מט: שור שנגח את הפרה
פרק
חמישי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותני זכתה. ואין מגיה הברייתא אלא כלומר זכה מי שיש לו זכות:
לרבה ודאי. ע"כ מוקי למילתיה כתנאי דהוא אמר חייב והא דתני
לה א ב ג מיי' פ"א
א) גי' רש"ל מי לימא תנאי
משכונו
של ישראל ביד גר כו' מוציאין אותו מידו. ואפילו
פטור לא מצי מוקי ליה כוותיה וע"כ הכי מתרץ אנא דאמרי
מהלכות זכייה ומתנה
היא ל"ק כאן בדמי ולדות
הלכה ט סמג עשין עג
כאן בשבח ולדות ואב"א הא
כתנא דמחייב: אלא לרב חסדא מי לימא. מי מיבעיא ליה
משכנו שלא בשעת הלואתו ואפילו למ"ד בעל
חוב
טוש"ע ח"מ סימן רעה
והא בשבח ולדות ול"ק הא
קונה משכון דע"כ אין לו אלא שעבוד עליו כיון שהיה יכול
לאוקמיה מילתא בפלוגתא כתנאי ולמימר אנא דאמרי כתנא דפטר
סעיף יא:
רבנן הא רשב"ג אי רשב"ג
לו ד מיי' שם פ"ב הל' יד
לפדותו הישראל ולסלקו בדמים:
או מצי לתרוצי האי דתנא חייב
מאי ארי' כו' לאחר מיתה
והלכתא דליתיה בחצר. פ"ה
סמג שם טוש"ע ח"מ
כולי' לישנא אחרינא הא והא
במילתא אחריתי דלא תקשי ליה:
ותני זכתה לימא
כתנאי בת ישראל שנשאת
שם סעיף כז [רב אלפס
בשבח ולדות הא רשב"ג והא
לא קשיא. כלומר אמר לך רב חסדא
דאמשכון קאי דאם
לגר ונתעברה ממנו וחבל בה בחיי הגר
ב"ב פ"ג דף קפ"ד]:
רבנן ואב"א הא והא רשב"ג
לז ה מיי' שם הלכה טו
וכו' ומהרנ"ש כתב וז"ל
איתיה בחצר קני אע"פ שאין עומד
תרוייהו תנאי כוותי קיימי דבדמי
נותן דמי ולדות לגר לאחר מיתת הגר תני
טוש"ע שם סעיף כח
ל"ק הא רבנן הא רשב"ג
[רב אלפס שם]: בצד שדהו וצריך לומר דאיירי בחצר
ולדות פטור והא דתניא חייב בשבח
ואב"א הא והא רשב"ג כאן
חדא חייב ותני חדא פטור מאי לאו תנאי
המשתמרת דאי בחצר שאין משתמרת
ולדות ואליבא דר"ש דאמר אשה
לח ו מיי' שם הלכה טז
בשבח ולדות כאן בדמי
נינהו לרבה ודאי תנאי היא אלא לרב חסדא
ופ"ד שם הלכה ח
ולדות אי רשב"ג מאי ארי'
פלגא בהו והיא קיימת: והא. דתני
לא קנה אלא אם כן עומד בצד שדהו
ופט"ז מהלכות אבידה
כו' לאחר מיתה כוליה אמרי
מי לימא א) תנאי היא ל"ק הא רבנן הא רשב"ג
כדאיתא בפ"ק דב"מ (דף יא. ושם) ט)
פטור רבנן היא דאמרי כולהו דבעל
הלכה ח ופי"ז הלכה ח
משבח ולדות לישמע כצ"ל
אי רשב"ג מאי אריא לאחר מיתה אפי'
ולמאי דס"ד דאיירי כשהמשכון בחצר
והרי הוא מת וזכה זה מן ההפקר. אבל
סמג שם וסימן עד טוש"ע
וכן הגיה מהו' שכנא עכ"ל,
ב) [עיין תוספות ב"ב נד.
ח"מ סימן רמג סעיף כא
מחיים נמי אית לה פלגא מחיים אית לה
ובעל החצר אין כאן זה אינו כפי
רבה לא מצי לתרוצי מידי דהא איהו
ד"ה אדעתא], ג) [סנהדרין
וסימן רסח סעיף ג וסימן
המסקנא של ב"מ ולר"י נראה
אמר אשה זכתה בחלק בעלה מן
פלגא לאחר מיתה כוליה ואיבעית אימא
כו: מנחות יז. פא.],
רעה סעי' כח [רב אלפס
דמעיקרא נמי הכי ס"ל דאיירי בחצר
ההפקר הואיל והיא היתה מעוברת
ד) [ב"מ ז: יג. ב"ב עו:],
שם]:
הא והא רשב"ג כאן בשבח ולדות כאן
לט ז מיי' פ"ב מהלכות
ה) ב"מ יא. קב. קיח. חולין
שאין משתמרת ולא קנה אלא אם כן
ומוחזקת בהן בשעת מיתה ואמאי
בדמי ולדות אמרי משבח ולדות לישמע
קמא:, ו) רש"א מ"ז,
זכייה ומתנה הלכה טז
עומד בצד שדהו וכן משמע נמי מבא
פטור משבח ולדות ודמי ולדות דידה
ז) [לקמן נ. נא.], ח) ס"א
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
דמי ולדות ומדרשב"ג לישמע לרבנן אמרי
נינהו: מאי אריא לאחר מיתת. הגר
ל"ג, ט) [ד"ה ה"מ],
זה והחזיק בה אם כן לא היתה
סי' רעה סעיף כח:
מ ח ט מיי' פי"ב מהל'
לא שבח ולדות דשייכא ידה בגוייהו זכיא
י) [צ"ל במכילתא], כ) [ד"ה
דתני חייב ליתן לה חלקה: מחיים.
משתמרת אצל זה והא דקאמר
❖
נזקי ממון הלכה ב סמג
ולא],
בהו בכולהו דמי ולדות דלא שייכא ידה
דגר: נמי. חייב ליתן לה חלקה:
והלכתא דליתיה בחצר אבעל חצר
עשין סח טוש"ע ח"מ סימן
❖
בגוייהו לא זכיא בהו כלל: בעי מיניה רב
לאחר מיתה. הגר: כוליה. דזכיא
קאי כלומר שינויא דשנינן שינויא הוא:
תי סעיף ו:
החופר בור ברה"י ופתחו
בחלק שבח ולדות של בעלה: אמרי.
הגהות הב"ח
ייבא סבא מר"נ המחזיק בשטרותיו של גר
לרה"ר. כללא דמילתא
א"כ קשיא לרב חסדא דמשבח ולדות
(א) תוס' ד"ה ברה"י וכו'
מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתיה דארעא
תורה אור השלם
דשכיחי רבים ומתזקי
בכל הך שמעתתא בור בתר פתחו
המגיע חציו בחיי הגר לגר וקאמר
הוא דמחזיק ובארעא הא לא אחזיק
❖
א
1. וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ
אבל:
אזלינן דנחשב הבור כאילו הוא במקום
ר"ש דכשמת והיא מעוברת זכתה
ב) ושטרא נמי לא קנה דלאו דעתיה אשטרא
כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא
שהפתח שם:
היא בחלקו נשמע דזכתה נמי בדמי
יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ
ברה"ר ופתחו לרה"י. פירש
או דלמא דעתיה נמי אשטרא א"ל עני
❖
ג)
ב
חֲמוֹר: שמות כא לג
ולדות דבעלה דמאי שנא דמי ולדות
גליון הש"ס
מורי ד) וכי לצור ע"פ צלוחיתו הוא צריך
משבח ולדות: ומדר"ש. דאשמעינן
בקונט' והפקיר רשותו
תוס' ד"ה ברה"י וכו' על
א"ל לצור ולצור אמר רבה משכונו של
וה"ה אם מתחילה סמכיה לרה"ר
דזכתה בחלקו נשמע נמי לרבנן
בעל חצר למלוייה. עיין
ג
ד
מוסף רש"י
לעיל דף כט ע"א תוספות
ישראל ביד גר ומת הגר ובא ישראל אחר
ולא הוצרך לפרש בהפקיר רשותו
דזכתה בכולן דרבנן לא פליגי אלא
עני מורי. ענני אדוני
ד"ה פליגי ודף מח ע"א
אלא משום דמשמע ליה לישנא דפתחו
במחיים אבל בזכיה דמיתה לא פליגי
והחזיק בו מוציאין אותו מידו מ"ט כיון דמית
❖
תוספות ד"ה אע"ג:
(סנהדרין כו: מנחות יז.)
רבנן ור"ש: אמרי. לא דמו דמי
לרה"י באמצע רה"י כדמוכח בגמרא
ענני מורי (מנחות פא.).
ליה גר פקע ליה שעבודיה ה משכונו של
ולדות לשבח ולדות: שבח ולדות.
דקתני ברה"ר ופתחו לרה"י פטור
גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר
רבינו חננאל
דמוקי שלא הפקיר לא רשותו ולא
לר"ש דשייכא בהו מחיים בפלגא כי
והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה
מיית זכייא בכולהו: בשטרות של גר.
בורו ומעיקרא ס"ד כשהפקיר
לימא כתנאי, בת ישראל
את השאר ואמאי תקני ליה חצירו דהאמר
שניסת לגר ונתעברה, חבל
ה)
רשותו ולא בורו והיינו משום דמשמע
ששיעבד לו ישראל אחר קרקעותיו:
בה בחיי הגר נותן דמי
רבי יוסי בר חנינא ו חצירו של אדם קונה
מהו. לקנות את הנייר: ושטרא נמי
ליה ופתחו לרה"י באמצע רה"י:
ולדות לגר. לאחר מיתת
ברה"י ופתחו לרה"י אחר. פ"ה
לו שלא מדעתו אמרי הכא במאי עסקינן
לא קני. ואי אתא ישראל אחר
הגר, תני חדא חייב ותניא
אידך פטור. הא דתניא
שהפקיר רשותו אותה שפי
והחזיק בה לצור על פי צלוחיתו קנייה:
דליתיה כל היכא דאיתא לדידיה דאי בעי
פטור ודאי חולק על רבה
עני מורי. ענני אדוני: וכי לצור על
הבור בתוכה אין נראה שר"ל שפתחו
מקני [מצי] קני קניא ליה [נמי] חצירו כל
דהא הוא דאמ' אחר מיתת
פי צלוחיתו. דליהוי דעתיה אשטרא
הגר ולדות לה לעצמה
לרה"י של אדם אחר ובא אותו אדם
היכא דליתיה לדידיה דאי בעי הוא למיקני
והכא קתני פטור, לרב
והפקיר רשותו שלא היה לו לומר
מעיקרא ח)(ולאו דעתיה אארעא):
לא מצי קני חצירו נמי לא קניא ז והלכתא
חיסדא נמי דאמ' איתיה
פקע ליה שעבודיה. וקם ליה ברשותי'
אותה בלשון נקבה אלא משמע
לבעל זכי ליה רחמנא הא
דליתיה בחצירו דלא קנה: מתני' החופר
ח
הכא ליתיה לבעל וקתני
דמריה: דליתיה. שאין המלוה
שרוצה לפרש הכל ברשות עצמו
חייב החובל. ופרקינן לא
בור ברה"י ופתחו לרה"ר או ברה"ר ופתחו
בעיר: והלכתא. הא דאמרינן זה
ולשון אחר אינו מיושב לפירוש זה ואין
קשיא הא דקתני פטור
לרה"י ברה"י ופתחו לרה"י אחר חייב:
קנה את השאר: בדליתיה. למשכון
להקשות אמאי אצטריך למתני ברה"י
פטור מדמי ולדות, והך
גמ' ת"ר החופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר
דקתני חייב בשבח ולדות.
ופתחו לרה"י אחר ה"ל למימר החופר
בחצירו של מלוה בשעת מיתת הגר
ואסיקנה בהאי הא דבעא
בור ברה"י ותו לא דאגב אחריני
אבל איתיה למשכון בחצירו קני ליה
ו)(ברה"ר ופתחו לרה"י) חייב וזהו בור האמור
רב ייבא סבא מרב נחמן
חצירו: מתני' ופתחו לרה"ר.
נקט הכי ופירש לנו שהבור והפתח
המחזיק בשטרותיו של
בתורה דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר הפקיר
ט
גר, לא איפשיטה. אמר
הכל עושה ברשותו ור"י מפרש ברה"י
וכ"ש אם חפר ברה"ר ופתחו לרשות
רשותו ולא הפקיר בורו זהו בור האמור
רבא משכונו של ישראל
ופתחו לרה"י אחר דהיינו שחפר בור
הרבים. ולא תימא דוקא חופר
ביד הגר ומת הגר ובא
בתורה אמר רבה בבור ברה"ר כ"ע לא
ברשות עצמו ופתחו לרשות חבירו
ברשותיה דהוה ליה בור דאית ליה
ישראל אחר והחזיק
פליגי דמיחייב מ"ט אמר קרא כי יפתח
במשכון מוציאין אותו
1
ואצטריך דלא תימא פתחו לרה"ר הוא
בעלים אבל חפר ברה"ר פטור דהא
מידו. מאי טעמ', כיון
וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה
תני סיפא [נ:] החופר בור ברה"ר ונפל
דחייב דשכיחי רבים ומזקי אבל
ז)
(א)
דמת גר פקע שעבודיה.
לא כל שכן אלא שעל עסקי פתיחה ועל
לתוכו כו': ברה"ר ופתחו לרה"י.
ברה"י דליכא למיחש אלא לנזק יחידי
אבל משכונו של גר ביד
ישראל ומת הגר ובא
פטור וכה"ג תניא בהמניח (לעיל לב:)
דהוה ליה בור ברה"י והפקיר
עסקי כרייה באה
לו לא
נחלקו אלא
ישראל אחר והחזיק בו,
גבי המבקע ולפי פי' ר"י קשה למה
רשותו דלא מצי למימר מאי בעית
בבור
זה קנה כנגד מעותיו,
והמחזיק בו קנה השאר.
ברשותי ונפל דרך פיו לתוכו: חייב.
הוא חייב בנזקי בעל חצר אם נפל
והני מילי דליתיה המשכון
שורו לבור כיון שהחופר משלם נזקי החצר $על בעל חצר למלוייה:
דקסבר חיובא דבור בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד
של גר בבית הנושה בו,
ת"ר החופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר.
היא ובלבד שיפקיר רשותו: ברשות היחיד ופתחו לרשות
וי"ס שכתוב בהן ברה"ר
אבל אם הוא בביתו קנה
לו ביתו. והילכתא
היחיד. אף על גב דאין כאן צד רשות הרבים: חייב. ובלבד
ופתחו לרה"ר והכי מתניא בתוספתא (פ"ו) וק"ק דה"ל למימר
דליתנהו המשכון, אבל
אם הפקיר רשותו אותה שפי הבור לתוכה: גמ' ופתחו לרשות
החופר בור ברה"ר אבל אין להקפיד משום דקאי אהנך דמתניתין
איתיה למשכון בחצר
הרבים. כיון שהתקלה ברשות הרבים הוה ליה כמי שחפרו ברה"ר:
דאיירי שהפתח ברשות אחרת אצטריך לאשמועינן דאיירי באותו
המלוה קנאו, ואע"פ
שאינו המלוה בחצרו
וזהו בור כו'. לקמיה [נ.] מפרש מאי זהו: סתם לא גרסינן: כ"ע
ענין שהבור והפתח במקום אחד ברשות הרבים:
חצרו המשתמרת קונה לו
על
הכרייה לא כ"ש. י)במכלתין אמרינן מכאן שאין עונשין מן
לא פליגי דמיחייב. ור"ע מודה ליה לרבי ישמעאל בבור ברשות
שלא מדעתו בחצרו.
הדין אבל בש"ס שלנו אין סובר כן כדפרישית
בריש
הרבים דהוא אמור בתורה אבל רבי ישמעאל לא מודי ליה לרבי
המסכת (דף ב.) כ): [עיין תוס' לעיל ד': ד"ה ועדים]:
עקיבא
בבור ברשותו דקסבר כי אפקרנא לך רשותי לאו
אנא בהזיקא אפקרתיה: אם על פותח. שחפרו
לאחיובי
אחר וגילהו: באה
לו. שאין לו חלק
אחר
וכסהו ובא
בו
אלא
שכרהו
או שפתחו דהיינו
ברשות הרבים שאין הקרקע שלו:
בעל