ז:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי שנא ליד דיין. לספרים דגרסי בשנויא והיכי דמי כגון דכתוב
מאי שנא ליד דיין. מאיש אחר: הכי קאמר ואחר. שאינו לא לוה
נ א מיי' פי"ח מהלכות
א) [צ"ל לזו], ב) [עי' בתוס'
ולא מלוה: שמצא שטר שנפל. כבר ליד הדיין. ומאי ניהו הך נפילה
ביה הנפק השתא לא ידע דנפל ליד דיין דהיינו הנפק אלא
גזילה ואבידה הל' יג
חגיגה ו: ד"ה שאין להם],
ג) [לקמן קז.], ד) [לקמן יג.
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
דכתיב ביה הנפק: לא יוציאוהו מידו. לא לוה ולא מלוה עד שיבא
סבור דהיינו שהדיין מצאו ולכך בעי מאי שנא דיין מאיש אחר
ב"ק מט: ב"ב עו:],
סי' סה סעיף ו וסעיף ז:
מי נפל: לפירעון. שמא אמת טוען
ולספרים דלא גרסי בתר הכי והיכי
דמי כגון דכתוב ביה הנפק
אליהו או עדים שראו מיד
נא ב מיי' שם הל' יב ואף
ה) [עי' גיטין כו.],
❖
ו) [ע"א],
הלוה שפרעו: ורבי יוסי לא חייש
ידע שפיר השתא דנפל ליד דיין היינו
אם שניהם מודים
דחייישינן לקנוניא וע"ש
לפירעון. דמאן דמהדרי ליה שטר
שכתוב בו הנפק ומיבעיא ליה מאי
מאי שנא ליד דיין אמר רבא הכי קאמר
במ"מ:
שנא כתוב בו הנפק דלא יוציאו
פרוע לאלתר זהיר ביה לקורעו ולא
נב ג ד טוש"ע ח"מ סי'
ואחר שמצא שטר שנפל ליד דיין והיכי דמי
א
הגהות הב"ח
❖
סה סעיף טו:
משהי ליה: שהבעל מודה. שלא נתן
לעולם הלא אם אין כתוב בו הנפק
(א) דכתב ביה הנפק לא יוציאו עולמית ולא
(א) גמ' והיכי דמי כגון
לה כתובתה: אין הבעל מודה. שאמר
נראה דכ"ש הוא שלא יוציאו עולמית
דכתב ביה הנפק: (ב) שם
מיבעיא לא כתב ביה הנפק דאיכא למימר
פרעתי ומידי נפל: עודה תחת בעלה.
דאיכא למימר שמא כתב ללות ולא
יחזיר לאשה דברי ר' יוסי
רבינו חננאל
כתב ללות ולא לוה אלא אפי' כתב ביה הנפק
❖
שר"י אומר:
שלא גרשה: יחזיר לאשה. דלא עביד
לוה ומשני דלא מיבעיא קאמר:
לקיימו יחלוקו דמודה
בזמן
דמקוים לא יחזיר דחיישינן לפירעון ורבי יוסי
שהבעל מודה יחזיר לאשה.
איניש ליתן כתובה קודם גירושין:
בשטר שכתבו א"צ לקיימו
אומר הרי הוא בחזקתו ולא חיישינן לפירעון
צררי אתפסה. מעות צרורות או
דלא חיישינן לקנוניא וליכא
ואין הלכה כמותו. אדם
גליון הש"ס
שמצא שטר שכתוב בו
ולא חייש ר' יוסי לפירעון והתניא מצא שטר
למיחש לשמא כתב בניסן ולא נשא
כספים מסר לה ליחוד כתובתה
תוס' ד"ה בזמן וכו' דמנה
קיום ב"ד לא יוציאו
כשנשאה או לאחר מכאן שלא יטריחוה
עד תשרי $ דמנה ומאתים משתעבדי
כתובה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר
ומאתים משתעבדי. עי'
עולמית חיישינן שמא
יורשים אם תתאלמן: לעולם איפוך
מן האירוסין אף בלא כתובה דאירוסין
לקמן יז ע"א תד"ה
פרוע הוא דברי א) ר'
לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה
ב
❖
הטוען:
יוסי וחכ"א הרי [הוא]
קמייתא. ודקשיא לך דרבנן אדרבנן
קלא אית להו ולקודם אירוסין ליכא
ולא לזה רבי יוסי אומר עודה תחת בעלה
א)
בחזקתו וכ"ש המוצא
למיחש דכתב לה ותוספת נמי לאביי
לא תיקשי דטעמייהו דרבנן בכתובה
שטר שאין בו קיום שלא
יחזיר לאשה נתארמלה או נתגרשה לא
דאמר עדיו בחתומיו זכין לו א"ש
לאו משום דחיישינן לפירעון דמאן
יוציאו עולמית דחיישינן
רבינו חננאל (המשך)
יחזיר לא לזה ולא לזה איפוך נפל ליד דיין לא
שמא כתב ללות ולא
ור' אסי יעמיד כשהקנה לה:
דפרע ואהדר ליה שטרא לאלתר קרע
השותפין אין חולקין את
לוה: אמר ר"א מחלוקת
דחיישינן
יוציאו עולמית דברי רבי יוסי וחכ"א הרי הוא
לשתי כתובות. ובלאו
ליה אלא משום דחיישינן לשתי כתובות
החצר עד שיהא בה כדי
בשניהן אדוקין בתופס
בחזקתו אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן שטר
איפוך לא מצי לאוקמא
שמא חזר וכתב לה כתובה אחרת
לזה וכדי לזה וכו' ואסיק
ובתורף וכו' ור' יוחנן
התם בגמ' ת"ש זה הכלל
אמר לעולם חולקין והאי
דרבי יוסי חייש לשתי כתובות דא"כ
שניה לאחר שנפלה זאת מידה. ואין
כתובה כולה רבי יוסי וחסורי מחסרא והכי
כל שאילו יחלק ושמו
דקאי תורף בינייהו ואע"ג
עודה תחת בעלה אמאי יחזיר לאשה
הבעל מודה דקתני לאו באומר פרעתי
קתני אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא
עליו חולקין אותו ואם
דמקרב לגבי דחד לא
כשאין הבעל מודה:
אלא באומר אל תחזרו לה שיש בידה
לאו מעלין אותו בדמים.
חיישינן אלא חולקים. פי'
לזה בד"א שנתארמלה או שנתגרשה אבל
מחלוקת. פרש"י דהיינו יחלוקו
ר' יוסי אומר הרי הוא
תורף כדתנן בפרק כל גט
אחרת ותוציא על יורשי שטר אחר
עודה תחת בעלה יחזיר לאשה (ב) שר"י אומר
בחזקתו. ומקשי' וכי ר'
שנכתב שלא לשם אשה
שטר: מחלוקת. האי יחלוקו דקאמר
דקאמר רשב"ג והדין
יוסי לא חייש לפירעון
כו' הכותב תופסי גיטין
עודה תחת בעלה יחזיר לאשה נתארמלה או
והתניא מצא כתובת אשה
צריך שיניח מקום שם
עמו שלא רצה לפרש פלוגתא דרבי
ר"ש [ב"ג] דמשמע חולקין בשוה. כך
בשוק בזמן שהבעל מודה
האיש והאשה ומקום הזמן
שנתגרשה לא יחזיר לא לזה ולא לזה רב
ורשב"ג משום דהיכי קאמר אבל אחד
שמעתי משום ר' יצחק ב"ר מנחם
יחזיר לאשה אין הבעל
שטרי מלוה צריך שיניח
פפא אמר לעולם לא תיפוך רבי יוסי לדבריהם
ונראה בעיני: ושניהם אדוקים
אדוק בטופס כו' משמע דהתם לא
מודה לא יחזיר לא לזה
מקום המלוה ומקום הלוה
ולא לזה. ור' יוסי [אומר]
ומקום המעות ומקום הזמן
בתורף. כלומר או שניהם אדוקין
דרבנן קאמר להו לדידי אפילו נתארמלה או
פליגי וזה אינו דגם שם אם אינו
עודה תחת בעלה יחזיר
זהו תורף והשאר תופס
מקוים לא שקיל לרבי מידי:
בתורף. ותורף גילוי של שטר מקום
נתגרשה נמי לא חיישינן לפירעון לדידכו
לאשה נתארמלה או
וזה שאמרו חולקין בשטר
דאית ביה זמן כמה שוה.
פרש"י
הלוה והמלוה והמעות והזמן טופס
נתגרשה לא יחזיר לא לזה
לא שיחתכוהו כי זה הפסד
אודו לי מיהת בעודה תחת בעלה דיחזיר
ולא לזה. ופריק רבינא
הוא אלא דמיו חולקין
שאר כל לשון השטר ה): זה נוטל כו'.
דמעות ולוה ומלוה לא
לאשה דלאו בת פירעון היא ואמרו ליה רבנן
דהוא בתרא אפוך ואימא
ושקלינן וטרינן בה טובא
שיימינן דכתיבי נמי בשיטה אחרונה
דמאי דתפיס דידיה הוא כדקתני לעיל
ו)
הכי נפל ליד הדיין כגון
ואסיקנא הכי מהא דתנן
אימור צררי אתפסה רבינא אמר לעולם
בטופס והוא עיקר דתנן (ב"ב דף קסה:)
זה נוטל עד מקום שידו מגעת כו'.
שכתוב בו קיום ב"ד לא
היו רוכבין על גבי בהמה
איפוך קמייתא וטעמא דרבנן הכא משום
יוציאו עולמית דברי ר'
או א' רוכב וא' מנהיג וכו'
ולקמן מפרש למאי מיבעי ליה: ואפי'
כתוב [בו] מלמעלה מנה כו' ותימה
יוסי וחכ"א הרי הוא
עד ויחלוקו הכי נמי דפלגי
דחיישינן לשתי כתובות ורבי יוסי לשתי
אחד אדוק כו'. בתמיה: והא תניא
הא אין למידין משיטה אחרונה ולכך
בחזקתו וטעמא דרבנן
לה ממש בשלמא בהמה
כתובות לא חייש אמר רבי אלעזר מחלוקת
עד מקום שידו מגעת. שלו: דקאי
עושין חזרת השטר ומתני' דכתוב
התם דאמרו לא יחזיר לא
טהורה חזיא לבישרא אלא
ב)
לזה ולא לזה לאו משום
בהמה טמא' אפסדוה אלא
תורף בי מצעי. ומר אמר חדא ומר
למעלה מנה לא מיירי בשיטה אחרונה
בששניהם אדוקים בטופס ושניהם בתורף
דחיישי לפירעון אלא
לדמי וכן הלכה. ואם היו
אמר חדא ולא פליגי: לדמי. מעלין
וגם פי' דבעדים לא שיימינן דרשב"ג
ג אבל אחד אדוק בטופס ואחד אדוק בתורף
משום דחיישי לשתי
שנים אדוקין בשטר זה
כתובות. ור' יוסי לשתי
בתורף וזה בתופס ב).
אית ליה מודה בשטר שכתבו אין
בדמים כמה תורף יפה מן הטופס:
זה נוטל טופס וזה נוטל תורף ור' יוחנן אמר
כתובות לא חייש.
בשלמא שם המלוה והלוה
שטרא דאית ביה זמן כמה שוה.
צריך לקיימו ופירושו תימה דאם
והמעות יתכן לעמוד בהן
לעולם חולקין ואפילו אחד אדוק בטופס ואחד
חשב אותו שאינו תופס עדים כאילו
דתורף עדיף מטופס דאית ביה מקום
עכשיו ואחר כך אם אבד
אדוק בתורף והתניא זה נוטל עד מקום שידו
השטר אין חוששין לו
יש לו שטר בלא עדים א"כ לרשב"ג
הזמן דאילו שם המלוה והלוה והמעות
אלא הזמן שרוצה להיות
מגעת לא צריכא דקאי תורף בי מצעי אי
נמי לא א"ש דנהי דסבר דאין צריך
כתובין אף בטופס שצריך לחזור
בידו לטרוף ממשעבדי
הכי מאי למימרא לא צריכא דמקרב לגבי
לקיימו מ"מ כשאין כלל עדי חתימה
מעניינו של שטר בשיטה אחרונה
שמין כמה שוה שטר שיש
בו זמן ויש לו לגבות
דחד מהו דתימא א"ל פלוג הכי קמ"ל דא"ל
פסול ועוד במה עדיף תורף מטופס
והוא עיקר כדתנן (ב"ב דף קסה:)
ג)
ממשעבדי דבאין ללוה
כך השטר פסול בלא טופס כמו בלא
כתוב בו [מלמעלה מנה ומלמטה
מאי חזית דפלגת הכי פלוג הכי א"ל רב אחא
נכסים בני חורין ויש בו
תורף דאם נמחק אפי' שיטה אחת
מאתים] מלמעלה מאתים ומלמטה
זמן טריף ממשעבדי ואם
מדפתי לרבינא לרבי אלעזר דאמר זה נוטל
אין בו זמן אבד ממונו
מן השטר הוא פסול אלא ודאי יש
מנה הכל הולך אחר התחתון אבל
טופס וזה נוטל תורף למה ליה וכי לצור ע"פ
ומה שעולה בה השומא
ד)
לומר דבמה שהשטר נפסל אין שמין
זמן לא מיהדר. ואי משום חתימת
שקיל מי שהתורף בידו
צלוחיתו הוא צריך א"ל ד לדמי דאמר הכי
דכך שוה כשתופס שיטה אחת מן
עדים דהוא תחת הטופס הא אית ליה
וכן הדין. ור' יוחנן לא
שטרא דאית ביה זמן כמה שוי ודלית ביה
חלק אלא בזמן שהתורף
הטופס כמו תופס לוה ומלוה ומעות
לרשב"ג מודה בשטר שכתבו אין צריך
באמצע אבל בזמן שזה
זמן כמה שוי בשטרא דאית ביה זמן גבי
ועדים והשטר אינו כשר בלא זה כמו
לקיימו והאי
מודה
שכתבו הוא:
תופס בתורף וזה בתופס
ממשעבדי ואידך לא גבי ממשעבדי יהיב
בלא זה אבל זמן שהשטר כשר בלא
לא חלק שדמי כל השטר
דחזיא
למי שבידו התורף והדין
זמנו שמין כמה שוה ובירושלמי איכא
ליה היאך דביני ביני ויחלוקו נמי דאמרן
לדמי דאי
לא
תימא הכי
כאשר פירשנו ולדברי
א"ר אלעזר הכל הולך אחר מי
שנים אוחזין בטלית הכי נמי דפלגי הא אפסדוה
הא
לא קשיא
הכל כל דבר שאם יחלק
יפסד שמין אותו בדמים
שתפוס עדים ופליג אגמ' שלנו דמזכיר
דחזיא
וחולקין בדמים כדתנן בפ'
זמן וסובר דעדי מסירה כרתי
והשטר כשר בלא עדי חתימה ושמין כמה שוה שאין צריך לחזור אחר עדי מסירה ולית ליה ההוא לישנא דג"פ (ב"ב
דף קע.) דסבר
א) בגמ' איתא להיפך ואולי
רשב"ג עדי חתימה כרתי: ויחלוקו נמי לדמי. ואין חולקין את החוב כמו שכתוב בשטר אלא כמו ששוה לו למכור מזה יפרע
דרבינו העתיק כאן כפי
המסקנא לקמן בסמוך.
החצי דאי לא תימא הכי אלא חצי החוב ממש גבי טלית מי חולקין ממש הא אפסדוה ולא גרסי' לא דפסקינן לשטרא דא"כ מה מביא
ב) נראה דצ"ל זה נוטל טופס
מטלית אדרבה בטלית אם יחתכנו לשנים אין פסידא כל כך ואם יחתוך השטר לא ישוה לכלום ועוד דפשיטא הוא דלא
יחלוקו השטר
וזה נוטל תורף ומסקינן דנ"מ
משום הזמן דבשלמא וכו'.
לשנים דאוקימנא לעיל פלוגתא דרבי ורבי שמעון
בן גמליאל במודה בשטר שכתבו אלא כדפרישית:
דחזיא