הזהב פרק רביעי
בבא מציעא
נו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. וא"ת דבפרק הספינה
מפני שאמרו. כלומר לפיכך הזקיקוהו לכל אלה לחללו תחילה
קמח א מיי' פ"ד מהל'
א) דמאי פ"ה [מ"ג],
במעות וחוזר ומחלל המעות ולא אמרו (א) שיטול היפה שבהן ויאמר
(ב"ב דף פח. ושם) אמרינן הלוקח ירק מן השוק כו' גמר
ב) יבמות פט: קדושין מו:
מעשר שני הל' ז
ב"ב פד: קמג. תמורה ה.,
סמג עשין קלו:
אם זו של מעשר הרי טוב ואם זו של חולין הרי של מעשר מחוללת
בלבו לקנות קנה ונתחייב במעשר ואי אפשר להחזירו אלא א"כ
קמט ב מיי' פי"א מהל'
ג) דמאי פ"ה [מ"ד],
על זו מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק אבל כסף
יעשר אלמא אין מוכרין דמאי לעם הארץ וי"ל דהכא איירי למכור
ד) [תמורה כז. לקמן נז.],
מעשר הלכה ב:
קנ ג מיי' פי"ד מהל'
ה) [שבועות מב:], ו) [עי'
על כסף לאו דרך חילול הוא ואפי'
לחבר ותו י"ל כמו שהתירו להאכיל
תוס' לקמן נז:], ז) [נזכר
מעשר הלכה ה ופ"ו
מדוחק נמי לא וכיון דאף כסף על
לעניים ולאכסנאים דמאי כך התירו
מפני שאמרו מחללין אותו כסף על נחשת
א
בסנהד' קיב:], ח) [ועי'
מהל' בכורים הל' א:
נחושת לא התירו אלא בדוחק
למכור לסיטון ולבעל הבית כשמוכרה
קנא ד מיי' פ"ה מהל'
מדוחק לא שיקיים כן אלא שחוזר ומחללן
היטב תוס' קדושין מו: ד"ה
❖
אם אינו],
תרומות הל' ג
הלכך לא שיקיים כן שבזיון מעשר
במדה גסה:
על הכסף קתני מיהת מחללין מדוחק
הלוקח מן הנחתום. הכי איתא
[טוש"ע י"ד סי' שלא סעיף
הוא ועוד שהפרוטות מחלידות:
נג]:
מדוחק אין שלא מדוחק לא אמר רב יוסף
קתני מיהת. גבי מעשר ודאי מדוחק
מתני' דדמאי פ"ה הלוקח
קנב ה מיי' פי"ד מהל'
תורה אור השלם
אע"פ שמיקל רבי מאיר בפדיונו מחמיר הוא
מעשר הלכה ו:
אין שלא מדוחק לא וכיון דאמר
מן הנחתום מעשר מן החמה על
קנג ו מיי' פי"ג מהל'
1 וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא
באכילתו דתניא לא התירו למכור דמאי
כסף על נחושת מדוחק אין שלא
הצוננת ומן הצוננת על החמה ואפי'
מכירה הל' ח סמג
בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ
אלא לסיטון בלבד ובעל הבית בין כך ובין
מדוחק לא וגבי דמאי תנא מחללין
מדפוסים הרבה דברי ר"מ רבי
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
מִמֶּנּוּ וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי
רכז סעיף כט:
כך צריך לעשר דברי ר' מאיר וחכ"א אחד
אלמא לרבי מאיר לא עשו בו חיזוק:
יהודה אוסר שאני אומר חטים של
יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא
ב
קנד ז מיי' פ"ב מהל'
תָמוּתוּ: במדבר יח לב
מחמיר הוא באכילתו. של מעשר
אמש היו משל אחד ושל היום משל
הסיטון ואחד בעל הבית מוכר ושולח
2 לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל
גניבה הל' א והל' ב
אחר הלוקח מן הפלטר מעשר מן
שני של דמאי ומתני' באכילה קאי:
טוח"מ סי' שנ סמג עשין
בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ
לחבירו ונותן לו במתנה ואינו חושש מתיב
עא:
לא התירו למכור דמאי. לא התירו
וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת
כל דפוס ודפוס דברי רבי מאיר
רבינא הלוקח מן הנחתום מעשר מן
קנה ח מיי' פ"ב מהל'
א) ג
בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ
רבי יהודה אומר מאחד על הכל
לחבר הלוקח דמאי שימכרנו לאחרים
שכירות הלכה א
אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ
החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה
עד שיעשר: אלא לסיטון בלבד.
והשתא קשה מאי קאמר בשלמא מן
סמג עשין פט טוש"ע ח"מ
וּתְרוּמַת יָדֶךָ:
❖
ואפי' מדפוסים הרבה דברי ר"מ בשלמא מן
סי' סו סעיף לט וסעיף מ
דברים יב יז
הצוננת כו' אלא מדפוסים הרבה
סיטון חבר לא הצריכוהו לעשר אלא
וסי' צה סעיף א וסי' שא
הצוננת על החמה כדרבי אילעאי ב) דא"ר
אמאי אדרבה מן הצוננת על החמה
מוכרו כשהוא דמאי והלוקחו ממנו
סעיף א:
אילעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה
קשה טפי דמיקל מרבי יהודה דרבי
יפריש מעשרותיו שהכל יודעין
הגהות הב"ח
יהודה אוסר אבל אדפוסים הרבה
שהסיטון מכמה עמי הארץ לוקח
שתרומתו תרומה שנאמר ולא תשאו עליו
1
(א) רש"י ד"ה מפני וכו'
לא פליג כדקתני שאני אומר חטים
שהסיטון מן המשפיעין למכור
חטא בהרימכם את חלבו ממנו אם אינו
ולא אמרו. נ"ב ע' בפי'
הר"ש בפ"ב דמעשר שני
של אמש היו משל אחר משמע דלא
במדה גסה הוא דרכו לקנות פירות
קדש נשיאת חטא למה מכאן לתורם מן
ד
משנה ו דדחה טעם זה
מרובין ומוכרן לחנוונים: ובעל
פליג אלא אצוננת ועוד דאפילו
בטוב טעם וכתב טעם אחר
הרעה על היפה שתרומתו תרומה אלא
הבית. הלוקח מעם הארץ: בין
בפלטר דאסר ר' מאיר שרי ר'
על זה שאינו נוטל היפה
אפי' מדפוסים הרבה ליחוש דלמא אתי
❖
כו' ע"ש:
כך ובין כך. בין שבא לחזור ולמכור
יהודה מאחד על הכל כ"ש בנחתום
לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור
וי"ל דה"פ דמתניתין הלוקח מן
במדה גסה לחנוונים כסיטון בין
על החיוב אמר אביי ר' אלעזר שפיר קא
הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת
שבא לחזור ולמכור במדה דקה
מוסף רש"י
קשיא ליה ושמואל לא שפיר קא משני ליה
אפילו הן החמה והצוננת מדפוסים
כחנוונים בחנות פרוטה פרוטה צריך
ולא תשאו עליו חטא
הרבה דברי ר"מ ר' יהודה אוסר
לעשר קודם שימכור לפי שהלוקח
דקשיא ליה לר' אלעזר מיתה דבידי שמים
בהרימכם את חלבו. הא
בצוננת על החמה היכא שהם
ממנו סבור שהן מפירות ארצו
אם לא תרימו מן המובחר
ומשני ליה שמואל מיתת ב"ד דלמא שאני
תשאו חטא (יבמות פט:)
מדפוסים הרבה שאני אומר של
וכיון שהוא חבר מחזיקין אותו
מיתת ב"ד דחמירא ורב ששת לא שפיר קא
בהרימכם את חלבו לא תשאו
אמש דהיינו הצונן משל אחר כיון
בחזקת שעישר ואין מפרישין:
חטא הא אם תרימו את
מותיב ליה דקאמרי אינהו מיתה ומותיב
וחכמים אומרים אחד סיטון ואחד
דאיכא נמי דפוס משונה משל היום
הרעה שבו תשאו חטא
רב ששת לאו דכתיב לא תוכל לאכול
(קדושין מו:) שלא עשית
2
בעל הבית. שבא למכור במדה
והשתא פריך שפיר בשלמא צונן
מצוה מן המובחר (רשב"ם
בשעריך ולמאי דמותיב רב ששת רב יוסף
וחמה מדפוס אחד כדרבי אילעאי
גסה כדרך המשפיעין וכדרך
ב"ב קמג.) שהתרומה תקדש
שפיר קא משני ליה אלא רבינא עד
כמו שהיא רע ואין תקנה
דשרי בדיעבד בודאי ולכך בדמאי
הסיטונות מוכר ושולח לחבירו
להחליפה ולא לחזור ולתרום
מעשר אף לכתחילה אלא כשהחמה
שחזקת כל המוכרים ונותנין במדה
דמותיב מנחתום לסייע ליה מפלטר דתנן
. אם אינו קדוש
(שם פד:)
וצוננת בדפוסים הרבה אמאי שרי
גסה בחזקת שלא עישרו דמאי הם
נשיאות חטא למה. הא
הלוקח מן הפלטר מעשר מן כל דפוס
ג) ה
לא עבד ולא מידי ויחזור
הלא רבי יהודה אוסר שם אלמא
והלוקח מהם מעשר ואוכל. ובמסכת
ודפוס דברי ר"מ אלא מאי אית לך למימר
ויתרום מן היפה (שם ושם).
רבי מאיר מיקל טפי מרבנן ורבינא
דמאי (פ"ב מ"ה) מפרש איזו מדה
אלו דברים שאין להם
פלטר מתרי תלתא גברא זבין נחתום נמי
ידע שפיר דאסר ר"מ בפלטר משום
גסה ביבש שלשה קבין בלח שוה
אונאה. אפילו קנאן ביותר
מחד גברא הוא זבין רבא אמר שמואל
מדמיהן (ב"ק יד:). ונושא
דינר: מן הנחתום. עם הארץ:
דמתרי ותלת זבין אלא דמ"מ פריך
שכר אינו משלם. גניבה
שפיר קא משני ליה שם מיתה בעולם:
מעשר. דמאי מן החמה כו'. ואפילו
מכח דמיקל ר' מאיר מרבנן ואביי
ואבדה הכתובה בו ליחייב
מתני' אלו דברים שאין להם אונאה
משני דלאו בקולא וחומרא תלי טעמא
מן דפוסין הרבה אין הככרות
דכתיב אם גנב יגנב מעמו
ד) ו
(שבועות מג.).
העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות
דר"מ אלא ברגילות ומנהג דנחתום
דומות זו לזו וי"ל שנחתום הזה לקח
ה)
מחד גברא זבין ולוקח פעמים ב'
ככרות של דפוס זה מאיש אחד
ז אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי
מיני תבואות והכל דאחד ועושה
וככרות של דפוס זה מאיש אחר
ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע
ו) ח
אותם בשני דפוסין כדי לידע איזו
ועמי הארץ יש מהם שמעשרין ויש
ונושא שכר אינו משלם ז) רבי שמעון אומר
מתבואה רעה ואיזו מטובה ורבי
מהן שאין מעשרין ושמא זה לא
קדשים
יהודה סבר כיון שהיא חמה וצוננת
עישר וזה עישר והמפריש מזה על
וגם הדפוסים משונים מוכח מילתא דמשני בני אדם לקח אבל בשינוי
זה מפריש מן החיוב על הפטור ואין שם מעשר חל עליו ונתן טבל
של דפוסים לחוד אפי' בפלטר לא חייש רבי יהודה: נשיאות חטא
לכהן או מן הפטור על החיוב ואין שם מעשר חל עליו ונמצא
למה. ואם תאמר דלמא נשיאות חטא משום דאוכלו בלא הפרשה
שאין שכנגדו מתוקן לא חיישינן בדמאי להכי ותלינן למימר מחד
אחרת וי"ל דמשמע קרא דאהפרשה גרידא הוי נשיאות חטא ח):
גברא זבין. ואי עשו חיזוק כשל תורה בשלמא מן הצוננת על
החמה אע"פ שהחמה יפה מן הצוננת לא חיישינן כדרבי אילעאי:
יצאו
אלא מן דפוסים הרבה ניחוש דלמא מפריש מן הפטור כו': קשיא לא גרסינן דאביי תרוצי קא מתרץ: אמר אביי ר' אלעזר. דקשיא
ליה וכי עשו חיזוק כו' שפיר קשיא ליה: ושמואל. דשני הא מני ר"מ היא ואייתי ראיה מן המביא גט: לא שפיר שני ליה. כדמפרש
ואזיל: דקשיא ליה לרבי אלעזר. וכי עשו חיזוק בתרומת מעשר של דמאי שהיא קלה שאפילו תרומה ודאית אינה אלא במיתה בידי
שמים זר האוכלה: ומשני ליה שמואל. שעשו חיזוק לדבריהם באשת איש שאיסור תורה שבה מיתה בידי אדם והיא חמורה: ורב ששת.
דאותביה לשמואל מחילול שלא עשו בו חיזוק בחילול של דמאי: לאו שפיר אותביה. דהא חילול כי לא עביד ליה שפיר לאו בעלמא
הוא דלא תוכל לאכול וגו': ולמאי דאותיב רב ששת רב יוסף שפיר שני ליה. דאע"פ שמיקל ר"מ בפדיונו כו': פלטר. הוא
לענין ככרות כסיטון לענין תבואה לוקח ככרות הרבה ומוכר לחנוונים ולנחתומים: מעשר מכל דפוס ודפוס. אלמא חייש
דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור: אלא מאי אית לך למימר. מאי שנא דחייש על הפלטר משום דמתרי תלתא זבין:
נחתום נמי. דלא חייש ליה ר"מ לא תקשי לך דקסבר נחתום מתוך שאינו לוקח הרבה ביחד תלינן למימר מחד גברא זבין
ויש אדם אחד עושה ככרות בדפוסין חלוקין: מתני' אלו דברים שאין להם אונאה. בגמרא מפרש טעמא: השטרות.
המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכו ויטלנו לעצמו: וההקדשות. גזבר המוכר הקדש או המוכר עולתו שנפל בו מום: ולא תשלומי
ארבעה וחמשה. אם טבח או מכר. ומשום הקדשות אצטריך למיתנייה דאילו עבדים ושטרות וקרקעות לא שייך למימר דאילו תשלומי
ושה בלבד: אינו נשבע. שלא פשע שלא הזקיקתו תורה לישבע עליהן: אינו משלם. אם נגנבו ממנו:
ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור
קדשים