21/114

הזהב פרק רביעי

בבא מציעא

נט.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש כו'. נקט הכי משום

ובצלעי. בשביל אשתי זו שמתחלה חטאתי בה כמו (בראשית ב) ויבן

קפב א מיי' פ"א מהל'

א) סנהדרין קז. ע"ש,

את הצלע: שמחו ונאספו קרעו ולא דמו. אם קרעוני לא מצאו

דבת שבע ספק אשת איש הויא ופי' בקונטרס משום דכל

ב) [אמר כצ"ל], ג) ברכות

איסורי ביאה הל' ו

מג: סוטה י: כתובות סז:,

סמג לאוין קג:

דם: כ) כדדרש רבא. דטובה מעשה של דוד ובת שבע משלהם וספק

היוצא למלחמת בית דוד כותב גט לאשתו ע"מ שאם ימות יגרשנה

ד) נ"א הונא, ה) נ"א חנינא,

ב [מיי' פ"ו מהל' דעות

ולא תיזקק ליבם וכל אותם

הימים היא ספק מגורשת וק' לר"ת

אשת איש היא שהיוצא למלחמת בית

דוד גט כריתות כותב לאשתו

ו) [שבועות ל.], ז) [ברכות

הל' ח ופ"ג מהל' תשובה

לב:], ח) [צ"ל אמר],

דא"כ אין זה כל היוצא אלא דוקא

על מנת שאם ימות שתהא מגורשת

הל' יד טוש"ע ח"מ סימן

ט) [צ"ל אמר ר'], י) כלים

תכ סעיף לט]:

שיש להם אחין ואין להם בנים מיהו

מעכשיו ולא תיזקק ליבם וכל אותן

נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל

קפג ג טוש"ע ח"מ סי'

פ"ה [מ"י] ברכות יט.

בקונטרס לאו דוקא נקט יבם אלא

הימים היא ספק מגורשת אם מת

עדיות פ"ז [מ"ז], כ) [ד"ה

ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מדדרש רבא

רכח סעיף א

כדדרש לפני ד"ה ובצלעי],

בהג"ה:

שלא תתעגן ועוד קשה לר"ת דאמר

מגורשת מתחילה ואם לא מת לא

דדרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו

א)

קפד ד מיי' פט"ו מהל'

ל) [צ"ל להפסיק וכן הוא

נתגרשה: היא מוצאת והיא שלחה.

במסכת שבת (ד' נו. ושם ד"ה גט)

בדפו"י ועי' רש"ש],

אישות הלכה יט

ונאספו קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב"ה

אע"פ שהיו מוציאין אותה לשריפה

כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה

מ) [ד"ה אוקירו אחר ד"ה

סמג לאוין קעא טוש"ע

רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים

מחוזא], נ) [פ"ה דגיטין

ח"מ סי' רכח סעיף ג:

לא אמרה להם ליהודה נבעלתי

אמאי והא חזר אוריה מן המלחמה

קפה ה מיי' פי"ד מהל'

ע"ש], ס) [צ"ל מחיים],

בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד

אלא שלחה לו למי שאלה לו אנכי

אח"כ ומיהו יש לדחות שהיו מתנין

ע) [ובמסכת סנהדרין קז.

מכירה הלכה יח

אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות

הרה ואם יודה הוא מעצמו יודה:

אם לא יחזור בסוף המלחמה ועוד

גר' להדיא בשעה שעוסקים

סמג שם טוש"ע שם סעיף

בד' מיתות ב"ד], פ) [ועי'

א:

עמיתו. עם אתו: באונאת אשתו.

אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו

קשה דתניא בפ' מי שאחזו (גיטין דף

❖

קפו ו מיי' פט"ו מהל'

תוס' ברכות לב: ד"ה אל],

באונאת דברים לצערה: אונאתה

עג. ושם: ד"ה אמר) מה היא באותן

במה ואני אומר להם מיתתו בחנק $ ויש לו

אישות הלכה יט:

קפז ז מיי' פט"ז מהל'

קרובה. לבא. פורענות אונאתה

הימים רבי יהודה אומר הרי היא

חלק לעוה"ב אבל א המלבין את פני חבירו

❖

כלים הלכה ה:

ממהר לבא: שמעה תפלתי. אין

כאשת איש לכל דבריה ר' יוסי אומר

הגהות הב"ח

ברבים אין לו חלק לעוה"ב ב) (ואמר) ג) מר

לשנותו מלשון בקשה שמבקש מאת

מגורשת ואינה מגורשת ואפילו לרבי

(א) תוס' ד"ה חתכו וכו'

זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר

הקב"ה שישמע תפלתו אבל אל

יוסי חטא דוד דאינה מגורשת ודאי

הנדה והטהורה כצ"ל

תורה אור השלם

❖

רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי

ותיבת והטמאה נמחק:

ד)

תחרש יש לשנותו מלשון בקשה ולומר

וכ"ת דהתם בלא אמר מעכשיו דמוקי

1 וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ

לה א"ר יוחנן משום

רשב"י נוח לו לאדם

בזו אני בוטח שאין דרכך לשתוק

לה בגמרא באומר מעת שאני בעולם

נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא

שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני

ולא להחריש. אל תחרש אל תעשה

כלומר שעה אחת קודם מיתתי

יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ:

גליון הש"ס

תהלים לה טו

אל תתן משמשין לשון בקשה ומשמשין

ובמלחמת [בית] דוד היו כותבים

חבירו ברבים מנ"ל

מתמר דכתיב היא

גמ' ויש לו חלק לעוה"ב.

2 הִוא מוּצֵאת וְהִיא

לשון עתיד כגון (תהלים קכא) אל

מהיום הא קתני בהדיא בתוספתא נ)

מוצאת והיא שלחה אל חמיה אמר רב

עיין סוטה דף ד ע"ב תוס'

שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר

❖

ד"ה היא תצודנו:

יתן למוט הרי לשון בקשה ויאמר

מהיום אם מתי הימים שבינתים רבי

לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ

חננא בריה דרב אידי מאי דכתיב ולא

ה)

אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר

יעקב לא תתן לי מאומה (בראשית ל)

יהודה אומר היא כאשת איש ומתני'

תונו איש את עמיתו ו) ב עם שאתך בתורה

נָא

לְמִי

הַחֹתֶמֶת

הוא לשון עתיד: רק לא היה כאחאב.

דמי שאחזו נמי מוכח דאמר

(שם)

וְהַפְּתִילִים

וְהַמַּטֶּה

מוסף רש"י

ובמצות אל תונהו אמר רב ג לעולם יהא

הָאֵלֶּה: בראשית לח כה

סיפיה דקרא אשר הסתה אותו איזבל

מהיום דאדלעיל מיניה קאי והא דאמר

אל דמעתי אל תחרש.

3 וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת

אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה

אשתו: [אתתך גוצא. אשתך קטנה

בגמרא באומר מעת שאני בעולם

מדלא כתיב את דמעתי

עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ

מצויה אונאתה קרובה א"ר אלעזר מיום

כפוף עצמך ושמע דבריה]: כל

מפ' ר"ת ור"ח דפירושו נעשה כאומר

ז)

תראה, שמע מינה נראית

כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:

היא לפניו ואין צריך להתפלל

ויקרא כה יז

השערים. של תפלה ננעלו: חוץ

שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה

מעת שהוא בעולם משום כיון דאמר

4 גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ

אלא שתתקבל לפניו (ברכות

משערי אונאה. הצועק על אונאת

אם מתי מתכוין לרחק הגרושין כמו

שנאמר 4 גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי

לב:). חתכו חוליות. תנור

שָׂתַם תְּפִלָּתִי: איכה ג ח

דברים אין השער ננעל בפניו: הכל

שיוכל ואינו רוצה שתתגרש עד סמוך

5 שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ

של חרס שהוא עשוי ככלי

ואע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות

ומטלטל ותחילת ברייתו מן

וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל

ע"י שליח. נפרעים על כל עבירות

למיתתו והא דקאמר מהיום להראות

לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי ה'

הטיט ומצרפו בכבשן כשאר

דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר

ע"י שליח: ובידו. לא מסרה לשליח:

שהוא רוצה שיחולו גרושין (מהיום)

ס)

קדרות, ואם נטמא הצריכו

אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל

ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש ואמר

פרגוד. מחיצה שבין שכינה לצבא

ומפ' ר"ת דבמלחמת בית דוד היו

הכתוב נתיצה ואם נתצו

אֲבוֹתָי: תהלים לט יג

רב כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם

6 רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב

בענין זה שחתכו סביב סביב

מרום: אינו ננעל. ל) להפסיד ראייתן

מגרשין לגמרי בלא שום תנאי אלא

כחוליות עגולות וחזר וחיברו

אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת

שנאמר 6 רק לא היה כאחאב וגו' א"ל רב

מן המקום אלא תמיד רואה אותם

היו עושין הדבר בצנעה כדי שלא

בטיט של חול בין חוליא

הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֲשֶׁר

פפא לאביי והא אמרי אינשי איתתך גוצא

לחוליא, רבי אליעזר

עד שיפרע: ובידו אנך. משמע

יהו קופצין על נשותיהן לנושאן לכך

הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל

מטהר. עולמית, שאינו עוד

אִשְׁתּוֹ: מלכים א כא כה

שהיא תמיד אצלו ומשמש בה: על

קרו להו ספק אשת איש ולכל הפי'

גחין ותלחוש לה לא קשיא הא במילי

7 כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי

ככלי חרס שלא נשרף בכבשן,

פני. לפני ואין מחיצה בינו לבין

קשה דאפילו בא על אשת איש ודאי

וחכמים מטמאים (ברכות

דעלמא והא במילי דביתא לישנא אחרינא

נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ

יט.).

העבירה: אימתי גבולך שלום. כשחלב

עמוס ז ז

טוב ממלבין מדקאמר דוד הבא על

אֲנָךְ:

הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא אמר

8 כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֶיהָ כֵּן

חטים ישביעך הקב"ה: מכדא.

אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק

רב חסדא דכל השערים ננעלים חוץ משערי

הֵקֵרָה רָעָתָהּ חָמָס וָשֹׁד

כד שנותנים בו שעורים: נקיש ואתי

לעולם הבא אבל מלבין כו':

יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד

ולא עוד אלא בשעה שעוסקין

אונאה שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך

ח¢ לִי וּמַכָּה: ירמיהו ו ז

תגרא. התגר מקשקש ובא. ואני

9 הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי

ובידו אנך א"ר אלעזר הכל נפרע בידי

בנגעים ואהלות. כלומר לא

שמעתי הכד מקשקש כדרך כלי ריקם

עַל פָּנַי תָּמִיד זֹבְחִים

שליח חוץ מאונאה שנאמר ובידו אנך א"ר

שנשמע בו קול הברה כשמקשקשין

מבעיא בשעה שהם בטלים אלא אפי'

בַּגַּנּוֹת וּמְקַטְּרִים עַל

הַלְּבֵנִים: ישעיהו סה ג

עליו: וידל ישראל. לעיל מיניה כתיב

אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה

עסוקים בהלכות חמורות וגם אין

01 הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם

ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ:

עניינם לאשת איש ויש ספרים דגרסי

וגזל וע"ז אונאה דכתיב ובידו אנך גזל

חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ:

אוקירו נשייכו. כבדו נשותיכם:

בשעה שעוסקין בארבע מיתות ב"ד :

מ)

ע)

תהלים קמז יד

דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד

דכתיב היא מוצת. בלא אל"ף

11 וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל

מחוזא. עיר שהיה רבא דר בתוכה

ע"ז דכתיב העם המכעיסים אותי על פני

וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי

כך שמה: חתכו חוליות. תנור העשוי

כמו (איכה ד) ויצת אש

קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו:

תמיד [וגו'] אמר רב יהודה לעולם יהא אדם

חוליות מצרפו בכבשן כדרך כלי חרס

בציון שהיתה קרובה לאש כבר ולא

שופטים ו ג

זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה

21 וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם

ואח"כ צירף החוליות ונתן חול בין

שלחה לו אלא ברמז אם לא היה

וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ

מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי

חוליא לחוליא: ר"א מטהר. שאין

מודה לא היתה מפרסמתו: עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא

ואל דמעתי אל תחרש.

תבואה שנאמר השם גבולך שלום חלב

זה כלי חרס אלא בנין כעין כלי

אינו אומר

יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל

וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר:

גללים וכלי אדמה שאין מקבלין

שמע אל בכיי או ראה דמעתי

חטים ישביעך אמר רב פפא היינו דאמרי

שופטים ו ד

טומאה: וחכמים מטמאין. דאזלי

אלא אל תחרש כלומר בטוח אני

31 וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד

אינשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי

בתר חוליות. שאר תנורים שלהם היו

שלא תחרש דשערי דמעות לא ננעלופ):

מִפְּנֵי מִדְיָן וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי

תיגרא בביתא ואמר רב חיננא בר

ח)

חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא

יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ:

עשוים כעין קדירות גדולות ופיו

שופטים ו ו

פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך

לחוליא. אם לא היה חול

למעלה וצורף בכבשן כשאר קדירות

41 וּלְאַבְרָם הֵיטִיב

ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על

ומטלטלים אלא שהיה מושיבו על

בינתים היה מודה רבי אליעזר דכלי

בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן

עסקי תבואה שנאמר 11 והיה אם זרע ישראל

וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים

הארץ או על הדף ומדביק את

חשוב הוא שהטפלה סביב לתנור

וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:

וגו' וכתיב ויחנו עליהם וגו' וכתיב וידל

טפילות הטיט סביב על כולו לעשותו

מחברת החוליות ומעמידתן זו אצל

בראשית יב טז

עב שיקלוט ויחזיק את חומו:

זו ומשום דנתן חול בינתים להפריד

ישראל מאד מפני מדין (וא"ר) חלבו לעולם

ט)

החוליות זו מזו מטהר ר"א והכי

עכנאי

יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה

תנן במסכת כלים (פרק ה משנה ח)

מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר ולאברם הטיב

חתכו לרוחבו פחות פחות מארבעה

בעבורה והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו

טפחים טהור מרחו בטיט טמא

תנן התם י) חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים ו מטמאין

משיסיקנו לאפות בו סופגנים הרחיק

וזה

את הטפלה ונתן חול או צרור

בינתים בזה אמרו הנדה

(א) והטמאה והטהורה אופות בו

והוא טהור קתני חול

דומיא

דצרור שהוא

יבש:

זה