הזהב פרק רביעי
בבא מציעא
נד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או
דלמא ד' בה' פריק וחומש מעכב. וא"ת $ והלא בהקדש
הבעלים
נותנין. על כרחן עשרים ושש שאי אפשר לתת לזה באחד
קד
א) [עי' תוס' שבת קכז:
א מיי' פ"ח מהל'
ועשרים
שנמצא הקדש נפסד ז) בחמשה סלעים ולבעלים נמי לא
שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ומסתמא הוא הדין
ד"ה הא קמ"ל], ב) דמאי
ערכין הל' ה [ופ"ד
פ"א [מ"ב], ג) [בכורות
הל' ה] ופ"ה מהל' מעשר
פחתינן
מן הקרן ששמאה איש אחר הלכך נותנין כ"א לקרן
במעשר וי"ל דודאי אם אמר הוא וחומשו מחולל על פרוטה (פחות)
נא.], ד) [ע' תוס' פסחים
שני הל' א ופ"י מהל'
מועיל אבל כי לא מזכיר בהדיא החומש לא מהני: אמר רבי
וחמשה לתוספת חומש ועל עילויו
של זה שהעלה בדמיו סלע
לה: שילהי ד"ה שחלל כו'
תרומות הל' כו סמג עשין
ומיהו תימה וכו'], ה) [לעיל
נראין כו'. סבר חומש לא מעכב
אין מוסיף חומש אלא על קרן
קלו:
קה ב מיי' פ"ה מהל'
מז:], ו) [תרומות פ"ו
ששמאה הוא: עשרים וחמש הבעלים
ולכך בשבת חילל אבל בחול לא חילל
הבעלים נותנין עשרים ושש עשרים ושנים
מ"ד], ז) גי' רש"ל
מעשר שני הל' יב
נותנין שלשים. והתם (ערכין ד' כז:)
דחיישינן לפשיעה ובשבת לא חיישינן
בארבעה, ח) [ויקרא ה כב
הבעלים נותנין עשרים ושבע בעשרים ושלש
ופ"ז מהל' ערכין הל' ג:
קו ג מיי' פ"ה מהל'
כז במדבר ה], ט) [ועי'
משום עונג:
פריך ונימא לגיזבר אתא גברא
הבעלים נותנין עשרים ושמונה בעשרים
מכלל דפליג אפילו בהקדש.
היטב תוס' נדה נג. ד"ה
מעשר שני הל' ד
בחריקאי הרי בא אחר תחתינו שחפץ
שאף], י) [וע' היטב תוס'
סמג שם:
וארבע הבעלים נותנין עשרים ותשע עשרים
ליתן כמה שעולה קרן וחומש שאמרתי
תימה לישני דה"ק נראין
קז ד מיי' פי"א שם הל'
שם ד"ה אימא וכו'],
וחמש הבעלים נותנין שלשים לפי שאין
כ) [ועי' תוס' שבת קכח.
ח סמג עשין קלח:
ואין הקדש נפסד ולמה נכוף את
דברי ר' אליעזר לר' יהושע בהקדש
❖
קח ה מיי' שם פ"ב הל'
ד"ה ונתן],
מוסיפין חומש על עילוי של זה שמע מינה
זה לתת שלשים. וסיום המשנה אמר
שאף ר' יהושע לא פליג אלא במעשר
ט:
חומשא מלבר ש"מ כתנאי ויסף חמישיתו
קט ו ז ח מיי' פ"ה שם
אחד הרי הוא שלי בעשרים ושש
דהכי משני בפ"ק דחולין (דף יב.)
א
1
הל' יב:
אומר הגעתיך: ש"מ חומשא מלבר.
עליו שיהא הוא וחומשו חמשה דברי רבי
ואי גרסינן הכא תרי זימנין נראין
גליון הש"ס
קי ט י מיי' פ"ז מהל'
ונראין אתי שפיר ולספרים דגרסינן
מדקתני חומש על עשרים סלעים חמש
יאשיה ר' יונתן אומר חמישיתו חומשו של
תוס' ד"ה או דלמא וכו'
ערכין הל' ג:
קיא כ מיי' שם הל' א:
סלעים הרי חומש מן החוץ: הוא
נתן לו מוכח בהדיא דמיירי בהקדש
וא"ת והלא בהקדש. לקמן
קרן איבעיא להו א) חומש מעכב או ב אינו
קיב ל מיי' פ"י מהל'
נז ע"א ועיין ר"ה דף לא
וחומשו חמשה. היינו חומש מלבר
דנתן לו משמע לגזבר ט):
מעכב ד' בד' פריק ואכנפשיה מוסיף חומש
ע"ב תוס' ד"ה וביקש
תרומות הל' יח:
הקדש אינו מתחלל על הקרקע.
שהוא רביע של קרן: חומש מעכב.
קיג מ מיי' פ"ד מהל'
ובבכורות דף ל ע"א תוס'
אלמא חומש לא מעכב או דלמא ארבעה
❖
אכילה חוץ לחומה עד שיתן החומש:
הא דאמר שמואל לקמן
ד"ה באתריה:
מעשר שני הל' ט
בחמשה פריק וחומש מעכב אמר רבינא
[טוש"ע י"ד סי' שלא סעיף
אכנפשיה. מאיליו אינו בכלל הפדיון
(דף נז:) בונין בחול ואח"כ מקדישין
קלח]:
ת"ש ב) הדמאי ג אין לו חומש ד ואין לו ביעור
שארבעה הזוזים פדו מעשר שהוא
למ"ד (חולין דף טז.) תלוש ולבסוף
קיד נ מיי' פ"ז מהל'
מוסף רש"י
הא קרן יש לו מאי טעמא קרן דמעכב
כנגדם: או דלמא ארבעה בחמשה
חיברו הוי תלוש אתי שפיר ואפי'
ערכין הל' ב ופ"י
ה
הבעלים נותנין. על כרחן,
מהל' תרומות הל' טו ופ"ד
פריק. כך הוא גזירת הכתוב שהחומש
למ"ד חשוב כמחובר מ"מ כיון דאם
בדאורייתא איתא בדרבנן חומש דלא מעכב
עשרים ושש. דלהאי לא
מהל' מעשר שני הל' ט
מן הפדיון הוא ואין שוה ארבעה
לא היה קדוש סופו ליעקר מקרי
בדאורייתא ליתא בדרבנן לימא כתנאי נתן
[טוש"ע שם]:
יהבינן לה הואיל ואמרו
תלוש: ונתן הכסף וקם לו. וא"ת
קטו ס ע מיי' פ"י מהל'
בעלים עשרים ועולה
נפדין בפחות מחמשה: הדמאי. מעשר
את הקרן ולא נתן את החומש רבי אליעזר
❖
החשבון עם החומש לכ"ה,
תרומות הל' כג:
שני של דמאי שחייבו חכמים להפריש
אי כסף דוקא מטלטלין נמי לא ואי
ואי יהביה להאיך בכ"א
אומר יאכל רבי יהושע אומר ו לא יאכל א"ר
הלוקח מעם הארץ: אין לו חומש.
גמרי' מנזקין ועבד דכתיב בהן (שמות
נמצא הקדש מפסיד,
נראין דברי רבי אליעזר בשבת ודברי רבי
ובעלים יתנו על כרחן אותו
אם פודהו בעליו: ואין לו ביעור.
כא) ישיב לרבות שוה כסף ככסף א"כ
תורה אור השלם
סלע שהוסיף זה על הקרן
יהושע בחול מדאמר נראין דברי רבי אליעזר
בשנה שלישית שנצטוו ישראל לבער
קרקע נמי וי"ל דדרשינן בכלל ופרט
1 וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה
וכ"ה דידהו, אבל על סלע
בשבת מכלל דפליגי אפילו בחול מדאמר
כל מעשרותיהם מן הבית ולתת למי
ויסף חמישית כלל כסף פרט והיה
שהוסיף זה לא יוסיפו חומש
וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף
(ערכין כז:). עשרים
נראין דברי רבי יהושע בחול מכלל דפליגי
שהם רוצים כדכתיב (דברים יד)
לו חזר וכלל וכן משמע פ' יש בכור
חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו וְאִם לֹא
וחמש. אמר אחד בעשרים
יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ:
מקצה שלש שנים וגו': הא קרן יש
(בכורות ד' נא.) י) דתנן אין פודין את
אפילו בשבת מאי לאו בהא סברא קמיפלגי
וחמש, הבעלים נותנים
ז
ויקרא כז כז
לו. דכל זמן שלא פדאו אסור לאוכלו
הבכור בקרקעות כו' ולא בהקדשות
שלשים. על כרחן, והשתא
2 אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת
דרבי אליעזר סבר חומש לא מעכב ור' יהושע
איכא למיפרך אמאי כופין
רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם
חוץ לחומה: מ"ט. אין לו חומש ויש
ומפרש בגמ' ולא הקדשות בכל אלו
סבר חומש מעכב אמר רב פפא לא דכולי
את הבעלים, בשלמא עד
קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג
לו קרן: דמעכב מדאורייתא. במעשר
והתם גבי בכור דריש בכלל ופרט
השתא כייפינן להו דהא לא
לִקְדוֹשׁ יְיָ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ
עלמא חומש לא מעכב והכא בחיישינן
דאורייתא: איתיה בדרבנן. במעשר
וכלל וא"ת דאי לא הוה כתיב אלא
מצינן למיתבה להנך משום
מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא
לפשיעותא קמיפלגי מר סבר חיישינן
דקרן דידהו לא הוי כקרן
ח
חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר:
דמאי דרבנן: בשבת. מפני כבוד שבת
כסף לחודיה ה"א שוה כסף ככסף
וחומש דאמר בעלים ברישא,
ישעיהו נח יג
לפשיעותא ומר סבר לא חיישינן לפשיעותא
לא יעכב מלאכול בשביל חומש:
והשתא דכתיבי כללי ממעטינן קרקעות
3 וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת
הלכך על כרחין הדרינן
אמר ר' יוחנן הכל מודים בהקדש
אבעלים, וכיון דהדרינן
מדקאמר רבי נראין דברי ר' אליעזר
וי"ל דהכא כסף מיותר דה"מ למכתב
הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ
אבעלים בעי למיתבא קרנא
וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ
בשבת. אבל בחול אינו רואה את
חמישית ערכך וגבי בכור נמי ופדויו
שחילל הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק
כמה דשיימו אחריני וחומש
עָלָיו וְקָם לוֹ:
דבריו: מכלל. דאיהו אפילו בחול
מבן חדש תפדה בערכך ה' שקלים
אדידהו, אבל השתא דאמר
ובהקדש לא פליגי והתניא נתן את הקרן ולא
ויקרא כז יט
4 וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ
אחד בכ"ה ליתביה להאיך,
אמר יאכל ובמעשר ודאי קאמר:
ומדכתיב כסף למדרשיה לפרטא הוא
נתן לו את החומש ר' אליעזר אומר חילל
ט
דהא קרן דידיה הוי כקרן
עליו
בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ
לרבות שחומשו
דכ"ע חומש לא מעכב. שיהא האוכלו
דאתא כ):
וחומש דאמר בעלים ברישא,
וחכמים אומרים לא חילל א"ר נראין דברי
עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת
כמותו. וא"ת והלא אין חומש מעכב
לוקה עליו משום לא תוכל לאכול
ובגמ' פריך לה (שם).
הַקֹּדֶשׁ: ויקרא כב יד
ר' אליעזר בהקדש ודברי חכמים במעשר
5 וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ
בשעריך (שם יב): והכא בחוששין
א"כ אין חומש כמותו ובסמוך גבי
מדאמר נראין דברי רבי אליעזר בהקדש
הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל
לפשיעותא. הא דקאמר רבי יהושע
מעשר נמי אמרינן דאין מוסיף חומש
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
מכלל דפליג אפילו במעשר מדקאמר נראין
לא יאכל מדרבנן קאמר שמא יפשע
על החומש וי"ל דעליו לא מיירי
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
דברים יד כה
ויתיאש ולא יתן חומש עוד: הואיל
דברי חכמים במעשר מכלל דאינהו פליגי
אלא בדבר שמשלם קרן משלם חומש:
אף אנן נמי תנינא. ה"מ לאתויי
וגזברין תובעין אותו. את החומש
אפי' בהקדש אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר
וליכא למיחש לפשיעותא: נראין
מתני' דמייתי בסמוך דמשלם
יוחנן הכל מודים בשבת בהקדש שחילל
י
דברי רבי אליעזר בהקדש. הואיל
חומשא דחומשא וכיון שנעשה החומש
חדא דכתיב 2וקראת לשבת עונג ועוד הואיל
וגזברין תובעין אותו: הרי אמרו.
תרומה א"כ משתלם מדבר הראוי
וגזברין תובעין אותו בשוק אמר רמי בר חמא
במסכת בכורות בפ' בתרא (ד' נא.):
להיות קודש ומיהו יש לדחות דמצי
הרי אמרו ג)כ הקדש אינו מתחלל על הקרקע
ונתן הכסף. ואם המקדיש יגאל
לשלם בכל דבר וכי משלם דבר הראוי
דרחמנא אמר ונתן הכסף 3 וקם לו חומשו
וגו' ויסף חמישית כסף ערכך
להיות קודש אז נעשה תרומה אי
מהו שיתחלל על הקרקע תרומה אינה
עליו והיה לו: תרומה. זר האוכלה
נמי מהך דהכא עדיפא ליה לאתויי
ד)
ל
בשוגג: אינה משתלמת. מעות אלא
דקתני בהדיא חומש מן החולין:
משתלמת אלא מן החולין דרחמנא אמר
פירות חולין שהתשלומין נעשין תרומה
מוסיף
ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות
4
כדכתיב בו את הקודש מה שהוא
קדש חומשה מהו שישתלם שלא מן החולין ממעשר אין מתחלל על האסימון
נותן לו נעשה קודש. אלמא מידי דחזי
דרחמנא אמר 5 וצרת הכסף בידך ה) לרבות כל דבר שיש עליו צורה חומשו
להכי בעינן: שלא מן החולין. מעות
מהו שיתחלל על האסימון אתגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבא אמר להו
או בגדים שוה כסף: עליו. בכולהו
אמר קרא עליו נ לרבות חומשו כמותו אמר רבינא אף אנן נמי תנינא
חומשין כתיבח) יוסף עליו: ולא אכלה.
הגונב תרומה ולא אכלה משלם תשלומי כפל דמי תרומה אכלה
דהיא חוזרת בעין: משלם את הכפל.
ו) ס
ע
של קנס גניבה במעות: דמי תרומה.
משלם שני קרנים וחומש קרן וחומש מן החולין והקרן דמי תרומה
כמה שהיא שוה לימכר בשוק ודמיה
ש"מ
פחותין מדמי חולין שאינה ראויה אלא לכהנים ואינה ראויה בימי טומאתו ואם מטמאה אסורה באכילה לפיכך דמיה מועטים והיינו דקאמר
דמי תרומה: אכלה. בשוגג דלא ידע שהיא תרומה: שני קרנין. אחד לקרן ואחד לכפל וחומש בשביל אכילתה: מן החולין.
והקרן. השני שהוא
פירות
מתוקנין:
בא מחמת כפל של קנס גניבה
משלם
נמי דמי תרומה כלומר מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק:
ש"מ