מו:
שור שנגח את הפרה
פרק חמישי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג. אי דליכא לאשתלומי מיניה לשקול תורא בזוזי לא צריכא
בעל דברים. תובע: שאין נזקקין אלא לתובע תחילה. כגון ראובן
ג א מיי' פט"ז מהל'
א) ב"מ קיח. ב"ב צב:,
דאיכא לאשתלומי מיניה ואית דגרסי אי דליתא להני זוזי
תובע משמעון מנה שהלוהו ו) (בעדים או בשטר) ושמעון משיבו
ב) [לעיל כז: ב"ב צב:],
מכירה הל' ה טוש"ע
ג) [עיין תוספות שבועות
ח"מ סי' רלב סעיף כג:
משמע שאם אין אותן מעות בעין שנתן לוקח למוכר אפי' אית
תפסת משלי החזר לי מה שתפסת או משכון היה בידך ונפחת
ד ב ג מיי' פ"ב מהל'
כב: ד"ה איבעית אימא],
ליה זוזי אחריני לא יהיב ליה זוזי ואין
נראה לר"ת מאחר שמקח
מדמיו שנשתמשת בו בתחילה נזקקין לטענת ראובן ומוציאים לו
ד) [עי' רש"י סנהדרין לה.
חובל ומזיק הלכה כ
ד"ה ואידך], ה) רש"ל מ"ז,
טעות הוא סברא הוא שדינו כדין
המנה משמעון ואחר כך נזקקין לו
כפי' התוס' בשם י"מ סמג
ו) רש"ל מ"ז, ז) [עי' ש"ך
עשין קו טוש"ע ח"מ סימן
ב"ח וב"ח אי אית ליה זוזי לא מצי
לטענת שמעון לדון על דבר התפיסה
$ ואי ליכא לאשתלומי מיניה לישקליה לתורא
❖
חו"מ סימן כ"ד סק"ג מ"ש
כד:
והמשכון: דקא זילי נכסיה. שיש
לסלוקי בשאר מילי כדמוכח בהכותב
בזוזי דאמרי אנשי ממרי רשוותך פארי
על דברי תוס' אלו],
א)
ח) [ד"ה אשרו], ט) [ד"ה
(כתובות דף פו. ושם) בההוא דקאמר
כאן תגרין שיקנוהו בדמים יקרים
אפרע לא צריכא דאיכא לאשתלומי מיניה
❖
הא],
מוסף רש"י
תולה מעותיו בנכרי הוה ואור"ת שיש
ומחר ילכו להם. אי נמי שקרקעותיו
רב אמר הרי זה מקח טעות זיל בתר רובא
ג' דינים לב"ח ולנזקין ולשכיר דבעל
זלות ע"י תביעה זו שרואין אותו
ואי ליכא לאשתלומי
ורובא דאינשי לרדיא הוא דזבני ושמואל אמר
מיניה. דליכא מעות
חוב אי אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי
דחוק ואם יוציאו לו תפיסתו או
תורה אור השלם
מצויות למוכר לאישתלומי
יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך א ולא
משכונו ימכרם וישלם לו מהן: חצי
בשאר מילי כדפי' ואי לית ליה זוזי
1. וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ
לוקח מיניה דמוכר, אמאי
אזלינן בתר רובא כי אזלינן בתר רובא
נזק ורביע נזק. הרי כל הנזק חסר
לא מצי א"ל זיל טרח וזבין ואייתי
אמר רב הרי זה מקח
לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב
טעות ויחזיר השור, ליעכב
באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בתר
זוזי כדמוכח בהכותב והכא בשמעתין
רביע ואמאי הא תם הוא ופלגא
אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר
ב)
תורא עצמו בזוזי (רשב"ם
עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים
דקאמר ממרי רשוותך פארי אפרע
נזקא הוא דבעי שלומי ותו לא והאי
רובא אלא המוציא מחבירו עליו הראיה
ב"ב צב:). דאמרי אינשי
יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:
❖
ונזקין אפי' אית ליה זוזי מצי לסלוקי
כל נזקא נכי רבעא דמחייבת ליה
כו'. מקרא נפקא לן
שמות כד יד
תניא נמי הכי שור שנגח את הפרה ונמצא
בפ"ק (ט.) דאמר רב הונא
לשלומי מאי עבידתיה: אמר אביי חצי
בארעא לרב הונא דאמר בפ"ק (דף
עוברה בצדה ואינו יודע אם עד שלא נגחה
או כסף או מיטב שדהו,
נזק. דקתני היינו חצי תשלומין שישנו
ט.) או כסף או מיטב ולרב פפא
ואיתביה רב נחמן לרב
ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק
גליון הש"ס
ולרב הונא בריה דרב יהושע כל
על הפרה אם אין ולד דהא איהי
הונא ישיב לרבות שוה
לפרה ורביע נזק לולד דברי סומכוס וחכמים
גמ' ואי ליכא לאשתלומי
כסף, ומשני הכא במאי
מילי מיטב הוא ובשכיר אפי' לית
משלמת ח"נ השתא משלם רבעא משום
עסקינן בדלית ליה מעות
כו'. עיין לעיל דף כז ע"א
אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה א"ר
ליה זוזי אמרינן ליה זיל טרח ואייתי
דאית ליה שותפות וכדמפרש ואזיל
מצויות, דלית ליה פשיטא,
תוספות ד"ה ואיכא נמי
שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו
דולד דאיניש אחרינא הוא: ורביע
זוזי דגבי פועל לא אמרינן ממרי
מהו דתימא אמרינן זיל
ועיין מהרש"א שם:
שם למה לי קרא. כתובות
טרח וזבין ואייתי ליה קמ"ל
נזק. דקתני אולד רביע חצי נזק שהיה
רשוותך פארי אפרע כדמוכח בהבית
עליו הראיה שנאמר מי בעל דברים יגש
❖
1
. ממרי רשוותך.
כב ע"א נדה כה ע"א:
(שם)
והעלייה (ב"מ דף קיח.):
חייב אם הוא לבדו נגח דהיינו אחד
אליהם יגיש ראיה אליהם מתקיף לה רב
מבעל חובך (ב"מ קיח.)
שאין נזקקין אלא לתובע תחילה.
האיש אשר אתה נושה בו
משמנה בנזק כדמפרש טעמא ואי
אשי הא $ למה לי קרא סברא הוא דכאיב
ג)
(ב"ב שם). פארי אפרע.
רבינו חננאל
פרה וולד כו': דפרה דחד וולד דחד.
פ"ה כגון ראובן תובע
אפילו נותן לך סובין
ליה כאיבא אזיל לבי אסיא אלא קרא
לשמעון מנה שהלוהו ושמעון משיבו
כגון שמכר לו פרה חוץ מעוברה:
קבלם (ב"מ שם) סובין
שור שנגח את הפרה
לכדר"נ אמר רבה בר אבוה דאמר רב נחמן
בשוויהן (ב"ב שם). דאיכא
ונמצא עוברה בצידה ואין
דא"ל. בעל הפרה: גלית אדעתיך
תפסת משלי החזר לי מה שתפסת
לאשתלומי מניה. דאיכא
ידוע אם עד שלא נגחה
אמר רבה בר אבוהד) ב מניין שאין נזקקין אלא
דשותפא אית לי. ורבעא דנזקא הוא
או משכון היה בידך ונפחת מדמיו
מעות מצויות למוכר
ילדה ואם משנגחה ילדה
לתובע תחלה שנאמר מי בעל דברים יגש
שנשתמשת בו בתחילה נזקקין לטענת
דמחייבנא לך ובעל ולד אמר ליה אי
לאשתלומי לוקח מניה (שם,
משלם חצי נזק לפרה
עי"ש בארוכה). ורובא.
ורביע לולד, דברי
אליהם יגיש דבריו אליהם אמרי נהרדעי
ראובן ומוציאין לו המנה משמעון
ודאי עם ולד נגחה הואי אנא שותפא
דשוורים לרדיא זבני (שם).
סומכוס. וחכמ' אומ'
ואח"כ נזקקין לשמעון לדון על דבר
ומחייבנא לך רבעא דנזקא השתא
ג פעמים שנזקקין לנתבע תחלה והיכי דמי
באיסורא. כגון תשע
המוציא מחבירו עליו
התפיסה והמשכון והשתא צ"ל לפ"ה
דמספקא לך שמינית משתלמת מינאי:
חנויות מוכרות בשר
הראייה. וכן פרה שנגחה
דקא זילי נכסיה: וכן פרה שנגחה את השור
שחוטה והאחת מוכרת בשר
את השור וכו', [חצי נזק
דמיירי כגון שיש לראובן שטר על
ליתא
[וכו']: חצי נזק ורביע נזק פלגא נזקא הוא
נבילה, דאמרינן בנמצא
ורביע נזק מאי עבידתיה
המנה דאי לאו הכי נאמן שמעון אפי'
הלך אחר הרוב (שם).
פלגא נזקא הוא דבעי
דבעי שלומי כולי נזקא נכי רבעא מאי עבידתיה אמר אביי חצי נזק אחד
יש עדים לראובן דהמלוה את חבירו
בממונא לא אזלינן
שלומי]. ואוקמא רבא
מארבעה בנזק ורביע נזק אחד משמנה בנזק ואי פרה וולד דחד נינהו ה"נ
בתר רובא. אלא אחר
בפרה וולד דחד, והכי
בעדים אין צריך לפורעו בעדים
המוחזק אם יש לו שום
קאמרינן אי איתא לפרה
דמצי א"ל לבעל פרה ממה נפשך חצי נזק הב לי אלא לא צריכא דפרה
וא"ת היכי דמי אי יש לשמעון עדים
טענה (שם) לא אמרינן
משתלם חצי נזק מפרה,
דחד וולד דחד ואי דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה הכי נמי דאמר ליה
בתר רובא זיל ולחרישה
מוכנים או טוען שיביא עדים תוך
קנאו והוי מקח טעות,
ל' יום שתפס ראובן משלו למה יגבה
לבעל פרה פרה דידך אזיקתן הב לי ראיה דאית לך שותפי אלא דקדים
אלא אמר המוציא מחבירו
ראובן תחילה והלא אם שואל ל' יום
עליו הראיה ויכול לומר לו
תבעיה לבעל ולד תחלה דאמר ליה גלית אדעתך דשותפא אית לי איכא
לשחיטה מכרתיו לך (לעיל
לפרוע חובו נותנים לו שהוא זמן ב"ד
דאמרי אף על גב דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה מצי מדחי ליה
כז:). מי בעל דברים.
ואם שמעון אומר שיביא עדים שלו
מי שיש לו דין (שמות כד
דאמר ליה מידע ידעי ה)(אנא) דשותפא אית לי אמר רבא אטו אחד מארבעה
לאחר ל' יום אפי' בלא קרא נמי
יד). יגיש ראיה אליהם.
בנזק ואחד משמנה בנזק קתני חצי נזק ורביע נזק קתני אלא אמר רבא
עליו להביא עדים לברר
לא היינו שומעין לו ואפי' זילו נכסיה
את הספק, ודאורייתא
לעולם בפרה וולד דחד והכי קאמרינן איתה לפרה משתלם חצי נזק מפרה
דאטו אם אומר שלאחר שנה או
. שאינן
היא (גיטין מח:)
ליתא
שנתים יביא עדים מי שומעים ליה
נזקקין אלא לתובע
תחלה. כגון התובע את
כלל וי"ל כגון דשמעון אומר פלוני ופלוני בשעת מעשה היו יודעים שכדברי כן הוא ואנו יודעים שהוא אומר אמת בזה שהיו בשעת
חבירו לדין שהלוהו ואינו
המעשה ואי לאו קרא ה"א שראוי להמתין להם אפי' סופן לבא לזמן מרובה וי"מ כגון שזה תובע שחבל בו ושמעון אומר יש לי שאר
משלם וזה טוענו משכון
תביעות עליו ומגבינן לראובן דמי חבלתו אע"פ ששמעון אומר שהיום או למחר יביא עדים ואין ממתינין לו כלל דקי"ל בהחובל (לקמן
היה לי בידך ונתקלקל
או אבד, נזקקין תחלה
דף צא.) ז) דאין נותנין זמן לחבלות ויותר משמע לפרש לענין חבלה מלענין מלוה מדמייתי עליה קרא דאשרו חמוץ בפרק אחד
ב"ד לתביעת התובע עד
דיני ממונות (סנהדרין דף לה. ושם) ח):
שיהא ממונו בידו ואחר כך
ורביע נזק אחד משמונה בנזק. תימה היאך משוה הולד לפרה פשיטא שלא עשה הולד נזק כמו הפרה דאטו אם יש לו לאחד ט'
נזקקין לדין המשכון
(סנהדרין לה.).
חלקים ולאחד חלק אחד מי ישלם זה כמו זה כאילו היתה חציה שלו והא תניא בהדיא בפרק ארבעה וחמשה (לעיל דף לו.)
האחרון נוטל מנה ושלפניו [חמשים זוז ושנים] הראשונים דינר זהב משמע שכל אחד מפסיד כפי מה שיש לו ומפרש ריב"א דכולה
מלתא נקט לסימנא בעלמא כאילו הולד עשה חצי נזק אבל לעולם לא משלם אלא רביע נזקו שאם הפרה שוה שמונים זוז בלא הולד
ועם הולד מנה וחצי כל נזק שעשתה מנה כגון שנגחה שור שוה מאתים ונמצא חלק חמישית לולד ואם היה ודאי שותף היה נוטל
הפרה עם הולד ועכשיו שהוא ספק נוטל חצי הולד שהוא עשר זוז שהוא רביע נזקו של ולד:
גלית אדעתיך דשותפא אית לי. ומאחר שהודה שיש לו שותף לא ישלם רק חצי התשלומין ואידך פלגא לא משלם כולו בעל הולד
דשמא ילדה ואח"כ נגחה וחולקין ואפי' לר' נתן דאמר (לקמן דף נג.) כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי מודה הכא
דעד כאן לא קאמר רבי נתן אלא בשור תם שדחף את חבירו לבור שבעל השור אין לחייבו אלא רביע אע"פ שודאי הזיק לפיכך
משתלם כל השאר מבעל הבור כיון שהבור הרגו לשור אבל כאן שאם הולד במעי אמו בשעת נגיחה יש לו להתחייב בתשלומין אין
לחייב הפרה תשלומין שהם על הולד לשלם אם נגח:
מידע ידעי דשותפות אית לי. פי' שיש לנו להעמיד הפרה בחזקת שהיא מעוברת והשתא היא דילדה ומודה סומכוס כיון דאיכא תרתי
שהוא מוחזק וגם איכא חזקת גופה דאמרינן המע"ה הלכך לא משלם בעל הפרה אלא רביע כאילו ודאי אית ליה שותפי ומיהו
להוציא ממון מיד בעל הולד אין מועלת חזקה הלכך לא משלם בעל הולד אלא אחד משמינית נזק ואידך אחד משמינית נזק מפסיד
וה"נ אשכחן בההוא דהמחליף פרה בחמור דמוקי בהשואל (ב"מ דף ק. ושם) ט) כסומכוס ולא אמרינן אוקי אחזקתיה והשתא הוא דילדה
להוציא ממון מחזקת מרה קמא וקשה לר"י דבפרק השואל (שם דף צז: ושם צח:) תנן זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו גבי
שאלה היום
ושכרה למחר ומוקמא לה כסומכוס ואמאי לא אמרינן אוקמיה אחזקתה והשתא היא דמתה להעמיד הממון ביד השואל
ויפטר מלשלם ואור"י
דשמא יחלוקו לאו אשאלה היום ושכרה למחר קאי אלא אשאל אחת ושכר אחת: