נא: שור שנגח את הפרה
פרק חמישי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא
היה בו הבל למיתה. שהיה רחבו יותר מעמקו:
לימא הא. דקתני חייבין רבי היא דאמר לעיל [ע"א] גבי חופר בור תשעה
נח א ב ג מיי' פי"ב
א) [בהרא"ש ליתא מלת
אי
מהלכות נזקי ממון בהבלא מיית. הרבה הוא תימה דנהי דמיעט הבלא מכל מקום
הואיל ועבד בו שיעור נזקין דהוי שותף בנזקין והכא דעבדי
תרוייהו], ב) עיין בספר
אם לא דהרחיב לא היה נופל: השותפין שנדרו הנאה
ת"ח, ג) ביצה לט: נדרים
הלכה יב סמג עשין סז
קמאי שיעור מיתה הוו כולם שותפין בתשלומי מיתה: והא.
מה: ב"ב נז:, ד) [שמות
טוש"ע ח"מ סימן תי סעיף
זה מזה אסורים ליכנס בחצר. בנדרים (דף מו:) מפרש בין יש
דקתני אחרון חייב וראשון פטור: רבנן. דדייקי [ע"א] אישד) אחד ולא
כא], ה) [שם], ו) [קידושין
טו:
נט ד מיי' שם הל' יא
כו.], ז) [ד"ה רבינא],
שנים: אפילו רבנן מודו. דכי כתיב
בה דין חלוקה ובין אין בה דין
❖
ח) [ד"ה דריסת],
וגרסתם להיפך כמו
חלוקה אסורים ואע"פ שאין יכול
מיעוטא אחופר בור ט' כתיב דליכא
לימא הא רבי הא רבנן אמר רב זביד הא
שכתוב בש"ס שלפנינו ועיין
למחות ליכנס כשאין בו דין חלוקה
לחיוביה מן והמת יהיה לו ה) דהא
והא רבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אחרון
במ"מ טוש"ע שם סעיף
יא:
מ"מ יכול לאסור עליו מידי דהוי
מסקנא דמילתא מן והמת יהיה לו
הגהות הב"ח
חייב אלא היכא דלא עבד קמא שיעור
ס ה מיי' שם טור ש"ע
שם סעיף יב: אמשכיר בית לחבירו שיכול המשכיר
נפקא לן דההוא דעבד שיעור מיתה
(א) תוס' ד"ה זה וכו'
מיתה אבל היכא דעבד קמא שיעור מיתה
להקדיש כדאיתא במסכת ערכין
מחייב ומיהו כולה מילתא לא מצינו
סא ו ז מיי' שם הלכה יג
וה"ה דה"מ למיפרך
אפילו רבנן מודו דכולן חייבין והא סייד
❖
טוש"ע שם סעיף טז
כלים:
בפ' האומר משקלי (דף כא. ושם)
למילף מינה דעיקר קרא לכדרבא
ועיין בהג"ה:
וכייד דקא עבד קמא שיעור מיתה וקתני
אתא: שלא היה בה הבל למיתה.
אע"פ שאין יכול למחות ביד השוכר
סב ח מיי' שם הל' יד
אחרון חייב אמרי התם שלא היה בו הבל
שלא ליכנס וא"ת ומ"ש מב"ח דאתי
שהיתה רחבה הרבה מש"ה פטור אף
טוש"ע שם סעיף יז
מוסף רש"י
ועיין ברא"ש:
למיתה ובא אחר והוסיף בה הבל למיתה
ושקיל אפי' הקדיש שדהו אלא משום
בנזקין כדאמרינן איש אחד ולא שנים
סג ט מיי' שם הלכה ז
השותפין שנדרו הנאה
דר' אבהו מוסיף דינר שלא יאמר
דהוה ליה כחופר בור ט' ובא אחר
איכא דאמרי אמר רב זביד הא והא רבי הך
זה מזה אסורין ליכנס
טוש"ע שם סעיף כה:
סד י מיי' פ"ז מהלכות
והשלימה לעשרה: הא והא רבי.
כו' (שם דף כג:) וי"ל דשאני ב"ח
לחצר. בחצר של שניהן
דקתני כולן חייבין שפיר הא דקתני אחרון
נדרים הלכה ד סמג
דכל חד אסור בדריסת
דגוף הקרקע יוצא מתחת יד המקדיש
דאילו רבנן כי היכי דפטרי חופר
חייב כגון שלא היה בו הבל לא למיתה ולא
לאוין רמב טוש"ע י"ד סי'
הרגל של חבירו, וקא סבר
רכו סעיף א: אבל גבי שוכר לעולם אין גוף
ט' מנזקין פטרי נמי הכא לקמאי:
אין ברירה, דאימור האי
לנזקין ובא אחר והוסיף בו הבל בין
סה כ ל מ נ מיי' פ"א
כגון שלא היה בו הבל לא למיתה
הקרקע יוצא מתחת יד המשכיר:
לחלק חבירו עייל והאי
זה נכנס בתוך שלו. השתא משמע
למיתה בין לנזקין אמר רבא הניח אבן
לחלק חבירו עייל (נדרים
מהלכות מכירה הלכה
א
ולא לנזקין. הלכך ראשון פטור אף
ט סמג עשין פב טוש"ע
מה:) שכל זמן שלא חלקו
ע"פ הבור והשלימה לעשרה באנו למחלוקת
דדריסת הרגל אסור במודר
בנזקין ואליבא דרב דאמר [נ:] להבלו
ח"מ סי' קצב סעיף ב:
את החצר נכנס כל אחד
רבי ורבנן פשיטא מהו דתימא למטה הוא
הנאה ואפילו ר"א בן יעקב לא שרי
ולא לחבטו ואליבא דרבי אצטריך
בחלק חבירו וקם ליה בלא
ב
יחל דברו, שהרי נהנה
אלא שותפין משום דבשלו נכנס אבל
לשנויי שלא היה בו הבל אפי' לנזקין
דהבלא דידיה קא קטיל ליה אבל למעלה
מחבירו שעומד בחצרו
בלא שותפים מודה דאסור דקפדי
דאילו היה בו הבל לנזקין הוי ראשון
❖
דלא הבלא דידיה קא קטיל אימא לא קמ"ל
(רשב"ם ב"ב נז:).
אדריסת רגל כדמשמע בסוף חזקת
שותף לנזקין ולשמואל דאמר [שם] אף
בעי רבא טם טפח וסילק אבניו מהו מי
הבתים (ב"ב דף נז: ושם) ז) וקשה
על החבטה חייבה תורה מוקי לה
אמרינן מאי דעבד שקליה או דלמא נסתלקו
רבינו חננאל
דבפ"ק דמגילה (דף ח. ושם)
ח) תנן
במלא ספוגות בקרקעותיו דאין כאן
מעשה ראשון וקמה ליה כוליה ברשותיה
טם טפחו וסלק אבניו
חבט: באנו למחלוקת רבי ורבנן.
אין בין המודר הנאה מחבירו למודר
מהו. פי' טמם אותו טפח
ג תיקו: אמר רבה בר בר חנה אמר שמואל
ממנו מאכל אלא דריסת רגל וכלים
לרבנן אחרון חייב בין לנזקין בין
בצרורות או באבנים.
בר מרתא בור שמונה ומהן שני טפחים
שאין עושין בהן אוכל נפש ופריך
למיתה לרבי אחר אחרון למיתה אחר
ד
ורבנן סברי אין ברירה.
קי"ל כרבנן. משימסור לו
שניהן לנזקין: פשיטא. מה לי הוסיף
מים חייב מ"ט כל טפח דמיא כתרי דיבשה
בגמרא דריסת הרגל הא לא קפדי
דליו. פי' נטלא, וכאילו
למטה מה לי הוסיף למעלה: מהו
ומאי קפריך הא משמע הכא דקפדי
דמי איבעיא להו בור תשעה ומהן טפח
נסתלק הוא ממנו והעמידו
דתימא. בין לרבי בין לרבנן אחרון
ומפרש ר"ת דהכי פריך התם דע"כ
ברשותו, והוברר הדבר
אחד מים מהו מי אמרינן כיון דלא נפישי
משמסר לו הדלי שהבור
בדריסת הרגל דלא קפדי כמו בבקעה
פטור דלאו הבלא דידיה קטליה:
מיא לית ביה הבלא או דלמא כיון דעמיק
עומד ברשותו, ומשל
טם טפח. החופר בור ט' ואחר
מיירי דאי בההיא דקפדי כגון
עצמו הוא דולה. פר"ח
טפי אית ביה הבלא בור שבעה ומהן שלשה
בחצר א"כ אפי' נודר הימנו מאכל
השלימו לעשרה וחזר אחרון וסתם
זצ"ל, והני שמעתתא
טפחים מים מהו מי אמרינן כיון דנפישי
כולהו עבדינן בהו לקולא
יהא אסור כיון דקפדי א"כ כיוצא
ומילא עפר אותו טפח שהוסיף:
דקיי"ל ספק ממונא
מים טפי אית ביה הבלא או דלמא כיון
טם. סתם בלשון ארמי. [סתמום]
בו משכירין ותניא בנדרים בפ' אין
לקולא.
דלא עמקא לית ביה הבלא תיקו: בעא
טמונון פלשתאי (בראשית כו): מאי
בין המודר (דף לג.) וכל דבר
ה
דעבד שקליה. וראשון חייב בנזקין:
שאין עושה בו אוכל נפש מקום
מיניה רב שיזבי מרבה הרחיבה מהו א"ל
קמה ליה ברשותיה. והוה ליה השתא
שמשכירין כיוצא בו אסור וכיון דלא
הרי מיעט הבלא א"ל אדרבה הרי קירב
קפדי אמאי אסור והוא הדין דהוה
בור תשעה דאחרון וחייב מיהא
הזיקא אלא אמר רב אשי ניחזי אנן ו אי
בנזקין: מיא מוסיף הבלא: הרחיבה.
מצי (א) למימר כלים הא לא קפדי:
בהבלא מיית הרי מיעט הבלא אי בחבטה
אחד חופר בור י' ובא חבירו והרחיב
כיון
מיית הרי קירב הזיקא איכא דאמרי אמר
פיו: הרי מיעט הבלא. ותבא לו
רב אשי ניחזי אנן ז אי מההיא גיסא נפל הרי קירב הזיקא ואי מאידך
ברכה: הרי קירב הזיקא. שמיעט
גיסא נפל הרי מיעט הבלא: איתמר בור שעומקה כרחבה רבה ורב יוסף
מקום מעמד רגלים ושמא לא היה
דאמרי תרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה דאמר משמיה דרבי מני חד
הולך השור עד מקום פי הבור
א)
שבתחילה: וראשון מאימת מיפטר.
אמר לעולם יש בה הבל עד שיהא רחבה יתר על עומקה וחד אמר חלעולם
דניטעון על השני היתה השמירה
אין בה הבל עד שיהא עומקה יתר על רחבה: עבר עליו הראשון ולא
ב)
דפשיטא לן דהני עבר דקתני מתני'
כסהו: וראשון מאימת מיפטר רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו משמיה
נשתמש קאמר דאי כדקתני מתני'
דרבה בר בר חנה דאמר משמיה דרבי מני חד אמר משמניחו משתמש
שעברו עליו שניהן זה אחר זה אמאי
וחד אמר ט משימסור לו דליו כתנאי המדלה מים מן
הבור ובא חבירו
ראשון פטור הרי גם הוא פשע:
ואמר לו הנח לי ואני אדלה מים כיון שהניחו משתמש פטור רבי אליעזר
דליו. כסוי הבור לכסותו שהראשון
בן יעקב אומר משימסור לו דליו במאי קמיפלגי רבי
אליעזר בן יעקב
פתחו ודלה ובא שני ומצאו ומסר לו
ראשון את כיסוי הבור: והאי מדידיה
סבר יש ברירה האי מדידיה קא ממלא והאי מדידיה
קא ממלא ורבנן
קממלא. ולא הוי ליה שני שואל על
סברי אין ברירה אמר רבינא ואזדו לטעמייהו דתנן השותפין שנדרו הנאה
ג)
חלקו של ראשון שיהא כולו מוטל עליו
זה מזה אסורין ליכנס לחצר ר"א בן יעקב אומר י זה נכנס לתוך שלו וזה
לשומרו הלכך אם הזיק שניהם חייבין
נכנס לתוך שלו במאי קמיפלגי ר"א בן יעקב סבר יש ברירה האי לדנפשיה
אבל מסר לו את הדלי נעשה זה
עייל והאי לדנפשיה עייל ורבנן סברי אין ברירה א"ר אלעזר כ המוכר בור
שומר שקיבל עליו לכסותו: לחצר.
לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה היכי דמי אי בכספא ליקני בכספא אי
של שניהן: לתוך שלו. כל היכא
בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה ובעי למימר ליה לך חזק וקני וכיון שמסר
דעייל יכול לומר זה חלקי
ל
שאני בורר ומהני ליה ברירה:
לו דליו כמאן דאמ' ליה לך חזק וקני דמי: א"ר יהושע בן לוי המוכר בית לחבירו
מ
נ
ליקנייה בחזקה. משנשתמש בו שהרי
כיון
קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקהו):
לעולם בחזקה. לבד מסירת דליו בעי
לאחזוקי ביה ומיהו להכי מהני
מסירה דאי בחזקה לחודה בעי למימר ליה
לך חזק וקני כו':
משכוכית