מח: שור שנגח את הפרה
פרק חמישי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שניהם ברשות. פ"ה כגון ברה"ר שלא ברשות כגון ששניהם רצים
שניהם ברשות. כגון ברה"ר או חצר השותפין או שנתן לו בעל הבית
כז א מיי' פ"א מהל' חובל
א) [לעיל כח: לא:], ב) לעיל
רשות ליכנס: או שניהן שלא ברשות. כגון שניהן רצין ברה"ר:
ברה"ר וקשה דהיינו מתניתין בפרק המניח (לעיל דף לב.)
מד., ג) [לעיל טו. כו.],
ומזיק הלכה יא ופ"ו
ד) [לעיל יד. וש"נ], ה) אולי
הלכה ג ועיין בהשגות
הזיקו. בידים זה את זה ואפי' שלא במתכוין: חייבין. דבנזקין
ונראה לפרש כגון שנכנס לחצר בע"ה שלא ברשות או ברשות דאית
צ"ל על המיתה אלא על
ובמ"מ סמג עשין ע
ליה לאסוקי אדעתיה כמו שנתנו לו רשות כמו כן נתנו לאחר רשות
לא שני לן בין מתכוין לשאין מתכוין. והא דתנן בהמניח (לעיל דף
נזקי הבהמה, ו) בס"א:
טוש"ע ח"מ סי' שעח
בראשונות, ז) עיין ר"מ,
או כמו שהוא נכנס שלא ברשות
לב.) שנים שהיו מהלכין ברה"ר
סעיף ז וסימן תכא סעיף
שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות הזיקו
ח) [שמות כא], ט) ועיין
א
ח:
שמא גם אחר נכנס שלא ברשות
והזיקו זה את זה פטורין ההוא הזיקו
כח ב מיי' פ"ז מהלכות
בספר כוס ישועות, י) [ועי'
זה את זה חייבין הוזקו זה בזה פטורין טעמא
הוזקו הוא ולא דק בלישניה: דברשות
ולכך חייבין כשהזיקו זה את זה אפי'
נזקי ממון הלכה ה
תוספות ב"מ מט. ד"ה כל
דשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות אבל
הא], כ) [צ"ל ואמר הוא],
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
פטור. בין היזק דבידים בין היזק
הזיקו שלא מדעת אבל אחד ברשות
❖
ל) [צ"ל ואמרה היא],
עשין סח טוש"ע ח"מ סימן
אחד ברשות ואחד שלא ברשות דברשות
דממילא ובדלא ידע ליה: שהבאיש
שצח סעיף ד: ואחד שלא ברשות האי אית
ליה
בשעת נפילה. דהוי מזיק ממש ולא
לאסוקי אדעתיה בהאי והאי
לית
פטור שלא ברשות חייב: נפל לבור והבאיש
כט ג ד מיי' פ"י שם
הלכה י סמג שם:
דמי לבור: ומים כלים. כל חפצים
ליה לאסוקי אדעתיה בהאי ואם שלא
מימיו חייב: אמר רבא לא שנו אלא שהבאיש
הגהות הב"ח
ב
ל ה מיי' פי"א מהלכות
מדעת הזיקו ברשות פטור
שלא
ככלים דלא חייב בבור ה)(עלה מיתה
בשעת נפילה אבל לאחר נפילה פטור מ"ט
(א) גמ' אתאן לרבי דאמר
נזקי ממון הלכה ג סמג
ברשות חייב:
אלא על נזקי בהמה) ושאר חפצים
עד שיקבל עליה בעל
שם טור ש"ע ח"מ סימן
הוי שור בור ומים כלים ולא מצינו בור שחייב
דחזא ירוקא ונפל. רש"י מוקי
הבית נטירותא רישא רבנן
תה סעיף ג:
הזיקן זו היא מיתתן: מאי איכא
❖
לא ו ז מיי' פ"ד מהל'
בו את הכלים הניחא לשמואל דאמר כל
כצ"ל:
א)
למימר. הא לית ליה תורת בור
ההיא דהיה מתחכך
חובל ומזיק הלכה א ב
תקלה בור הוא אלא לרב דאמר עד דמפקר
בכותל בג' פעמים הראשונים לא
וממונו הוא ומשורו למדנו ולא פטר
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
סימן תכג סעיף א:
ליה מאי איכא למימר אלא אי איתמר הכי
ביה כלים: מגופו. שהיה מלוכלך
היתה כונתו להתחכך אלא בכוונה
גליון הש"ס
איתמר אמר רבא לא שנו אלא שהבאיש
בטיט: אבל מריחיה. לאו גופיה
להפיל על האדם ופטור דקתני התם
גמ' ריה"ג היא דאמר
אהך אחרונה שהיתה להתחכך
הוא דסרחון דנבילה ממילא אתי לה
כר"ט. קשה לי הא להדיא
מגופו אבל הבאיש מריחו פטור מאי טעמא
אר"ט כן בכופר דמשלם
והראשונות אהנו שנעשה מתוך כך
ונבילה גרמא הוא שגורמת לסרחון
גרמא בעלמא הוא וגרמא בעלמא לא
ברשות ניזק כופר שלם לעיל
שיבא: בר קטלא הוא. בנפילה
מועד ובהך אחרינא חשיב ליה משונה
דף כו ע"א וא"כ למאי צריך
מיחייב: היה אביו או בנו לתוכו משלם
קצת שהרג בנפילת הכותל ולכך לא
קמייתא והיאך בא לידי מועד בשלמא
ללמוד ממה דאמר ר"ט כן
את הכופר: ואמאי הא תם הוא אמר רב
בנזק וגם הו"ל לומר
ב)
נחשב מועד אלא מחמת הראשונות
גבי מועד דנגיחות איכא למימר
בקיצור ר"ט היא דאמר תם
ג במועד ליפול על בני אדם בבורות עסקינן
וזהו דוחק דחשיב משונה מה שעושה
כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף מא.)
משלם כופר שלם ברשות
❖
א"ה בר קטלא הוא אמר רב יוסף דחזא
הניזק וצ"ע:
להנאתו לאכול ירוקא או להתחכך
דקטל וערק א"נ בשאין מכירין את
ד
ירוקא ונפל שמואל אמר הא מני ר' יוסי
ט) וגם תימה הוא לומר דהוי מועד
השור אי נמי שהוזמו זוממי זוממין
ג)
בהפלת כותל אחרונה שהיתה שלא
אבל זה לא עלה מן הבור מאליו
הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר עולא
רבינו חננאל
בכוונה על ידי הראשונות שהיו בכוונה
וליכא למימר ערק ולא אין מכירין
אמר $ ר' יוסי הגלילי היא דאמר כר' טרפון
נפל השור לבור והבאיש
ולפירושו צ"ל דהא דקאמר הכא
ולא הוזמו דמילתא דאית ליה קלא
דאמר קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם
את מימיו, אוקמה רבא
ד)
היא: דחזא ירוקא. עשב על פי
במועד ליפול על בני אדם בבורות
בשהבאיש המים מגופו
ה"נ כופר שלם משלם בשלמא לעולא היינו
כגון שעכרן, אבל הבאיש
לא הזכיר בני אדם אלא בשביל
הבור ובא לאכול ונפל דאהך נפילה
דקתני היה אביו או בנו לתוכו אלא לשמואל
מריחו כגון שהבאיש
אחרונה דבג' הראשונות לא חיישינן
לא איכוין ומיהו כופר שלא בכוונה
השור והבאישו המים
מאי איריא אביו או בנו אפילו אחר נמי
אלא שיהא מועד ויעשה אורחיה
משלם בנפילה אחרונה ואע"פ שאין
מריח רע שבו פטור, מאי
אורחיה דמילתא קתני: ואם הכניס ברשות
טעמא גרמא בעלמא הוא
להפיל עצמו בבור לאכול הירק:
השור בסקילה ושמעינן לרב (לעיל
ושמואל אמר הלכתא כרבי.
וגרמא בנזקין לא מחייב.
בעל חצר חייב [כו']: איתמר רב אמר הלכתא
דף מד.) דאמר פטור מזה ומזה
היה אביו או בנו בתוכו
לכאורה נראה דהלכתא
ה"מ במועד לנגיחות בכוונה וערק
משלם הכופר, ואקשינן
כת"ק ושמואל אמר הלכתא כרבי תנו רבנן
והא תם הוא ותם אינו
כשמואל בדיני וצ"ע דרבא קאמר
לאגמא בראשונה ו) ז) ונגח ד' שלא
כנוס שורך ושמרו הזיק חייב הוזק פטור
משלם כופר, ואוקימנה
לעיל הכניס שורו לחצר בעל הבית
בכוונה פטר ליה מגזירת הכתוב
במועד ליפול על בני אדם
כנוס שורך ואני אשמרנו הוזק חייב הזיק
שלא ברשות וחפר בו בורות שיחין
דכתיב השור יסקל וגם בעליו וגו'
בבורות בעידן דחזי ירוקא
ח)
פטור הא גופא קשיא אמרת כנוס שורך
בגוויה. וקימא לן מועד
ומערות בעל השור חייב בנזקי חצר
כל זמן שאין השור בסקילה אין
שלא בכוונה חייב בכופר
ושמרו הזיק חייב הוזק פטור טעמא דא"ל
משמע אבל ברשות פטור ואי כרבי
בעלים משלמין כופר אבל זה שלא
ופטור מן המיתה, והאי
שמרו דחייב בעל השור ופטור בעל חצר הא
כיון דחזא ירוקא לא
אפי' ברשות חייב דלרבי סתמא
היתה בו חיוב סקילה כלל אין העדאתו
איכוון להזיק אלא למיכל
סתמא חייב בעל חצר ופטור בעל השור
חייב בעל השור וכולה סוגיא דלעיל
אלא לכופר של שן ורגל בחצר הניזק
ההוא ירוקא לפיכך אינו
מסיק רבא כרבנן ואפי' נשברו ברוח
דאוקמינן [מא.] ברגל שדרסה ע"ג תינוק
דבסתמא מקבל עליה נטירותא אימא סיפא
מת. שמואל ועולא אוקמה
לר' יוסי הגלילי, ופשוטה
ואפי' חנק עצמו י):
בחצר הניזק דאיכא כופר ברגל ואף
כנוס שורך ואני אשמרנו הוזק חייב הזיק
טעמא דאמר ליה שמרו. כולה
היא. איתמר רב אמר
על גב דשלא בכוונה הוא ואין השור
פטור טעמא דאמר ליה ואני אשמרנו הוא
הלכה כת"ק ושמואל אמר
הך סוגיא כרבא דלעיל
בסקילה וה"נ דחזא ירוקא ונפל
הלכה כרבי. וקיי"ל
דמחייב בעל החצר ופטור בעל השור הא
הילכתא כשמואל בדיני.
דלר' זירא לא קשה כלל רישא לסיפא
תולדה דשן היא דמתכוין להנאתו.
סתמא חייב בעל השור ופטור בעל חצר
וכולה רבי היא והוי סתמא שניהם
וא"ת משונה הוא ואין זו שן כיון
דבסתמא לא מקבל עליה נטירותא אתאן
פטורין בין ברישא בין בסיפא דאין
דאייעד ליה אורחא הוא ולאוקמי להך
לרבי דאמר עד שיקבל עליה (א) נטירותא בעל
כל אחד מקבל עליו שמירת חבירו
נפילה אחרונה במתכוין והשור
הבית לשמור רישא רבנן וסיפא רבי א"ר
ולרבנן הא סתמא שניהם חייבים:
בסקילה לא מצינן דלגבי כוונה תם
אימא סיפא כו'. הכא לא משני
הוא וליכא כופר דהא כל כמה דלא חזי
אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו רבא
ירוקא לא אייעד: ושמואל אמר.
נעשה כדמשני בפרק
אמר כולה רבנן היא איידי דנסיב רישא
קמא דקדושין (דף ה:) גבי נתן
לעולם בתם ומתניתין חצי כופר
שמרו תנא סיפא ואני אשמרנו רב פפא אמר
הוא כ) ואמרה היא מקודשת נתנה
קאמר ור' יוסי היא: עולא מוקים
כולה רבי היא וסבר לה כר' טרפון דאמר
לה נמי בתם וכופר שלם: היינו
היא ל)ואמר הוא אין מקודשת משום
קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם הלכך אמר
דקתני אביו או בנו. דהוי קרן
דהכא אית ליה שנויא אחרינא
ליה שמרו לא מקני ליה מקום בחצר והויא
דקאמר תברא אבל התם ליכא למימר
בחצר הניזק דמשלם כופר שלם
ליה קרן בחצר הניזק וקרן בחצר הניזק משלם
תברא דליכא פלוגתא במילתא:
אלא לשמואל דאמר חצי כופר מאי
איריא כו': מי ששנה זו כו'. רישא
נזק שלם לא אמר ליה שמרו אקנויי אקני
חמרתא
רבנן וסיפא רבי: כולה רבי היא.
ליה מקום בחצר והויא ליה חצר השותפין וקרן בחצר השותפין אינו משלם
אלא חצי נזק: מתני' שור שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו
וסיפא דוקא ורישא לא תידוק מינה הא
ה
סתמא הוזק חייב דודאי סתמא נמי
ילדיה פטור מדמי ולדות ו ואדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו
הזיק חייב הוזק פטור והאי דנקט
ילדיה משלם דמי ולדות כיצד משלם דמי ולדות ז שמין את האשה כמה היא
ושמרו לחיוביה נזק שלם קאמר אם
יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה אמר רבן שמעון בן גמליאל
הוזק שורו של בעל חצר הא סתמא
חצי נזק: מתני' שור שהיה מתכוין
א"כ
לחבירו. הוא הדין למתכוין לאשה נמי פטור כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף מב.) נקי מדמי ולדות ובגמ' [מט.] מפרש אמאי נקט מתכוין לחבירו:
א"כ