בעבד פטור כדאמרן הואיל ומצינו
בכוונה כעבד בכוונה וכי תימא הכי נמי והאמר ריש לקיש שור שהמית את
חילוק בע"פ עצמו בין כופר דבן
העבד שלא בכוונה פטור משלשים שקלים א"ל ד) גברא אגברא קא רמית
חורין לקנס דעבד אבל בעדים שלא
כי אתא רבין א"ר יוחנן עבד מה תלמוד לומר אם עבד לרבות עבד שלא
בכוונה לא אשכחן חומרא בכופר
ב
מבקנס דהכא והכא פטור הלכך לגבי
בכוונה כעבד בכוונה ולריש לקיש נמי נימא מדעבד אם עבד לא דריש
דמים תרוייהו כי הדדי נינהו: אי
כופר אם כופר נמי לא דריש אמרי לא עבד אם עבד לא דריש כופר אם
הכי. דשורו שלא בכוונה ע"פ עדים
כופר דריש ומאי שנא עבד אם עבד לא כתיב במקום תשלומין כופר אם
דליתיה בתורת כופר משלם דמים כיון
כופר כתיב במקום תשלומין: וכן בבן או בבת: ת"ר 3 או בן יגח או בת
שיש דמים למיתת אדם במקום שאין
יגח לחייב על הקטנים כגדולים והלא דין הוא הואיל וחייב אדם באדם וחייב
כופר וקנס אשו נמי דליתיה בתורת
שור באדם מה כשחייב אדם באדם לא שנא בין קטנים לגדולים אף כשחייב
כופר לשלם דמים שלא בכוונה דהא
שור באדם לא תחלוק בו בין קטנים לגדולים ועוד
קל וחומר הוא ומה
ישנה בתורת נזקין ומיהו בכוונה
אדם באדם שלא עשה בו קטנים כגדולים חייב בו על הקטנים כגדולים
פשיטא לן דפטור דקם ליה בדרבה
מיניה: היה גדי כפות לו. לגדיש:
שור
חייב. אגדי ואגדיש ופטור על העבד
דהיה לו לברוח: עבד כפות לו וגדי סמוך לו. ונשרפו עמו פטור. וקסבר רבא האי פטור אעבד וגדי קאמר אעבד משום דאין תשלומין לעבד
אלא במקום קנס בשור המועד ואגדי משום דהיה לו לברוח אבל משום דקם ליה בדרבה מיניה לא פטר ליה דקסבר אשו משום ממונו ואין כאן
חיוב מיתה: האמר ר"ל. בפ' כיצד [לעיל כב:]: כגון שהצית בגופו של עבד. דאיכא עליה חיוב מיתה ואפילו אגדיש נמי פטר ליה משום דקם ליה בדרבה
מיניה: בין דבר שאין ראוי לה. ליחכה נירו וסכסכה אבניו: ואילו שהאש משלמת שלא בכוונה. דליכא דרבה מיניה דמים: מה שאין כן
בבור. דפטר ביה מיתת אדם דכתיב שור [שמות כא] ולא אדם לא קתני: אלא רבא גופיה. הא דאותיב לעיל אשו שלא בכוונה לאו דפשיטא ליה
דלא משלם ובתיובתא מייתי לה אלא בלשון בעיא אייתי לה והכי קאמר ליה רבא לרבה אי הכי דשור שלא בכוונה שאין כופר יש דמים אשו
שלא בכוונה מאי: אבל אש דבכוונה לא משלם (ב) כופר. חדא דאין כופר באש ועוד דקם ליה בדרבה מיניה: לרבות כופר שלא בכוונה.
אע"ג דאין השור בסקילה ופליגא אדרבה: לרבות עבד שלא בכוונה. לקנס: אם כופר כתיב במקום תשלומים. דסברא דלרבויי אחריני
אתא לתשלומין דלגופיה לא אצטריך דהוה ליה למכתב כופר: אם עבד לא כתיב גבי תשלומין. אלא גבי נגיחה אם עבד יגח [שם] ולגופיה
אצטריך לחלק בין עבד לבן חורין: לחייב על הקטנים. סקילה: והלא דין הוא. ולא צריך קרא: הואיל וחייב. מיתה באדם ההורג את
האדם: וחייב. מיתה שור באדם: לא חלקת בין נהרגים קטנים לגדולים. דכתיב [ויקרא כד] כי יכה כל נפש אדם אפילו קטנים במשמע: מה
אדם באדם שלא עשה כו' ה). רוצח קטן כגדול
חייב בו. על הנהרגין קטנים כגדולים:
דכתיב (ויקרא כד) ואיש כי יכה איש ולא קטן:
שור