נב:
הזהב פרק
רביעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והתקינה.
יתר על כן מוכרה בשויה. לעילה) קתני לה גבי סלע שפיחתה מוכרה
אם צריכה מעשה כמו חיתוך אתי שפיר
דנקט
ל)
פד א ב מיי' פ"ז מהל'
א) נ"א יהתיך מלשון מתכות
בשויה לפי דמיה ולא ביפה אלמא מותר לקיימה: יתר על כן. על
התקינה דמידי דמחוסר מלאכה אין טמא במחשבה
גניבה הל' ד סמג
וכן הוא בספר הרמב"ם,
ב) [שבת קכ. חולין קל:],
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
כדי אונאה דלא פחתה כדי אונאה לכל חד וחד כדאית ליה:
כדאמרינן במרובה (ב"ק דף סו:) ואי אינה צריכה חיתוך הוי התקינה
ג) גי' ערוך ערך קהה דקהי
רכז סעי' יח:
מוכרה בשוויה. ביפה: מאי
לאו דפחתא פורתא פורתא. וקאמר
לאו דוקא דכל הכלים יורדים לידי טומאתם במחשבה:
אזוזי, ד) חלה פ"א [מ"ט]
ג [מיי' שם הל' ו טוש"ע
שיהא שוקל בה משקלות. וא"ת
מותר לקיימה עד שקל אלמא לא
שם]:
בכורים פ"ב [מ"א] חגיגה
פה ד ה ו מיי' פי"ב
יח: יבמות עג., ה) [ע"א],
דהכא משמע שעושי' משקל
מיחלפא בסלע ותיובתא דרב הונא:
יתר על כן מוכרה בשויה מאי לאו שפחתה
ו) [דף נג:], ז) [ויקרא כז],
מהל' מכירה הל' יב
גרוטותיו. שברי כלי כסף: ה"ג או
בשל מתכת ובהמוכר את הספינה
ח) צ"ל שמחלל, ט) [אולי
יותר מכדי אונאתה לא יתירה דאכתי לא
ועיין במ"מ סמג שם
טוש"ע ח"מ שם סעי' יז:
צ"ל בסימן ועי' לעיל מז:],
יקוץ או יתוך. לשון התכה ולא גרסינן
(ב"ב דף פט: ושם ד"ה ולא) אמרינן אין
פחתה בכדי אונאתה מוכרה בשויה מיתיבי
פו ז מיי' פ"ד מהל'
י) בס"א: בסימן, כ) [דברים
יחתוך: באמצע. יקבנה דמשנקבה
עושין משקלות משל מתכת וי"ל
יב], ל) שייך לע"א, מ) [וע'
מעשר שני הל' יח
עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה בסלע
לא סגיא: מן הצד. לא יקבנה לפי
דדוקא לשקול בשר ושמן שהלחלוחית
היטב תוס' ב"ב פט: ד"ה
והל' יט סמג עשין קלו:
עד שקל מאי לאו דפחית פורתא פורתא לא
❖
פז ח מיי' שם פ"ה הל'
ולא בשל],
נדבק בהם ומתיבש ומכביד אסור
שהרמאי שימצאנה יקוץ אותה סביב
ה סמג שם:
דנפיל לנורא ואפחות בחדא זימנא אמר מר
אבל לשקול בהם כסף וזהב שרי
עד שיוציא את הנקב ומרמה בה את
פח ט מיי' פ"ו מהל'
יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו
האחרים ויוציאנה בשקל: דמפליג.
אלא צריך לחופן בעור שלא ישחקו
תרומות הל' ו ופ"ג
גליון הש"ס
מהל' בכורים הל' [א] ה:
בין כפרים לכרכים: ומאי שנא
ורמינהי לא יעשנה משקל בין משקלותיו
כדאיתא פ' המביא תניין (גיטין כב.
א
פט י מיי' פ"י מהל'
גמרא והאמר חזקי'
טלית דלא מפליג. דקתני בכדי שיראה
ושם) שלשה עורות הן כו' כדי לצור בו
ולא יזרקנה בין גרוטותיו ולא יקבנה ויתלנה
תרומות הל' א
מעשר שני. לקמן דף
❖
משקולת קטנה והיינו של מתכת
לתגר או לקרובו לא שנא כרך לא
[והל' ד ופ"ג מהל' בכורים
נג ע"ב:
בצואר בנו ובצואר בתו אלא או ישחוק או
הל' ה]:
שנא כפר: דסלקין לשוקא. לקנות
דמחפים אותה בעור מ):
יתוך או יקוץ או יוליך לים המלח אמר ר'
נותנה למעשר שני. אחסרה כדי
א)
צורך סעודת שבת: מדת חסידות.
אלעזר ואמרי לה רב הונא אמר ר' אלעזר
מוסף רש"י
וה"ק אם חסיד הוא מקבלה: למאן.
אונאה קאי ונותנה למעשר
לא קשיא כאן באמצע כאן מן הצד: עד
התרומה והביכורים
א
ב
מי המתרעם: אם לחסיד. קאמר
שני בשויה ואינו חושש משום אסימון
חייבין עליהן מיתה. זר
מתי מותר להחזיר בכרכים עד שיראה
דשם מטבע יש עליה דמי שאינו
דיש לו תרעומת על המחזיר מי
האוכלן מזיד, דכתיב (ויקרא
לשולחני בכפרים עד ערבי שבתות: מאי
לוקחה בשויה בתורת מטבע כי אם
כופהו לקבל שיתרעם טוב לו שלא
כב) ומתו בו כי יחללוהו
וסמיך ליה וכל זר לא יאכל
כמו נסכא אינו אלא נפש רעה ורב
יקבלנה משיקבלנה ויוציא דיבה על
שנא בסלע דמפליג ומאי שנא בטלית דלא
קדש, וכל הענין מדבר
חבירו: ואחר. שאינו חסיד ולא
פפא בא להוסיף אפילו שאר מטבעות
מפליג אמר אביי כי תנן נמי מתני' בטלית
בתרומה (חגיגה יח:) או:
טמא האוכלה, כדכתיב ומתו
מסייע ליה לחזקיה דאמר מחללה
רצה לקבלה אין לזה עליו אלא תרעומת
בכרכין תנן רבא אמר טלית כל איניש קים
בו כי יחללוהו, ובכורים
ביפה פי' כאילו מתחילה היתה כן ולא
דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא
כתרומה, דאמר מר ותרומת
ליה בגוה סלע כיון דלאו כל איניש קים
החזירו בזמנו: דמוקי אזוזא. מעמיד
חסרה דהיינו בשויה דאי ממתני'
ידך אלו הבכורים (יבמות
ליה בגוה אלא שולחני הלכך בכרכים
עג.). וחומש. האוכלן
ה"א נותנה למעשר שני בפחות משויה
עצמו מלקבלם כשמוצא בהם פגם:
שוגג, דכתיב (ויקרא כב)
דאיכא שולחני עד שיראה לשולחני בכפרים
מסייע ליה. מתני' דקתני נותנה
משום דנפש רעה אינו מקבלה בשויה
ואיש כי יאכל קדש בשגגה
דליכא שולחני עד ערבי שבתות דסלקין
למעשר שני: בא לפורטה. בא
בתורת מטבע וקמ"ל דלא מיקרי
ויסף חמישיתו עליו (חגיגה
יח:) אבל במעשר שני לא,
לשוקא: ואם היה מכירה אפי' לאחר שנים
אסימון משום דמי שאינו לוקחה
להחליף סלע חסירה בפרוטות:
דהא זרים אכלי ליה ואין
פורטה בשויה. לפי חסרונה ולא ירמה
אינו אלא נפש רעה קמ"ל חזקיה
עשר חדש כו': היכא אי בכרכין הא אמרת
חומש אלא בפודה את
את חבירו לפורטה ביפה: בא לחללה.
דמחללה ביפה כאילו היתה מתחילה
מעשרו (יבמות עג.).
עד שיראה לשולחני אי בכפרים הא אמרת
לחלל מעשר שני עליה: מחלל. עליה
כך דכ"ע הכי שקלי לה והיינו בשויה
עד ערבי שבתות אמר רב חסדא ב) ג מידת
מעשר בדמי סלע יפה: ביפה. כאילו
ממש ופריך דאין לצמצם ולחלל
חסידות שנו כאן אי הכי אימא סיפא אין לו
היא יפה: מאי קאמר. בא לפורטה
בשויה ומשני בתורת יפה כלומר
עליו אלא תרעומת למאן אי לחסיד לא
שמחלל בפחות מעט משום דאין יכול
פורטה בשויה מתניתין אתא
קבולי ליקבלה מיניה ולא תרעומת תיהוי
לצמצם כמו ביפה שמחלל כמו כן
לאשמועינן דכיון דפיחתה כדי אונאה
ליה ואלא להאיך דקבלה מיניה ולבתר
אסור להוציאה ביפה: ה"ק. אע"פ
בפחות מעט והרב רבי יצחק בן הרב
ר' מאיר מפרש דקאי אפחות מכדי
שכשבא לפורטה בירושלים בפרוטות
דמקבלה מיניה תרעומת תיהוי ליה ה"ק
אונאה ונותנה למעשר שני בסלע
ליקח סעודת מעשר על כרחו יפרטנה
הא אחר אע"פ שאין מקבלה הימנו אין לו
ד
שלם שאינו אלא נפש רעה מי שאינו
בשויה ולא ביפה אפילו הכי סלע
עליו אלא תרעומת: ונותנה למעשר שני
מקבלה בסלע שלם מסייע ליה
שמה שאינה אלא נפש רעה וכשחילל
ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה: אמר
מעשר עליה מחלל ביפה ואשמועינן
לחזקיה דאמר אע"פ שפורטה לשולחני
רב פפא ש"מ האי מאן ג) דמוקים אזוזי מיקרי
בשויה ולא בסלע שלם לפי שהוא
חזקיה דמתני' דקתני נותנה למעשר
נפש רעה ה והני מילי הוא דסגי להו מסייע
שני כאילו היא יפה קאמר: דמזלזלינן.
מדקדק יותר אפי' הכי מחלל ביפה
ליה לחזקיה דאמר חזקיה בא לפורטה פורטה
לצמצם דמי פדיונו: שאין בו שוה
בסלע שלם דאזלינן בתר שאר בני
פרוטה. ואין בו כח לתפוס פדיונו
בשויה בא לחללה מחללה ביפה מאי קאמר
אדם שאינם מדקדקים ומקבלין אותה
בסלע שלם והשתא הוי ביפה כמשמעו
שיתן פרוטה ויחללנה כדאמר לקמן ו)
הכי קאמר אע"פ כשבא לפורטה פורטה
ממעשרו ז) ולא כל מעשר כו': אומר
ופריך והא אמר חזקיה לפי שאי אפשר
בשויה כשהוא מחללה ומחללה ביפה למימרא
הוא וחומשו. שאני צריך להוסיף
לצמצם ומשני בתורת יפה כלומר
דסבר חזקיה דמזלזלינן במעשר שני $והאמר
עליו: יהא מחולל על מעות הראשונות.
פחות מעט מסלע שלם כמו אם לא
חזקיה מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אומר
חסרה כלל היה מחלל עליה פחות
שחיללתי עליהן מעשר שני ועודן
הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי
מעט וקא משמע לן חזקיה דמחללה
בידי יהא אף זה מחולל על אותו
שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו מאי
מעשר: שאי אפשר לאדם לצמצם
ביפה דאי ממתני' ה"א נותנה למעשר
ביפה בתורת יפה דתרי זילי לא מזלזלינן
מעותיו. לחלל בשווין בצמצום
שני בשויה כמו שיתן עליה שולחני
שמתוך שהוא ירא מלפחות ונמצא
לפי שאינו אלא נפש רעה למי שאינו
ביה גופא אמר חזקיה מעשר שני שאין
ז
אוכלו בלא חילול הוא מוסיף על דמיו
מקבלה בשלם א"כ לא הוי אסימון
בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחולל
הילכך פחות משוה פרוטה זה מחלל
והריב"ן פי' נותנה למעשר שני בסלע
על מעות הראשונות לפי שאי אפשר
על אותו עודף. אלמא לא פרקינן
שלם אותה שחסרה כדי אונאה וקשה
לו לאדם לצמצם מעותיו מיתיבי ד) התרומה
בצמצום וכ"ש בפחות: בתורת יפה.
דאמאי הוי נפש רעה אותו שאינו
והביכורים חייבין עליהן ח מיתה ט וחומש
בשויה וה"ק כשם שכשבא לפורטה
מקבלה הלא חייב להחזיר האונאה:
ואסורים
בירושלים לא יקבלוה הימנו להדיא
ואסורים
אלא בשויה ויש מזלזלין בדמיה יותר מכדי פחתה כך כשבא לחללה מחללה בשויה דמים פחותים: בתורת יפה. ח)משחלל עליה כפי דמים ודאין
שלה כך לא יחלל על זו אלא בדמים ודאין שלה: דתרי זילי לא מזלזלינן ביה. דאע"ג דתנן נותן למעשר שני חד זילותא אשמועינן
דמתחלל על סלע חסירה ולא אמרינן הרי הוא כאסימון או כמעות הניתנות ט)באסימון י) אבל תרי זילי לחלל עליה מעשר בדמי סלע יפה
לא: ביכורים. הוקשו לתרומה דקרינהו רחמנא תרומה דאמר
מר (מכות דף יז.) ותרומת ידך כ) אלו בכורים: חייבין עליהן
מיתה. זר או כהן טמא האוכלו
במזיד: וחומש. זר
האוכלן
בשוגג דכתיב (ויקרא כב)
ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו':
ואסורים