נה:
הזהב פרק רביעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
[לעיל] כמאן דאמר אין בחומשו. ולמ"ד אין בו קשה וכן נמי
לרבות פחות כו'. ואת דריש דכל אתין וגמין ריבויין: אם הוזקקו
קלד א מיי' פ"ז מהל'
א) מעילה יח., ב) ב"ק קג.,
וכי
איתותב לעיל: עשו דבריהם כשל תורה.
בית דין לשוה פרוטה. בין תובע לנתבע: גומרין אפילו בפחות.
ג) [עירובין עז. וש"נ],
מעילה הלכה ח
ד) גיטין ה: פו., ה) [שם],
סמג עשין רי:
אע"ג דבכמה מקומותל) עשו אפי' יותר משל תורה היינו היכא דשייך
אם חזר השני ותבעו פחות משוה פרוטה קודם שעמדו ב"ד
ו) דמאי פ"א [מ"ב] עי'
ב [טוש"ע ח"מ סי' שס
משם נזקקין לו: מתני'
האוכל תרומה. בשוגג תרומה גדולה:
לקנוס כדי לעשות סייג אבל הכא אפילו בתרומת מעשר ודאי לא
תוי"ט שם, ז) מעשר שני
סעי' ב]:
קלה ג מיי' פ"כ מהל'
פ"ב [מ"ו], ח) [ויקרא יט],
ותרומת מעשר. מעשר מן המעשר:
הוה שייך למקנס חומש אם לא
ט) [ויקרא כז], י) [גיטין
סנהדרין הל' יא
ותרומת מעשר של דמאי. שהלוקח
שאמרה תורה ולכך לא היה לקנוס
לרבות פחות משוה פרוטה להישבון לקדש
א
ב:], כ) הך ואין וי"ו מחלקת
סמג עשין קו טוש"ע ח"מ
בשל דמאי ומשני דה"נ עשו הולד
מעם הארץ צריך להפריש מספק.
אין אבל להדיוט לא אלא אי אתמר הכי
כמו או אין כי תרי טעמי
סי' ו:
א
קלו ד מיי' פ"י מהל'
נינהו. רש"ל, ל) [כתובות
ממזר אע"פ שאין סברא אלא משום
אבל תרומה גדולה של דמאי ליכא
אתמר אמר רב קטינא אם הוזקקו בית דין
ב
פג:], מ) [דא"ר נחמן
תרומות הל' א ופ"ו
דבאשת איש הולד ממזר:
דלא חייבוהו חכמים להפריש כדאמרי'
כצ"ל], נ) [כתובות פה.
שם הל' ו סמג לאוין רנח:
לשוה פרוטה גומרין אפילו לפחות משוה
ולא
אמר בפני נכתב ונחתם.
בסוטה (דף מח.) לפי ששלח בכל
❖
קלז ה ו מיי' שם פ"י
גיטין ג: כג. כו:],
פרוטה תחילת הדין בעינן פרוטה גמר דין לא
הל' א ד סמג שם:
נכתב לא נקט אלא משום
גבול ארץ ישראל וראה שלא היו
בעינן פרוטה: מתני' חמשה חומשין הן
קלח ז מיי' שם ופ"ה
רבנן דלר"מ אין צריך לומר נכתב
מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד
מהל' בכורים הל'
מוסף רש"י
אלו הן ג האוכל תרומה ד ותרומת מעשר
אלמא זהירין היו בה: מוסיף חומש.
מ)דא"ר יהודה נ)אומר היה ר"מ אפי'
יד (והל' טו):
קלט ח מיי' פ"י מהל'
יוציא. מי שנשאה בגט זה
ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים
מצאו באשפה כשר:
דכל הני איקרו תרומה בתרומת
ה
ו
ז
וחכמים אומרים אין הולד
. משום דלא
תרומות הל' א
(גיטין ה:)
מעשר כתיב (במדבר יח) והרמותם
מוסיף חומש ח והפודה נטע רבעי ט ומעשר
אמר לה כו' יוציא.
והל' ד ופ"ג מהל' בכורים
ממזר. מדלא קאמרי
ממנו תרומת ה' בחלה כתיב (שם
הל' א:
בתמיה והא גט כשר הוא
שני שלו מוסיף חומש י הפודה את הקדשו
קמ ט מיי' פ"ט מהל'
ובפניו נכתב ומשום דלא
רבנן לא תצא דעדיפא טפי מכלל
טו) חלה תרימו תרומה בבכורים
מוסיף חומש הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש
מעשר שני הל' ב
אמר הוי ולד ממזר (שם).
א)כ
סמג עשין קלז: דסבירא להו דתצא אע"ג דאין הולד
כתיב (דברים יב) ותרומת ידך ואמר
מוסיף חומש ב)לוהגוזל את חבירו שוה פרוטה
ממזר: כיצד יעשה. פירוש
קמא י מיי' שם פ"ה הל'
מר אלו בכורים (מכות ד' יז.) וכל
ונשבע לו מוסיף חומש: גמ' אמר רבא
א סמג עשין קלו:
לרבנן כיצד יעשה אם ניסת שלא
הני חד נינהו דמשם אחד הן באין:
קמב כ מיי' פ"ז מהל'
קשיא ליה לר' אלעזר תרומת מעשר של
נטע רבעי. מוסיף חומש בפדיונו
יצטרך להוציא אי נמי לר"מ כיצד
ערכין הל' ב סמג
דמאי וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל
יעשה קודם שניסת ולא יצטרך גט
דפדיון נטע רבעי קדש קדש גמר
עשין קלב:
קמג ל מיי' פ"א מהל'
אחר אבל אחר שניסת אין נראה
ממעשר בפ' שני דקדושין (דף נד:)
תורה אמר רב נחמן אמר שמואל הא מני
מעילה הל' ג סמג
לר"מ שיהיה שום תקנה:
גבי נטע רבעי כתיב קדש הלולים ח)
ר"מ היא דאמר ג)עשו חכמים חיזוק לדבריהם
עשין רי:
יטלנו הימנה. וא"ת ויאמר בפני
קמד מ מיי' פ"ז מהל'
וגבי מעשר כתיב כל מעשר הארץ
כשל תורה דתניא המביא גט ממדינת הים
ד)
גזילה הל' א סמג
נכתב ונחתם בעודנו בידה
מזרע הארץ וגו'ט) והני תרי נמי חד
עשין עג:
נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם
וכי תימא צריך לומר קודם נתינה
חשיב להו דמחד קרא נפקי דחומש
קמה נ ס מיי' פ"ז מהל'
יוציא והולד ממזר דברי ר"מ וחכ"א אין
מ
גירושין הל' יז סמג
האמר בפרק קמא דגיטין (דף ה.
בנטע רבעי לא כתיב אלא ממעשר
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
הולד ממזר נכיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור
יליף: שלו. דוקא נקט שאם חילל
ושם) כגון שנתנו לה ולא הספיק
קמב סעי' ז:
ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב
קמו ע פ מיי' פ"ד מהל'
לומר עד שנתחרש ויש לומר דצריך
של אחרים אין מוסיף חומש איש
מעשר שני הל' ח
ממעשרו כתיב (ויקרא כז): הקדשו.
ובפני נחתם ולרבי מאיר משום דלא אמר לה
לומר אחר נתינה מיד שנתגרשה
סמג עשין קלו:
בעודם עסוקים באותו ענין:
ולא של אחרים. המקדיש כתיב:
בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר
קמז צ מיי' שם פ"ו הל'
כסף
על נחשת. וא"ת כיון דתנא
הנהנה. בשוגג דחייב קרבן מעילה
ב:
אין ר"מ לטעמיה דאמר רב המנונא משמיה
וחומש: גמ' קשיא ליה לר"א.
דמחללים כסף על כסף אע"ג
דעולא ה) אומר היה ר' מאיר כל המשנה
דאסור בודאי אפילו מדוחק כ"ש
משנתינו היתה קשה לר"א בן פדת:
ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והולד
עשו חכמים חיזוק. להוסיף על
כסף על נחשת דשרי דאפי' בודאי
ממזר מתיב רב ששת ו)ס מחללין אותו כסף
מדוחק שרי כדאמר בסמוך וי"ל
תרומת מעשר של דמאי חומש
על כסף נחושת על נחושת כסף על נחושת
איידי דתנא נחשת על פירות דפליגי
שאין הפרשתו אלא מדבריהם:
ונחושת על הפירות ויחזור ויפדה את הפירות
המביא גט ממדינת הים. לאשה
בה רבי מאיר ורבנן תנא נמי כסף
על נחשת דהוי נמי טבעא אפירא:
שעשאו בעלה שליח להוליכו לגרש
דברי רבי מאיר וחכ"א יעלו פירות ויאכלו
ע
ויחזור ויפדה. פרש"י כן צריך
הצריכוהו לומר בפני נכתב ונחתם
בירושלים ומי מחללינן כסף על נחושת והא
לעשות דבעינן וצרת
והתםי) מפרש לפי שאין בקיאין לשמה
תנן ז) פ סלע של מעשר שני ושל חולין
כ) ואין עדים מצויין לקיימו: יוציא.
הכסף בידך וחכמים אומרים אם
שנתערבו מביא בסלע מעות ואומר כל מקום
מי שנשאה על ידי גט זה: מחללין
ירצה יעלה הפירות עצמן ופריך
שישנה סלע של מעשר שני מחוללת על מעות
אותו. גבי מעשר שני של דמאי
דבודאי אסור כסף על נחשת שלא
הללו ובורר את היפה
שבהן ומחללו עליה
קתני לה: נחושת על הפירות. ואפי'
מדוחק והכא גבי דמאי שרי וקשה
מפני
חוץ לירושלים: ויחזור ויפדה את
לפירושו דמכמה מקומות ה"מ לאתויי
הפירות. ויעלה הכסף לירושלים דכתיב (דברים יד) וצרת הכסף:
דמצינו דמאי קל מודאי דבמסכת דמאי (פ"א מ"ב) תנן הדמאי
וחכ"א יעלו פירות ויאכלו בירושלים. ולא הזקיקוהו לכך לחזור ולחללן
אין לו חומש ואין לו ביעור ובמתני' תנן נמי מעשר שני מוסיף חומש
ואם רוצה מעלה הפירות עצמן דהקילו בו: ומי מחללינן כו'. מסקנא
ולא קתני של דמאי כדקתני גבי האוכל תרומת מעשר ועל חנם הביא
מתני' דדמאי ודמעשר שני ותו מדקאמר מדוחק אין שלא מדוחק לא
דתיובתא דאותיב רב ששת היא והכי קאמר שמענו לר"מ דמיקל
משמע דשאר המשנה אתיא ליה שפיר והלא עדיפא ה"מ למפרך
בפדיון דמאי לחללו כסף על כסף כסף על נחושת ובמעשר ודאי מי
דכסף על כסף אסור בודאי אפי' מדוחק מדלא מתנה על אחד
מחללינן כי האי גוונא אפילו כסף על נחושת דדמי לפדיון והתנן כו':
שנתערבו. ורוצה ליהנות בשל חולין: מביא בסלע מעות.
מן הסלעין ובדמאי שרי ותו מה שפירש דלפדות הפירות עדיף
נחושת. מביא בדמי סלע ואומר כל מקום כו' נמצאו שתיהן חולין
מלעלות אפכא משמע בכמה דוכתי בפ"ג דמעשר שני (מ"י) גבי
והמעות מעשר: ובורר את היפה שבהן. ומחלל עליה המעות
לקוח בכסף מעשר שני שנטמא כו' אמר להם לא אם אמרתם
כו' תאמר בלקוח שאינו נפדה טהור ברחוק מקום אלמא לקוח
הללו ותהא היא מעשר והמעות והסלע השני חולין כבראשונה:
צריך להעלותו וכן בכמה דוכתי לכן נראה לפרש דלר"מ אם ירצה
מפני
יחזור ויפדה הפירות וחכ"א דצריך להעלותו ופריך אמאי דשני שמואל דר"מ מחמיר בדמאי יותר מחכמים והכא מיקל טפי מחכמים אבל הא
לא קשיא ליה אמאי מוסיף חומש בתרומת מעשר של דמאי כודאי ובפדיון לא מחמיר דדוקא באכילה שעושה עבירה מחמיר בדמאי כמו
בודאי אבל בפדיון שאינו עושה עבירה לא החמירו והוצרך להביא מתניתין דמחללין כסף על נחשת מדוחק דלא תימא כמו כן מיקל ר"מ
בודאי וא"כ משוה הוא דמאי לודאי כמו בתרומת מעשר לכך מייתי דגבי ודאי אין מחללין כסף על נחשת שלא מדוחק וא"כ קשה דהא
מיקל בדמאי לגבי ודאי יותר מחכמים ואביי ס"ל בסמוך דשמא ר"מ מחמיר גבי מיתה בדמאי כודאי יותר מחכמים וגבי לאו לא מחמיר
כמו בודאי ורבנן אע"ג דמחמרי גבי לאו גבי מיתה דתרומת מעשר של דמאי אין נראה להם לקנוס חומש כדפ"ל דאפילו בודאי לא
היה לקנוס אם לא שצותה תורה ומיהו קשה דגרסינן במשנה במלתיה דר"מ ובלבד שיפדה הפירות וי"ל כך מחללין כסף על כסף אפילו
לחזור ולפדות אותו הכסף על דבר אחר וכן נחשת על הפירות דומיא כמו שפירש כסף על כסף ובלבד שיפדה פירוש בלבד שיהא דעתו
מתחילה כשחלל נחשת על הפירות לחזור ולפדות הפירות אז מותר אבל אם היה אז דעתו
להעלותם ונמלך לפדותן צריך להעלותן:
לא