שור שנגח את
הפרה
פרק
חמישי בבא קמא מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
ברשות קביל עליה נטירותא. אע"ג דלעיל אמר רבא
הויא שן בחצר הניזק. דכיון דיהיב ליה בעל חצר רשותא לעיולי
כ
א) [לעיל יד. וש"נ],
א ב מיי' פ"ג מהל'
דוכתא אקני ליה בגוה והויא ליה חצר הניזק וחצר השותפין דפטור
דאדרבה משום דברשות הוא דמקבל בע"ה נטירותא טפי
ב) לקמן נא., ג) [לעיל
נזקי ממון הלכה יד
יט:], ד) [לעיל כח: וש"נ],
סמג עשין סז טוש"ע ח"מ
ואפי' חנק את עצמו אלמא הורע כחו של בעל הבית ברשות הכא
בה על השן ועל הרגל ו) ה"מ משותף לחבריה דחצר של שניהם אבל
ה) [ב"מ כז. סח:], ו) [לעיל
סימן שצג סעיף ג:
היינו טעמא כדמסיק משום דבעיא צניעותא שמגלה זרועותיה
שור מעלמא דעל ואזיק לחד מינייהו ובער בשדה אחר [שמות כב] קרינן
❖
כא ג מיי' שם פ"ז הלכה
יד.], ז) [דף מז:],
ביה: ברשות הרבים. לאו דוקא
בשעת לישה ומסלק מרוותא נפשיה
ו ופי"ב הלכה ז סמג
שם טוש"ע ח"מ סימן שצח
ומש"ה פריך עליה מהאשה שנכנסה
כלומר לאו בשדה אחר דניזק קרינא
מאי ברשות ומאי שלא ברשות איכא אמרי
סעיף ג וסימן תי סעיף ד:
תורה אור השלם
ביה: מאי ברשות ומאי שלא ברשות.
לטחון ולא רצה להקשות מכל הנך
כב ד טוש"ע ח"מ סימן
ברשות הויא לה שן ברשות הניזק ושן
1. וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ
תי סעיף ה:
דמתניתין קדירות ופירות ושור
בקרן אין חילוק בין חצר הניזק לרה"ר
ברשות הניזק חייבת שלא ברשות הויא לה
כג ה מיי' שם סמג שם
כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא
דמאשה ניחא ליה למפרך דס"ד
אי אמרת בשלמא פטור וחייב בעל
טוש"ע שם סעי' ד
שן ברה"ר ושן ברשות הרבים פטורה ת"ש
יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ
דאשה מסלקי מרוותא נפשייהו
החצר היינו דשלא ברשות פטור דאין
❖
וסימן שצח סעיף ג:
חֲמוֹר: שמות כא לג
הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות
כד ו מיי' שם פ"ז הלכה
עליו לשמרו: ולא משלמא אלא חצי
טפי משום יחוד:
ו סמג שם טוש"ע
אע"ג
ובא שור ממקום אחר ונגחו פטור ואם הכניס
דאמר מר איש בור ולא
נזק. והאי פטור מנזק שלם קאמר
ח"מ סימן שצח סעיף ב:
רבינו חננאל
ברשות חייב מאן פטור ומאן חייב לאו פטור
שור בור. כלומר ומתוך
וברשות חייב נ"ש: ברחא. עז:
כה ז מיי' שם פי"ג הלכה
ד סמג שם טוש"ע
ההיא איתתא דעלא
חביל. נתחמם: הכא ברשות קביל
בעל חצר וחייב בעל חצר לא פטור בעל
כך היה לנו לפטור בעל החצר וא"ת
ח"מ סימן תיא סעיף ז:
למיפא בההיא ביתא
עליה נטירותא. דבהמתו. וטעמא
כ"ש דאי לא ממעטינן שור שהיה
השור וחייב בעל השור אי הכי מאי ברשות
כו ח ט י מיי' פ"ז שם
ברשות מריה דביתא, אכל
ראוי לפטור בעל החצר דהוה ליה
דרבא לאו משום דקסבר דמאן דעל
הלכה ו ופ"א הלכה ז
ברחא דמרי ביתא ללישה
ומאי שלא ברשות איכא אמרי הא מני א) ר'
ופ"ו מהלכות חובל ומזיק
חביל ומית ו¿ חƒ יƒיב≈ יה רבא
למירמי חיובא אבעל השור וי"ל
ברשות קביל עליה נטירותא דבהמות
טרפון היא דאמר משונה קרן בחצר הניזק
הלכה ג סמג שם וסימן ע
לשלומי ברחא למרי
דה"ק אע"ג דאמר מר איש בור ולא
בעל חצר דהא איהו הוא דשני לעיל
ז)
טוש"ע ח"מ סימן שעח
ביתא. נימא פליג אדרב
נזק שלם משלם ברשות הויא לה קרן בחצר
כולה רבנן היא ואוקי דבעל קדירות
שור בור והיה (ב) ראוי לפטור כל אדם
סעיף ד וסעיף ו וסימן
דאמ' היה לה שלא תאכל,
הניזק ומשלם נזק שלם שלא ברשות הויא
שצח סעיף א וסימן תכא
ומשני התם לא אמ' רב
כי על ברשות לא קביל עליו נטירותא
בבור שכרה שור כלומר ומתוך כך
❖
סעיף ז:
הכי אלא דשלא ברשות
לה קרן ברה"ר ולא משלמא אלא חצי נזק:
והכא כדמפרש טעמא לקמיה דלמיפא
היה לנו לפטור בעל החצר דה"ל
על ולא קביל עליה בעל
ההיא איתתא דעלתה למיפא בההוא ביתא
למידרש מפסוק זה שלא יתחייב שום
בעיא צניעותא ואסתלקו מרוותא דחצר
פירות נטירותא דבהמתו
דבעל הבית. אבל הכא,
וגמרא דאותביה מהאשה שנכנסה
אדם בבור שכרה שור זה אין סברא
הגהות הב"ח
אתא ברחא דמרי דביתא אכלה ללישא חביל
כיון דברשות עיילה קבלה
לטחון משום דלא אסיק למילתיה
לדרוש כך אלא כיון דעליה למלוייה
(א) גמ' אמרי סתם גללים.
ומית חייבה רבא לשלומי דמי ברחא לימא
עלה נטירותא דבהמתו
א
נ"ב עי' מ"ש מזה בב"מ
הוא: למיפא בעיא צניעותא. שמגלה
כמאן דכרייה דמי ונראה $דאפי' אם
דבעל הבית, ולא עוד אלא
פליגא אדרב דאמר רב הויא לה שלא תאכל
דף סח ע"ב: (ב) תוס'
כיון דלמיפא בעיא
זרועותיה: ובעל חצר חייב בנזקי
חפרו אדם דבר חיובא הוא חייב
ד"ה אע"ג דאמר וכו'
אמרי הכי השתא התם שלא ברשות לא
צניעותא דהא בעיא לגלויי
הבור. אם הפקיר רשותו ואף על גב
בעל החצר בנזקי בור ועליה דידיה
והיה דומה לפטור כל
זרועותיה בלישה ובאפייה
קביל עליה נטירותא הכא ברשות קביל עליה
❖
אדם בבור:
ומרי דביתא סלוקי סליק
דכתיב כי יכרה איש בור ולא [כי]
למלוייה והחופר משלם בנזקי החצר
איש
נפשיה הלכך עלה רמיא
נטירותא ומאי שנא מהאשה שנכנסה לטחון
בור ולא שור בור.
יכרה שור בור ה"מ בבור ברה"ר דלאו
וצ"ע:
נטירותא, וכן הלכה, ודרב
חטין אצל בעל הבית שלא ברשות ואכלתן
עליה דידיה רמייה למלויי: הכא כיון
וא"ת והא לעיל (דף כב.) פטרינן
נמי איתה דהא רבא מברר
גליון הש"ס
טעמה ולא דחי לה.
דאית ליה למלוייה. מקמי דליפקריה
בהמתו של בעל הבית פטור ואם הוזקה
בעל הגמל כשלא סכסכה למ"ד אשו
תוס' ד"ה אע"ג וכו'
ובטחינה לא בעיא
דהא בור דידיה הוא וכי אפקר בתר
משום ממונו אע"ג דלא כתיב איש
חייבת טעמא שלא ברשות הא ברשות פטור
דאפילו אם חפרו. עיין
צניעותא ומרי דביתא לא
הכי נותן תקלה ברה"ר: הוזק בו.
אש ולא שור אש וי"ל דהתם נמי
לעיל דף כט ע"א תוס'
מסליק נפשיה מביתיה
אמרי לטחון חטים כיון דלא בעיא צניעותא
ד"ה פליגי ולקמן דף מט
הילכך בטחינה פטורה.
שנתקל בו: רבץ פטור. קס"ד השתא
כתיב שלם ישלם המבעיר את
מידי לא בעי מסלקי מרוותא דחצר נפשייהו
עצמו הוא משלם: ❖
ע"ב תוספות ד"ה ברה"י:
מתני'. הכניס שורו לחצר
רבץ ושיבר כלים או נתקל בו בע"ה
הבערה דמשמע דוקא כשמבעיר
בעל הבית וכול', אמר
ועליה דידיה רמי נטירותא אבל למיפא ב כיון
לאחר שרבץ: ונטנפו כליו. לאחר
רבא הכניס שורו לחצר
וטינפו כליו. פ"ה דוקא כליו
דבעיא היא צניעותא מרוותא דחצר מסלקי
בעל הבית שלא ברשות
מיכן. ודוקא כליו אבל הוא עצמו הוזק
מוסף רש"י
וחפר השור בה ברגליו
נפשייהו הלכך עלה דידה רמיא נטירותא:
חייב בעל השור ולא פטרינן ליה
אבל הוא עצמו [הוזק]
משונה קרן בחצר
בור, בעל השור חייב
הכניס שורו לחצר בעל הבית: אמר רבא
הניזק. קרן תמה וכל
משום איש בור ולא שור בור דכל
חייב בעל השור ולא פטרינן ליה
בניזקי החצר ובעל החצר
תולדותיה קרי משונה
חייב בנזקי בור. ואע"ג
מידי דהוו דידיה בשעת נפילה כגון
משום איש בור ולא שור בור דכל
הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות
ג
הואיל ושינו את וסתן, שלא
דאמר מר כי יכרה איש
גללים וכגון שנפלה גמלו ולא העמידה
מידי דהוה דיליה בשעת נפילה כגון
וחפר בה בורות שיחין ומערות בעל השור
היו דרכן לכך (לעיל יד.).
בור ולא שור בור, הכא
כיון דהוה ליה לאיתויי
מחייבינן ליה משום בור ואע"ג דאיהו
בגללים וכן נפלה גמלו ולא העמידה
חייב בנזקי חצר ובעל חצר חייב בנזקי הבור
עפר ולטמייה ולא עבד,
לא כרייה אלא הגמל כרהו כיון דבשעת
דמחייבת ליה משום בור אע"ג
אף על גב ב)דאמר מר 1 כי יכרה איש בור
כמאן דכרייה הוא דאמי.
נפילה דידיה הוא ועליה לסלוקיה כמו
דאיהו לא כרייה אלא הגמל כרהו
ואמר רבה הכניס שורו
ולא שור בור הכא כיון דאית ליה להאיך
ג) ד
ה
לחצר חבירו שלא ברשות
דכרייה איהו דמי ואף על גב דמפקר
כיון דבשעת כרייה דידיה הוא ועליה
והוזק בו בעל הבית, חייב,
למלוייה ולא קא מלייה כמאן דכרייה דמי
ליה בתר שעתא ולא דמי לשורו
רמי לסלוקיה ולא סלקיה כמאן דכרייה
וכל שכן אם עמד שור
ואמר רבא הכניס שורו לחצר בעל הבית
שחפר בור ברשות הרבים דחפירה
דמי אף על גב דמפקיר להו בתר
ו
והזיקו. אבל אם הרביץ
גללים ונטנפו כליו של
שלא ברשות והזיק את בעל הבית או בעל
לאו דידיה היא ולדליל הנקשר
שעתא ולא דמי לשורו שחפר בור
בעל הבית, בין לרב בין
ברגל התרנגול מאליו דדליל לאו
ברה"ר דחפירה לאו דידיה הוא ודליל
הבית הוזק בו חייב רבץ פטור ומשום דרבץ
לשמואל פטור, דהויין
דידיה הוא: והזיק. קרי בין
הקשור ברגל התרנגול מאליו דדליל
להו בור, וסתם גללים
פטור אמר רב פפא מאי רבץ שהרביץ
ז
אפקורי מפקר להו ולא
מתכוין בין שאין מתכוין ומיהו בידים
לאו דידיה הוא עכ"ל משמע מתוך
גללים ונטנפו כליו של בעל הבית דהויא
מצינו בו[ר] שחייב בו
הזיקו: הוזק. שזה היה עומד
פ"ה למאי דמסקינן סתם גללים
הכלים. ואמר רבה נכנס
גללים בור ולא מצינו בור שחייב בו את
במקומו ובא בעל הבית ונתקל בו:
אפקורי מפקר להו דלא פטרינן אלא
הוא לחצר חבירו שלא
הכלים הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור
ברשות והזיק את בעל
ד)
כליו דוקא אבל הוא עצמו חייב
שניהם
הבית או בעל הבית הוזק
הוא אלא לרב דאמר עד דמפקר ליה מאי
ולר"י נראה דודאי מעיקרא דס"ד
בו חייב, הזיקו בעל הבית
איכא למימר (א) אמרי סתם גללים אפקורי מפקיר להו ואמר רבא נכנס
פטור. ולית לן למימר דרב
דלא אפקריה לא פטר אלא כליו
ה)
ח
פפא פליג עליה, אלא
אבל לפי המסקנא דאמר דמפקר
לחצר בעל הבית שלא ברשות והזיק את בעל הבית או בעל הבית הוזק בו
מפרש הוא ואמ' דאי ידע
להו אפי' הוא עצמו פטור מידי דהוה
חייב הזיקו בעל הבית פטור א"ר פפא ט לא אמרן אלא דלא הוה ידע ביה אבל
ליה בעל הבית ואזקיה
חייב, דאמ' ליה נהי דאית
אמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס
הוה ידע ביה הזיקו בעל הבית חייב מ"ט משום דאמר ליה נהי דאית לך רשותא
י
לך רשותא לאפוקן לאזוקן
ונפילת גמלו מוקמינן דאתקל ואתקלא
לית לך רשותא, ואזדו
לאפוקי לאזוקי לית לך רשותא ואזדו לטעמייהו דאמר רבא ואיתימא רב פפא
ביה גמליה או דרך שרעתא דנהרא
לטעמיהו דאמ' רבה כול'.
שניהם
והני שמועתא דרבה
דהוי פושע אבל הכא דלא פשע אע"פ
הילכתא נינהו, דלית מאן
דפליג עליה. שאם לא היה מפקיר היה חייב לסלק מ"מ השתא דהפקירה פטור ופ"ה נראה יותר שאין נראה שחוזר ממה שלא פטר אלא כליו
וחשיב האי מפקיר נזקין לאחר נפילת פשיעה שפושע הוא שמכניס שורו שלא ברשות שדרכו להרביץ גללים:
הזיקו ב"ה פטור. וא"ת מתניתין היא בפרק המניח (לעיל דף לב: ושם) גבי מבקע דחייב כשמבקע ברה"י והזיק ברה"י אחר אבל הזיק באותו
רשות היחיד פטור וי"ל דהוה סלקא דעתך התם משום דאיכא תרי ספיקי שמא לא תהא בקעת נתזת וגם לא יבא שום אדם שם ויוזק:
שניהם