ב:
שנים
אוחזין פרק
ראשון
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי תנא מציאה. משום דמורה ואמר חבראי לאו מידי חסר לכך
דמורה ואמר. מורה היתר לעצמו לאחוז בה בלא משפט: לאו מידי
ו א מיי' פ"כ מהלכות
א) קדושין עד., ב) שבועות
חסר. אינו מפסיד כלום בחנם באה לו ואף בלא טורח: אבל מקח
תפיס אע"ג שיודע שחבירו מצאה ורמו רבנן שבועה עליה כדי
מה., ג) [ב"ק לה: וש"נ],
מכירה הלכה ד ועיין
ד) שם לה: [ע"ש] (ודף
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
וממכר דליכא למימר הכי. ואע"ג שזה גם הוא נתן את המעות
שיפרוש אבל מקח וממכר דליכא למימר הכי שאם יודע שחבירו קנאה
מו.) לקמן ק.:, ה) [רש"ל],
פב טוש"ע ח"מ סי' רכב
לא הוי תפיס ומדתפיס בה סבור שלו הוא ונתרצה המוכר כדמסיק
למוכר כדאוקמינן לקמן דנקט מתרוייהו חד מדעתיה וחד בע"כ ו) [לקמן ק.],
❖
❖
סעיף א:
לקמן דנקיט זוזי מתרוייהו אימא לא
וכשיחלוקו יטול זה חצי מעותיו וזה
ישבע דמשום שבועה לא יפרוש שהרי
חצי מעותיו אפ"ה חסרון הוא אצלו
דאי תנא מציאה הוה אמינא מציאה הוא
רבינו חננאל
הגהות הב"ח
סבור הוא לומר אמת קמ"ל דאפ"ה
דאי לא הוה צריך לה לא הוה מהדר
דרמו רבנן שבועה עליה משום דמורי ואמר
(א) גמ' ואי תנא מקח
ישבע והיכא שודאי אינו סבור לומר
אבתרה למזבנה וזה שבא לחלוק וליתן
ואמרי אי הכי נשאל
חבראי לאו מידי חסר בה איזל אתפיס ואתפליג
וממכר ה"א התם הוא
למוכר למי מהן מכר
חצי דמים שלא כדין מחסרו: דמי קא
אמת כגון דקא טעין כל אחד אני
❖
דרמו:
בהדיה אבל מקח וממכר דליכא למימר הכי
וממי קבל דמיה ושנינן
יהיבנא. דמים אני רוצה ליתן: אבל
ארגתיה שאחד מהן טוען שקר
באומר לא ידעתי ואמר
אימא לא ואי תנא מקח וממכר (א) הוא דרמו
ששניהן תבעוה ממני
מציאה דליכא למימר. חברי ילך
במזיד או כגון שנים אדוקין בשטר
לקנותה ואמרתי להן מי
רבנן שבועה עליה משום דמורי ואמר חבראי
מוסף רש"י
דלקמן (דף ז.) התם פשיטא דיחלוקו
וימצא אחרת זה ודאי מחסרו ממון:
שיתן לי דמיה הרי היא
דמי קא יהיב ואנא דמי קא יהיבנא השתא
ולחזי זוזי ממאן נקט. נשאל את
בשבועה דע"י שבועה ודאי יפרוש
ולחזי זוזי ממאן נקט.
מכורה לו ונתן לי א' מהן
קא ס"ד שלא קיבל מעות
דמים והא' השליך המעות
דצריכא לדידי אשקליה אנא וחבראי ליזיל
דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא:
המוכר ממי קיבל דמיה דתניא
ולחזי זוזי ממאן נקט. פרש"י
אלא מאחד מהם, הא ודאי
לפני ולקחו הטלית ואיני
בקדושין (דף עג:) נאמן בעל המקח
לטרח ליזבן אבל מציאה דליכא למימר הכי
מדכיר דכיר זוזי דמאן קביל
יודע מי מהן שנתן ומי
נשאל למוכר ואע"ג דאין
לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי.
(קדושין עד.). כיצד אלו
שהשליך כגון זה שנינו
אימא לא צריכא מקח וממכר א)ולחזי זוזי ממאן
ואלו באין לידי שבועת
שניהן נשבעין וחולקין.
המוכר נאמן כשאין מקחו בידו כדאי'
ואע"ג דמסיים בד"א שמקחו בידו אבל
נקט לא צריכא דנקט מתרוייהו מחד מדעתיה
שוא. באין לב"ד לישבע
א
וכיון שא' הוא שקנה והא'
בעשרה יוחסין (קדושין דף עג: ושם ד"ה
אין מקחו בידו אינו נאמן שלא נתן
שבועת שוא מביניהם,
טוען בשקר ותני תנא
ומחד בע"כ ולא ידענא מי הוא מדעתיה ומי
בד"א) ה"מ בדנקיט מתרוייהו אבל
לב לדבר כל כך להיות זכור מאחר
דליתבהו דאינו משקר
שניהן נשבעין ונוטלין
הוא בעל כורחיה לימא מתני' דלא כבן ננס
(שבועות מה.). אמר
מכלל דהאי תנא לא
בדנקיט מחד נאמן אפילו אין מקחו
ששניהם חזרו אחריו בפיסוק דמיה
סומכוס אפילו ברי
חייש לשבועת שוא של
דאי בן ננס האמרב) כיצד אלו ואלו באין לידי
בידו וגרסינן בתר הכי ולא ידעינן
הא אוקימנא התם בדנקט זוזי
וברי. דשניהם טוענים
אחד מהן. מתני' דלא
שבועת שוא אפילו תימא בן ננס התם ודאי
ובחנם דחק לפרש כן דהכא פריך
מתרוייהו מחד מדעתיה ומחד בע"כ
טענת ברי, ואפילו היכי
כבן ננס דאי בן ננס
דנתבע טוען ברי לי שאיני
הא חייש וקתני שניהן
שפיר דאע"ג דאין מקחו בידו נאמן
דכיון דלא עליה רמיא לאסהודי לא דק
איכא שבועת שוא הכא איכא למימר דליכא
חייב ואפילו הכי כיון דלבי
נוטלין בלא שבועה. דברי
הוא כעד אחד ואמאי שניהם נשבעין
כולי האי להיות נזהר משהלכו מלפניו
שבועת שוא אימור דתרוייהו בהדי הדדי
דינא מספקא מאן קאמר
בן ננס הן בשבועות
קושטא חולקין (ב"ק לה:).
אותו שהמוכר מסייעו יפטר משבועה
הי מדעתיה והי בע"כ אבל היכא דלא
פרק כל הנשבעין שבתורה
אגבהוה לימא מתני' דלא כסומכוס דאי
הלכה וחנוני על פנקסו.
ואידך ישבע שבועה דאורייתא והשתא
קיבל דמים אלא מחד מידכר דכיר
כסומכוס האמר ג) ממון המוטל בספק חולקין
ודחינן אפי' תימא בן
ליה: לא צריכא דנקט זוזי מתרוייהו.
גרס שפיר ולא ידע דאי ידע הוה
ננס [הכא] איכא למימר
בלא שבועה ואלא מאי רבנן הא אמרי המע"ה
דלמא תרוייהו בחדא
ה"ג ולא ידעינן מהי מדעתיה ומהי
נאמן כעד אחד ומיהו ה"מ לשנויי
אגבהוה וה"ה בקנייתא
האי מאי אא"ב רבנן התם דלא תפסי תרוייהו
בעל כורחיה. ולא גרסי' ולא ידע דאפי'
דליתיה קמן דנשייליה ור"י מפרש
שניהן כא' קנאוה ואין
אמרו רבנן המוציא מחבירו עליו הראיה הכא
דנשאל להם ממי קבל המוכר המעות
ידע בזו אין המוכר נאמן משהלכו
ביניהן שבועת שוא. תוב
אמרי' לימא מתני' דלא
כדמוקי התם: מתני'. דמשבע
דתרוייהו תפסי [פלגי] לה בשבועה אלא אי
שאין אנו חושדין אותן לשקר בזה
כסומכוס דאמר ממון
לתרוייהו וחד משתבע לשיקרא: דלא
לומר נתתי והוא לא נתן וגם הם
אמרת סומכוס השתא ומה התם דלא תפסי
המוטל בספק חולקין בלא
כבן ננס. במסכת שבועות (דף מה.)
אינם חלוקים אלא למי נתרצה המוכר
שבועה דתנן שור שנגח
תרוייהו חולקין בלא שבועה הכא דתרוייהו
את הפרה ונמצאת עוברה
גבי חנוני על פנקסו: אלו ואלו. באין
אבל בנתינת המעות אינם חלוקין:
תפסי לה לא כ"ש אפי' תימא סומכוס כי אמר
בצדה וכו'. ואמרי' בגמ'
לימא
מתני' דלא כבן ננס. מצינו
לב"ד על מנת לישבע אחד מהם
אר"י אמר שמואל זו
סומכוס שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר
למימר דידע שפיר דמתני'
לשוא אמר בעל הבית לחנוני תן לבני
דברי סומכוס אבל חכמים
ולרבה בר רב הונא דאמר אמר סומכוס
אומרים זה כלל [גדול]
ד)
אפשר דתרוייהו בהדי הדדי אגבהוה
חטים בדינר ועלי לשלם או לפועלים
בדין המוציא מחבירו
אפילו ברי וברי מאי איכא למימר אפי' תימא
ומ"מ פריך שיחלוקו בלא שבועה אחרי
בסלע מעות שאני חייב בשכרם ועלי
עליו הראיה. תניא נמי
סומכוס כי אמר סומכוס היכא דאיכא דררא
שאפשר לבא לידי שבועת שוא ומשני
ליתן סלע הוא אומר נתתי והוא אומר
הכי שור שנגח את הפרה
ונמצא עוברה בצידה
התם ודאי איכא שבועת שוא:
לא נטלתי ושניהם תובעין את בעה"ב
דממונא אבל היכא דליכא דררא דממונא לא
ואינו יודע אם עד
התם
דלא תפסי תרוייהו. כ"א
שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית
ולאו קל וחומר הוא ומה התם דאיכא דררא
שלא נגחה ילדה ואם
משנגחה ילדה משלם
האחד ואע"ג דאפי' בעומדת
אמר בן ננס כיצד אלו ואלו באין לידי
דממונא למר ואיכא
דררא דממונא למר
ח"נ לפרה ורביע נזק
באגם אית להו לרבנן המוציא מחבירו
שבועת שוא אלא שניהם נוטלין
ואיכא
לולד דברי סומכוס וחכ"א
בלא שבועה: אימור בהדי הדדי
עליו הראיה מ"מ מיקרי האחד
המע"ה. ואמרי' אלא מאי
מתני' אינה כסומכוס
אגבהוה. למציאה וכל אחד ואחד סבור אני הגבהתיה תחילה וכולה
תפיס מחמת חזקת מריה קמא ואית דגרס התם דחד מינייהו הוא:
היכא דאיכא דררא דממונא. פירוש שבלא טענותיהם יש ספק
אלא כרבנן אמאי נשבעין
שלי וכי משתבע על חציה קושטא משתבע. ולענין מקח וממכר
והא המוציא מחבירו
נמי שמא לשניהם נתרצה: כסומכוס. בבבא קמא גבי שור שנגח
לב"ד דיש לאחד תביעה על חבירו בלא טענותם כגון
עליו הראיה אמרי. ופרקי
היכא דתפיס חד ואידך
את הפרה ונמצא עוברה בצדה (דף מו.): עליו הראיה. בעדים
בשור שנגח את הפרה (ב"ק דף מו.) ומחליף פרה בחמור ו) אחרי
טעין עליה אמור רבנן
ואי לא לא גבי מידי והכא חולקין [בשבועה]: ה"ג אי אמרת
שהספק נולד מעצמו דין הוא שיחלוקו אפילו בלא שבועה:
המע"ה. הכא דתרוייהו
ומה התם דאיכא דררא דממונא. ואיכא למימר כולה דמר.
בשלמא רבנן התם דלא תפסי תרוייהו אמור רבנן כו' הכא דתפסי
תפסי לה אמרי רבנן
חולקין בשבועה. אלא
תרוייהו פלגי בשבועה אלא אי אמרת סומכוס ומה התם דלא
לא פריך אלא אי סומכוס ס"ל כרבנן דבן ננס דלא
אי אמרת סומכוס השתא
תפסי תרוייהו אמר סומכוס פלגי בלא שבועה הכא דתפסי
חיישי לשבועת שוא דלבן ננס אדרבה היכא דאיכא למימר כולה
ומה התם דלא תפסי
תרוייהו לא כל שכן: תרוייהו תפסי. ואין כאן מוציא מחבירו:
דמר פלגי בלא שבועה משום דאיכא בודאי שבועת שוא:
תרוייהו וכו'. דברי רבה
ומה התם דאיכא דררא דממונא. בפרק ח"ה (ב"ב דף לה. ושם)
בר [רב] הונא דאמר אמר
בשבועה פלגי לה. כיון דמחסר גוביינא במה שחבירו תופס
סומכוס אפי' ברי וברי
גבי ארבא דאמר רב נחמן כל דאלים גבר פריך מהמחליף
דהאי תפיס בכולה והאי תפיס [בכולה] ה) לא קים להו לרבנן
בהמחליף פרה בחמור
פרה בחמור דיחלוקו ומשני התם איכא דררא דממונא ולא פריך
להוציא ממון מחזקתו בכדי כדאמרי' התם לרבנן דבעי ראיה
בפ' השואל את הפרה
ודברי ר' חייא בר אבא
הצריכום שבועה: שמא ושמא. כי התם דקתני נמצא עוברה
ומה התם דאיכא דררא דממונא ואיכא למימר כולה דמר יחלוקו גבי
אמר סומכוס אפי' ברי
ארבא דאיכא למימר דתרוייהו הוא ואין חולקין אלא כל דאלים גבר
בצדה ואין ידוע אם עד שלא ילדה נגחה אם משילדה נגחה
וברי כרבה בר [רב] הונא
בסוף פ' המניח את הכד.
כדפריך הכא היינו משום דלענין חלוקה סברת דררא דממונא
ולא מת הולד מחמת הנגיחה אלא מאליו וכיון דכל חד שמא
טעין ליכא למרמי עלייהו שבועה: דרבה בר רב הונא. בפרק
היא טובה מאחר שספק גמור הוא בלא טענותם דין שיחלוקו אבל
השואל לקמן (דף ק.): דררא דממונא. חסרון ממון. שאם
ארבא אע"ג דאפשר דתרוייהו היא כיון דליכא דררא דממונא ואין
אוחזין הוי דינא כל דאלים גבר אבל לענין שבועה אין מועיל סברת
יפרע זה
שלא כדין הוי חסרון ממון ואם נפטרנו שלא כדין
חסר ולד פרתו: ומה התם דאיכא דררא דממונא
דררא דממונא לחלוק בלא שבועה אחרי שהוא בודאי של אחד
נמצא זה
כו'. איזה
מהם סברא הוא
שיחלוקו בשבועה אולי יודה אחד מהם:
מהן שמפסיד
החצי שלא כדין אתה מחסרו ממון:
התם
ואיכא