נ: שור שנגח את הפרה
פרק חמישי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ארך אפים לצדיקים ולרשעים. בעושין פסין (עירובין דף כב. ושם)
ארך אף. משמע מאריך רוגז וממתין מליפרע. ארך אפים משמע
מה א מיי' פי"ג מהל'
א) [תוספת' ספ"ב],
שני רצונים אחת של טובה ואחת של רעה: לצדיקים. מלשלם שכר
משמע לרשעים להאבידם מן העוה"ב ובחלק (סנהדרין דף
ב) לעיל כט:, ג) לקמן צא.
נזקי ממון הל' כג
סנהדרין מה., ד) לקמן נג.
סמג עשין סח טוש"ע ח"מ
טוב לאלתר: ולרשעים. מלפרע מהן לאלתר: לא יסקל. לפנות
קיא.) משמע לטובה וי"ל כשאין סופו לעשות תשובה הוא לרעה אבל
❖
נד., ה) [שמות כא],
סי' תיז סעיף א:
בסופו לעשות תשובה הוא לטובה: איכא בינייהו דעבד גובה.
אבנים: מרשות שאינה שלך. שמא אתה עתיד למוכרה: לרשות
מו ב מיי' שם פי"ב הלכה
שלך. רשות הרבים כל ימיו הוא
ה"נ הוה מצי למימר דנפל דרך
א סמג שם טוש"ע
ח"מ סי' תי סעיף ו:
שלו: לגלג עליו. לא היה מכיר
אחוריו דלרב לא מיחייב אלא דרך
תורה אור השלם
ארך אפים ולא כתיב ארך אף ארך אפים
1
מז ג ד ה מיי' שם הל' י
טעמו של דבר: מתני' חריצין
פניו דאיכא הבל אי נמי בבור
לצדיקים ולרשעים: ת"ר לא יסקל אדם
1. וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו
טוש"ע שם סעיף י:
א
מח ו מיי' שם הל' א וי"ד
ונעיצין. בור עגול הוא. שיח ארוכה
שרחבה יותר על עומקה דליכא הבל
וַיִּקְרָא יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם
מרשותו לרה"ר מעשה באדם אחד שהיה
א)
טוש"ע שם סעיף יז:
וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב
כדאמרינן (לקמן נא:) וחדא נקט:
וקצרה. מערה מרובעת ומכוסה בקרוי
❖
מט ז מיי' שם הל' טו
מסקל מרשותו לרה"ר ומצאו חסיד אחד
שמות לד ו
חֶסֶד וֶאֱמֶת:
לשמואל
אגובה נמי מיחייב.
אלא שיש לה פה. חריצין רחבין
טוש"ע שם סעיף יח:
אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות
נ ח מיי' פ"ט מהלכות
ע"כ בנתקל בגובה
ומרובעין כמערה ואינן מקורין אלא
שחיטה הלכה יט סמג
שאינה שלך לרשות שלך לגלג עליו
הגהות הב"ח
כל פיו פתוח: נעיצין. קצרין מלמטה
ונחבט בקרקע דאי בנחבט בגובה
עשין סג טוש"ע י"ד סי'
לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך
❖
נח סעיף ג: מודה רב דחייב כמו באבנו וסכינו
ורחבין מלמעלה: סתם בור עשרה
(א) גמ' דרך נפילה
❖
ושמואל ונפל:
טפחים: מה בור שיש בו כדי להמית.
באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים אמר
ומשאו דאמר (לעיל דף ג.) אי
דהיינו י' טפחים: גמ' להבלו.
דאפקריה בין לרב בין לשמואל היינו
יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה
רבינו חננאל
בור והיינו משום דחבטה דידיה הוא
משום דעבד ליה הבל לבור ולא
מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך:
גליון הש"ס
אמ' רב בור שחייבה תורה
משום חבטו: קרקע עולם. ואינו
וקשה דבנתקל בגובה $ונחבט בקרקע
מתני' החופר בור ברה"ר ונפל לתוכו
תוס' ד"ה לשמואל וכו'
עליו לחבלו ולא לחבטו.
ב ב)
שלו: שמואל אמר להבלו. חייבה
מודה שמואל דפטור דקרקע עולם
ונחבט בקרקע מודה
פיר', חבלו חמותו של
שור או חמור חייב ג אחד החופר בור שיח
תורה כדקאמרינן ואע"ג דהבלא
הזיקתו כדמוכח לקמן (דף נג.) אמר
שמואל. עיין לעיל דף כח
בור, ושמואל אמ' לחבלו
❖
ומערה חריצין ונעיצין חייב א"כ למה נאמר
ע"ב תוספות ד"ה ונשוף:
וכל שכן לחבטו, ואם
שמואל היכי דמי לאחוריו דפטור
ממילא אתי ליה וכ"ש לחבטו דאיהו
תאמר לחבטו ולא לחבלו,
בור ג) ד מה בור שיש בו כדי להמית עשרה
עבד ליה חבטה: ואם תאמר. דוקא
כגון שנתקל בבור ונפל אחורי הבור
התורה העידה על הבור
טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה
וי"ל כגון דעבד גובה ה' טפחים וסביב
לחבטו ולא להבלו דהא ממילא הוא
שנאמר ונפל שמה שור
מוסף רש"י
ואפילו יש בתוכו ספוגין
ואיהו לא עבדיה: התורה העידה על
הגובה חפר בעומק ה' טפחים ונתקל
טפחים היו פחותין מעשרה טפחים ונפל
ה
ארך אפים לצדיקים
וגיזי צמר כדגרסינן התורה
הבור. דכתיב בור ה) סתם: ואפילו
בגובה ונחבט בעומק בור א"נ דוקא
ולרשעים. אפים משמע
לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הוזק
העידה על כלי חרש
בו חייב: גמ' אמר רב בור שחייבה
פנים, בין שוחקות בין
מלא ספוגין של צמר. דליכא חבטה:
התם גבי נפל מקול הכרייה פטר
שנאמר אל תוכו ואפילו
ד)
זועמות, אפים שוחקות
כלי מלא חרדל ונכנס שרץ
מאי בינייהו. מכדי היכא דמת בו
שמואל שקול הכרייה גרם לו ליפול
מאריך ומאחר לצדיקים
עליו תורה להבלו ולא לחבטו אלמא קסבר
באוירו נטמא, ודבר ידוע
וחבטה נמי לא גרם לו מעשיו
בין לרב בין לשמואל חייב ואפילו
לעתיד לבא, ואפים זעומות
הוא שאין בכל הפירות
חבטה קרקע עולם הוא דמזקא ליה ושמואל
מאריך לרשעים ומאחר
ממלא הכלי לבלתי ישאר
שנחבט בקרקע שחוץ לבור ואין
נבקעת כריסו או נשברה מפרקתו
פורענות לעוה"ב (ערובין
בו אויר ואפילו כל שהוא
אמר ו להבלו וכ"ש לחבטו וא"ת לחבטו
להקשות דליחייב בעל הבור החצי
מחייב נמי רב דאיכא
למימר הבלא
כב.). אחד החופר
כמו החרדל, ואפילו הכי
אמרה תורה ולא להבלו התורה העידה על
שעשה חצי התקלה ובכל נמי ליחייב
נמי קטלתיה ואפי' נשברה רגלו
בור שיח ומערה. אחד
טמא שהתורה אמרה סתם
החופר בור ואחד החופר
באויר כלי חרס. כך העידה
הבור ואפילו מלא ספוגין של צמר מאי
דהא מוקי לה כרבי נתן דכי ליכא
וכיחש איכא למימר מחמת הבל
שיח ומערה חייב בנפילת
בבור סתם ואפילו מלא
לאישתלומי מהאי משתלם מהאי י"ל
הבור חלה וכיחש מה לי אי טעמא
בינייהו איכא בינייהו דעבד גובה ברה"ר
שור וחמור (סנהדרין מה.)
גיזי צמר או ספוגין.
דקסבר שמואל שאין לחייב בעל הבור
דחיובא משום חבטה מה לי משום
וכן דרכי התנאים בכל
וקימא לן כשמואל דחייב
לרב אגובה לא מיחייב לשמואל ז אגובה
מקום, דההיא דפשיטא ליה
בין בחבלא בין בחבטא,
הבל: דעבד גובה. תל גבוה עשרה
לעולם אפי' לרבי נתן אלא כשעשה
נמי מיחייב מ"ט דרב דאמר קרא ונפל עד
תנא ברישא ואותו השני
ואפילו עבד גובהה
כל התקלה אז יתחייב בעל הבור
ברה"ר ועלה שם שור ונפל דהכא
כשבא להשמיענו שהוא
ברשות הרבים, מאי טעמא
שיפול דרך נפילה (א) ולשמואל ונפל כל דהו
ליכא הבלא אלא חבט: דרך נפילה.
כשנחבט ואפי' נחבט בקרקע עולם
שוה לו הוא שונה אחריו
ונפל כל דהוא משמע. ויש
משמע תנן א"כ למה נאמר בור מה בור
(סוכה כ.). מה בור שיש
אומרין הילכתא כרב דתני
בעומק משמע ועל פניו: תני.
או כשעשה ההיזק אע"ג שלא עשה
בו כדי להמית. והיינו
רב חנניה לסיועיה לרב
שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף
חריצין ונעיצין ברישא: והדר מפרש.
התקלה אבל בחצי התקלה לא יתחייב
עשרה טפחים. דסתם
וכיון דתניא כוותיה
כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים
מהיכא נפקי: דקטין וכריכא.
בור אינו פחות מעשרה
בור כשנחבט בקרקע עולם ולפי
קצר
הילכתא כותיה. פיר' בור
טפחים (שם, ולקמן צא.)
עגיל שיח ארוך וצר.
ועגול: אבל חריצין. דרחבין
זה אתי שפיר הא דמשמע לקמן (שם)
ולא
בשלמא לשמואל אף כל לאתויי גובה
אף כל שיש בו כדי להמית,
חריץ, רחב מלמטה וצר
מטללי אימא לא: לאו משום
דלית
נתקל באבן ונפל לבור דמחייב בעל
אלא לרב אף כל לאתויי מאי לאתויי חריצין
ומאי ניהו עשרה טפחים
מלמעלה. נעיץ, צר
(סנהדרין מה.).
ביה חבט. ואע"ג דאית ביה
מלמטה ומרווח מלמעלה.
האבן אע"ג דהאי בור לאו איהו
הבל
ונעיצין חריצין ונעיצין בהדיא קתני להו תני
כרייה: תני והדר מפרש. פי'
מערה, מרובעת ומסוככת.
וקשיא לתרוייהו: לא משום
דלית
ואקשינן עליה דרב תנן
והדר מפרש והני כולהו דקתני למה לי
ביה הבלא. וכ"ש דחבטה לית
תני והדר מפרש מהיכא נפקא לן:
ליה:
היו פחותין מעשרה
אם שהתה מעת לעת ושחטה
צריכא דאי תנא בור הוה אמינא בור עשרה
טפחים ונפל לתוכו שור
לנזקין. חלה מחמת הבל וכיחש:
או חמור ומת פטור. מאי
הוא דאית ביה הבלא משום דקטין וכריכא
כשירה. בפרק אלו טריפות
אריתא. יאור: דדלאי. משקה
לאו משום דלית בהו
אבל שיח דאריך אימא בעשרה לית ביה
(חולין נא: ושם) אומר עמדה אין צריכה
שדות והיא עמוקה אמה ולפיכך היא
חבטא, לא משום דלית
בהו חבלא, אי הכי סיפא
הבלא ואי תנא שיח הוה אמינא שיח עשרה
מעת לעת בדיקה ודאי בעי הלכה
נקראת אמת המים דעמוקה אמה
דקתאני אם הוזק בהן
ורחבה אמה: טרפיה רב נחמן.
אפילו בדיקה לא בעי אבל כששהתה
הוא דאית ביה הבלא משום דקטין אבל
חייב, הא לית בהו חבלא,
מעת לעת אין להוכיח משם אי בעי
משום ריסוקי אברים דהיא אחת
ופריק אין חבלא למיתה
מערה דמרבעא אימא בעשרה לית בה
בפחות מעשרה טפחים
בדיקה אי לא ומתוך ה"ג משמע דבעי
מי"ח טריפות דתנן (חולין דף מב.)
הבלא ואי תני מערה הוה אמינא מערה
אבל יש חבל לנזקין.
בדיקה שפירש
אנן לא בקיאינן
נפלה מן הגג ואע"פ דלא חזינן ביה
ההוא תורא דנפל לאריתא
בעשרה הוא דאית בה הבלא משום דמטללא
בבדיקה ולדידן בעי י"ב חדש:
מכה אלא שאין יכול לעמוד ואמרינן
דדלאי, שחטיה מריה,
אבל חריצין דלא מטללי אימא בעשרה
טרפיה רב נחמן וכו', עד
התם (דף נא:) אם שהתה מעת לעת
אמרי
אם שהתה מעת לעת
לית בהו הבלא ואי תנא חריצין הוה אמינא
ושחטה כשירה ואם עמדה והלכה
ושחטה כשרה. פירוש,
חריצין עשרה הוא דאית בהו הבלא משום דלית בהו רויחא מלעיל
אינה צריכה מעת לעת ושור זה לא
אריתא אמת המים
שמושכת מים מן הנהר
עמד: קבא דקמחא.
להוצאותיו עד
טפי מתתאי אבל נעיצין דרויחי מלעיל טפי מתתאי אימא בעשרה לית
והיא עמוקה ו' טפחים,
שיבא לפני חכמים
לשאול ויורוהו
בהו הבלא קמ"ל: תנן היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור
דהיינו אמה. ומשום הכי
נקראת אמת המים. ודולין
אם שהתה מעת לעת ושחטה
או חמור ומת פטור ואם הוזק בו חייב נפל לתוכו שור או חמור ומת
ממנה מים להשקות את
כשירה: לא אפסיד.
שהיה ממתין:
השדה, ותרגום יאורים
פטור מ"ט לאו משום דלית ביה חבטה לא משום דלית ביה הבלא אי
לא
אריתא. אי שקיל מריה
הכי אם הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא אמרי אין הבלא למיתה ויש
דתורא קבא דקמחא
להוצאה ואזל וגמר בבי
הבלא לנזקין ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה רב נחמן אמר רב נחמן אי
מדרשות וכו', הואי משהי
שקיל מריה דהאי תורא קבא דקמחא ואזל תנא בי מדרשא אם שהתה מעת לעת כשירה לא
ח
להאי תורא מעת לעת
דחיישינן לדיסוק אברים,
אפסדיה לתורא דשוה כמה קבי אלמא קסבר ר"נ יש חבטה בפחות מעשרה איתיביה רבא לרב נחמן
ולא אפסדיה. ההוא תורא
היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מאי טעמא לאו משום דלית ביה חבטה
דנפל לאריתא דדלאי.
פיר', תרגום יאור אריתא,
לא
נפל שור ליאור. שחטיה
מריה, טרפיה רב נחמן משום שלא שהה מעת לעת. דייקינן מינה, אלמא קסבר רב נחמן יש חבט בפחות מעשרה טפחים. אלמא קסבר רב נחמן יש חבטה בפחות מעשרה. פר"ח זצ"ל ויש מי שאומר הילכתא כשמואל
בחבטא דהא רב נחמן קאי כוותיה.