הזהב פרק רביעי בבא מציעא
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תנא דידן קחשיב מלמטה למעלה. דאין אונאה עד ד' איסרין
שמונה פונדיונות. שתות כשאר אונאה: בכרכים. שיש שם שולחני
עח א מיי' פי"ב מהל'
א) ב"ק סא. ע"ש, ב) [עי'
עד כדי שיראה לשולחני: בכפרים. שאין שם שולחני: עד ערבי
ולא עד בכלל דבד' איסרין יש אונאה דבגמרא אמרינן מאן
היטב תוס' חולין נד: ד"ה
מכירה הל' י סמג
תנא טלית ר"ש היא דאמר ח' פונדיונין הויין אונאה: ותנא ברא
כסלע], ג) ב"ק סא., ד) (גי'
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
שבתות. שבא להוציאה בערב שבת לסעודת שבת אז ידע אם יוכל
הרא"ש רבה), ה) [תוספ'
רכז סעי' טז:
קחשיב מלמעלה למטה. אי גרסינן בברייתא עד כמה אתי שפיר
להוציאה ויקבלוה ממנו: ואם היה.
הנותן מכירה: אפילו לאחר
עט ב ג מיי' שם הל' יא
פ"ג], ו) ר"מ מ"ז, ז) [שם],
ח) ר"מ מ"ז, ט) כלים פי"ב
י"ב חדש כו'. בגמרא פריך הא אמרת
דחשיב מלמעלה למטה וסבר עד
[והל' יב] ועיין במגיד
י)
[מ"ז ע"ש], י) [ע"ב],
משנה טוש"ע שם סעי' יז:
עד ערבי שבתות: ואין לו עליו אלא
ועד בכלל אבל אי לא גרסינן עד לא
שמונה פונדיונות שני פונדיונים לדינר עד
א
פ ד מיי' פ"ד מהל'
כ) [שם], ל) [שם], מ) [ד"ה
תרעומת. מפרש בגמרא כ): ונותנה.
הוה צריך למימר דחשיב מלמעלה
מתי מותר להחזיר בבכרכים עד כדי שיראה
עשיק לפני ד"ה ושוי],
מעשר שני הל' יט:
❖
פא ה ו ז מיי' פ"ז מהל'
נ) [ע"ב],
למטה אלא כמשמעו כמה יהא אונאה
בחילול מעשר שני. ובגמ' מפרש אם
ל)
לשולחני בכפרים עד ערבי שבתות אם היה
ג
גניבה הל' ד [והל' ה]
בשויה אם בסלע יפה: לפי שאינה.
ד' איסרין ואגב דקאמר לתנא דידן
סמג עשין עב טוש"ע ח"מ
מכירה אפי' לאחר שנים עשר חדש מקבלה
מלמטה למעלה נקט לתנא ברא
מדה זו של פוסלי מטבע בשביל
סי' רכז סעי' יח:
מוסף רש"י
הימנו ואין לו עליו אלא תרעומת ד ונותנה
חסרון מעט אלא נפש רעה: גמ'
פב ח מיי' פ"ט מהל'
מלמעלה למטה:
ושוי. לשון זול (ע"ז לד:).
כלים הל' י:
עשיק
למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש
לגביך. וא"ת התינח נתאנה
ורמינהי כמה תהא סלע חסירה ויהא
פג ט י מיי' פ"ז מהל'
רעה: גמ' ורמינהי עד כמה תהא הסלע
בה אונאה. אלמא בהני שיעורי
לוקח נתאנה מוכר מאי
גניבה הל' ה:
חסירה ויהיה בה אונאה אמר רב פפא לא
הויא אונאה ומתני' קתני ולא יהא
איכא למימר והתינח כסות פירות
אלמא בהני שיעורי לאו אונאה היא
מאי איכא למימר וי"ל דלא פלוג
קשיא א) תנא דידן קא חשיב ב)ממטה למעלה
עד דאיכא טפי: אמר רב פפא.
רבנן ועי"ל דעיקר הטעם הוי סלע
תנא ברא קא חשיב מלמעלה למטה מאי
ג)
כיון דלא סגי לא מחיל:
לעולם אימא לך בהני שיעורי הויא
שנא בסלע דפליגי ומאי שנא בטלית דלא
ולא קתני עד רביע. ואע"ג דרובע
אונאה ולא יהא דמתני' לאו אשיעורא
פליגי אמר ד) רבא מאן תנא טלית ר"ש היא
מצי למהוי נמי רובע דינר
קאי אלא אפחות מכשיעור קאי:
אביי אמר טלית עד שתות מחיל איניש
מלמטה למעלה קחשיב. וה"ק סלע
כדתנן בפ"ק דכריתות (דף ח.) בו
דאמרי אינשי עשיק לגביך ושוי לכרסיך סלע
הפוחתת והולכת עד כמה יכול
ביום עמדו ברבעתיים והיינו רובע
כיון דלא סגי ליה לא מחיל גופא עד כמה
להוציאה עד שתפחת שיעור כך וכך
דינר כדפי' התם וכן אמרינן התם
ה)
ומכיון שהגיעה לשיעור הזה יהא בה
גר שנתגייר צריך שיפריש רובע לקינו
תהא הסלע חסירה ויהא בה אונאה ר"מ אומר
אונאה: ותנא ברא. דנקט ויש בה:
מ"מ אי מיירי הכא ברובע דינר
ארבעה איסרות איסר לדינר ר' יהודה אומר
מלמעלה למטה חשיב. סלע שפחתה
ה"ל למיתני רביע דלא נטעי
ד' פונדיונות פונדיון לדינר ר"ש אומר
כמה פחתה להיות בה אונאה מפרש
ברובע שקל:
שמונה פונדיונות שני פונדיון לדינר יתר על
אמר
אביי פחתה סלע יותר מכדי
כל פחיתה גדולה שבה כגון שבע
כן מוכרה בשויה ה עד כמה תיפחת ויהא
איסרות או שש או חמש הויא אונאה
אונאה איסר אסור להוציאה.
רשאי לקיימה בסלע עד שקל בדינר עד רובע
עד ד' והיא בכלל אבל לתנא דידן אין
פרש"י ביפה וא"ת פשיטא ורבא נמי
פחות מכן איסר אסור (להוציאה) הרי זה
ארבעה בכלל לא יהא ועל כרחך
שהקשה אפילו משהו נמי היה לו
ו)
ז)ו
לא מיתוקמא אלא בהכי: ומאי שנא
לא ימכרנה לא לתגר ולא לחרם ולא להרג
להקשות אפי' כדי אונאה נמי וי"ל
בטלית. סתם סחורה דתנן בהו לעיל
דמיירי אפי' בדעתו להחזיר האונאה
מפני שמרמין בה את אחרים אלא יקבנה
(דף מט:) שתות למקח: ר"ש היא.
אסור כיון דהמקח טעות הוא אבל
ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו אמר מר
דגבי סלע אית ליה שתות: עשיק
כדי אונאה מותר להוציאה ביפה
בסלע עד שקל בדינר עד רובע מאי שנא
לגביך. הצריך לכסות גופך וגביך
ובלבד שיחזיר האונאה אם יתבענו
בסלע עד שקל ומאי שנא בדינר עד רובע
קנה ביוקר: ושוי לכריסך. למאכלך
הלה קודם שיראה לשולחני ומותר
אמר אביי ז מאי רובע דקתני נמי רובע שקל
לא תקנה אלא בשווין: מ)עשיק. לשון
כיון שהמקח מתקיים ופחות מכדי
אמר רבא דיקא נמי דקא תני רובע ולא קתני
יוקר הוא וחבירו באיזהו נשך (לקמן
אונאה מוכרה ביפה אפילו אם אין
רביע ש"מ למה ליה למתלייה לדינר בשקל
דף עד.) באתרא דאמימר עשיק
דעתו להחזיר אונאה משום דהוי
עפרא: כיון דלא סגי ליה. שאינו יוצא
לאלתר מחילה רבא אמר פחתה איסר
מלתא אגב אורחיה קמ"ל דאיכא דינר דאתי
בהוצאה: יתר על כן מוכרה בשוויה.
לדינר אסור להוציאה ביפה אם אין
משקל מסייע ליה לר' אמי דא"ר אמי דינר
לקמיהנ) מפרש לה יתירה על כן שלא
דעתו להחזיר משום דהוי אונאה כר"מ
הבא משקל מותר לקיימו דינר הבא מסלע
פחתה כדי אונאה: מוכרה בשוויה.
ועוד יש לפרש אמר אביי כו' אסור
אסור לקיימו: פחות מכן איסר אסור
בסלע יפה: בסלע עד שקל. סלע
להוציאה אפילו בשויה וסבר כמ"ד
ח)(להוציא'): מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר
הטבוע ופוחת והולך עד שקל מותר
בסמוך יתר על כן יקוץ אבל פחות
פחתה סלע יותר מכדי אונאה איסר אסור
לקיימו דאין עשוי לרמות בו בני אדם
מאיסר שרי דלהפסד מרובה חששו
אמר ליה רבא אי הכי אפילו משהו נמי אלא
למוכרו בסלע יפה לפי שפחת שלו
ולא להפסד מועט ורבא דקאמר אפי'
אמר רבא פחתה סלע איסר לדינר אסור
ניכר אבל משפחת משקל לא יקיימנו
משהו נמי לית ליה האי סברא ומצי
לפי שבא לרמות ולמוכרו בתורת שקל
נמי סבר רבא בין כמ"ד יקוץ בין
וסתמא כר"מ תנן התם ט) ח סלע שנפסלה
כמ"ד יקיים: יתר על כן יקוץ. ולא
שאין פחת שלו ניכר לגבי שקל מתוך
והתקינה שיהא שוקל בה משקלות טמאה
שהוא רחב שבתחילה היה סלע אינו
ימכרנו לתגר מצי נמי קאי אפחתה
עד כמה תיפחת
ויהא רשאי לקיימה
נראה חסר משקל. שקל הוא מטבע
יתר מכדי אונאתה וה"פ אפילו ע"מ
לסלע שני דינרים ט פחות מכן יקוץ יתר
של חצי סלע ודינר מטבע קטן שנים
לנוקבה לא ימכרנו לתגר ולחרם
על כן מאי אמר
רב הונא פחות מכן
מהם יש בשקל: בדינר עד רובע.
אבל לאחרים ימכור על מנת
יקוץ י יתר על כן יקוץ רבי אמי אמר
ואם היה דינר נפחת עד שעמד על
לנוקבה ולמ"ד יתר על כן יקיים לא
פחות מכן יקוץ יתר
על כן יקיים מיתיבי
רובע מותר לקיימו. קס"ד רובע דינר
ימכרנה לתגר לא קאי אלא אבסלע
קאמר ולקמיה פריך מאי שנא סלע
עד שקל דאמר פחתה יותר משקל
יתר
דלא מצי לשהויי אלא עד חציו ודינר עד רובע משחסר ועמד על פחות אפילו פרוטה אסור לקיימה
ואהא קאי לא ימכרנה לתגר כו':
מרובע לא יקיימנו דאתי לאפוקיה ברובע: פחות מכאן איסר אסור.
והתקינה
לקמיה מפרש: לא ימכרנה. זו שאמרו אסור לקיימה לא התירו לו שימכרנה בדמיה לא לתגר: ולא לחרם. אדם אנס: ולא להרג. רוצח:
שמרמין בה את אחרים. ומיראה יקבלוה מידם ביפה: רובע שקל. מטבע קטן של חצי דינר והוא הקרוי בגמרא סלע מדינה: למה ליה
למתלייה לדינר בשקל. לימא בדינר עד חצי זוז: דאתי משקל. אם פיחת השקל עד חציו ונעשה דינר: מותר לקיימו. ולהוציאו בדינר: דינר הבא
מסלע אסור לקיימו. אפי' להוציאו בדינר דמתוך שהוא בא ממטבע עבה ורחבה טועין בו לאמדו בשקל ואתי לקבולי בתורת שקל: מאי קאמר.
הא ליכא למימר פחות מיכן דאם עמד סלע על פחות משקל או אם עמד דינר על פחות מרובע איסר אסור לקיימו דמאי איריא איסר אפילו
משהו נמי דהא אמר בסלע עד שקל ותו לא: יתר מכדי אונאתה. לר"מ כדאית ליה לרבי יהודה כדאית ליה: אסור. להוציאה ביפה: טמאה. מקבלת
טומאה מעתה שהרי עשאה כלי: יקוץ. יחתכנה לשנים דאתי לאפוקה בשקל: יתר על כן יקיים. דלגבי סלע מנכרא פחיתתה ולא מחליפה בסלע:
יתר