שור שנגח את הפרה
פרק חמישי בבא קמא מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ליתא
לפרה משתלם
רביע נזק כו'. לדברי רבא לא אתיא
ליתא לפרה. ותם אין (א)משלם אלא מגופו ואמר ליה הב לי כולה פלגא
ה
א) [עי' תוי"ט ר"פ זה ד"ה
א ב מיי' פ"ט מהל'
הזיקא מולד דאיהו נמי אזקן בהדי פרה ורבא ס"ל דחד גופא הוא
מתניתין כר"ע דכיון דשותפין נינהו הא אמרינן בהמניח
ורביע נזק], ב) [עיין
נזקי ממון הלכה א סמג
תוספות זבחים קיד. ד"ה
עשין סז טוש"ע ח"מ סימן
והוי כאחד מאבריה כדמפרש בסיפא דמילתיה משלם ליה מינה
(לעיל דף לד.) אם כיחש המזיק או שבח ברשותן דתרוייהו אלא
וקסבר], ג) [ד"ה אלא],
שצט סעיף א:
מאי
טעמא גופה היא. מדאמר רבא
רבעא דנזקא ואידך רבעא מפסיד ואפי' שוה הולד כל פלגא נזקא:
כר' ישמעאל אתיא א):
ו ג מיי' שם הלכה ד
ד) רש"ל, ה) [עיין תוספות
❖
משתלם כוליה חצי נזקא מולד. כי
בפרק כל האסורין בתמורה (דף ל:
ביצה ו: ד"ה ביצים],
טוש"ע שם סעיף ד:
ז ד מיי' פ"א מהלכות
ליתא לפרה: פרשא. דבר המופרש
ושם) ובסנהדרין בפרק הנשרפין
ליתא לפרה משתלם
רביע נזק מולד טעמא
חובל ומזיק הלכה ב
ממנה: אין שמין. ארישא קאי שור
(דף פ. ושם) ולד הנרבעת והנוגחת
דלא ידעינן אי הוה ולד בהדה כי נגחה אי לא
סמג עשין עא טוש"ע ח"מ
רבינו חננאל
סימן תכ סעיף טו:
שנגח את הפרה והפילה אין שמין כל
אסור היא וולדה נגחו והיא וולדה
הוה אבל אי פשיטא לן דהוה ולד בהדה כי
ח ה מיי' פ"ד מהלכות
ליתא לפרה משתלם רביע
אחד בפני עצמו שעולין דמי הנזק
נרבעו אין להוכיח דעובר ירך אמו
נזקי ממון הלכה יג
נגחה משתלם כוליה חצי נזק מולד רבא
נזק מולד. פירוש, משום
הרבה אבל שמין פרה מעוברת כמה
הוא דהתם היינו טעמא שהולד עצמו
סמג עשין סז טוש"ע ח"מ
דלא ידעינן אי הוה ולד
לטעמיה דאמר רבא פרה שהזיקה גובה
א
סימן שצד סעיף ו:
בהדה כי נגחה אי לא. ואי
היתה יפה תחילה וכמה היא שוה
נהנה מרביעה והיא וולדה נגחו
ט ו ז מיי' פ"ט שם הלכה
פשיטא לן דהוה ולד
מולדה מאי טעמא גופה היא ב תרנגולת
עכשיו אם מתה אם חיה: מכחיש.
ונרבעו אך משמעתין יש להוכיח כי
ה סמג שם טוש"ע ח"מ
בהדה כי נגחה משתלם
שהזיקה אינו גובה מביצתה מ"ט פירשא
ליתא לפרה להשתלם משתלם מן
מפסיד. ולקמיה פריך אי דינא הוא
סימן שצט סעיף ה:
כוליה חצי נזק מולד (דאי
י ח ט מיי' פ"ג מהלכות
ולד נגחה). וכיון דלא
לכחוש: בקוטע יד עבדו של חבירו.
בעלמא הוא ואמר רבא אין שמין לפרה
הולד ואם לאו ירך אמו למה משתלם
ג
נזקי ממון הל' יג יד סמג
ידעינן, משלם רביע דהוה
מולד חלקו וחלק הפרה אטו שני
אין שמין היד בפני עצמה לומר כמה
בפני עצמה ולולד בפני עצמו אלא שמין
שם טוש"ע ח"מ סי' שצג
ליה ממון המוטל בספק
שוורים תמים שהזיקו אם נאבד אחד
אדם רוצה ליטול לקטוע יד עבד כזה
סעיף א:
וחולקין. זו דברי סומכוס
לולד על גב פרה שאם אי אתה אומר כן
יא י מיי' שם פ"ז הל' ד
כדכתבינן. אבל חכמים
מהן מי הוה משלם חלקו וחלק חבירו
דודאי הרואה עבדו שלם אין קוטע
נמצא אתה מכחיש את המזיק וכן אתה
סמג שם טוש"ע ח"מ
אומרים המוציא מחבירו
ד
ותימה דרבא גופיה אית ליה בפרק
ידיו אלא בדמים מרובים אבל שמין
❖
סימן שצח סעיף א:
עליו הראיה. הילכך, אי
מוצא בקוטע יד עבדו של חבירו וכן אתה
בהמה המקשה (חולין דף עה.) השוחט
עבד זה כמה הוא שוה עכשיו וכמה
פשיטא דהוה ולד בהדה
מוצא במזיק שדה של חבירו א"ל רב אחא
כי נגחה השתא ליתא
ה
היה שוה תחלה: המזיק שדה חבירו.
את הטריפה ומצא בה בן ט' חי
לפרה משתלם כוליה חצי
בריה דרבא לרב אשי ואי דינא הוא ליכחוש
הגהות הב"ח
קוצץ נטיעותיו או אכל ערוגה אחת
דמותר דארבע סימנין אכשר ביה
נזק מולד. ואי לא
מזיק משום דאמר ליה פרה מעברתא אזיקתך
(א) רש"י ד"ה ליתא וכו'
אין שמין אותה לבדה אלא שמין
רחמנא ואור"י דבכל מקום עובר ירך
איפשטא לן דלא הוה
❖
אין משתלם אלא:
וליתא לפרה דלישלם
בית סאה באותה שדה כמה היתה
אמו הוא לבד לענין טריפה דכיון
פרה מעברתא שיימנא לך פשיטא פרה דחד
מינה, לית ליה ולא מידי.
יפה תחלה ומה פחתו דמיה בשביל
שיש לו חיות בפני עצמו ליכא למימר
וולד דחד פיטמא לבעל פרה נפחא מאי רב
כך פירש רבינו יצחק
ו
ערוגה זו: פטומא. מה ששמין
שנטרף עם אמו וכן הלכה דבכ"מ
אלפסי זצ"ל, וכן פר"ח
גליון הש"ס
פפא אמר לבעל פרה רב אחא בריה דרב
זצ"ל כדבריו. ר' אחא
אותה שהיתה יפה מפני שומנה הוי
עובר ירך אמו הוא לבר מטריפה
איקא אמר חולקין זוהלכתא חולקין: מתני'
תוס' ד"ה מאי טעמא
אומ' גמל האוחר בין
דבעל פרה דהא ולד מחמתיה לא
אע"ג דבפרק כל האסורין (תמורה
גופה היא וכו' בסה"ד
הגמלים וכול'. פיר'
הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית
ח
אלא משום דבעי לאוקמי.
האוחר נוחר בנשיכה
אתי שומנה: נפחא מאי. מה
דף ל: ושם) אמר רב הונא בר חנינא
כעין זה לעיל דף מא ע"ב
והורג. אמר רבא פרה
שלא ברשות ושברה בהמתו של בעל הבית
שהיתה יפה מפני נפחא למי ישלם:
א"ר נחמן מחלוקת כשעיברו ולבסוף
בתוס' ד"ה נפקא:
שהזיקה גובה מולדה. מאי
פטור ואם הוזקה בהן בעל הקדרות חייב ואם
נרבעו דר"א סובר עובר ירך אמו
מתני'
טעמא, גופה היא.
תרנגולת שהזיקה וחייבת
הכניס ברשות בעל החצר חייב הכניס פירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות
הוא ורבנן סברי לאו ירך אמו הוא
ט
להשתלם חצי נזק מגופה
אע"פ שהולד עצמו נהנה ברביעה
ואכלתן בהמתו
של בעל הבית פטור ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב ואם
כגון הא היה דליל קשור
אין הלכה כן אלא כדאמר רבא אמר
ברגלו או שהיה מהדס
שורו לחצר בעל הבית שלא
הכניס ברשות בעל החצר חייב י הכניס
ושובר כלים משלם חצי
רב נחמן התם כשנרבעו ולבסוף
ברשות
נזק. אם אינו מספיק דמי
עברו פליגי בזה וזה גורם אבל עברו
התרנגול לתשלום חצי
ולבסוף נרבעו אסור ואותו לשון דרבא אמר רב נחמן
הוא עיקר דמייתי לה בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מו:) גבי המשתחוה לקמה וכן
הנזק, אינו משתלם
מביצתה. מאי טעמא,
משמע בתמורה בפרק כיצד מערימין (דף כה.) דמסיק אדר' יוחנן דאמר עובר לאו ירך אמו תיובתא דרבי יוחנן תיובתא אע"ג דאמר
ביצה פרשא בעלמא הוא.
בתר הכי לימא תנאי היא ב) כן דרך הגמ' כשאין הדבר עיקר אומר תיובתא אע"ג שיכול למצוא תנאי דפליגי כדאשכחן בהניזקין
אבל אם היא מועדת
(גיטין דף נג:) דמסיק תיובתא דמאן דאמר היזק שאינו ניכר שמיה היזק ובתר הכי קאמר לימא תנאי היא ואע"ג דבפרק הערל (יבמות
כדתנן התרנגולין מועדין
להלך כדרכן ולשבר
דף עח. ושם) ג) מייתי מילתיה דר' יוחנן דתמורה ופריך עלה הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה כו' ודחיק
משתלם מן העלייה, וכל
לשנויי שאני עובר כו' לא משום שהיה מילתיה דרבי יוחנן עיקר $ אלא משום דבעי לאוקמי מילתיה דרבא דנכרית כו' לדברי הכל
שכן מן הביצה. אמר רבא
פרה מעוברת שהוזקה
[דהא] רבא גופיה אית ליה הכא עובר ירך אמו:
ד)
מאי טעמא פירשא בעלמא הוא. והא דאמר באילו טריפות (חולין דף נח. ושם) גבי פלוגתא דר"א ורבי יהושע בולד טריפה הכל
והפילה או מתה אין שמין
לפרה בפני עצמה ולולד
מודים בביצת טריפה שהיא אסורה מאי טעמא כיון דאגידה בגופה כגופה דמיא היינו דוקא אותם שמעורות בגידין שנמצאו
בפני עצמו אלא שמין
לולד על גב אמו, שאם אי
אדומות במעי תרנגולת חשיב כגוף התרנגולת ולכך אין גובה מביצתה דמי יימר שהיו מעורות בשעה שהזיקה התרנגולת ואפילו
אתה אומ' כן נמצאת
לסומכוס לכל הפחות מאותה דמתיילדא האידנא אין גובה דמאתמול גמרה לה אבל לענין טריפה אסורה דשמא בשעה שנטרפה
מכחיש את המזיק.
היתה מחוברת ואפילו אותם שנולדו מיד אחר שנטרפה אסורה מגזירה דרבנן כמו שאסרו ביצה דתרנגולת נבילה דתנן במסכת
ואקשינן ואי דינא הוא,
ליכחוש. ופריק רב אשי כי
עדיות (פ"ה מ"א) דב"ה אוסרין ונראה דטעם דביצת תרנגולת נבילה אסורה אטו ביצת טריפה שהגדילה באיסור אע"פ שהיא גמורה ה):
וכן אתה מוצא בקוטע יד עבדו כו'. וא"ת אמאי לא קאמר נמי וכן אתה מוצא בשומת דמי ולדות דתנן במתני' לקמן (ד' מח:)
יכיל למימר ליה כי היכי
פרה מעברתא אזיקו מינך,
ששמין אותה כמה היתה שוה האשה עד שלא ילדה מחמת ולדות וכמה היא יפה משילדה ואין שמין דמי ולדות בפני עצמן
הכי נמי שיימנא לך. פרה
דחד וולד דחד, פיטמא
שהיה נכחש מזיק ביותר אלא שמין הכל ביחד ורשב"ג לא נחלק על רבנן אלא בזה שאם שמין כך פטור המזיק שהאשה משבחת יותר
פשיטא דבעל פרה. שבח
לאחר לידה אבל לא בא לחלוק לומר שישומו הולדות בפני עצמם כי בזה לא נתן טעם למה יחלוק בכך אלא לרשב"ג שמין ולדות
שומת ניפחא, היל' חולקין
אגב אשה כמה שוה אשה מעוברת למכור גופה בלא ולדות פחות מלמכור הכל ביחד ונראה לר"י דבין לרבנן ובין לרשב"ג שמין ולדות
בעל הפרה ובעל הוולד,
שכן הדין בקוטע יד העבד
בפני עצמם ולא אגב האשה משום דכיון דגוף האשה לאו ממון בעלים הוא וגם לענין שאר תשלומי חבלות אינו שלו אינו ראוי לשום ולדות אגב
ובמזיק שדה חבירו
האשה כמו ולד אגב פרה ומתני' לא איירי כלל בשומת הולד אלא בשומת שבח ולדות ולכך לא מייתי הכא ראיה מדמי ולדות וכן משמע
ששמין העבד והיד בכלל
דמתניתין לא איירי בשומת ולד כלל למאן דמפרש מילתיה דרשב"ג וכי אשה משבחת יותר קודם שתלד מלאחר שתלד והא ודאי סברא
וכן השדה כולה ומה
שהוזק השדה בכללה.
גדולה הוא שדמיה עם הולדות מרובין מדמיה שלאחר לידה אלא ודאי לא דברו רבנן ורשב"ג אלא בשומת שבח ולדות אבל ולדות שמין
אסיקנה פיטמא פשיטא
לכ"ע בפני עצמם וה"פ דמתניתין כיצד משלם דמי ולדות ולא תימא דמי ולדות לבדן אלא שמין את האשה כו' ומוסיפין הדמים הללו על
דבעל הפרה, ניפחא
חולקין, וכן הלכה.
דמי הולדות ודמי ולדות גופייהו לא אצטריך לפרש מידי והא דמקשה בגמרא האי דמי ולדות שבח ולדות הוא לאו משום דבכלל שומת
האשה דמתניתין ליהוי דמי ולדות אלא להיות נתוסף על דמי ולדות הוא דקתני לה במתניתין כדפרישית וכי משני כיצד משלם
דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כו' היינו פי' שבח ולדות אבל דמי ולדות א"צ לפרשו:
אי דינא הוא ליכחוש מזיק כו'. סובר המקשה כיון שפרה וולד שני גופין הן שמין ולד בפני עצמו ולא דמי לקוטע יד עבד שכל
העבד גוף אחד וכן כל השדה שהיא הכל של ניזק כגוף אחד דמי ולהכי מקשה אי דינא הוא כאשר נראה מתוך הסברא לפי
שהן שני גופין לכחוש מזיק ומשני הא נמי כגוף אחד דמי דאמר ליה פרה מעוברת כו': נפחא מאי רב פפא אמר לבעל הפרה.
ולא דמי לשבח ולדות דהוי כולה לבעל לרבנן ולרשב"ג חולקין דהכא כיון שבעל הפרה יכול למכור פרתו בלא ולד נמצא כשמפסידו
מפסיד כל מה שדמיה נפחת אבל אשה דאינה יכולה למכור אותו שבח אין ליפות כחה בשבח ולדות אע"ג דבשאר נזקין גופה יש
לה אע"פ שאין יכולה למכור עצמה מטעם זה יפה כח בעל הפרה בנפחא מכח האשה בין לרבנן בין לרשב"ג וכן למ"ד דבנפחא
חולקין יפה מטעם זה כח בעל הפרה בנפחא מכח האשה בשבח ולדות לרבנן:
הקדר שהכניס קדרותיו כו'. הנך תלתא בבי צריכי ולא זו
אף זו קתני דאי תנא קדירות הוה אמינא ברשות חייב לפי שנוחות
לישבר ובסתמא קבל עליה
נטירותא אבל פירות לא ואי
תנא
פירות שנוחות להתקלקל אבל בהמה לא: