נו:
הזהב פרק
רביעי בבא מציעא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
יצאו שטרות. מדממעט להו מאונאה משמע דחל המכר מדאוריית'
קדשים שחייב באחריותן. אמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה
קנו א מיי' פי"ב מהל'
א) ב"ב עח., ב) [לעיל מז:],
ומכרה: יש להן אונאה. דכיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה
בשטרות וא"ת פרק מי שמת (ב"ב דף קמז:) אמרינן
ג) לעיל נה., ד) ב"ק סד:
מכירה הל' ח ופי"ג
גיטין עז. לעיל י:, ה) [גיטין
הלכה יג סמג לאוין קע
דידיה היא ואל תונו איש את אחיו ל) קרינא ביה: ושאינו חייב
מתנת שכיב מרע מדרבנן ופריך והאמר רב נחמן המוכר שטר
עז.], ו) מנחות סט. [ע"ש],
טוש"ע ח"מ סי' רכז סעיף
באחריותן. כגון דאמר הרי זו: אף המוכר ספר תורה כו'.
חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפי'
יורש מוחל ומודה רב נחמן
ז) קדושין מב: [ושם איתא
טו:
קנז ב מיי' שם פי"ג
שאם נתנו במתנת שכיב מרע
מפרש טעמא בגמרא בברייתא:
רבה] מנחות סט. ב"ב צ.,
מ)
ח) [מנחות סט.], ט) [שם],
הלכה יז סמג שם
גמ' דבר הנקנה מיד ליד. הזהיר
שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא
קדשים שהוא חייב באחריותן יש להן אונאה
י) שם ע., כ) שם סט.,
טוש"ע ח"מ סי' רכז סעיף
עליו בבל תונו: שהוקשו לקרקעות.
מתנת שכיב מרע דאורייתא משום
ל) [ויקרא כה], מ) [לקמן
ושאינו חייב באחריותן אין להן אונאה רבי
לה:
א)
❖
קנח ג מיי' שם פט"ו
נח:],
הכי אינו יכול למחול כו' והשתא והלא
[דכתיב] והתנחלתם אותם וגו'
יהודה אומר אף המוכר ס"ת בהמה ומרגלית
הלכה א סמג שם
(ויקרא כה) הוקשו לאחוזה: מכאן
מכר שטר חוב דאורייתא ואפי' הכי
טוש"ע ח"מ סי' רלב סעיף
אין להם אונאה אמרו לו לא אמרו אלא
א
אמרו.
יכול למחול ומפרש ר"י דה"פ אי
מדלא אמעוט שטרות אלא
א:
את אלו: גמ' מנהני מילי דתנו רבנן 1 וכי
גליון הש"ס
קנט ד מיי' שם פי"ג הל'
אמרת בשלמא דאורייתא היינו
משום דאין גופן קנוי ומכור:
גמ' אלא כל ידו ידו
טז סמג שם טוש"ע
תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך
המוכר שטרותיו לבשם. לצור בהם
מוהעברתם א"כ עשאו הכתוב יורש
ח"מ סי' רכז סעיף לד ולא
ממש הוא. עיין סנהדרין
דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאינן
וא"כ אמאי יורש מוחל מאי אולמיה
אבקת
סממנין נמצא ממכרן של
ב)
איפשיטא:
דף פה ע"ב תוס' ד"ה
קס ה מיי' שם וסמג שם
עד: תוס' ד"ה יצאו וכו'
אלו לצורך תשמיש גופן הוא: יש
מטלטלים יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות
דהאי יורש מהאי אי נמי אפי' הוי
טוש"ע שם ומשביעין
ויהיה מלוה ע"פ. ועיין
להן אונאה. דגופן קנוי ומכור:
מכר שטר חוב דרבנן משכחת ביה
יצאו שטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר שגופו
❖
אותו שבועת היסת:
בסמ"ג עשין עשה פב:
קסא ו מיי' פ"ז מהל'
פשיטא. מאי שנא מכל מטלטלי
אונאה מדאורייתא כגון שהלוהו על
מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין גופן
תמידין ומוספין
דעלמא: לפרוטות. סתם מוכר
פה ונתן לו יותר מדאי כדי לעשות
מכור ואין גופן קנוי ואינן עומדין אלא לראיה
הלכה יד ופ"י מהלכות
מוסף רש"י
שטר שיעבוד או הלוהו בשטר ונתן
שטרות לבשם אין שם המקח של
מאכלות אסורות הל' ד
שבהם מכאן אמרו המוכר שטרותיו לבשם
לו הלוה יותר מדאי שיחזיר לו
איסר ביחד אלא של פרוטות:
אין אונאה לפרוטות.
סמג לאוין קמב קמג קמד
יש להם אונאה פשיטא לאפוקי מדרב כהנא
טוש"ע י"ד סי' רצג סעיף
בפחות מאיסר שהוא מטבע
ידו ממש הוא. דקדייקת לעיל מיד
השטר $ ויהיה מלוה על פה ולרבינו
של כסף (לעיל נה.). ת"ל
ג:
דאמר ג) אין אונאה לפרוטות קמ"ל יש
חיים נראה דקנה מן התורה אם
עמיתך מטלטלים דוקא הנקחין מיד
קסב ז מיי' פ"י מהל'
ונתן מכל מקום. ודרשינן
אונאה לפרוטות הקדשות אמר קרא אחיו
אל יד: הכא נמי מרשות. עמיתך
יש ללוה קרקעות שמוכר לו שיעבוד
מאכלות אסורות
ליה באנפי נפשיה, מדלא
1
הלכה ה ועיין בהשגות
כתיב ובידה יתננו משמע לן
שיש לו בקרקעות ובמרובה (ב"ק דף
קאמר ואפי' קרקעות נמי במשמע:
אחיו ולא הקדש מתקיף לה רבה בר ממל
ובכ"מ ובל"מ סמג שם
נתינה כל דהוא וידה דכתב
אין לי. שיתחייב כפל: אלא. בזמן
סב:) כתבתי באריכות:
❖
כל היכא דכתיב ידו ידו ממש הוא אלא
טוש"ע שם סעיף ד:
רחמנא, דבעינן דומיא דידה
והאי ביומיה מכירה הוא. תימה
דמשתמרת לדעתה (גיטין
שלקחה בידו: גגו חצירו [קרפיפו]
מעתה דכתיב ויקח את כל ארצו מידו הכי
2
עז.). שדאי בה שיתא.
מנין. שאם נכנסה שם ונעל בפניה
דבפ' קמא דע"ז (דף טו.
זרעתי בקרקע זו שש כורים
נמי דכל ארעא בידיה הוה נקיט לה אלא
תורה אור השלם
ושם ד"ה והשתא) מוכח דשכירות לא
לגנבה מנין שקנתה לו חצירו ומתחייב
(מנחות סט.). דלא שדא
מרשותו הכא נמי מרשותו וכל היכא דכתיב
בה אלא חמשה. דהשתא
1 וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר
כפל: ת"ל ונתן מ"מ. מדלא כתיב
קני מישראל ששכר פרה מכהן ומלא
איכא שיעור אונאה שתות
ידו לאו ידו ממש הוא והתניא ד)3 אם המצא
לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד
ובידה יתננו: ושאני התם. ויקח
לבית דירה אמרו וי"ל דהכא גבי
(שם). כל דבר שבמדה
עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת
תמצא בידו אין לי אלא ידו גגו חצירו
את כל ארצו: יש להם אונאה.
אונאה כתיב ממכר מיותר לרבות
כו' חוזר. כיון דקפיד לא
ויקרא כה יד
אָחִיו:
שכירות: כל דבר שבמדה כו'
2 כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן
מחיל ואפילו בפחות משתות
אם מכרן: בטלינהו אגב ארעא.
וקרפיפו מנין ת"ל אם המצא תמצא מ"מ
ולא שייכא בה דין אונאה
מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא
אפילו פחות מכדי אונאה חוזר.
ואין אונאה לקרקעות ובשלא השרישו
טעמא דכתב רחמנא אם המצא תמצא הא
שיהא מקח קיים ויחזיר
נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב
קאי: שדאי. זרעתי בה שש סאין:
הכא משמע דרבא מיירי אף
אונאה אלא כל המקח בטל
הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל
לאו הכי הוה אמינא כל היכא דכתב ידו
וחוזר (שם) שאין זה כשאר
אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן:
חוזר. דמקח טעות הוא דהא בהדיא
בקרקעות וכן נמי פרק האיש מקדש
ידו ממש הוא ותו תניא ונתן בידה אין לי
אונאות דקי"ל (לעיל מט:)
במדבר כא כו
ה)4
(קדושין דף מב: ושם ד"ה ה"ג) דקאמר
פי' בחזקת כן ואינו כן וכיון שהמקח
3 אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ
פחות משתות מחיל אינש,
אלא ידה גגה חצירה וקרפיפה מנין ת"ל
ובמקרקעי נמי לא אמרינן אלא
טעות הוא אפי' בטיל להו אגב
דהתם אין כל אדם יכול
הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר
ונתן מ"מ טעמא דכתב רחמנא ונתן הא
לצמצם הדמים, אבל טועה
עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם
דפליג באומדנא אבל פליג במשחתא
ארעא חוזר דנהי דאימעיט קרקעות
במדה טעות הוא ואדעתא
שמות כב ג
יְשַׁלֵּם:
לאו הכי הו"א כל היכא דכתב ידו ידו ממש
אפילו פחות מכדי אונאה חוזר דאמר
מדין אונאה מדין מקח טעות לא
4 כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
דהכי לא עביד (קדושין מב:).
$אלא כל ידו ידו ממש הוא ושאני התם
וזרעינהו קודם לעומר.
רבא כל דבר שבמדה חוזר וחוזר
אימעיט שהרי אין זה מכר דאדעתא
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
דלא שרינהו עומר דאשתקד
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
דהכי לא זבן: כדבעי לה. כמה
דקאמר היינו שהמקח בטל לגמרי
דליכא למימר הכי אלא מרשותו בעי רבי
ולא השרישו בשעת עומר זה
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
כדמוכח ריש התודה (מנחות דף עז.)
שצריך לקרקע דמידי דאומדנא (מנחות סט.).
זירא שכירות יש לו אונאה או אין לו אונאה
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
ושלהי הספינה (ב"ב דף צ.) וקשה
דשכיח דטעו הוי כדין אונאה:
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
ממכר אמר רחמנא אבל לא שכירות או
דברים כד א
נשבעין עליהן. אם הודה במקצת
דבפרק בית כור (שם דף קד. ושם
דלמא לא שנא אמר ליה אביי מי כתיב
תנן בית כור עפר אני
כגון טענו פסקת עמי לזרוע ו'
ד"ה פחות)
ממכר לעולם ממכר סתמא כתיב ב והאי
מוכר לך מדה בחבל פיחת כל שהוא
שמסרתי לך וזרעת חמש והוא אומר
נמי ביומיה מכירה היא ו) בעי רבא חטין
זרעתי חמש ומחצה: עומר מתירן.
ינכה הותיר כל שהוא יחזור ופירש
וזרען בקרקע מהו יש להם אונאה או אין
רשב"ם התם דהא דאמר רבא
קס"ד אגידולין דידהו קמיבעיא ליה
להם אונאה כמאן דשדיין בכדא דמיין ויש
דחוזר מילתיה לא הוי בקרקעות
ולהכי קמהדר אי דאשרוש קודם
לעומר: תנינא. דעומר מתיר את
וקשה לפירושו מהכא וי"ל דהתם
להם אונאה או דלמא בטלינהו על גב
אינו אומר המוכר מדדתי שיש בה
גידוליהן במסכת מנחות (דף עא.)
ארעא היכי דמי אילימא דאמר איהו שדאי
והתם מפרש טעמא: ואי דלא
בית כור דאז ודאי היה חוזר כדרבא
בה שיתא ואתו סהדי ואמרי דלא שדא בה
אשרוש. בשעת הבאת עומר: תנינא.
אלא סתמא אומר כך וסבור היה
אלא חמשה ז) והאמר רבא ג כל דבר שבמדה
דאין עומר מתירן: דחצדינהו. מן
המוכר שיש כך ולכך המקח קיים
ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי
וא"ת לימא דידע דשדא שיתא ומוכרו
החדש והיו צריכין שיתירם עומר
אונאה חוזר אלא ד דאמר איהו שדאי בה
לאכילה: וזרעינהו קודם לעומר.
יותר משויו וכיון דזרעינהו דלמא
כדאבעי לה ואיגלאי מילתא דלא שדא בה
וחלף ליה עומר עלייהו בדלא אשרוש:
בטל אגב קרקע וי"ל בענין זה
פשיטא דיש אונאה שהמכר אינו
מהו
כדאבעי לה יש להם אונאה או אין להם
תלוי בקרקע אלא בחטי שבשוק:
אונאה כמאן דשדי בכדא דמיין ויש להם אונאה או דלמא בטלינהו
אלא דאמר שדאי בה כדבעי לה.
אגב ארעא ח) ה נשבעין עליהן או אין נשבעין עליהן כמאן דשדיין בכדא
וא"ת היינו מקח טעות
דמיין ונשבעין עליהן או דלמא בטלינהו אגב ארעא ואין נשבעין עליהן
דבעי ליה ו' והוא לא שדא אלא
ט) עומר מתירן או אין עומר מתירן היכי דמי אי דאשרוש תנינא אי דלא
ה' וי"ל דהמוכר מודה דלא שדא
אשרוש תנינא דתנן י) ו אם השרישו קודם לעומר עומר מתירן ואם לאו
אלא ה' ואמר דלא בעי אלא ה'
אסורין עד שיבא עומר הבא לא צריכא דחצדינהו וזרעינהו קודם
וקרקע זו אם זרעה כדבעי לה שוה
כ)
ז
לעומר ואתא ליה עומר וחליף עילוייהו ולא אשרוש קודם לעומר
אותם דמים ואגלאי מילתא דבעי
שיתא וא"ת למה לא תחשב זו אונאת
מהו
קרקע כיון שלא
טעה לא במדת מנין החטין ולא בשומא לא טעה אלא במה שלא הושבח הקרקע כדבעי לה וי"ל
כיון דאי הוה שדא
בה כדבעי לה כמו שאמר היו שוה אותם דמים נמצא שהאונאה מן החטין
ולא מן
הקרקע:
אמר