הזהב פרק רביעי
בבא מציעא
נג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואסורים
לזרים. פרש"י דמשום מעשר קתני לה לאשמעי' דאפי'
ואסורים לזרים. בלא יאכל ג). ואצטריך למתנייה משום דבעי למתנייה
צ א מיי' פ"ו מהל'
א) [ביצה ג: וש"נ],
מה שאין כן במעשר דאפי' איסור ליכא: והן נכסי כהן. לקדש
איסורא ליכא ומיהו במסכת חלה (פ"א מ"ט) לא
ב) פסחים לו: מכות יט:
תרומות הל' ה ופ"ד
סנהדרין קיב:, ג) [ויקרא
מהל' ביכורים הל' טו
בהן את האשה משא"כ במעשר. סתם משנה כרבי מאיר דאמר ד)
מצינו לפרשו הכי דתנן התם החלה והביכורים חייבין עליהם
כב], ד) [קידושין נב:],
[ופט"ו מהל' מאכלות
לא קידש: וטעונים רחיצת
מיתה וחומש ואסורים לזרים
ולא קתני מה שאין כן במעשר וי"ל
מעשר ממון גבוה הוא והמקדש בו
ה) [וע"ע בתוס' דיבמות
אסורות הל' יג]:
צא ב מיי' פ"ד מהל'
ידים. לפירות שהידים טמאות שניות
כדמפרש בירושלמי ואסורים לזרים
עג. ד"ה ואסורים לזרים
כו'], ו) [דף פב. אמר ריש
ביכורים הל' יד:
אפילו חצי שיעור או דאורייתא או
גזרו בהן רבנן ושני עושה שלישי
ואסורים לזרים והן נכסי כהן ועולים באחד
א
ב
ג
צב ג מיי' פי"ג מהל'
לקיש כצ"ל], ז) [בקדושין
דרבנן דפליגי רבי יוחנן ור"ל בפרק
בתרומה מה שאין כן במעשר שאין
❖
ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש
נב: נד:],
תרומות הל' א ופ"ד
ד
ה
מהל' ביכורים הל' טו:
טעון רחיצת ידים לפירות דאמר מר
בתרא דיומא (דף עד.) ואין לפרש
הרי אלו בתרומה ובכורים מה שאין כן
ו
צג ד מיי' פי"א מהל'
הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי
דאסורה לזרים אפי' על ידי פדיון
תרומות הל' ז [ופ"ח
במעשר מאי מה שאין כן במעשר לאו מכלל
גליון הש"ס
הרוח והכי מוקמי' לה בחגיגה בפ'
דבפרק הערל (יבמות דף עד.) אמר אין
מהל' אבות הטומאות
דמעשר בטיל ברובא ואם איתא דחזקיה
תוס' ד"ה ועולה וכו'
הל"ח]:
שני (דף יח:): והערב שמש. לטומאה
לה פדיון שייריה ה):
צד ה מיי' פ"ז מהל'
ואסמכתא בעלמא הוא.
ועולה
א) הוה ליה דבר שיש לו מתירין ז וכל דבר
באחד ומאה. בספרי דריש
דאורייתא משא"כ במעשר דאמר מר
עי' מנחות עז ע"ב ברש"י
תרומות הל' ב ופ"ז
שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל וממאי
טבל ועלה אוכל במעשר ומקרא ילפינן
ממקדשו ממנו דתרומה
ד"ה מדמעת: בא"ד ברוב
מהל' מעשר שני הל' יא:
צה ו מיי' פ"ג מהל'
ביבש ובלח בס'. קשה לי
דמה שאין כן במעשר דבטיל ברובא דלמא
לה ביבמות בפרק הערל (דף עד:):
עולה באחד ומאה וערלה וכלאי הכרם
הא במין במינו גם בלח בטל
מעשר שני [הל' א]
ועולין באחד ומאה. צריכין אחד
באחד ומאתים דמתוך שכפל איסורו
לא בטיל כלל לא מצית אמרת הכי דלגבי
מה"ת ברוב. ואם מין
והל' יז והל' כד ופ"ז שם
כפל עלייתו $ואסמכתא בעלמא הוא
ומאה לבטל ואין בטלין ברוב משא"כ
בשאינו מינו גם מדרבנן
הל' יא:
תרומה חומרי דתרומה קתני קולי דתרומה
צו ז מיי' פ"א מהל' י"ט
בטל בס' דהא דתרומה
דמדאורייתא תרומה וערלה וכלאי
במעשר דבטיל ברוב ולא בעי אחד
לא קתני והא קא תני והן נכסי כהן לא סלקא
בק"א היינו מדרבנן זולת
הל' כ ופט"ו מהל'
הכרם בטלים $ברוב ביבש ובלח בס'
ומאה. ועל כרחך במעשר שאין לו
דנימא דכוונת התוס' באינו
מאכלות אסורות הל' ט י
דעתך דתניא בהדיא ח מעשר שני בטיל
כשאר איסורין דבפרק הנזקין (גיטין
תקנתא לא בפדייה ולא להעלותו
מינו בטעם ובמינו בשמא
טוש"ע י"ד סי' קב סעי'
ברובא ובאיזה מעשר שני אמרו במעשר
למה דקי"ל כרבא דאזלינן
א:
ט
דף נד:) גבי נפלו ונתפצעו קאמר והא
לירושלים קאמר דאי אית ליה
❖
צז ח ט מיי' פ"ו מהל'
בתר שמא ודוחק:
שאין בו שוה פרוטה ושנכנס לירושלים
הכא דמדאורייתא בטל ברוב ובפ'
תקנתא אמור רבנן דבר שיש לו
מעשר שני הל' טז:
צח י מיי' פ"ב שם הל' ח
ויצא ואם איתא לדחזקיה ליעבד ליה
כל הבשר (חולין דף קטו: ושם ד"ה ומה)
מתירין לא בטיל והכא כגון שנטמא
ופ"ג הל' ג סמג
ובפ' כל שעה (פסחים דף כד: ושם)
דלית ליה תקנתא באכילה ואין בו
מוסף רש"י
לדחזקיה וניחלליה על מעות הראשונות
עשין קלז [טוש"ע י"ד סי'
יליף איסור הנאה בבשר בחלב מק"ו
שוה פרוטה דלאו בר פדייה הוא אם
ואסורים לזרים. בלאו
דלא פריק וניתי מעשר דאית ליה ונצטרפינהו
שלא סעיף קלה]:
(חגיגה יח:). והן נכסי
איתא לדחזקיה כו': דלגבי תרומה.
דערלה ולא פריך מה לערלה שכן
דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי וניתי דמאי
כהן. לקדש בהן את האשה
משנה זו במסכת בכורים (פ"ב מ"א)
צריכה אחד ומאתים להתבטל ובפרק
וליקח בדמיהן עבדים
דלמא אתי לאתויי ודאי וניתי שתי פרוטות
שנויה הלכך חשיבותא דידה קא מני
הערל (יבמות ד' עג:) דחשיב מחפ"ז
וקרקעות ובהמה טמאה
ונחלל עלייהו מעשר בפרוטה ומחצה ונחלל
(שם ויבמות עג.) אבל מעשר
ואזיל ולאו קולי דידה שתהא היא
דהוי בתרומה ולא במעשר ולא חשיב
לא ניתן אלא לאכילה ושתיה
האי על האיך יתירא מי סברת פרוטה ומחצה
עולה ומעשר אינו עולה: לא ס"ד.
אחד ומאה והתם נמי ו)אמר ר' יוחנן
וסיכה ואין אשה מתקדשת
תפסה שתי פרוטות לא פרוטה תפסה פרוטה
דלא בטיל כלל אלא ודאי בטיל ברוב
והוא שרבו חולין על התרומה:
בו, וסתם משנה ר"מ דאמר
באחד ומאה. עולין מאיסור
מעשר ממון גבוה הוא,
קאמר: ושנכנס לירושלים ויצא. לקמן
וחצי פרוטה לא תפסה הדר הויא ליה דאוריית'
ואע"ג דקולא הוא לגבי
מפרש דלית ליה תקנתא לא באכילה
להיתר ולוקחים מדה
ודרבנן ודאורייתא ודרבנן לא מצטרפי
תרומה ובכורים אפ"ה
ולא בחילול: דלא פריק. לא פדה
אחת ונותנים לכהן כדתנן במסכת
חשיב ליה (יבמות שם).
ונייתי איסר דלמא אתי לאתויי פרוטות
ועולים באחד ומאה.
מעשר עד הנה שיהו מעות מעשר
ערלה (פ"ב מ"א) תרומה ותרומת
ושנכנס לירושלים ויצא ואמאי וליהדר
אבל בפחות אין עולין אלא
בידו: וניתי מעשר. שוה חצי
מעשר עולין בק"א וצריך להרים
כל החולין אסור לזרים
ונעייליה בשנטמא ונפרקיה ב)דאמר ר' אלעזר
פרוטה: ונצרף. יביאנו אצל המעורב
הערלה וכלאי הכרם במאתי' ואחד ואין
(חגיגה יח:) אבל מעשר בטל
מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו
ברוב ולא בעי אחד ומאה
י
ויאמר המעורב וזה מחוללים על
צריך להרים וטעמא דצריך להרים
(יבמות עג.). וטעונין
אפילו
פרוטה זו ואשתכח דיש לו מתירין:
טפי בתרומה מבשאר איסורים מפרש
רחיצת ידים. לפי שהשני
בירושלמי משום גזל השבט פירוש כהן: (לעיל) והן נכסי כהן.
עושה שלישי, וידים גזרו
דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי. לתפוס פרוטה זו בקדושת מעשר
עליהם טומאת שני, לפיכך
שהמעורב מן התורה בטל ברוב דכתיב (שמות כג) אחרי רבים
שילהי ביכורים תנן למה אמרו נכסי כהן ליקח בהן עבדים וקרקעות
פוסלות את התרומה אם לא
להטות ורבנן הוא דאמרו היכא דיש לו מתירין לא ליבטיל
ובהמה טמאה משא"כ במעשר דתנן בפרק קמא דמ"ש (מ"ז) אין
נטלן (חגיגה יח:) וטעונין
רחיצת ידים אפילו הן
הלכך אין איסור מעשר בזה אלא מדרבנן הילכך אין מצטרף
לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ממעות מעשר שני ותימה
פירות, דסתם ידים שניות
עם זה לתפוס פדיונו נמצא שוה חצי פרוטה שהביא נאכל בלא
דבפ' בתרא דמעשר שני (מי"ב) תנן לא נתתי ממנו למת לא לקחתי ממנו
הן מדרבנן ופוסלות את
חילול אבל דחזקיה מעות הראשונות כבר נתפסו: וניתי. חצי שוה
ארון ותכריכים למת משמע הא לחי דומיא דמת שרי אלמא שרי ליקח
התרומה, אבל מעשר וחולין
קי"ל (חולין קו.) הנוטל ידיו
פרוטה דמעשר שני של דמאי הלקוח מעם הארץ דאיסורו ופדיונו
בגדים וי"ל דההיא דבפרק בתרא דמ"ש (מי"ב) אתיא כר' יהודה דאמרז)
לפירות הרי זה מגסי הרוח
דרבנן דמדאורייתא כל אדם נאמן על המעשרות: דלמא אתי
ממון הדיוט הוא אי נמי תרוייהו כר' יהודה ובגדים דוקא שהגוף
(יבמות עג.). והערב
לאתויי ודאי. ואז נמצא שוה חצי פרוטה שאינו מעורב נאכל בלא
נהנה מהם שרי אבל עבדים אסורים מיתורא דקרא אי נמי תרוייהו
שמש. אם נטמא טומאה
דאורייתא וטבל, אינו אוכל
חילול: וניתי שתי פרוטות. נחושת: ויחלל עליהן מעשר שוה
כר"מ ומן התורה שרי לקנות כל מילי ומדרבנן הוא דאסור והא
בתרומה עד שיעריב שמשו,
פרוטה ומחצה. ונחלליה להאי מעורב על האיך חצי פרוטה
דאמר בירושלמי לא נתתי ממנו למת למאי אי ליקח ארון ותכריכין
ביבמות (עד:) ילפינן
יתירא דהויא ליה כדחזקיה: מי סברת שוה פרוטה ומחצה. מעשר:
הא לחי נתתי בתמיה אלא לסיכה ההיא דרשה אסמכתא בעלמא
מקראי (חגיגה יח:) טבול
יום מותר במעשר ואסור
תפסה שתי פרוטות. בקדושה דנמצי האיך לאיצטרופי בהדייהו
היא למאי דאסירא מדרבנן ומוקי לה בסיכה אבל אמת הוא דאתא
. מה
בתרומה (יבמות עג.)
שכבר נתפסו: פרוטה תפסה שוה פרוטה. מן המעשר: חצי פרוטה.
למעוטי ארון ותכריכין כדתנן בשילהי פירקין דמעשר שני והא
שאין כן במעשר. אין
הנותר במעשר: לא תפסה. לפרוטה שניה. וא"ת המעורב בו
מיתה ואין חומש ואין אסור
דאמר פרק הערל (יבמות דף עד. ושם) מנין למעשר שני שנטמא
לזרים, שהרי כל עצמו נאכל
יצטרף להשלים הדר הוה ליה דאורייתא ודרבנן. ואם באת לומר
שמותר לסוך ממנו שנאמר לא נתתי איזהו דבר ששוה לחיים כו'
לזרים, וחומש שמוסיף
דחזקיה נמי היכי משכחת שיש עודף על ידי מי נתפס משכחת ליה
ואימא לארון ותכריכין ה"פ להא לחודיה אבל סיכה אסורה שמבערו
בפדיונו לא איירי הכא
בחומש כי האי גוונא, דאין
במחלל מעשר בסלע שלם או בשקל או באיסר שאפי' לא היה
בטומאה הוי כמו אכילה ומשני ממנו מגופו של מעשר משמע
בתרומה פדיון, ונכסי
המעשר שוה אלא שלש פרוטות נתפס כל האיסר: וניתי איסר
[וע"ע תוס' יבמות עג. ד"ה נכסי]:
הדיוט נמי לא הוי לקנות בו
וטעונין
רחיצת ידים. אפילו למגע דאילו לאכילה אף למעשר
שלם. ויחלל עליו מעשר בפחות מדמיו: גזירה דלמא אתי לאתויי ב'
עבדים וקרקעות, דלא ניתן
אלא לאכילה ושתיה וסיכה,
פרוטות. ומעשר בפרוטה ומחצה ונמצא שוה חצי פרוטה נאכל בלא
טעון כדאמר בפ' השוחט (חולין דף לג:) כל הטעון ביאת
ואין טעון רחיצת ידים שאין
חלול הלכך טוב לו שיבטל ברוב: וליעייליה. עם תערובתו ויאכלנו
מים מדברי סופרים אסור בתרומה ומותר במעשר דברי ר"מ וחכמים
השני פוסל בו לעשות שלישי
הוה
אוסרין: ליה דבר שיש לו מתירין. וא"ת תרומה נמי יש לו
בירושלים: וניפרקיה. קס"ד ביש בו שוה פרוטה נמי קאמר:
ואינו טעון הערב שמש,
דקי"ל טבל ועלה אוכל
מתירין בשאלה כדאמר בפ' הנודר (נדרים דף נט.) וי"ל כדאמר התם
ואפי'
מי הוי מצוה לאתשולי עלה אי נמי שנתנה לכהן שאינו יכול לשאול עליה עוד שאינה ברשותו: דלמא אתי לאתויי ודאי. וא"ת
במעשר, ומקראי ילפינן לה
ביבמות פרק הערל (חגיגה
בהקומץ רבה (מנחות דף לא.) קאמר רבי שמעון שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ואמר לי רבי טרפון לך וקח בשוק ועשר עליו ולא
יח:). וכל דבר שיש לו
מתירין אפילו באלף לא
גזרינן דלמא אתי לאתויי ודאי וי"ל דהתם ליכא למגזר דלמא אתי לאתויי ודאי דידע שפיר דאין מפרישין מן החיוב על הפטור אבל הכא
בטיל. ואע"ג דמדאורייתא
לא אסיק אדעתיה דלא מצטרפי דאורייתא ודרבנן: דלמא אתי לאתויי פרוטות. וא"ת והא דתנן (מ"ש פ"ב מ"ח) הפורט סלע
חד בתרי בטיל דכתיב אחרי
ממעות מ"ש אלמא מחללין מעשר על פרוטות וא"א לצמצם שישוה מעשר לפרוטות שלימות וא"כ אותו פחות משוה פרוטה אוכל בלא חלול
רבים להטות, אחמור רבנן
הואיל ויש לו מתירין לאחר
וי"ל דמייתי איסר בהדייהו וא"ת דלמא מייתי פרוטות לבד כדגזר הכא וי"ל דהתם לא טעי דידע דחצי פרוטה לא תפסה אבל הכא טעי דלא
זמן לא יאכלנו באיסור על
ליהדר
ולעייליה. לעיל גבי אין בו שוה פרוטה לא פריך הכי דאיירי ברחוק מירושלים
מסיק אדעתיה דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי:
ידי ביטול (ביצה ג:).
הרבה ומקרי בהכי
אין לו מתירין אבל הכא דקתני משנכנס לירושלים
ויצא משמע אפי' לא יצא אלא פסיעה אחת ואמאי ולעייליה:
כרבי