שור שנגח
את
הפרה
פרק חמישי בבא קמא נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בבור
ברשותו. פי' בקונט' (ג) דקסבר [ר"י] דכי אפקרינא רשותאי
בעל התקלה. ולעולם ברה"ר אבל ברשותו אע"פ
שהפקיר פטור
מא א ב מיי' פי"ב
א) [לעיל כא.], ב) [לעיל
כדפרישית. האי דנקט ולא הפקיר בורו דאם הפקיר אף בורו הוה
לא ליחייב אנא בהזיקא אפקריניה משמע דרוצה לומר
מט: לקמן נא.], ג) גי'
מהלכות נזקי ממון
רש"ל אמות, ד) תוספתא
הלכה ב סמג עשין סח
ליה בור ברה"ר: ומאי זהו דר"ע. בשלמא זהו דרבי ישמעאל
אם סמך הבור מתחילה לרה"ר חייב לכולי עלמא ואין משמע כן
פ"ו, ה) שקלים פ"ה ה"א
טוש"ע ח"מ סי' תי סעיף
ועוד דבסמוך אמר הא לאו
לאושין חייב ואוקמה רבה כר"ע אבל
למעוטי דר"ע אלא זהו דר"ע למעוטי
מאי הא בור ברה"ר נמי
יבמות קכא: [ע"ש],
ו:
מב ג מיי' פי"ג שם הלכה
ו) [ביבמות איתא חנינא],
אמור בתורה כדדרשינן: לתשלומין.
לרבי ישמעאל משמע דפטור וי"ל
ז) עירובין כב. [ע"ש],
כג סמג שם טוש"ע
דהיינו טעמא משום דא"ל תורך
בור דאית ליה בעלים נאמר אצל
בבור ברשותו ר"ע סבר בור ברשותו נמי
א) א
ח) [שמות כא], ט) [עיין
ח"מ סי' תיז סעיף א וע"ש
ברשותי מאי בעי שלא היה לו
תשלומין כדכתיב בעל הבור ישלם
❖
חייב דכתיב בעל הבור בבור דאית ליה
פרש"י לקמן נא: ד"ה טם],
בהגה"ה:
1
מג ד ה טוש"ע ח"מ סי'
להתקרב כל כך אצל רשותי שתפול
ובור ברה"ר נאמר אצל הניזקין
בעלים קאמר רחמנא ור' ישמעאל סבר בעל
אמר
תי סעיף ט:
לך רב יוסף כולה
בבור:
כדכתיב ח) כי יפתח איש וכי יכרה
מד ו מיי' שם הלכה כג
התקלה אלא מאי זהו בור האמור בתורה
תורה אור השלם
דברי הכל היא. לאו דוקא כולה אלא
ונפל שמה וגו' והכי קאמר ר"ע
סמג שם טור ש"ע
דקאמר ר"ע זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה
1. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף
שם סעיף ז וסימן תיז
אמאי פטרת בבור ברשותו והלא
רישא וסיפא דאקשי מינייהו אבל
❖
סעיף א:
לתשלומין ורב יוסף אמר בבור ברה"י כולי
יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה
זהו בור האמור בתורה אצל תשלומין:
מציעתא דקתני ברה"י ופתחו לרשות
שמות כא לד
לּוֹ:
עלמא לא פליגי דמחייב מאי טעמא בעל
הנהו מיצרך צריכי. ולעולם ברשות
הרבים חייב לא אתיא אלא כרבי
2. יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל
ישמעאל: כגון דארווח ארווחי
הבור אמר רחמנא בבור דאית ליה בעלים
היחיד והפקיר רשותו ולא בורו דהוה
יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל
מוסף רש"י
וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד:
לרה"ר. והשתא כולה דברי הכל רישא
ליה ממונו שהזיק חייב משום דקרינן
עסקינן כי פליגי בבור ברה"ר רבי ישמעאל
בעל התקלה. אף על
תהלים נ ג
ביה בעל הבור אבל ברה"ר דלאו
כשלא הפקיר לא רשותו ולא בורו
3. אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד
פי שאין הבור שלו,
סבר ב בור ברה"ר נמי חייב דכתיב כי יפתח
שעשאו ברה"ר, עשאו
ממונו הוא פטור: דטאים. יסתום
קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל
וסיפא דארווח ארווחי ומיהו רבי יוסי
וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה
הכתוב בעליו להתחייב
ב)
כָּל סְבִיבָיו:
וימלא עפר: ומאי זהו דר' ישמעאל.
בר יהודה דבעי הרחקה לא מתוקמא
ט)
עליו בנזקיו (שמות כא
תהלים פט ח
לא כ"ש אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי
כרבי ישמעאל: דבר שנצטער
הואיל ולדידיה תרוייהו כתיבי:
4. הַצּוּר תָּמִים פָּע¢ לוֹ כִּי
לד). חופר שיחין. לעולי
כרייה באה לו ור"ע הנהו מיצרך צריכי דאי
רגלים ומים מתכנסין בהן
כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל
בו. וא"ת אכתי מנא ליה הא מת
לנזקין. בור ברה"ר פתח בו הכתוב
והיו שותין הן ובהמתן
אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק
כתב רחמנא כי יפתח הוה אמינא פותח
תחלה כשדבר בנזקו ונפל שמה שור
בנו בצמא וי"ל דמ"מ באותו דבר
❖
(יבמות קכא:) אמר להם
וְיָשָׁר הוּא: דברים לב ד
הוא דסגי ליה בכסוי כורה לא סגי ליה
שלום. שעדיין יכולה
או חמור בור ברשות הרבים דבר בו
עצמו לא היה ראוי ליכשל בירושלמי
לחיות, וכן בשניה, אבל
הכתוב כי יפתח וכי יכרה ונפל. ואי
(שקלים פ"ה הל"א ע"ש) מלאך בדמות
בכסוי עד דטאים ליה ואי כתב רחמנא
שלישית שאינה יכולה לחיות
הגהות הב"ח
קשיא מתני' מני רבה מוקי לה כר"ע
רבי חנינא נזדמן לה:
כי יכרה הוה אמינא כרייה הוא דבעי
אמר להן עלתה לה,
(א) רש"י ד"ה דארווח
שידוע היה לו שלא תמות
דמחייב אתרוייהו ורב יוסף מוקי לה
ארך
כסוי משום דעבד מעשה אבל פותח דלא
בה ארווחי לרה"ר כגון
שם כדלקמן, דבר שהיה
כר' ישמעאל: פטור. אם נפל דרך
מקצה מקום מרשותו
מתעסק בו אותו צדיק,
עבד מעשה אימא כסוי נמי לא בעי קמ"ל ואלא מאי זהו בור האמור
פיו שברשותו וקס"ד אפילו הפקיר
לרה"ר דהוה ליה חופר:
אביה, לא יכשל בו זרעו
בתורה
דקאמר ר' ישמעאל זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לניזקין
(ב) ד"ה ברה"י הסמוכה
(שם). זכר של רחלים.
רשותו פטור אבל אם נפחתה
זה אילו של יצחק, וזקן
לרשות הרבים דהוה ליה
מיתיבי
החופר בור ברה"ר ופתחו לרה"י פטור ואף על פי שאינו רשאי
הקמירה שקמר וכסה ברה"ר חייב
אחד מנהיגו. זה אברהם
הפקיר כצ"ל ותיבות
כן לפי שאין עושין חלל תחת רה"ר החופר בורות שיחין ומערות
לעשות
דהאי תנא סבר חיובא דבור ברה"ר
(שם). נביא אתה. לידע
כגון מקצה וכו' נמחק:
ג
(ג) תוס' ד"ה בבור וכו'
שלא תמות (שם). מצטער
הוא: לאושין. יסוד לחומת ביתו על
ברשות
היחיד ופתחו לרה"ר חייב והחופר בורות ברה"י הסמוכה לרשות
ד
פי' בקונטרס לעיל
בו. בטורח עשייתו (שם,
פני כל רוחב הבית אצל רה"ר. וחבירו
כגון אלו ה החופרים לאושין פטור ור' יוסי בר' יהודה מחייב עד
הרבים
❖
לגירסת: מתעסק בו). אף
דקסבר:
בספר
עזרא (ד) ואשיא יחיטו
על פי כן מת בנו.
שיעשה מחיצה עשרה או עד שירחיק ממקום דריסת רגלי אדם וממקום
של (ר') נחוניא, בצמא.
ובגמרא נפל אשיתא (ברכות דף נו.):
דריסת רגלי בהמה ארבעה טפחים טעמא דלאושין הא לאו לאושין חייב
שכך דרכו של מקום
ג)
רבינו חננאל
פטור. והיינו נמי כחופר בור
לדקדק עם החסידים
הא מני בשלמא לרבה רישא ר' ישמעאל וסיפא ר"ע אלא לרב יוסף
ברשותו דאית ליה בעלים והפקיר
(שם). וסביביו נשערה.
כגון אלו החופרים לאושין
בשלמא סיפא דברי הכל אלא רישא מני לא רבי ישמעאל ולא ר"ע אמר
לשון חוט השערה (שם).
פטור. פי' יסודות כדכתיב
רשותו דלא מצי למימר ליה מאי
עם סביביו. עם צדיקים
ואושיא יחיטו, ותאכל
לך רב יוסף כולה דברי הכל היא ורישא שלא הפקיר לא רשותו ולא
בעית ברשותי הכא נמי לא מצי
ההולכים אחריו (שם).
יסודותיה, תרגו' ואכלת
בורו אמר רב אשי השתא דאוקימתא לרב יוסף לדברי הכל לרבה נמי
למימר ליה למה הלכה בהמתך על
אושוותהא. [מסר לו דליו.
כלי שלו]. אמרה להם זכר
שפתו דהא ברשות הרבים היא: וטעמא
לא תוקמה כתנאי מדרישא ר' ישמעאל סיפא נמי ר' ישמעאל וטעמא
של רחלים נזדמן לי וזקן
דלאושין. שדרך לעשות כן ואינו פושע:
דלאושין הא לאו לאושין חייב כגון דארווח ארווחי לרה"ר מיתיבי החופר
אחד מנהיגו. פי' זכר של
הא לאו לאושין חייב. אלמא בור
רחלים, אילו של יצחק.
בור ברשות היחיד ופתחו לרה"ר חייב ברה"י הסמוכה לרה"ר פטור בשלמא
וזקן אחד, אברהם.
ברשותו חייב וקשיא רישא לסיפא:
לרבה כולה ר' ישמעאל היא אלא לרב יוסף בשלמא רישא רבי ישמעאל
רישא. דקתני בור ברשותו פטור ר'
אלא סיפא מני לא ר' ישמעאל ולא ר"ע אמר לך בחופר לאושין ודברי
ישמעאל: וסיפא. דמיחייב דדייקינן
הכל: ד) ת"ר ו חפר ופתח ומסר לרבים פטור חפר ופתח ולא מסר לרבים
הא לאו לאושין חייב ר"ע: אלא לרב
חייב וכן מנהגו של נחוניא חופר בורות שיחין ומערות שהיה חופר
יוסף. דאמר בור ברשותו דכולי
ופותח ומוסר לרבים וכששמעו חכמים בדבר אמרו קיים זה הלכה זו
עלמא חייב רישא דקתני פטור מני:
לא רשותו ולא בורו. דא"ל ברשותאי
הלכה זו ותו לא אלא אימא אף הלכה זו: ה) תנו רבנן מעשה בבתו של
מאי בעית. ואצטריך לאשמועי' דאע"ג
נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא
דאינו רשאי לעשות כן דאין עושין
שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם
חלל תחת רשות הרבים מיהו הואיל
עלתה אמרו לה מי העלך אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד
ולרשותו פתחו פטור: דארווח בה
מנהיגו אמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא
ארווחי לרה"ר. (א) דהוה ליה חופר
אנכי אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו
בור ברה"ר והלכך טעמא דלאושין
אמר רבי אחא אף על פי כן מת בנו בצמא שנאמר 2 וסביביו נשערה
הא לאו לאושין חייב: ברה"י הסמוכה
לרה"ר. (ב) כגון מקצה מקום
מאד מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה
מרשותו לרשות הרבים דהוה ליה
ר' נחוניא אמר מהכא אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו
ו)
3
הפקיר רשותו פטור: ומסר לרבים.
אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו שנאמר 4 הצור תמים
דאמר לבני עירו הבור זה שחפרתי
פעלו כי כל דרכיו משפט ז) א"ר חנא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב
צריך לכם לשתות מי גשמים
ארך
המתכנסין שם וראויה לשתות
חופר שיחין. לעולי רגלים בדרכים: שעה ראשונה. שעדיין היא ראויה להיות חיה בתוך
בהמות מהן הרי הוא מסור לכם:
המים: אמר להם שלום. תעלה וכן
שניה: שלישית. דהוה לה שהות שתצא
ישנה שם: אמר להן. כבר עלתה
נפשה אם
דלא תמות שם: זכר של רחלים. אילו של יצחק:
וזקן מנהיגו.
אברהם: מצטער בו.
ודאי כדאמרינן לקמן
דפשיטא ליה
לעולי רגלים: עם סביביו. צדיקים הדבקים בו: נשערה מאד. לשון
ונורא על כל סביביו.
לחפור
בורות ומערות
חוט השערה:
עליהם: ותרן.
יותרו חייו. יופקרו חייו
מטיל
אימת משפטיו
לעבור
על כל פשעם:
וגופו שמורה
אל הבריות לחטוא:
ארך