שור
שנגח ד' וה' פרק רביעי בבא קמא מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכי דנין קל מחמור. פ"ה דהך פירכא אדין ראשון דבדין שני סג א מיי' פ"י מהל' נזקי
שור באדם שעשה בו. שור קטן
ההורג כשור גדול ההורג $ דהא
א) ר"מ מ"ז, ב) [לקמן
שור בן יומו קרוי שור דכתיב (ויקרא כב) שור או כשב כי יולד:
דק"ו דאיש ואשה שהורע כחן בנזקין לא דנין קל מחמור דאפילו ממון הלכה ט סמג
מה:], ג) דאינהו הוו פטרי
בדיניהו את שנתכוין להרוג
עשין סז:
אינו דין שחייב. בו סקילה על תינוק קטן כעל אדם גדול: שכן
אי לא הוה כתיב מועד כלל הוה ילפינן בהאי קל וחומר אע"ג דבק"ו
סד ב ג ד ה מיי' שם
את זה והרג את זה,
חייב. בנזקין ארבעה דברים שהשור
נמי קאמר לא חלקת האי
לישנא לאו דוקא ולכך אצטריך לא אם הלכה י והלכה יג:
פטור מהן ונזק לא חשיב
❖
ד) לקמן מח:, ה) צ"ל כאיש,
ו) [לעיל מג:], ז) [צ"ל
דהא שור נמי נזקא משלם: ת"ל בן
אמרת לעשות פירכא בדין שני שהוא
ק"ו: נגיחה לנזקין. אצטריך
רבה], ח) ר"מ מ"ז,
ובת. קטנים משמע דלעיל מיניה
שור באדם שעשה בו
קטנים כגדולים אינו
❖
ט) ר"מ, י) [צ"ל דרבה],
לרבות נזקין משום דדרשינן בסיפיה תורה אור השלם
כתיב והמית איש או אשה: ואין לי
דין שחייב על הקטנים כגדולים לא אם
1. אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח
אלא במועד. דקרא במועד כתיב:
דהאי קרא בנזקין בהמניח (לעיל דף
אמרת אדם באדם שכן חייב בארבעה דברים
כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ:
לא חלקת בין תם למועד. לענין
הגהות הב"ח
לג.) כמשפט שור בשור וכן בסוף
תאמר בשור שאינו חייב בד' דברים ת"ל
שמות כא לא
סקילה: שהורע כחן בנזקין. דאם
פרקין לענין שמירה מעולה דנזקין
(א) גמ' בתם מנין והלא
או בן יגח או בת יגח לחייב על הקטנים
דין הוא: (ב) רש"י ד"ה
1
הזיקו משלמין: יפה כחן. $ דחרש
דריש מלא ישמרנו אע"ג דלא ישמרנו
אם אמרת וכו' לישנא
והא
כגדולים ואין לי אלא במועדין בתם מנין (א) דין
תם הוא.
שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן
גבי מיתה כתיב:
אחרינא וכי דנין קל
הוא הואיל וחייב באיש ואשה וחייב בבן ובת
❖
חייב והן שחבלו באחרים פטורין:
לא בעי למימר דמתני' כר"י הגלילי
מחמור בן ובת:
וכי דנין קל מחמור. תם ממועד:
מה כשחייב באיש ואשה לא חלקת בו בין
כדמוקי שמואל מתני' בהפרה (לקמן
להחמיר. על הקל דנימא כי היכי
דף מח:) גבי היה אביו או בנו בתוכו
תם למועד אף כשחייב בבן ובת לא תחלוק
גליון הש"ס
דחמור חייב קל נמי חייב דקדרשת
דמאי דוחקיה דשמואל לאוקמי
בו בין תם למועד ועוד קל וחומר מה איש
רש"י ד"ה שור באדם וכו'
תם ממועד במה מצינו דקתני חייב
מתניתין כר"י הגלילי ומה פלוגתא
ואשה שכן הורע כחם בנזקין לא חלקת בו
דהא שור בן יומו קרוי
באיש ואשה וחייב בבן ובת במועד
הוה שייך בזה דהוו פליגי רב ושמואל
שור. לקמן סה ע"ב:
בין תם למועד בן ובת שיפה כחם בנזקין
שם ד"ה יפה כחן דחרש
דהא חיוב דבן ובת במועד הוא
מתני' כמאן ועוד דרישא דמתני'
אינו דין שלא תחלוק בהן בין תם למועד
שוטה וקטן וכו'. לקמן פז
דכתיב וקאמרת מה חיוב דאיש
דקתני מועד דמשלם כופר ותם פטור
ע"א: תוס' ד"ה והא תם
אמרת וכי דנין קל מחמור להחמיר א) (עליו
ואשה (במועד) עשה בו תם כמועד
מן הכופר לא אתיא כר"י הגלילי והא
הוא המקשן כו' כדפי'
אם החמיר במועד החמור תחמיר בתם הקל
אף בן ובת נעשה בו תם כמועד
דלא מוקי שמואל מתני' דלקמן במועד
לעיל. דף מא ע"א ד"ה
❖
מאחר:
ואשתכח דקא ילפת תם ממועד דאי
ליפול על בני אדם בבורות כדמפרש
ועוד) אם אמרת באיש ואשה שכן חייבין
לא אשכחת חיוב דבן ובת במועד לא
מילתא דהכא במועד להתחכך על
במצות תאמר בבן ובת שפטורין מן המצות
הוה ילפת ליה בתם מאיש ואשה
בני אדם בכתלים משום דההוא לא
רבינו חננאל
ת"ל או בן יגח או בת יגח נגיחה בתם
שכיחא כי האי: והא תם הוא.
ב)
דהא במועד גופיה אי לאו דרבינהו
נגיחה במועד נגיחה למיתה נגיחה לנזקין:
אמר שמואל פטור ממיתה
המקשן סבור שמתחכך בכותל להפילו
קרא לא מצית לאתויינהו מדינא לעיל:
מתני' שור שהיה מתחכך בכותל ונפל
וחייב בכופר וכו'. תניא
א
כוותיה דשמואל ותיובתא
אם החמיר. הכתוב בבן ובת ה)באיש
ולא מתכוין להפילו על בני אדם
דרבה.
על האדם נתכוין להרוג את הבהמה והרג
ואשה במועד כתב לך שהרי חמור
דא"כ לא היה פטור ממיתה ועל זה
את האדם לכנעני והרג בן ישראל
הוא לענין כופר: נחמיר. אנן מדינא
מקשה והא תם הוא שאפילו עשה כן
ג)
לנפלים והרג בן קיימא פטור: גמ' אמר
בתם הקל בתמיה: אם אמרת באיש
כמה פעמים והרג בני אדם שלא
ואשה. כלומר וק"ו דדרשת נמי
בכוונה אין מועד להרוג אדם $כדפי'
שמואל בפטור ממיתה וחייב בכופר ורב אמר
בסיפא פריכא הוא דאם אמרת באיש
לעיל מדלא אשכחן מועד במתכוין
פטור מזה ומזה ואמאי הא תם הוא כדאמר
ד)
ואשה כו'. ל"א וכי דנין קל (ב)וחומר
להרוג את הבהמה והרג את האדם
רב ג במועד ליפול על בני אדם בבורות הכא
בן ובת שפטורין מן המצות מאיש
ומשני במועד להתחכך על בני אדם
נמי במועד להתחכך על בני אדם בכתלים
ואשה וזה שמעתי וראשון מצאתי וכשר
פירוש במתחכך להנאתו כדמפרש
אי הכי בר קטלא הוא בשלמא התם
הוא מן האחרון דהיכי פשיטא ליה
ואזיל דהוי מועד מתחילתו והוי
ד דחזא ירוקא ונפל אלא הכא מאי איכא
הך קולא והך חומרא דקמתמה וכי
כאורחיה וא"ת ומי דוחקו לשמואל
למימר הכא נמי במתחכך בכותל להנאתו
דנין כו' והא תנא אשכח חומרא בבן
לומר שחייב כופר יעמידנו במתכוין
ובת דיפה כחן בנזקין מאיש ואשה:
להפיל הכותל ולא נתכוין להפיל על
ומנא ידעינן דבתר דנפל קא מתחכך ביה
ה
ת"ל או בן יגח או בת יגח. יגח יגח
בני אדם ופטור גם מכופר לפי שהוא
ואכתי
תרי זמני דריבה לה נגיחה למועד
תם וי"ל דלרב ושמואל משמע להו
ולתם למיתה ולנזקין: פטור ממיתה. דהא לא נתכוין דאמרינן לקמן
לישנא דמתני' דקתני ונפל על האדם שלא היה מתכוין להפילו אלא
(ע"ב) כמיתת בעלים אם הרג כן מיתת השור שהרג: וחייב בכופר.
ממילא אירע שנפל ע"י שהיה מתחכך בו להנאתו ולכך קאמר שמואל
היכא דמתחכך בכותל להנאתו כדמשמע לישנא דמתני' דפטור ממיתה
דדרשינן ו)כופר אם כופר [שמות כא] להביא שלא בכוונה: ורב אמר פטור מזה
ומזה. כדדריש ז)רבא לעיל [מג.] השור יסקל וגו' כל זמן שהשור בסקילה
וחייב כופר ורב אמר פטור מזה ומזה כדמשמע לישנא דפטור
בעלים משלמין כופר: והא תם הוא. אפילו למאן דדריש אם כופר
שפטור לגמרי והמקשן היה סבור דהא דנקט במתני' ונפל על האדם
ה"מ למועד שלא בכוונה והאי תם הוא בחיכוך זה: במועד ליפול על
ולא קתני להפילו משום דלא מתכוין להפילו על האדם מיירי אבל
בני אדם בבורות. לקמן בשור שנגח את הפרה (דף מח:): בשלמא
מ"מ במתכוין להפילו ושלא על האדם משמע ליה שמיירי:
הכא נמי במתחכך להנאתו. תימה דהכא אמר רב דפטור מזה
התם. גבי שור שנפל על האדם בבור איכא לתרוצי כדמתרצינן התם
דהאי דלא קטלינן ליה בנגיחות ראשונות כגון דחזא ירוקא ונפל
ומזה ולקמן בהפרה (ד' מח:) מוקי רב מתניתין דקתני
שלא בכוונה על זה שראה עשב בתוך פי הבור ובא לאוכלה
משלם הכופר במועד ליפול על בני אדם בבורות וחזא ירוקא ותירץ
ונפל: אלא הכא. הואיל ומועד לכך מאי שלא מתכוין איכא:
רבינו תם דלקמן הוי רגל בכוונה כשמניח עצמו בבור כדי לאכול
הכא נמי. דחזינן ליה דמתחכך להנאתו ולא להפילו עליו:
הירק שבבור ויודע שמתמעך האדם כמו רגל שדרסה ע"ג תינוק
שיודע שיהרוג התינוק ולפיכך משלם כופר אע"פ שאין השור בסקילה
ואכתי
הואיל ואינו מתכוין להזיק דילפינן רגל בכוונה מקרן בכוונה אבל הכא שמתחכך בכותל להנאתו ח)(שלא בכוונה) הויא שן ט)[שלא בכוונה] שאינו
יודע שיפול הכותל על האדם לפיכך פטור מן הכופר כקרן שלא בכוונה ומועד דהכא ודלקמן לאו דוקא מועד בשלש פעמים אלא כלומר
בדבר שנעשה מועד מתחילתו כגון שן ורגל והא דפריך לקמן כדמוקי לה במועד ליפול על בני אדם בבורות אי הכי בר קטלא הוא דייק
ממתני' דקתני משלם הכופר ולא קתני חייב מיתה ומשלם הכופר משמע דפטור הוא מן המיתה ורש"י פירש כל הסוגיא דלקמן בע"א אבל
דוחק הוא ושם אפרש בע"ה ועל פי' ר"ת נמי קשה דפטר רגל בכוונה לדרוס על האדם ממיתה כיון שלא נתכוין להרוג א"כ ר"ש דיליף
בשמעתין נזקין מקטלא פטר רגל מנזקין בכוונת דריסה על הכלים כשלא נתכוין להזיק וזה אי אפשר דעל כרחך לאו בכוונת היזק חייביה
רחמנא דאי בכוונת היזק א"כ היינו קרן והואיל וכן על כרחך ליכא למילף נזקין מקטלא לענין כוונה ורבינו שמואל מצא בספר ישן דלא
גרסינן מילתא דרב דפטר מזה
ומזה
ולקמן גרסינן תניא
כוותיה
דשמואל ותיובתא י) דרב דפטר לעיל מכופר כשאין השור בסקילה:
הוה