נז:
הזהב פרק רביעי בבא
מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאפילו כל שהוא חוזר. ודוקא הקדשות אבל קרקעות עד
דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר: ואין רבית ואונאה להקדש. אין
קסו א מיי' פ"ז מהל' כלי
א) [צ"ל כדתנן], ב) [שקלים
בשלמא
בהדיוט (א) זה חומר
פלגא אינו חוזר:
איסור אונאה ואיסור רבית נוהג בהקדש. ולקמיה מפרש היכי דמי
מקדש הל' ט:
פ"ד מ"ט מנחות צ.],
קסז ב מיי' פ"ח מהל'
ג) [עי' תוס' עירובין לא:
ותו לא. פי' זהו חדוש שהדיוט חומר אבל בהקדש זה חומר בתמיה
רבית דהקדש: דין אונאה להדיוט. שתות: ואין דין אונאה
ד"ה ונתן], ד) מעילה יד.,
מעילה הלכה ד:
להקדש. דאפילו
אונאה חוזר: היינו דקתני כו'. בתמיה
פי' מה חידוש הוא שמצאנו חומר בהקדש מבהדיוט ולא גרסינן
פחות מכדי
קסח ג מיי' פ"ג מהל'
ה) ב"ק סב: שבועות מב:,
❖
ו) ב"ק סג. שבועות מג.
תו לא שהרי אף בהדיוט איכא טובא
והא חומרא דהקדש הוא: ומשני כי
שקלים הלכה ט:
[ע"ש], ז) [בב"ק סג.
שומר חנם אינו נשבע $ וכל הנך
קתני חומר דהדיוט ארבית קאי:
ובשבועות מג. איתא לשמור
דמתניתין י): כיון דמעל הגזבר
דאפי' פחות מכדי אונאה חוזר
מיתיבי
אאונאה. ומשום אונאה ליתני נמי זה
חזר וכלל], ח) שקלים פ"ב
מוסף רש"י
רבית ואונאה להדיוט ואין רבית ואונאה
מ"א יומא סה., ט) [שקלים
נפקא להו לחולין. ולא מצי למימר
חומר בהקדש: אלא הקדש זה חומר
פ"ג מ"ב], י) [וע"ע תוס'
המקבל עליו לספק
להקדש מי אלימא ממתניתין דאוקימנא
ותו לא. בתמיה: דאוזיף. שהלוה
דאוזפיה במזיד דלא נפקא לחולין
סלתות מארבע. שקבל
זבחים צד: ד"ה אלא מתרי
להדיוט: והלא מעל. שהוציא מעות
דא"כ ליכא אגר נטר כיון שהלוה
בתורת אונאה ה"נ רבית ודין אונאה
מעות מן הגזבר כדי לספק
וכו' ותוס' ערכין כ. ד"ה
ת"ר חומר], כ) [שייך
סולת כל השנה וקיבל עליו
אסור להשתמש בהם דלא זכה בהם:
הקדש לחולין ולא הכניס תחתיהן
להדיוט ואין רבית ודין אונאה להקדש אי
לספק סלתות מארבע ועמדו
למתני'], ל) [צ"ל ובמרובה],
לתת ארבעה סאין בסלע
להקדש כלום ושוגג הוא אצלו כסבור
הכי היינו דקתני סיפא זה חומר בהדיוט
מ) [עי' תוס' ריש מרובה
והוקרו, ועמדו משלש.
משלש. תימה היכי
שמותר משום שכר הקדש: והוו להו
סג. ד"ה רעהו], נ) [דף
שלשסאין בסלע, יספק
מבהקדש ארבית ליתני נמי זה חומר
❖
מארבע. נותן ד' סאין כמו
סד:],
דהדיוט. של גזבר שהרי עליו לשלם
מיירי אי יצא השער או לא יצא השער
בהקדש מבהדיוט אאונאה הכי השתא
שקיבל (מנחות צ.) דמעות
להקדש קרן וחומש: הכא במאי
ויש לו א"כ בהדיוט נמי שרי ואי
הקדש קונות דהא הקדש
בשלמא זה חומר בהדיוט מבהקדש ותו
עסקינן. האי דקתני אין רבית
דלא יצא השער וגם אין לו על מה
קנו ממנו במעות דכתיב
תורה אור השלם
ונתן הכסף וקם לו
לא אלא הקדש זה חומר ותו לא רבית
מחלל מעות הקדש וליכא למימר
להקדש לאו בהלואה קאי אלא בהדיוט
(שם
מכת"י). משלש ועמדו
1 עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
דהקדש היכי דמי אילימא דאוזפיה גזבר
שיחלל על פרוטה דהא אע"ג שזהו
שקיבל מעות מן הלשכה מן הגזבר
מארבע. קיבל עליו לתת
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
ריוח הקדש שמתנה לתת ארבע סאין
לספק סלתות כל השנה למנחות של
ג' סאין בסלע והוזלו ועמדו
מאה במאה ועשרים והלא מעל הגזבר
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
ד' סאין בסלע (שם צ:).
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
בסלע להקדש כל השנה כיון דבשעת
צבור ארבע סאין בסלע והוקרו
וכיון שמעל הגזבר יצאו מעותיו לחולין והוו
מספק מארבע. דלא יהא
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
חלול מחלל על דבר שאינו שוה זהו
ועמדו משלש סאין בסלע דאילו
הדיוט חמור מהקדש, דכל
להו דהדיוט אמר רב הושעיא הכא במאי
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
זילותא דאם לא כן אמאי הדר ביה
הדיוט אסור לפסוק על פירות עד
זמן שלא משך יכול לחזור
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
עסקינן כגון שקיבל עליו לספק סלתות
בו (שם מכת"י). בונין
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
ממאי דאוקי דאוזיף במאה כו' ומזה
שיצא השער וכאן אפילו לא יצא
בחול ואח"כ מקדישין.
2 כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
מארבע ועמדו משלש א) כדתניא ב) א המקבל
השער עדיין לארבע פוסקין: רב
הטעם נמי אין לומר לב ב"ד מתנה
כלומר כשהן בונין בבדק
כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר
עליו לספק סלתות מארבע ועמדו משלש
הבית היו קונין כל צרכי
פפא אמר. לעולם בהלואה דאוזיף
עליהם להתחלל בשביל ריוח הקדש
וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם
הבנין ממעות של חולין,
יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם
מספק מארבע משלש ועמדו מארבע מספק
דא"כ בחנם חזר בו משנויא קמא וי"ל
מאה במאה ועשרין ודקשיא לך הלא
או היו לוקחין כל צרכי
שמות כב ו
שְׁנָיִם:
מעל: באבני בנין. עסקינן שהלוה
כגון שהתנדב אדם לתת ק' סלעים
מארבע שיד הקדש על העליונה רב פפא
3 כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
הבנין באמנה ולאחר שנגמר
הבנין היו מקדישין אותו
ולא הקדישם עדיין ונתנם לנחתום
הגזבר מהן להדיוט דאין בהן מעילה
חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל
אמר הכא באבני בנין המסורות לגזבר
כן שהיו מביאין ממעות של
בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ
כדי לתת להקדש ארבע סאין בכל
ואין על הגזבר לשלם אלא שליח
עסקינן כדשמואל דאמר שמואל $ בונין
הקדש כשיעור דמי כל הבנין
ג)
ד) ב
נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין
❖
בעלמא הוא: דאמר שמואל בונין
סלע ויצא השער של לקוטות אבל לא
והשבח שהשביחו האומנין
שמות כב ט
רֹאֶה:
בחול ואח"כ מקדישין: אין בהן תשלומי
בבנין ושכר האומנין ואומר
בחול. כשהן בונין בנייני הקדש לא
יצא השער כלל אסור דלמא אתי
כפל (וכו'): מנהני מילי דת"ר על כל
תחול קדושה שיש במעות
ה) 1
לאחלופי בהדיוט ולכך נקט ועמדו
היו קונין האבנים והטיט ממעות
הללו על הבנין הזה
הגהות הב"ח
דבר פשע כלל על שור על חמור על שה
אחר כך משלש וכן בזוזי אם נתן
הקדש כדי שלא יבואו האומנין והעם
ונמצא הבנין קדוש והמעות
(א) תוס' ד"ה בשלמא
יצאו לחולין ופורעין מהן
על שלמה פרט על כל אבדה אשר יאמר
ק' זוזי לאדם שיחזיר להקדש מאה
לידי מעילה אם ישבו עליהם או אם
שכר האומנין ממה שחיללו
בהדיוט זה חומר פי' כצ"ל
חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא
ועשרים אסור דאפילו מדאורייתא
יהנו מהם אלא לוקחין בהקפה והרי
❖
והשבח שהשביחו האומנין
ותיבות ותו לא נמחק:
נראה דאסור דחשיב כאילו מקבל
הן חול עד שיבנו בחומה ומשהן בנויות
בבנין ופורעין לאותן שלוו
כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל
מהן מעות של חולין שנעשו
מלוה עצמו כמו (קדושין דף ז.) תן
בחומה נותנין מעות הקדש ולוקחין
וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון
בהן צורכי הבנין או לאותן
גליון הש"ס
מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת
אותן והוא הקדשן או אם התנדב
שהאמינו להן צרכי הבנין
יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים
גמ' בונין בחול. עיין
. יצאו עבדים
מדין ערב דחשוב כאילו קבלה ממנו
אדם אבנים נותנן לבנאי ואינו קורא
(מעילה יד.)
שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ
שהוקשו לקרקעות.
לעיל דף נד ע"א תוס'
והא דשרי בסמוך דאוזיף אבנים
שם הקדש עליהן עד שיתננו בבנין
ד"ה הקדש: תוס' ד"ה
דכתיב והתנחלתם אותם
שמטלטלין אין גופן ממון הקדשות אמר
הלכך לא מעל הגזבר: על כל דבר
במאה ועשרים היינו שהגזבר עצמו
וגו' (ב"ק סב:). אין
בשלמא וכו' וכל הנך
קרא רעהו רעהו ולא הקדש: ולא תשלומי
גופן ממון. אלא גורמין
דמתני'. עיין זבחים דף צד
פשע. סיפיה דקרא משתעי בטוען
נותנן וגם אבנים הם דמוכחא מילתא
2
לגבות ממון (שם). כי
ע"ב תוס' ד"ה אלא:
ד' וה' (וכו'): מאי טעמא תשלומי ד' וה'
טענת גנב או בגנב עצמו: ולא תשלומי
שהם של הקדש אבל דרך מקח וממכר
יתן איש אל רעהו
שלשה וארבעה. שלשה לשה וארבעה
שנתן על הסלתות וגם יצא השער
אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה:
כלל כסף או כלים
פרט. פרשת שומר חנם
של לקוטות שרי להקדש:
לשור דכיון דאימעיט מכפל בצר להו
שומר חנם אינו נשבע (וכו'): מנהני מילי
היא דתניא בהשואל (צד:)
שומר
חנם אינו נשבע. נראה
חדא שהכפל בטובח ומוכר בכלל
כ)
דת"ר ו) 2 כי יתן איש אל רעהו כלל כסף
פרשה ראשונה בשומר חנם
תשלומי ד' וה': וכי יתן וגו'. לקמן
דהוא הדין דאינו משלם
ושניה בשומר שכר ושלישית
או כלים פרט (וגונב מבית האיש) חזר
ז)
בשואל, וגבי שומר חנם
דאפילו שומר שכר אם פשע נראה
בהשואל (דף צד:)
אמרי' פרשה ראשונה
וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא
אין לו עליו אלא שבועה,
דלא משלם מדפריך לקמן (דף נח.)
נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר
כדכתיב (שמות כב) ונקרב
כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל
מהשוכר פועל לשמור כו' ולא משני
וכתוב בפרשה ראשונה ונקרב בעל
בעל הבית אל האלהים
אם לא שלח ידו (שבועות
וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו
כשפשע והיינו טעמא דמכל דין
הבית וגו' ואוקימנא לשבועה בהמפקיד
. בני העיר ששלחו.
מג.)
ממון יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו
(לעיל דף מא:): שקליהן. שקלים של
הפרשה אמעיטו והא דלא קתני אינו
ע"י שליח, את שקליהן.
אדר לקרבנות צבור: ונגנבו. מן
לירושלים למקדש (יומא
משלם דהוי רבותא טפי משום דעיקרה
עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות
סה.). אם משנתרמה
השלוחין: אם משנתרמה התרומה.
בשבועות פרק הדיינים (דף מב:)
שאע"פ שמטלטלין אין גופן ממון הקדשות
התרומה. ג' קופות קודם
ונסבה אגררה דהתם:
אם כשבאו לדין כבר נתרמה התרומה
שנודע שאבדו (שם).
אמר קרא רעהו רעהו ולא של הקדש:
רעהו
ולא של הקדש. ל) ובריש
שהיו תורמין הלשכה בג' קופות ט):
נושא שכר אינו משלם (וכו'): מנהני מילי
מרובה (ב"ק דף עו.)
ממעט
נשבעין
מוגונב מבית האישמ): כי יתן איש
דת"ר 3 כי יתן איש אל רעהו כלל חמור
או שור
או שה פרט וכל בהמה לשמור חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי
אל רעהו כלל. בריש ג' מינים (נזיר
אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף
ד' לה.) דריש בפרט וכלל ופרט ובת"כ
דריש בכלל ופרט לחודא ונראה דכל
כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים
הני כללי ופרטי אסמכתא דבמרובהנ)
שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ שמטלטלין אין גופן ממון הקדשות
דרשינן מעל חמור שור ושה חד
אמר קרא רעהו רעהו ולא של הקדש: שומר חנם אינו נשבע וכו': ורמינהו
למעוטי עבדים וחד למעוטי קרקעות
ח) ג בני העיר ששלחו
את שקליהן ונגנבו או שאבדו
אם
משנתרמה התרומה
וחד לשטרות בין מכפל בין משבועה
נשבעין
והשתא אתי שפיר דכסף או כלים
מה כלים שנים
אף כסף
שנים
מה
כסף
דבר חשוב כו':
דרשינן פרק שבועת הדיינין (שבועות דף לט:
ושם ד"ה מה)
נשבעין