הזהב פרק רביעי בבא מציעא
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין צ"ל חדשים בישנים. משום דאמר בפ' המוכר את הספינה
ואין צ"ל חדשים בישנים. פסק
למכור לו ישנים לא יערב בהן
קצא א מיי' פי"ח מהל'
א) [שבת צב: ע"ש], ב) ב"ב
קמח יותר מן החדשים: מפני
חדשים שהישנים יבישין ועושין
(ב"ב דף צא:) דכל מילי עתיקי מעלו בר מתמרי שיכרא
כא:, ג) [שם], ד) [ד"ה
מכירה הל' ה סמג
יהרסנא: [מאי] (אבל) נותן לו שמריו דקמודע ליה. דס"ד
גריסין אחר ד"ה לא יבור],
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
שמשביחו. קשה משביח את הרך לפיכך פסק עמו רך מערב
ה) [צ"ל חמא], ו) [וע' תוס'
רכח סעיף יא:
רבא
אייתו ליה חמרא.
בו קשה. [ב] ודוקא קתני קשה ברך ולא רך בקשה פסק עמו קשה
דאפ"ה אסור שלא ירמה בו
אחרים:
קצב ב מיי' שם הל' ח
סנהדרין יד: ד"ה אל יחסר
❖
לא יערב בו את הרך. וכן אין צריך
רבא גרסינן דאשכחן שהיתה מזיגתו
טוש"ע שם סעיף
ובב"ב צו: ד"ה כל],
[ג]
טו:
לומר חדשים בישנים דוקא אבל ישנים
משונה כדאמרינן בנדרים (דף נה.)
ואין צריך לומר חדשים בישנים באמת
א
קצג ג מיי' שם הל' ו
בחדשים שפיר דמי: אין מערבין
ובכיצד מעברין (עירובין דף נד.) דמיא
אמרו ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא
טוש"ע שם סעיף
הגהות הב"ח
יב:
שמרי יין ביין. בגמרא מפרש לה:
האי מזיגא למזגא דרבא בריה דרב
משביחו אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן
ב
קצד ד מיי' שם טוש"ע
(א) גמ' וכי תימא מאי
ימכרנו בחנות. פרוטה פרוטה:
יוסף בר ה) (חייא) והשתא ניחא הא
❖
אבל נותן:
שם סעיף יג:
לו את שמריו מי שנתערב מים ביינו לא
ג
אלא א"כ הודיעו. לכל אחד ואחד
דאמר רבא בפרק המוציא יין (שבת
קצה ה מיי' שם הל' ז
ימכרנו בחנות אלא א"כ הודיעו ולא לתגר
טוש"ע שם סעיף
מהן שמים מעורבין בו: ולא לתגר.
דף עז. ושם ד"ה דאמר) כל חמרא
טז:
אע"פ שהודיעו שאינו אלא לרמות בו ד מקום
הגהות הגר"א
ימכרנו ביחד ואף על פי שמודיעו:
דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא
קצו ו ז מיי' שם הל' ה
שנהגו להטיל מים ביין יטילו התגר נוטל
לפי שאינו לוקחו אלא לרמות.
הוא ובפרק אחד דיני ממונות
[א] גמ' ת"ר אצ"ל כו'.
ה
טוש"ע שם סעיף
נ"ב גירסת הרי"ף להיפך
יא:
ולמכרו בחנות: מקום שנהגו להטיל
מה' גרנות ונותן לתוך מגורה אחת מה'
(סנהדרין לז.) אמרינן אל יחסר המזג
קצז ח מיי' שם הל' ח
ור"ל דלא יערב לו ישנים
מים ביין יטילו. דכיון שנהגו אין כאן
שאם הוצרכו מהם לצאת אם יש שם
גיתות ונותן לתוך פיטום אחד ובלבד שלא
בחדשים ועל רישא דמתני'
טוש"ע שם סעיף
גמ'
טעות שכל היינות בחזקת כן: התגר
כ"ג כנגד סנהדרי קטנה יוצאים ואם
(ועמ"ש רבינו בח"מ סי'
טו:
יהא מתכוין לערב: ת"ר אין צ"ל [א] חדשות
קצח ט עיין במ"מ שם
רכ"ח): [ב] רש"י ד"ה
נוטל מחמש גרנות וכו'. שהכל יודעין
לאו אין יוצאים משמע דמזיגה על חד
מארבע וישנות משלש דאין מערבין אלא
מפני. ודוקא כו'. נ"ב
הל' ו טוש"ע שם
תרי דקרא [איירי] במזיגת סתם בני
בו שלא גדלו בשדותיו ומבני אדם
אבל הרא"ש לא כתב כן:
סעיף יד:
אפילו חדשות משלש וישנות מארבע אין
קצט י טוש"ע שם סעיף
[ג] שם וכן כו'. נ"ב
אדם ומיהו קשה דמשמע התם דס"ל
הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחין:
מערבין מפני שאדם רוצה לישנן: באמת
אבל הרי"ף חולק ע"ז ולכן
יג:
מגורה. אוצר שאוגרין בו תבואה.
לרבא דעיקר מזיגה כך דינה דמוקי
[כ] מיי' שם הלכה ו:
אמרה המתני' דוקא על יין
אמרו ביין התירו לערב קשה ברך מפני
מתני' דבמזוג ב' חלקים מים ואחד
וכן פ' הרא"ש: גורן הוא שדשין וזורין בו את
❖
ר ל מ מיי' שם הלכה ד
שהוא משביחו (וכו'): א"ר אלעזר עדא
יין ביין השרוני דוקא דרפי ונראה
התבואה ודרך התגר לקנות מבעלי
טוש"ע שם סעיף יח:
רא נ ס מיי' שם טוש"ע
דרבא מוקי מזיגה דקרא דאל יחסר
בתים בשעת הגורן ולהכניס למגורה
אמרה כל באמת אמרו הלכה היא אמר
א)
שם סעיף יז:
מוסף רש"י
שלו: שלא יתכוין לערב. ולהוציא
המזג ביין השרוני והרב מנחם מיוני
רב ע מיי' שם הל' ב
ר"נ ו ובין הגיתות שנו והאידנא דקא מערבי
❖
השופה. מרים (שבת קכט.
טוש"ע שם סעיף ט:
פירש דאל יחסר המזג שלא יחסרו
קול לקנות הרוב ממקום משובח לערב
שלא בין הגיתות אמר רב פפא דידעי וקא
גיטין סח. סנהדרין קט. חולין
נ' מסנהדרי גדולה דמזג בגימ' נ'
בו ממקום אחר ושכיניו סבורין שכל
סז.) שופך (ב"ק קטו:)
מערה
מחלי רב אחא בריה דרב איקא אמר הא
הפירות מאותו מקום: גמ' ת"ר אין
אבל אם יחסר מ"ט ישארו כ"ב ואין
בנחת מכלי אל כלי (חולין
לעזי רש"י
מני רבי אחא היא דתניא רבי אחא ז מתיר
קיב:). שהוא מרגילן
צריך לומר חדשות מארבע. סאין
ב"ד שקול מוסיפין עליהם אחד הרי
לבא אצלו. כשאבותיהם
פרוני"ש. שזיפים.
בדבר הנטעם: ואין מערבין שמרי יין ביין
בסלע: וישנות משלש. סאין בסלע:
כ"ג ו)ומיהו בירושלמי משמע דאיירי
שולחין אותן אל החנויות
אבל נותן לו את שמריו (וכו'): והא אמרת
דאין מערבין. חדשות בישנות דהואיל
במזיגת יין ממש:
לקנות מן החנוונים (ב"ב
כא:). שיסקי. שקדים
רישא אין מערבין כלל וכי תימא מאי (א) נותן
ובחזקת ישנות מוכרן נמצא מאנהו
הדרן עלך הזהב
(שם).
ומוכר לו זולות בתורת יקרות: אלא
לו את שמריו דקא מודע ליה הא מדקתני
אפי' חדשות משלש וישנות מארבע
סיפא לא ימכרנו בחנות אלא א"כ מודיעו ולא לתגר אע"פ שמודיעו מכלל
אין מערבין. ואע"פ שהחדשות
דרישא אע"ג דלא מודע ליה אמר רב יהודה ח ה"ק אין מערבין שמרים של
יקרות מהן: מפני שאדם רוצה לישנן.
אמש בשל יום ולא של יום בשל אמש אבל נותן לו את שמריו תניא נמי
מפני שעילוי דמיהן של חדשות אינן
הכי רבי יהודה אומר השופה יין לחבירו ה"ז לא יערב של אמש בשל יום
מפני שהן טובות כישנות אלא שאדם
ולא של יום בשל אמש אבל מערב של אמש בשל אמש ושל יום בשל
רוצה לישנן. וזה שפסק עמו על הישנות
יום: מי שנתערב מים ביינו ה"ז לא ימכרנו בחנות אלא א"כ מודיעו וכו':
אינו רוצה לישנן לפיכך אסור לערב
בהו חדשות ואפי' מעולות בדמים: עדא
רבא אייתו ליה חמרא מחנותא מזגיה טעמיה לא הוה בסים שדריה
אמרה. זאת אומרת. כל עדא כמו הדא:
לחנותא א"ל אביי והא אנן תנן ולא לתגר אע"פ שהודיעו א"ל מזגא דידי
ט
באמת הלכה. מדיהב טעם למילתיה מפני
מידע ידיע וכי תימא דטפי ומחייליה ומזבין ליה א"כ אין לדבר סוף:
שמשביחו ואין לגמגם בדבר ונקט
מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו וכו': י תנא למחצה לשליש ולרביע
בה למתניתין באמת ש"מ כל היכא
אמר רב כ ובין הגיתות שנו: מתני' ב) רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני
דתני באמת הלכה ואין לחסם ולגמגם
קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים ל מתירין
בדבר: ובין הגיתות שנו. דמשביחו
ולא יפחות את השער וחכ"א זכור לטוב לא יבור את הגריסין דברי
שתוססין זה עם זה ונעשים טעם
מ
אבא שאול וחכמים מתירין ומודים שלא יבור מעל פי מגורה שאינו אלא
אחד. אבל לאחר הגיתות שכבר קלט
נ
ס
כל אחד ריחו וטעמו אין משביחו אלא
כגונב את העין ע אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים:
גמ' מאי טעמייהו דרבנן דאמר ליה אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג
פוגמו: דידעי. הכל יודעים שהוחזקו
ג)
לערב: בדבר הנטעם. שאדם טועם
שיסקי: ולא יפחות את השער וחכ"א זכור לטוב וכו': מאי טעמא דרבנן
קודם שלקחו ויכול להבחין שנתערב
משום
בו: והא מדקתני סיפא. ומפליג בין
הודיעו ללא הודיעו מכלל דרישא דקתני אבל נותן לו את שמריו אע"ג דלא אודעיה: של אמש. מיין ששפה אמש ונשארו השמרים אין מערבין
אותו ביין ששפה היום ששמרי יין זה מקלקלין יין אחר: אבל נותן הוא לו את שמריו. של יין עצמו. ויום ואמש לאו דוקא והוא הדין ליום
ויום משתי חביות אלא אורחא דמילתא נקט דסתם יום ואמש משתי חביות: השופה יין. כל דבר הצלול הנזרק בנחת מכלי אל
כלי שלא יתערבו בו שמרים קרו לה שפייה: מזגיה. נתן בו מים שכן דרכו: בסים. מבוסם וטוב: והא אנן תנן ולא לתגר
שאינו אלא לרמות כו'. וחנווני היינו תגר ויחזור חנווני זה וימכרנו בחזקת יין בחנות והרי המים מעורבין בו ואתה מכרת לו
ואיכא לפני עור (ויקרא יט): מזיגא דידי מידע ידיע. שאני נותן בו מים הרבה: וכי תימא מייתי חמרא חייא ומערב ביה. עד
שלא יהא ניכר טעם המים: א"כ. דלכולי האי חיישינן: אין לדבר סוף. שאף המים לבדם אסור למכור לחנווני שמא יערבם
ביין ולא חשו אלא בזמן שאני מוכר לו דבר העשוי לרמות בו כמות שהוא עכשיו: למחצה לשליש ולרביע. הכל כמנהג המדינה
יטיל מים אם מחצה מחצה אם שליש שליש: מתני' ולא יפחות את השער. למכור בזול מפני שמרגיל לבא אצלו ומקפח
מזונות חבירו: זכור לטוב. שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול: ד) גריסין. פולין גרוסות בריחים אחת לשתים: לא יבור. את הפסולת
לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה על דמיהם הרבה מדמי הפסולת שנטל מהם: וחכמים מתירין. טעמא מפרש בגמרא: ומודים שלא
יבור מעל פי המגורה. למעלה להראות יפות ואת הפסולת שבתוכו לא
בירר: לפי שאינו אלא כגונב את העין. בברירה זו: ואין מפרכסין.
כנעני העומד לימכר: גמ'
מפ' בגמרא: לא את האדם.
שיסקי. פרונ"ש: מאי טעמא. נקט זכור לטוב לשון ברכה:
עבד
משום