הזהב פרק רביעי בבא מציעא
נה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
באמצע הקדש ליתא. נהי דבסוף הקדש לא משכחת לה משום
איתא התם מה יש לי לרבות פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים
א) פסחים נח: יומא לד.
א [מיי' פ"א מהל' תמידין
דלאו למזבח חזיא ולא לשקעה בבנין מיהו בהקדש שני משכחת
מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים ת"ל בבהמה טמאה
ב"ק קיא. מנחות מט. תמיד
הל' ג]:
קכד ב ג מיי' פ"ז מהל'
כח: [כתובות קו: זבחים
לה שמתפיסה תחת אחר וחוזר ופודה אותה: לפי שאינה בסוף
ואם כל בהמה טמאה וכי פריך לעיל בשלמא כולה לשמים
קג.], ב) [ע' תוס' גיטין יב:
ערכין הל' יא:
הקדש. ומשום הכי אימעיט אמצע
הקדש מינה כדמפרש ואזיל
למעוטי קדשים קלים דליכא מעילה לא מסיק אדעתיה מסוף
קכה ד ה מיי' פ"ג מהל'
ד"ה פחות], ג) ב"ק קג.,
ד) [לעיל מט:], ה) קדושין
טוען ונטען הל' א
(סוף הקדש. אמצע הקדש) מדמינן
הברייתא דמרבה אף קדשים קלים:
(א)
נדמייה לתחילת הקדש. וא"ת
יא: שבועות לח: [בכורות
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
באמצע הקדש ליתא אמר ליה לפי שאינה
לסוף הקדש: מה סוף הקדש. נפקא
נ:], ו) [לקמן נו:], ז) ב"ק
סי' פח סעי' א:
קכו ו מיי' פ"ג מהל'
בסוף הקדש אמר ליה רב אחא מדיפתי
לן מינה דממעט מחומש: אף אמצע
אם כן קרא למה לי אי
קג., ח) לעיל נג:, ט) ר"מ
מ"ז, י) [דברים כב],
אישות הל' א סמג
הקדש כו'. וסוף הקדש ודאי בלא
למעוטי סוף הקדש הא אין חומש
לרבינא באמצע הקדש מיהא איתא ולוסיף
כ) [חגיגה ו.], ל) [כדאיתא
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
מיעוטא דקרא נמי לא שייך ביה
שייך בו כיון שאין נפדה עוד וי"ל
נמי חומש אמר ליה הרי הוא כסוף הקדש
בתמורה כז.], מ) ס"א סבר
לא סעי' א [וסי' כז סעי'
דמשמע ישיבת הדיינין אפי'
א]:
חומש
דהא לא פריק ליה מיהו
כגון שלקח אבנים כדי לשקען
מה סוף הקדש אינו מוסיף חומש אף אמצע
❖
קכז ז מיי' פ"א מהל'
בגמר דין,
אהני מיעוטא דקרא לדמויי ליה
בבנין ונמלך עליהם לפדותם ומקרי
הקדש אינו מוסיף חומש אמר ליה רב זוטרא
מעילה הל' א סמג
אמצע הקדש דבלאו מיעוטא לא
אפ"ה סוף הקדש כיון שמתחילה
עשין רי:
בריה דרב מרי לרבינא מאי חזית דמדמית ליה
קכח ח מיי' פי"א מהל'
מצית למיגמר אמצע הקדש מסוף
היה דעתו לשקען אי נמי כגון
הגהות הב"ח
גזילה ואבידה הל'
לסוף הקדש נדמייה לתחילת הקדש א"ל
הקדש
דהתם משום דלא שייכא ביה
שנפל הבנין ורוצה לפדות האבנים אי
(א) רש"י ד"ה כסוף
יב סמג עשין עג טוש"ע
מסתברא לסוף הקדש הו"ל לדמויי שכן
הקדש: (ב) ד"ה הקדשו
הוא: כדאמר רבא כו'.
חומש
נמי אברייתא פריך מנ"ל למעוטי אמצע
ח"מ סי' רנט סעי' ב וסי'
רסב סעי' א:
פדוי וכו' דקיימא לן. נ"ב
נתפס מנתפס אדרבה לתחילת הקדש הוה
כלומר בהדיא אימעיט
אמצע
הקדש דלמא קרא לא אתא אלא
❖
קכט ט מיי' שם פ"ז הל'
ע"ל דף נז ע"א:
ליה לדמויי שכן דבר שיש אחריו קדושה
הקדש
מינה כדאמר רבא
בסדר
למעוטי אין כולה לשמים:
ט סמג שם טוש"ע
העולה
ח"מ סי' שסז סעי' א:
עולה ראשונה. הכתובה
יומא (ד' לד.): העולה.
דכתיב
מדבר שיש אחריו קדושה כדאמר רבא
א)
קל י מיי' פי"ב מהל'
מוסף רש"י
גבי סדר המערכה ובער
עליה
ראשונה בקרבנות בפרשת
העולה עולה ראשונה ה"נ הטמאה טמאה
מכירה הל' ד סמג
1א
הכהן
עצים
בבקר בבקר
וערך
פינחס והיינו תמיד של שחר וכן פי'
העולה עולה ראשונה.
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
ראשונה תניא כוותיה דריב"ל א פרה
מדלא כתיב וערך עליה
רכז סעי' ה:
עליה
העולה ה' יתירה דריש
רש"י פרק תמיד נשחט (פסחים דף
זו תחת פרה של הקדש טלית זו תחת
קלא כ מיי' פ"כ מהל'
עולה אלא העולה, הכי
שתהא היא ראשונה שלא יהא
נח: ושם) אי נמי ראשונה שהקריבו
קאמר וערך עליה מיד
סנהדרין הל' יא
טלית של הקדש הקדשו פדוי ויד הקדש על
העולה החשובה האמורה
סמג עשין קו טוש"ע ח"מ
הקטר
קודם
לתמיד של שחר:
ישראל במדבר [למאן] דאמר כ)דעולת
העליונה פרה זו בחמש סלעים תחת פרה
תחלה לכל העולות והיינו
סי' ו:
ב
הקדשו
פדוי. אע"פ שלא שם דמים
תמיד הואי אי נמי ראשונה לחינוך
קלב ל מיי' פי"ג מהל'
עולת תמיד דפרשת קרבנות
של הקדש טלית זו בחמש סלעים תחת טלית
קצובין דקיימא לן (ב) הקדש שוה מנה
המזבח כדאמר בהתכלת (מנחות דף
(בפ' פנחס) דקרבן תמיד
גזילה ואבידה הל'
של הקדש הקדשו פדוי על הקדש ראשון
כתיב ברישא (פסחים
א סמג עשין עג טוש"ע
שחיללו על שוה פרוטה מחולל ושרי
מט. ושם) אין מחנכין את המזבח אלא
נח:) או: העולה משמע
ח"מ סי' רסב סעי' א:
מוסיף חומש על הקדש שני אין מוסיף חומש:
לאיתהנויי מיניה ומיהו יד הקדש
בתמיד השחר:
קלג מ מיי' פ"ה מהל'
העולה תהא הראשונה
פרה זו תחת פרה של הקדש
מתני' האונאה ארבעה כסף והטענה שתי
על העליונה שאם דמים הללו יתירים
לכל הקרבנות (מנחות
מעשר שני הל' ד
ג
❖
מט.) דאי לאוריי בעלמא
סמג עשין קלו:
הקדשו פדוי. וא"ת והכתיב
על דמי ההקדש קנה הקדש ואם
כסף וההודאה שוה פרוטה ב)חמש פרוטות הן
אתא שיקטירו עליה עולה
הקדש יתר עליהם ישלים על כרחו:
(ויקרא כז) והיה הוא ותמורתו יהיה
ושלמים, נכתוב וערך עליה
ד ההודאה שוה פרוטה ה והאשה מתקדשת
(יומא לד.) או: העולה
טלית זו בחמש סלעים כו' הקדשו
קדש י"ל דהכא מיירי בקדשי בדק
תורה אור השלם
בשוה פרוטה והנהנה בשוה פרוטה מן
ו
משמע העולה האמורה
פדוי. אע"פ שאינו שוה ולא תימא
הבית ואפילו בתמימים דאמר בריש
1 וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ
ראשון בסדרי קרבנות והיא
ההקדש מעל ז והמוצא שוה פרוטה חייב
הואיל ושם לה דמים ואינה שוה
תמורה (ד' ה:) המתפיס תמימים
עולת הבקר, שנאמר ואמרת
תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר
להכריז והגוזל את חבירו שוה פרוטה
ג) ח
להם זה האשה כו', וה"א
עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר
כמה שאמר אין דבריו כלום אלא
לבדק הבית אע"פ שעובר בלא
ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי: גמ'
יתירא קא דריש (כתובות
בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה
הקדש פדוי והוא ישלים: על הקדש
תעשה מה שעשה עשוי $והא דאמרי'
קו. וכעי"ז זבחים קג.).
וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי
תנינא חדא זימנא האונאה ארבעה כסף
ונשבע לו. על שקר
שני. אם חזר ופדה את זה:
התם כל הראוי לגבי המזבח אינו
ד)
הַשְּׁלָמִים: ויקרא ו ה
והודה, יוליכנו אחריו
2 וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן
מתני' האונאה ארבעה כסף.
מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח
יוצא מידי מזבח לעולם היינו דכשפודין
אפילו למדי. דאין לו
הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת
אותו מוכרין אותו לצרכי עולות אי
הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה
למקח סלע וכדאמרן דהוה ליה שתות:
ט)
כפרה עד שיחזיר לנגזל
חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן
עצמו דכתיב (ויקרא ה)
והטענה שתי כסף. שאין שבועת
נמי מיירי אפילו בקדשי מזבח וכגון
אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר
אצטריכא ליה הא נמי תנינא שבועת
ה)
לאשר הוא לו וגו' וגבי
עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח
שקדם המום להקדש דאינו עושה
הדיינין על הטענה פחותה משתי
❖
הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה שוה
נשבע לשקר כתיב (ב"ק
ויקרא ה טז
לוֹ:
תמורה אבל אין לפרש דמיירי אפילו
מעות כסף שיטענו שוה שתי כסף
קג.). האונאה ארבעה
פרוטה סיפא אצטריכא ליה דקתני חמש
כסף. מעות כסף שהם
יש לי בידך וזה יודה לו מהם שוה
קדם הקדשו למומו וכגון דידו אקודשל)
פרוטות הן: חמש פרוטות הן וכו': וליתני
שש בדינר, מעשרים
גליון הש"ס
פרוטה
ויכפור השאר או יודה הכל
דלא עביד תמורה אלא היכא דאנח
וארבעה כסף לסלע.
נמי האונאה פרוטה אמר רב כהנא זאת
תוד"ה פרה זו וכו'. והא
אם היה המקח בדמי
פרוטה: וההודאה שוה
ויכפור
ידו אחולין דפרה זו תחת פרה של
הסלע שהוא כ"ד מעות
דאמרינן התם דף לג ע"ב:
אומרת אין אונאה לפרוטות ולוי אמר הקדש משמע דידו אחולין:
ו) ט
פרוטה. כדפרשינן להיות הודאה
דהשתא הויא אונאה שתות
טלית זו בחמש סלעים הקדשו
יש אונאה לפרוטות וכן תני לוי במתניתיה
ויתחייב שבועה: המוצא שוה
במקצת
למקח, חייב להשיב לו כל
אונאתו ארבעה כסף (לעיל
חמש פרוטות הן האונאה פרוטה וההודאה
פדוי. הכא לא גרסינן יד
פרוטה כו'. אבל בציר מהכי לא
שבועת הדיינין.
מט:).
פרוטה וקידושי אשה בפרוטה וגזל בפרוטה
כדאמרן (לעיל ד' כז.) מאשר תאבד
הקדש על העליונה דכיון שנתכוון
שהדיינים משביעין ע"י
הודאת מקצת הטענה,
ממנו פרט לאבידה שאין בה שוה
לחלל הקדש אפילו שוה הרבה על
י)
י וישיבת הדיינין בפרוטה ותנא דידן מאי טעמא
שלימדוה מאשר יאמר כי
פרוטה: יוליכנו אחריו. אם הודה
דבר מועט מחולל כדקאמר
שמואל
לא קתני ישיבת הדיינין תנא ליה גזל ומי לא
הוא זה (שמות כב) וכתב
שנשבע לשקר דלא הויא ליה כפרה
לקמן אבל ברישא שלא
הזכיר
עלה ונקרב בעל הבית
תני גזל וקתני אבידה הנך אצטריכא ליה
אל האלהים אם לא שלח
עד שיחזירנו לידו ממש ולא לשלוחו
שום שוה לא היה בדעתו
לקנות
גזל הגוזל מחבירו שוה פרוטה ונשבע לו
ידו, דהיינו שבועה (שבועות
ז)
ההקדש אלא לחללו שוה
בשוה
כדכתיב (במדבר ה) ונתן לאשר אשם
לח:). הטענה שתי כסף.
יוליכנו אחריו ואפילו למדי אבידה המוצא
לו: גמ' וניתני נמי האונאה
לכך ישלים ואם הותיר יד
הקדש
הטענה שהשבועה באה
אבידה שוה פרוטה חייב להכריז ואע"ג
על ידה לא תהא פחות
כ
פרוטה. כגון אם היה המקח בשש
על העליונה ולכך לא עירב
לשנות
משתי כסף (שם) אינו נשבע
דזל ולוי מאי טעמא לא תני אבידה בפרוטה
פרוטות: אין אונאה לפרוטות.
הבבות יחד:
אלא אם כן טענו שתי
ותנא דידן מאי טעמא לא תני
תנא ליה גזל ומי לא קתני גזל וקתני ישיבת
מעות שהן שליש דינר
בפחות מאיסר שהוא מטבע של
(בכורות נ:). וההודאה.
ישיבת הדיינין. תימה לישני
הדיינין ישיבת הדיינין אצטריכא ליה לאפוקי
כסף: וגזל בפרוטה. לחייבו קרבן
שמחייבתו לישבע, לאתהא
שבועה אם נשבע לשקר ולהוליכו
דאית ליה דרב קטינא דנזקקין אפילו
מדרב קטינא דא"ר קטינא ב"ד נזקקין
פחות מפרוטה, ובגמ'
פליגי רב ושמואל בפרוטה
אחריו: וישיבת הדיינין בפרוטה.
לפחות משוה פרוטה דבסמוך אמר
אפילו לפחות משוה פרוטה ולוי מ"ט לא
זו אם מתוך שתי כסף
דלוי דתני ישיבת הדיינין לא איצטריך
למי שיש לו עדים או שחייב מודה
של טענה היא, או צריך
קתני הקדש בחולין קמיירי בקדשי' לא קמיירי
שתהא טענת הכפירה של
ודוחהו מלשלם ישבו הדיינין ויכופו
אלא לאפוקי דרב קטינא וי"ל דמסקינן
אלא תנא דידן דקא מיירי בקדשים נתני מעשר
כסף שתי מעות כסף לבד
אותו: תנא גזל. מכיון דתנא גזל
דבתחילת דין מודה רב קטינא דבעינן
פרוטה של הודאה (שבועות
בפרוטה כמאן דאמר ח) אין בחומשו פרוטה
שוה פרוטה להכי פריך ותנא דידן
בפרוטה ש"מ ממונא הוא וכפינן:
לח: וכעי"ז קדושין יא:).
וליתני חומש מעשר בפרוטה בקרנא קא מיירי
אין בחומשו פרוטה.
ל
הנך אצטריך ליה גזל. לאשמועינן
ליתני ישיבת הדיינין דמשמע תחילת
שנינו דלאו בר גאולה
בחומש לא קא מיירי גופא אמר רב קטינא
דיוליכנו אחריו: אע"ג דזל. בין
ישיבה וכי משני אלוי לאפוקי דרב
הוא עד שיהא בו שוה
ב"ד נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה
מציאה להכרזה: ליתני מעשר בפרוטה.
קטינא (סבר דרב קטינא אית
ארבע פרוטות כדי שיהא
מ)
ראוי לתוספת חומש (לעיל
מתיב רבא ואת אשר
חטא מן הקדש ישלם
דבציר
מהכי
לא
תפיס פדיונו:
ליה
דנזקקין אפילו להתחיל ולישב):
2
נג:).
לרבות
כמאן
לרבות