שור שנגח ד' וה' פרק
רביעי בבא קמא מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכור. פי' בקונטרס לרדיא ומשנגמר דינו אינו מכור דאסור
מכור. הוא לרדיא: הקדישו מוקדש. ונפקא מיניה דאי מיתהני
עא א מיי' פ"ג מהל'
א) לקמן עא: צח: [כתובות
מיניה מעל: מוחזר. ואע"ג דשקלי ליה בי דינא הוי שומר פטור
בהנאה ואפילו ר"ת דמפרש $ ג)דמחיים לא מיתסר מ"מ הרי
לד.], ב) [לעיל מד: וש"נ],
גזילה ואבידה הלכה
ג) [עי' תוס' סנהדרין
ד סמג עשין עג טוש"ע
דהא כשהחזירו שור מעליא הוא: אינו מוקדש. דלאו ברשותיה
אסור להשהותו לענות דינו ובמהדורא אחת פרש"י מכרו מכור דאמר
[עט:] ד"ה בשור ותוספות
ח"מ סי' שסג סעיף א:
דמריה קאי לאקדושיה: אין אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך.
ליה מוכר היה לך לשוחטו
כיון שידעת שהרג ואת הוא דאפסדת
עב ב מיי' פי"א מהל'
זבחים ע: ד"ה אפי'],
ד) [קדושין מו:], ה) צ"ל
ונפקא מיניה לגזל חמץ ועבר עליו
אנפשך ולא הוי מקח טעות וא"ת
נזקי ממון הלכה י
❖
כשמתפיס,
סמג עשין סז:
הפסח והחזירו אינו מוחזר: דא"כ.
וסיפא כשנגמר דינו דקתני אינו
מכור הקדישו מוקדש שחטו בשרו מותר
עג ג ד מיי' שם פ"ד
דלרבנן אין אומרין: ליפלגו. רבנן
מכור מסתמא יודע שנגח ושנגמר
החזירו שומר לבית בעליו מוחזר משנגמר
הלכה ד סמג שם
טוש"ע ח"מ סי' שצו סעיף
דינו דומיא דרישא שיודע שהרג
בחמץ בפסח ולימרו דחייב ואנן קיימא
תורה אור השלם
דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש
❖
ח:
וא"כ ליהוי מעות מתנה כמו במקדש
לן בהגוזל עצים (לקמן ד' צח:) דלרבנן
1. וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא
שחטו בשרו אסור החזירו שומר לבית בעליו
אומר לו הרי שלך לפניך דקתני גזל
אחותו וי"ל שאין הכל בקיאין בדין
ד)
מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד
אינו מוחזר ר' יעקב אומר אף משנגמר דינו
א)
חמץ ועבר עליו הפסח והחזירו וכן
שור הנסקל וסבור שיכול להשהותו
בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ
מוסף רש"י
החזירו שומר לבעליו מוחזר לימא בהא
וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה
שור עד שלא נגמר דינו אומרין לו
לעשות בו מלאכתו או אפילו לשחטו
מכור. ולא יסקל, דבעינן
הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו
סבור דשרי: דאם כן ליפלוג
קמיפלגי דרבנן סברי אין אומרין באיסורי
❖
הרי שלך לפניך אבל משנגמר לא
מיתה והעמדה בדין שיהא
יוּמָת: שמות כא כט
שוין כאחד (לקמן צח:).
בחמץ בפסח. פ"ה ואנן קי"ל בהגוזל
הנאה הרי שלך לפניך ורבי יעקב סבר אומרין
והא סברא לרבנן הוא דשמיעא להו
מוחזר. ופטור שומר
וקתני דבחמץ בפסח מודו דאמרינן
[עצים] (לקמן דף צח:) דלרבנן אומר
באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אמר רבה
(שם). דאמר ליה אי
הגהות הב"ח
באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אלא
הרי שלך לפניך דקתני בברייתא גזל
אהדרתיה כו'. בשור
דכולי עלמא א אומרין באיסורי הנאה הרי שלך
(א) תוס' ד"ה השתא וכו'
שהמית הוא דאמר אין
דכולי עלמא אמרינן באיסורי הנאה
חמץ ועבר עליו הפסח שור והחזירו
❖
לפניך דא"כ נפלוג לענין חמץ בפסח אלא
לפי דחוי דרבה ושור:
מוחזר משום דאמר ליה
הרי שלך לפניך היכא דאיסורא
עד שלא נגמר דינו אומר לו הרי שלך
האי איסור הנאה לאו
הכא בגומרין דינו של שור שלא בפניו
ממילא אתא ליה כגון חמץ בפסח
לפניך אבל משנגמר דינו לא והאי
איסור דאתי עליה ממילא
קמיפלגי דרבנן סברי אין גומרין דינו של
הוא כגון חמץ בפסח, אלא
ב
ולא מצי א"ל האי לאו מידי הוא אבל
סברא לרבנן הוא דשמעינן להו וקתני
גליון הש"ס
את קטלתיה בידים
שור אלא בפניו דאמר ליה אי אהדרתיה
הכא משום הכי אמרי רבנן אינו
דבחמץ בפסח מודו וקשה לפירושו
תוס' ד"ה מכור כו'.
שהבאתו לב"ד, דאי הוה
ניהלי הוה מערקנא ליה לאגמא השתא
מוחזר דאמר ליה אתפסתיה לתוראי
דסוגיא דהכא איתא נמי התם בהאי
גבאי אנא מעריקנא ליה
דמחיים לא מתסר. עי'
לאגמא כו' (שם).
זבחים עא ע"א תוד"ה
כו' והזיקא דבידים הוא שהביאו לבי
שמעתא ומוכח התם דרבה שדחה
אתפשתיה לתוראי בידא דלא יכילנא
❖
אפילו:
דינא. והאי דנקט אי אהדרתיה ניהליה
ואמר דכ"ע אומרים באיסורי הנאה
לאשתעויי דינא בהדיה ור' יעקב סבר גומרין
לאו משום דחיובא דלא אהדריה
הרי שלך לפניך מדלא פליגי בחמץ
דינו של שור שלא בפניו דאמר ליה סוף סוף
רבינו חננאל
הוא דא"כ בחמץ בפסח נמי לימא ליה
בפסח לא היה יודע אותה ברייתא
מיגמר הוו גמרי ליה לדינא מאי טעמא דרבנן
אי אהדרתיה ניהלי הוה אכילנא ליה
אלא רבה בר שמואל הביאה ואמר ליה
אמר רבינא לא דכולי
השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת
ב)
1
עלמא אומרין באיסורי
ועוד לר' יעקב נמי נהי דגומרים דינו
רב חסדא אי משכחת להו לא תימא
הנאה הרי שלך לפניך.
הבעלים כך מיתת השור מה בעלים בפניהם
של שור שלא בפניו נימא ליה אי
להו ואור"י דדייק מדלא פליגי בחמץ
[הדרן עלך שור שנגח ד'
אף שור בפניו ור' יעקב בשלמא בעלים בני
אהדרתיה ניהלי הוה שחיטנא ליה
שלא הייתי יכול לטעות ולהעמיד
וה']
טענה נינהו אלא שור בר טענתא הוא: מסרו
אלא אדלא אהדריה לא מחייבי ליה
מחלוקתם במילתא אחריתי:
ג
השתא אתפסתיה לתוראי.
רבנן דהא קמהדר ליה השתא ואמרינן
לשומר חנם ולשואל כו': תנו רבנן ארבעה
באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אלא
פי' הקונטרס אתפסתיה
נכנסו תחת הבעלים ואלו הן שומר חנם
חיוביה משום דהוליכו לב"ד בידים
בידים שמסרו לב"ד לדונו בסקילה
והשואל נושא שכר והשוכר הרגו תמין
והכי קאמר ליה לא היה לך להוליכו
ולכך אין יכול לומר לו הרי שלך
נהרגין ופטורין מן הכופר מועדין נהרגין
לב"ד דאי הוה בידי הוה מערקנא
לפניך לפי שהתפיסו בידים והשתא
ומשלמין את הכופר וחייבין להחזיר דמי
ליה מינייהו: סוף סוף מיגמר הוה
לפי זה נוכל להעמיד כל הבבא
שור לבעליו חוץ משומר חנם אמרי היכי
גמרי ליה לדיניה. הלכך הוה ליה
דמתני' בהגוזל קמא (לקמן ד' צו:) כרבנן
דמי אי דנטריה אפילו כולהו נמי ליפטרו
הזיקא דממילא ולא בידים: מה
דרבי יעקב לפי דחוי (א) דרבא ושור
בעלים בפניהם. כדכתיב עד עמדו
היוצא ליסקל דקתני במתני' דהתם
ואי דלא נטריה אפילו שומר חנם ניחייב
לפני העדה למשפט (במדבר לה): אי
דא"ל הרי שלך לפניך כגון שתפסוהו
אמרי הכא במאי עסקינן דנטריה שמירה
ד
דנטריה. שמירה מעולה: כולהו
ב"ד מאליהן ומיהו רש"י פי' שם
פחותה ולא נטריה שמירה מעולה שומר
נמי ניפטרו. מדמי שור בר משואל
שאין מעמיד כרבנן רק רישא אבל
חנם כלתה לו שמירתו הנך לא כלתה
דהא אנוסין הם: שמירה פחותה.
הסיפא דשור היוצא ליסקל דמתניתין
שמירתן אמרי כמאן אי כרבי מאיר
דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה:
לא אתיא כרבנן אלא כר' יעקב דוקא
דאמר
כלתה ליה שמירתו. דאין עליו
וזה פי' משום שרוצה להעמיד שור
להתחזק בשמירתו ודי בכך ולאו פשיעה היא הלכך לגבי בעלים פטור
היוצא ליסקל דמתניתין בתפיסה בידים ליד ב"ד דומיא דברייתא
מדמי שור דהא סגי ליה בשמירה פחותה ובעי כפרה: והני לא כלתה
דהיינו בהתפיסו בידים וקשה לפירושו דאם זה ההיזק לא הוי היזק
שמירתן. שחייבין היו להתחזק בשמירתו שיהא שמור לבעליו ופשיעה
ניכר אפילו אתפסיה בידים לא יתחייב ואם הוא ניכר אפילו תפסו
היא מידי דהוה אגניבה ואבידה: כמאן אי כר"מ. דאמר במתניתין [ע"ב]
ב"ד מאליהן למה יפטר וכי לא היה לו לשומרו שלא יבא לידי כך
מועד לא סגי ליה בשמירה פחותה ומשום הכי נמי קתני משלמין כופר:
ועוד דאם הוא פטור כשתופסים אותו מאליהן ה) כשתופסים אותו
בידים נמי פטור דסוף סוף אפילו לא היה מתפיסו בידים היו תופסים
דאמר
אותו מאליהן ולא הפסידו בעלים בהתפסתו כלום ונראה לר"י דבתפסוהו מאליהן נמי חייב דמה שנופל ליד ב"ד חשוב היזק ניכר וכיון דעל
ידי פשיעה נפל ליד ב"ד חייב ולא יכול לומר הרי שלך לפניך כמו בחמץ ועבר עליו הפסח שהוא היזק שאינו ניכר הלכך יכול לומר שם
הרי שלך לפניך ור' יעקב לא חשיב היזק ניכר מה שנופל ליד ב"ד וגמרו את דינו כיון שאפילו לא בא לידם היו גומרין את דינו ונמצא שאינו
מפסיד ע"י שבא לידם אלא כאילו גמרו דינו שלא בפניו חשיב לפי שגם אז היה נאסר והוי היזק שאין ניכר ולכך יכול לומר לו הרי שלך
לפניך כמו בחמץ ועבר עליו הפסח ואי אהדרתיה לאו נתינת טעם הוא שהיה יכול להצילו ע"י כך שאין תלוי בזה כמו שפ"ה אלא כלומר לא
היו גומרין דינו שלא בפניו ועכשיו גרמת שנתפס בידם וגומרין דינו ע"י מה שנפל בידם וכיון שנפסד ע"י מה שנפל בידם חשיב היזק ניכר
ולא תוכל לומר הרי שלך לפניך וכן משמע בהניזקין (גיטין ד' נג:) דבהיזק ניכר אין יכול לומר הרי שלך לפניך דפריך ממתני' דגזל מטבע
ונפסל כו' ואי אמרת היזק שאין ניכר שמיה היזק פי' משום דחשיב כאילו ניכר אמאי אומר ליה הרי שלך לפניך גזל הוא וממונא מעליא
בעי לשלומי כי אין זה ממון שגזל כיון שחשוב כאילו ההיזק ניכר בו שאין לך שינוי גדול מזה אילו היה ניכר ושור תם דמזיק ברשות שומר
אפילו קודם גמר דין אם יחזירנו שומר לבעלים לא יפטר בכך כיון דמזיק ע"י פשיעת שומר ונפל ברשות ניזק להחליט לו מיד לר"ע
להשתעבד בו ולרבי ישמעאל לגבות מגופו והוה ליה היזק ניכר שהוא מופסד שנפל ברשות אחרים ולא יכול לומר הרי שלך לפניך כמו שיכול
לומר בשור שהרג אפילו לאחר גמר דין לר' יעקב ולרבנן קודם גמר דין ובחמץ לכ"ע: אלא שור בר טענה הוא. ואפילו דרשינן בעלמא
כמיתת בעלים כך מיתת השור להך מילתא אין סברא לדורשו: חוץ משומר חנם. הוא הדין דהוה מצי למימר כולן פטורין בשמרו שמירה
מעולה חוץ משואל דחייב באונסים: אפילו כולהו נמי ליפטרו. ושואל גופיה נהי דחייב לשלם דמי שור לבעלים מ"מ כופר אין משלם:
בחזקת