שור שנגח את הפרה
פרק חמישי בבא קמא מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חמרתא מעברתא כו'. וא"ת הא גבי בור תנן בשלהי פרקין
א"כ משהאשה יולדת כו'. מפרש בגמרא: ונותן לבעל. שהתורה
לב א מיי' פ"ד מהלכות
א) לעיל מב., ב) [שבת ל.
זכתה לו דכתיב בעל האשה (שמות כא): היתה שפחה ונשתחררה.
נפל לתוכו עבד או אמה פטור ולא אמרינן דהוי
וש"נ], ג) קדושין סח.
חובל ומזיק הלכה ב
[יבמות סב. כתובות קיא.
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
כחמרתא מעברתא ולא נמעטיה משור ולא אדם וי"ל דהכא לא
כלומר היתה משוחררת או גיורת נשואה לגר או לעבד משוחרר
נדה יז.], ד) צ"ל כדתניא,
עשין ע טוש"ע ח"מ סימן
ואין לה בעל שמת פטור דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לו יורשין
מיעט הכתוב שור (ד)בדמי ולדות אלא במקום שהולדות של בעל כדכתי'
ה) לעיל מב:, ו) [שמות
תכג סעיף א:
❖
לג ב ג מיי' פי"א מהל'
כא], ז) בס"א: ומה,
זכה וזה קודם לזכות במה שבידו.
בעל האשה אבל כאן הולדות לאדון
נזקי ממון הלכה ג ד
והאי דנקט האי לישנא היתה שפחה
דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה:
א"כ משהאשה יולדת
משבחת אלא שמין
סמג עשין סז טוש"ע ח"מ
אטו
ולדות צררי נינהו. [א] ביורשים
ונשתחררה ולא נקט היתה משוחררת
את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל
א ואם
סימן תה סעיף ג:
תורה אור השלם
לד ד ה מיי' פ"ד מהל'
משום דע"כ בשאין לה בנים הימנו
לא פליג רב חסדא ומודה
אין לה בעל נותן ליורשיו היתה שפחה
1. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל
חובל ומזיק הלכה ג ד
קאמר והיינו דקאמר היתה שפחה
הוא דזכו דהא בכתובות בפרק נערה
ונשתחררה או גיורת פטור: גמ' טעמא
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם
ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב
(דף מג:) אצטריך קרא למעוטי שאין
❖
סימן תכג סעיף ב:
הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה
דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם
דעדיין לא היו להם בנים והוא הדין
אדם מוריש זכות בתו לבנו והכא
עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה
אֲלֵיכֶם: בראשית כב ה
דמי ולדות לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר
נמי לישראלית הנשואה לגר ומת הגר
ליכא מיעוט ועוד מדפריך לרבה
2. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
הגהות הב"ח
אהבה א) דאמר רב אדא בר אהבה שוורים
דפטור דהא דמי ולדות לבעל והאי
מברייתא דהכה את האשה ומוקי
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
(א) גמ' ושבח ולדות
שנתכוונו לאשה פטורים מדמי ולדות אמר
דנקט שפחה וגיורת משום דסתם
לה שחבל בחיי הגר אבל לרב חסדא
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ
מיבעי ליה: (ב) רש"י ד"ה
יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו
שפחה משוחררת נשואה למשוחרר
משמע דניחא לאחר מיתת הגר
לך רב אדא בר אהבה הוא הדין ב דאפי'
ושמין ולדות ונותנין כל:
בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן
וסתם גיורת לגר: גמ' דרב אדא
❖
ודווקא גר אבל כשאינו גר משלם
(ג) ד"ה זכיא וכו' בעליהן
בִּפְלִלִים: שמות כא כב
נתכוונו לאשה נמי פטורים מדמי ולדות
הן וכשמת: (ד) תוס' ד"ה
בר אהבה. בשור שנגח ארבעה
דמי ולדות ליורשים:
והא דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו
חמרתא וכו' הכתוב שור
ומי עדיף ממתניתין. וא"ת ומאי
וחמשה (לעיל דף מב.): דהכי כתיב
❖
מדמי ולדות:
איידי דקא בעי למיתנא סיפא אדם שהיה
רבינו חננאל
ב)
קרא. כי ינצו אנשיםו) אלמא במתכוין
ס"ד דמקשן וכי לא ידע דלא
מתכוין לחבירו דהכי כתיב קרא קתני רישא
אדם שהיה מתכוין
לחבירו משתעי: דמי ולדות שבח
עדיף ויש לומר משום דבהך ברייתא
לחבירו והכה את האשה
נמי שור שהיה מתכוין לחבירו אמר רב
גליון הש"ס
ולדות הוא. דקתני שמין את האשה
קתני נזק וצער וכי היכי דנזק וצער
ויצאו ילדיה משלם דמי
פפא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה
גמ' כיצד משלם דמי
כו' ויש בכלל שומא זו דמי ולדות
איירי בכל ענין כמו כן זכה בדמי
ולדות. כיצד משלם שמין
ג
ולדות. עיין לעיל דף מז
האשה כמה היתה יפה
ולדות איירי בכל ענין:
ובמהז) שהאשה נראית משובחת ובעלת
משלם דמי ולדות מאי טעמא חמרתא
❖
ע"א תוספות ד"ה וכן:
כול'. ואקשינן אמתניתין
אברים מפני העובר ודמיה יקרין:
ותני
מעברתא בעלמא הוא דאזיק דאמר קרא
האי דמי ולדות ושבח
ה"נ קאמר כיצד משלם דמי ולדות
ולדות הוא, דהא שמין
שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור: $ כיצד משלם דמי ולדות:
ג)
1
אותה כאשה שכבר ילדה
הגהות הגר"א
ושבח ולדות. שהן משביחין את
דמי ולדות (א) שבח ולדות מיבעי ליה הכי נמי קאמר כיצד משלם דמי ולדות
ולדה עמה. אמ' רב יהודה
האשה: שמין את האשה. כמה
[א] תוס' ד"ה אטו וולדות
אין, והכי קאמ' כיצד
ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה
כו' ביורשים לא כו' נ"ב
משלם דמי ולדות ושבח
האשה יפה בשביל ולדות הללו עד
וכ"ד ש"פ ורמב"ם חולק
ולדות, שמין את האשה
משילדה: אמר רשב"ג א"כ משהאשה יולדת משבחת: מאי קאמר אמר רבה
שלא ילדה וכמה היא יפה עכשיו
(ועבהגר"א סימן תכ"ג
כמה היתה יפה. האי
ה"ק וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד והלא אשה
❖
כשנתרוקנה ונפחתו דמיה ונותן
ס"ק ד):
דאמרינן מאי קאמ',
לפרושי דברי רבן שמעון
משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד אלא שמין את הולדות ונותנין
לבעל ונזקה של אשה אינו בכלל
בן גמליאל. אמ' רבה הכי
שומא זו דאין כאן אלא פחת ריקון
לבעל תניא נמי הכי וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד
קתני, וכי אשה משבחת
מוסף רש"י
העובר אבל כחש גופה מחמת המכה
קודם שתלד, אדרבה אינה
והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד אלא שמין את
שבו לכם פה.
משבחת אלא אחר שתלד
ונפחתו דמיה משהיתה ראויה לימכר
הולדות ונותנין לבעל רבא אמר הכי קתני וכי אשה למי שיולדת משבחת
אליעזר עבד אברהם
דאיפריקא לה מסכנת
כשהיתה בריאה ריקנית הוא נזק
הוה (יבמות סב.). ודמי
לידה כול', תניא כוותיה.
ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל
ואינו של בעל אלא כשאר חבלה
ולדות לבעל. התורה
רבא אמ' הכי קתאני, וכי
ושבח ולדות חולקין תניא נמי הכי אמר רשב"ג וכי אשה למי שיולדת
זכתה לו דכתיב בעל
אשה למי שיולדת
הוא והדין קצוב בכתובות (דף סה:)
האשה (לעיל מב:). אין
משבחת ואין לעצמה
משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין נזק בפני עצמו וצער
בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד
האשה נותן ליורשיה.
בשבח ולדות כלום אלא
בפני עצמו ושמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין קשיא
נזק וצער (שם). היתה
ובזמן שבגלוי לו ב' חלקים כו':
שמין כול', תניא כוותיה,
שפחה ונשתחררה.
אמ' רבן שמעון בן
מאי קאמר. דמשמע דהכי קאמר
דרשב"ג אדרשב"ג ל"ק כאן במבכרת כאן בשאינה מבכרת ורבנן דאמרי
כלומר היתה משוחררת
גמליאל וכי אשה למי
ליה דא"כ לדידך אית לך דמשהאשה
מעוברת ממשוחרר (שם).
שבח ולדות נמי לבעל מאי טעמא כדתנן ממשמע שנאמר ויצאו
שיולדת משבחת ואין
ד)
2
או גיורת. מעוברת מגר,
לעצמה בשבח ולדות
יולדת משבחת ות"ק הא קאמר
ילדיה איני יודע שהיא הרה מה ת"ל הרה לומר לך שבח הריון לבעל
ומתו שניהם, זכה. פטור
כלום, אלא שמין נזק וצער
דמפחתא: והלא אשה משבחת.
מן הכל שהוא קודם הואיל
ורשב"ג האי הרה מאי דריש ביה מבעי ליה לכדתניא ר"א בן יעקב אומר
כי חבלא דעלמא ונותן
בדמים לאחר שתלד דמתחילה דמיה
ואין לה יורשין כל הקודם
לאשה, וד¿ מ≈ י ולדות לבעל,
לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון אמר רב פפא לא תימא
בשלה זכה וזה שישנו
ושבח ולדות חולקין.
פחותין לימכר שמסוכנת היא למות
בידו קודם לכל אדם, אבל
ואקשינן דרבן שמעון בן
כנגד בית הריון ממש אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לולד לאפוקי
בצער לידה והכי משמע מתניתין
ישראלית מעוברת מישראל,
גמליאל אדרבן שמעון בן
יד ורגל דלא: היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור: אמר רבה לא
א"כ דכך שמין כדקאמרת אשתכח
אפילו אין להם בנים יש
ד
גמליאל, ומשנינן הא דתני
לה יורשין לירש חלקה
אין לה שבח במבכרת
שנו אלא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר דכיון דחבל בה בחיי הגר זכה בהו
דלא יהיב ליה מידי דמשהאשה
ה
ויש לו יורשין לירש חלקו,
דאית לה צער והא דתני
יולדת משבחת: וכי למי שהאשה
גר וכיון דמת הגר זכה בהו מן הגר אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכיא
ודוקא נשתחררה קודם
יש לה שבח בשילדה כבר
יולדת. למי שזכתה תורה דמי ולדות
חבלה, אבל היתה שפחה
דלית לה צער ויש לה
לה איהי בגוייהו ומיחייב לשלומי לה לדידה א"ר חסדא מרי דיכי אטו ולדות
כשחבל בה חייב בכל, אפילו
שבח. פיר', כל היכא
יהבינן נמי שבח דמי נפחא שדמי
צררי נינהו וזכיא בהו אלא איתיה לבעל זכה ליה רחמנא ליתיה לבעל לא
בדמי ולדות ויתן לאדוניה,
דסליק בולד שיחמא הוא
גופה מתעלין הא ודאי שבח דמי
דדמי ולדות שפחה אינם
מקום החלל, לאפוקי ידיה
מיתיבי ה) הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל
אלא לבעלים שלה כדאמרינן
נפחא מחמת גופה נמי אתי ונזק
ורגליה. היתה שפחה
אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותן ליורשיה היתה שפחה ונשתחררה או
(לעיל) דאמר ליה חמרתא
ונשתחררה או גיורת
הוא: חולקין. שדמי הנפח מחמת
מעברתא אזקת מינאי
פטור. אוקמה רבה
גיורת זכה אמרי ומי עדיפא ממתניתין דאוקימנא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר
שניהן באין: אלא שמין נזק בפני
(לעיל מג.).
בשחבל בה בחיי הגר ומת
הכא נמי שחבל בה בחיי הגר ומת
הגר ואיבעית אימא לאחר מיתת הגר
עצמו. היינו כחש הגוף מחמת מכה
הגר דפקעה זכותיה, אבל
חבל בה לאחר מיתת הגר
ודמיה פחותים משהיתה ריקנית
ותני
הולדות לעצמה הן. ורב
בריאה ואין כאן שומת פחת ריקון:
חיסדא אמ' איתיה לגר
זכה בהו, ליתיה לגר לא
וצער בפני עצמו. ונזקא דהכא כחבלה דעלמא הקצוב במסכת כתובות כדפרישית
לעיל: ושמין ולדות. (ב) ונותן כל דמיהן לבעל:
זכה בהו. ומותבינן מיהא,
ושבח ולדות. דהיינו פחת דמי נפח גופה מחמת ריקון הולד חולקין: קשיא דר"ש כו'. דהכא קתני ושבח ולדות חולקין אלמא אשה
היתה שפחה ונשתחררה
משבחת לימכר כשהיא הרה יותר מריקנית ולעיל קתני אשה משבחת משתלד יותר מקודם לכן: במבכרת. דמיה פחותין קודם לידה
או גיורת זכה. ומפרקינן,
מי עדיפא ממתניתין
מלאחר לידה דמסוכנת היא: שיחמא. חמימות והיינו כנגד כל החלל כולו: זכיא בהו איהי. דהא ולדות נכסי בעליהן (ג) וכשמת הגר
דאוקימנה בשחבל בה
ועדיין היא מעוברת היא החזיקה בהן והיא קודם לכל אדם הלכך כי חבל בה בתר הכי משלם לה לדידה: מרי דיכי. בעל שמועה
בחיי הגר ומת הגר דפקעה
זו. הלזה מתרגמינן דיכי (בראשית לז): צררי נינהו. קשרי מעות וכספים הן שתזכה בהן מן ההפקר: איתיה לבעל. או ליורשיו
לה זכותיה, ואי בעיתימא
הא לאחר מיתת הגר חבל
זכי להו רחמנא: ליתיה לבעל כו'. דחיובא אימת אתי לה בשעת חבלה והרי אין לה תובעין: אין האשה נותן ליורשיה. הא אוקימנא
ותני זכה.
הבעל יורשה בפרק שור שנגח ד' וה' (לעיל דף מג.): זכה. החובל במה שבידו ואפי' לאחר מיתת הגר חבל בה זכה בה:
בגרושה לפיכך אין
לרבה