הזהב פרק רביעי בבא מציעא
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נשבעין לגזברים. פרש"י אם משנתרמה התרומה באו לדין
נשבעין לגזברים.
שלא פשעו בהן שהן בעלי הדין דמכיון שתרמו
קסט א ב ג מיי' פ"ג
א) [לעיל כט: מג.],
את הלשכה אין
אחריות אבידה על הבעלים אלא על ההקדש
נשבעים לגזברים דתנן תורמין על האבוד משמע שרוצה
ב) שבועות מב: [ע"ש],
מהלכות שקלים
ג) [כתובות קח.],
הלכה ט:
כדאמרינן לקמן תורמין על האבוד שיהא חלק בקופות הללו למי
לפרש תורמין על האבוד שאבדו שליח קודם שנתרמה אך לא באו
קע ד מיי' שם פ"ב הל'
ד) [תוספ' פ"ח נדרים לז.
שאבד: ואם לאו. שנודע להם
ששלח שקלו ואבד ואינו יודע עכשיו
לדין אלא אחר שתרמו וקשה לפירושו דהוה ליה זו ואין צ"ל זו
תוספתא שבת פי"ח],
ט ופ"ג הל' ט:
קעא ה מיי' שם פ"ג הל'
ה) [לעיל טו. וש"נ],
דכ"ש על הגבוי שלא נאבד שתורמין
מקודם לכן שוב אין תורמין עליהם
ו) [שקלים פ"ג מ"א],
ח ופ"ב מהל'
עליו וגם הפשט לא מיירי בבואם
אלא על מנת שישלחו להם אחרים
נשבעין לגזברין ואם לאו נשבעין לבני העיר
ז) [שם פ"ד מ"ב], ח) [שם
שכירות הלכה ב [ופ"ה
לדין ויש לפרש תורמין על האבוד
תחתיהם לפיכך בני העיר הן בעלי
מ"א], ט) [וע"ע תוס'
ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן נמצאו
מהל' טוען ונטען הל' א]
א
יבמות קכב. ד"ה של ותוס'
טוש"ע ח"מ סי' שא סעיף
הדין של שלוחים: נמצאו. קאי
שבא ליד הגזבר ונאבד קודם שתרמו
או שהחזירום הגנבים אלו ואלו שקלים הם
❖
מנחות פד. ד"ה שומרי],
א:
אאבדו: שהחזירום. קאי אנגנבו:
כיון שהגיע ליד הגזבר ועל הגבוי
קעב ו מיי' פ"ו מהל'
ואין עולין להם לשנה הבאה אמר שמואל
אלו ואלו שקלים הם. דכיון דקדוש
ועודנו ביד השליח בדרך תורמין
שבת הל' כה סמג
הכא בנושא שכר עסקינן $ ונשבעין ליטול
ב
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
קדוש: הכא בנושא שכר עסקינן.
אע"ג שנאבד אחר שתרמו ועל
תורה אור השלם
שו סעיף ד [רב אלפס שבת
שכרן אי הכי נשבעין לגזברין לבני העיר
העתיד לגבות אחר זמן ולשולחו
כלומר שבועה זו לא ליפטר מתשלומין
1 נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
פכ"ג דף עא:]:
מבעי ליה אמר רבה נשבעין לבני העיר
קעג ז (מיי' פ"ב מהל'
לגזבר אע"פ שבשעת הרמה לא נתנה
היא דלאו שומר חנם נשבע על
מַעַל בַּיהֹוָה וְכִחֵשׁ
שכירות הלכה א)
במעמד גזברין כי היכי דלא נחשדינהו ואי
עדיין לשליח ובפרק בתרא דכתובות
הפשיעה ולא נושא שכר משלם גניבה
בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ
סמג עשין פה טוש"ע ח"מ
בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ
ואבידה כי מתני' ושבועה זו כדי
(ד' קח. ושם ד"ה ועל) גבי מודר הנאה
נמי כי היכי דלא לקרו להו פושעים והא
סי' שא סעיף א:
עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ:
❖
קעד ח מיי' שם טוש"ע
ליטול שכרן נשבעין שאינן ברשותן
דפריך בשלמא שוקל שקלו דתנן
ויקרא ה כא
נגנבו או שאבדו קתני ושומר שכר בגניבה
❖
שם סעיף ד:
וגובין שכרן מן בני העיר. ולקמיה
תורמין על האבוד כו' פירוש אותו
ואבידה חיובי מיחייב והכא נמי נהי דשלומי
פריך והא כיון דשומר שכר יש עליו
שנאבד משליח אחר שתרמו דאין זה
לא משלמי אגרייהו מיהא לפסיד אמר רבה
הגהות הב"ח
א)
לשומרו מגניבה ואבידה ולא שמר לא
הנאה כיון שהוא פטור ולא כפרש"י
מוסף רש"י
נגנבו בלסטין מזויין אבדו שטבעה ספינתו
(א) תוס' ד"ה וכן אמר
ג
השלים עבודתו אין לו ליטול שכר:
דהתם דפי' דמעתיד לגבות מוכיח
ר' יוחנן וכו' א"כ אמאי
נשבעין. השלוחין שבועת
בים רבי יוחנן אמר הא מני ר"ש היא
נשבעים לגזברים. בתמיה. והלא אין
דתורמין אע"פ שלא יגבה לעולם ואין
❖
שומרין, לגזברין. שהרי
בעי:
דאמר קדשים שחייב באחריותן יש להן
שכרן אלא על בני העיר: נשבעים
משמע כן בשמעתין:
ההפסד להקדש, שאין
ב)
דתנן תורמין על כו'. דתניא
הבעלים חייבים לשקול
לבני העיר. ליטול שכרן ובמעמד
אונאה ונשבעין עליהם התינח עד שלא
עוד, דתניא (כתובות קח.)
גליון הש"ס
הגזברים מפני שההפסד על ההקדש:
גרסינן דאין זו משנה
נתרמה התרומה משנתרמה התרומה קדשים
תורמין על האבוד שלא
גמ' ונשבעין ליטול שכרן.
נודע (יומא סה.). ואם
והכא נמי נהי דשלומי לא משלמי.
בשקלים ותימה אמאי לא מוכח מגופא
שאינו חייב באחריותן נינהו דתניא תורמין
ג) ד
לאו. שלא נתרמה התרומה
עיין בהגהות מרדכי פ'
דאימעט הקדשות מתשלומי שומרים:
דאינו חייב באחריות מדקאמר
האומנין אות תנה:
אין ההפסד להקדש אלא
על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות
אגרייהו מיהא לפסיד. שהרי נשתעבדו
נשבעין לגזברין ולא לבני העיר:
של בעלים, לפיכך נשבעין
(א) אמר רבי יוחנן בשקנו מידו.
אלא א"ר אלעזר שבועה זו תקנת חכמים
ה
לבני העיר (שם). ואין
לשומרן מגניבה ואבידה ועל מנת כן
עולין להם. לבעלים
היא שלא יהו בני אדם מזלזלים בהקדשות:
היו נוטלין שכר והרי לא השלימו
וא"ת דבפ' הפועלים (לקמן
וצריכין לשקול לשנה הבאה
נושא שכר אינו משלם: רמי ליה רב יוסף
מלאכתן: בלסטים מזוין. דאונס הוא
ד' צד. ע"ש) תנא מתנה שומר חנם
(שם). קדשים שחייב
באחריותן כו' ונשבעין
ולשמירה זו לא קבלו עליהם: הא
בר חמא לרבה תנן נושא שכר אינו משלם
להיות כשואל להתחייב באונסין ופריך
עליהם. כגון אמר הרי
מני ר"ש היא. במסכת שבועות
במאי מתנה בדברים ומשני אמר
ורמינהי ד) ו השוכר את הפועל לשמור את
עלי עולה והפריש בהמה
(ד' מב:): יש להן אונאה. בכדי
שמואל בשקנו מידו ור' יוחנן אמר
לנדרו והפקידה לזה, נשבע
הפרה לשמור את התינוק לשמור את
עליה אותו שהפקדון בידו,
גרס לה ומאן דגריס לה לא ידע שאמר
אפילו תימא לא קנו מידו בההוא
הזרעים אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אין
דרעהו קרינן ביה, דדבר
ר"ש בהדיא לגבי שבועה והוצרך
הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד
הגורם לממון לר' שמעון
אחריות שבת עליו היה שכיר שבת שכיר
ללמדה ממשנתנו: שחייב באחריות.
נפשיה א"כ מאי בעי קנין וי"ל דהכא
כממון דמי (שבועות מב:).
חדש שכיר שנה שכיר שבוע נותנין לו
תורמין. את הלשכה בשלש
דפטור אפי' משבועה לא משעבד
שהמפקיד חייב באחריות הלכך כדידיה
קופות, על האבוד. אף
שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו מאי
דמי לר"ש והכא נמי חייבין כל בני
נפשיה בלא קנין אי נמי התם כיון
על מי ששלח שקלו ואבד,
לאו לשלם לא להפסיד שכרו אי הכי
ועל הגבוי, שעדיין לא
העיר לשקול אחרים תחתיהן: תורמין
שמתחייב כשואל סבורים העולם
ז
הגיע כאן, ועל העתיד
על האבוד. כשהיו ממלאים שלש
שהשאיל לו ובההיא הנאה משעבד
רישא דקתני אין אחריות שבת עליו הכי
לגבות. ואפילו לא נגבה
לשמור
הזרעים. וא"ת
קופות מכסף הלשכה והיא תרומה
נפשיה:
לאחר מכאן יש לו חלק
נמי דלהפסיד שכרו ומי אית ליה שכר שבת
בתרומה ובקרבנות אלא
ליקח מכסף הקופות כל קרבנות צבור
והיאך מותר לעומר כיון ששומר הא
והא קתני אין נותנין לו שכר שבת אשתיק
שחיסר מצוה (כתובות קח.
ותורמין אותן ע"מ שיהו שלש קופות
כתיב (יחזקאל מה) ממשקה ישראל מן
עי"ש). היה שכיר שבת.
א"ל מידי שמיע לך בהא א"ל הכי אמר רב
ראש ותרומה לשיריים שיהו אותן
המותר לישראל ודרשינן (ת"כ פ'
שנותנים לו ז' פשיטים
ששת בשקנו מידו וכן א"ר יוחנן בשקנו
ח
ה)
שכרו לשבוע, אע"פ שמגיע
שהביאו שקלים הנשארים בלשכה
בהר) ואת ענבי נזיריך לא תבצור מן
ליום שבת פשוט אחד, כיון
מידו: ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן יש
המשומר אי אתה בוצר אבל אתה
זוכים בתרומת הקופה להיות הקרבנות
דכל יום שבת נבלע עם
להן אונאה ושאינו חייב באחריותן אין להן
גם עליהם ותורמין אותן אע"פ ששלח
בוצר מן ההפקר משמע דאסור אם
שכירות שאר השבוע, זו היא
הבלעה, ששכר שבת מבליע
שקלו ואבד לו ואין ידוע לו: ועל
אונאה: תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבא
ליקט מן המשומר וכי תימא אינו
בתוך ימי השבוע, נותנין
הגבוי. ועודנו בדרך: ועל העתיד
אסור כי אם לבצור אבל אם עבר
קדשים שחייב באחריותן חייב שאני קורא בהן
לו שכר שבת. דהבלעה
לגבות. מי שנאנס ולא שלח שקלו
ובצר שרי לאכול הא אפילו מן ההפקר
שרי (נדרים לז:). לפיכך
1בה' וכחש ושאינו חייב באחריותן פטור שאני
אחריות שבת עליו. דהא
באדר היה משלחו כל השנה כולה
אסור לבצור דבצירה תולדה דקצירה
קורא בהן בעמיתו וכחש אמר ליה כלפי לייא
נותנין לו שכר השבת (שם)
.
ונותנין בשופר שכתוב עליו תקלין
כדאמרינן בריש מועד קטן (ד' ג.)
איפכא
וי"ל שלא היה מוחה לעולם מליקח
חדתין והלשכה היתה נתרמה ג' פעמים
בשנה בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החגו) וכשמגיע זמן לתרום רק שהיה מודיען שיחדום
לעומר ומעצמן היו נמנעין מליקח ט):
נותנין מעות השופר בלשכה ותורמין וכשתורמין תרומה ראשונה מתנין
הא
אף על העתיד לגבות וגם בשניה ובשלישית והמביא אחר שנתרמה השלישית נותנו לשופר ששמו תיקלין עתיקין ונופל לשירי הלשכה ומהן
באין חומת העיר ומגדלותיהז): אלא אר"א. לעולם שבועה זו ליפטר מן התשלומין היא ובשומר חנם ודקשיא לך מתני' דאורייתא פטור לגמרי
ורבנן הוא דתקון לה שלא יזלזלו בהקדשות בשמירתן: השוכר את הפועלים. גזבר של הקדש ששכר פועלים משל הקדש: לשמור את
הפרה. אדומה שלקחוה ושומרין אותה שלא תיפסל בעליית עול או במום: לשמור את התינוקות. שלא יטמאו. שהיו מגדלין אותן
לפרה בחצירות הבנויות בסלעים ותחתיהן חלל כדאמרינן בסוכה בהישן תחת המטה (ד' כא.) לפי שעשו מעלה בכהן השורף את
הפרה שתהא פרישתו בטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו כל שבעה כדאמרינן בסדר יומא (דף ח:) והתינוקות הללו שלא נטמאו
מעולם ממלאים מים למקדשין ומזין עליו כל שבעה: ולשמור הזרעים. שדה המבכרת וזרועה לעומר קודם לפסח שבעים יום כדאמרינן
במנחות (ד' פה.). אי נמי בשביעית ספיחים לעומר ושתי הלחם ח): אין נותנין לו שכר שבת. אם שכיר יום הוא: לפיכך אין
אחריות שבת עליו. אם אירע בהן קלקול בשבת אין חייב לשלם: שכיר שבת. שבוע: שכיר שבוע. שמיטה שלימה: נותנין
לו שכר שבת. שנבלע בשכר שאר הימים ואינו מפורש לשבת: בשקנו מידו. שאם יקלקל שמירתו ישלם הא ודאי ישלם שהרי הוריד
עצמו לכך ושיעבד נכסיו: תני תנא. לענין שבועת הפקדון אשם גזילות: קדשים שהבעלים חייבין באחריותן. כגון דאמר הרי עלי
והפרישן והפקידן לזה וכפר ונשבע והודה חייב קרבן שבועה: שאני קורא בהן בה' וכחש. קס"ד טעם דחיובא משום דהן של גבוה קרינן
בהו ומעלה מעל בה' וכחש: ושאינן
חייבין הבעלים באחריותן פטור. הנשבע שאני קורא בהן בעמיתו וכחש מפני שהם קרוין של
כלפי לייא. כלפי היכן הדבר
עמיתו ודעמיתו
פטור דבעינן בה':
נוטה. לייא היכא כגון (ברכות
ד' נח.) חצבי
לנהרא כגני לייא:
איפכא