ס:
הזהב
פרק רביעי בבא
מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום דמרווח תרעא. ואוצרי פירות יראו שהוזלו וימכרו בזול: מתיר בדבר הנראה. הלא יכול הלוקח לראות ולהבין מה דמי הפסולת
רג א ב ג מיי' פי"ח
א) [עירובין פג. וש"נ],
הנברר מאלו שישנו באחרים וטוב לו להעלות בדמיהן של אלו יתר על כן מפני הטורח: משרבטין. לשון שרביט כדמפרש לקמיה שזוקף
ב) [אבות פ"א מ"ה],
מהלכות מכירה הל' ב
ג) [בקרא כתיב רשע תחתיו
ג סמג לאוין קע טוש"ע
שער הבהמה כשרביט שתראה שמינה: ואין נופחין בקרביים. בני מעיים הנמכרים בבית הטבח שיראו רחבים וגדולים: ואין שורין
ועיין בעין יעקב],
ח"מ סי' רכח סעיף ט:
בשר במים. שמלבין והכחוש נראה שמן: מיא דחיזרא. משקין אותה מי סובין והם נופחין מעיה ושערה נזקף: מזקפתא. ו) קירצוף
רד ד מיי' פ"י מהל'
ד) [בסהמ"ש ורי"ף ורא"ש
ל"ג אסור], ה) [עי' תוס'
אשטלי"ר בלע"ז: למירמא תומי
מתנות עניים הל' טז
לקמן סב: ד"ה לקח], ו) פי'
איזהו נשך. מאה בדנקא. פרש"י
[והל' יז] סמג עשין קסב
לסרבלא. פרנזי"ש. לייפותו עושין לו
משום דקא מרווח לתרעא: ולא יבור את
מגרדת ששיני' עבים,
טוש"ע י"ד סי' רנא סעיף
תלאי מחוטי משי סביב: לכסכוסי.
ק' פרוטות במעה שהוא
ז) [קידושין סט.], ח) [לקמן
הגריסין דברי אבא שאול וחכמים מתירין
ו:
א ה מיי' פ"ו מהלכות
סב:], ט) [ויקרא כה],
אנפרייש"ר בלע"ז במי סובין: קרמי.
שתות דינר וקשה היאך הוזלו הפרוטו'
וכו': מאן חכמים רבי אחא דתניא רבי
א)
י) [ד"ה ולבסוף אחר ד"ה
מלוה ולוה הלכה א
בגדים המצויירים אוברי"ץ בלע"ז:
כל כך דבשער בינוני אין כי אם
❖
בדנקא], כ) [קדושין יב.],
סמג לאוין קצג טוש"ע י"ד
אחא מתיר בדבר הנראה: אין מפרכסין לא
למידק צרדי. להדק בגדי קנבוס
שנים ושלשים במעה כ) דמעה שני
סי' קסא סעיף א:
את האדם וכו' ולא את הכלים: ת"ר אין
ב ו מיי' שם פ"י הל' ו
א
במקבות עץ שיראה חוטן דק: לצלומי
פונדיון פונדיון ב' איסרים איסר ח'
סמג שם טוש"ע י"ד
משרבטין את הבהמה ואין נופחין בקרביים
הגהות הב"ח
גירי. לצייר חיצים: דיקולי. סלים:
פרוטות היינו ל"ב פרוטות ונראה
סי' קסג סעיף ב:
ואין שורין את הבשר במים מאי אין משרבטין
בחדתי. מותר שאינו אלא ליפות
ג ז מיי' שם פ"ד הל' א
(א) במשנה ויין אין
כפירוש ריב"ן דפירש ק' מעות
לו אסור: (ב) רש"י
סמג שם טוש"ע י"ד
הכא תרגמו מיא דחיזרא זעירי אמר רב כהנא
והרוצה להוסיף על דמיהם בשביל
בשתות מנה שהוא ארבע סלעים
❖
סי' קס סעי' א:
ד"ה לרבית דאורייתא
יופיים מוחל הוא: בעתיקי. אסור
מזקפתא שמואל שרא למרמא תומי לסרבלא
וארבע מעות א"נ ק' איסרים בשתות
❖
דאורייתא דרך:
שגונב את העין שנראים כחדשים:
דינר זהב שהוא ארבע דינרי כסף
רב יהודה שרא לכסכוסי קרמי רבה שרא
ומעה: למה חלקם הכתוב לעבור
צבעיה. שהיה זקנו לבן וצבעו שחור
תורה אור השלם
למידק צרדי רבא שרא לצלומי גירי רב פפא
הגהות הגר"א
ונראה כבחור: זיבנן. קנה אותי
עליו בשני לאוין. וא"ת ולמה שינה
1 צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ
בר שמואל שרא לצלומי דיקולי והא אנן
[א] גמ' היכי דמי כו'.
לעבד. וכנעני היה דעבד עברי אסור
בלשון לכתוב כספך לא תתן בנשך
וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו:
תנן אין מפרכסין לא את האדם ולא את
נ"ב ע' הג"א אבל
משלי יא ח
לאחר חורבן ז) שאין היובל נוהג:
ובנשך לא תתן אכלך ויש לומר כיון
2 אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ
הרשב"א פסק דבשניהן
הבהמה ולא את הכלים ב לא קשיא הא
ויהיו עניים בני ביתך. משנה היא
שהוצרך שני לאוין אורחא דקרא
בתר מעיקרא אזלינן ועי'
בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן
בחדתי הא בעתיקי פירכוס דאדם מאי היא
(אבות פ"א מ"ה). טוב לי לפרנס
רש"י ס"ב א' ד"ה ובדיננו
אָכְלֶךָ: ויקרא כה לז
לכתוב לשון משונה שהוא נאה יותר:
3 לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ
כו' וה"ה כאן בסיפא
נשך
עניי ישראל וישמשוני: דיקניה. זקנו:
כי הא דההוא עבדא סבא דאזל צבעיה
באוכל מנין. ואם תאמר
ג
וכמש"ל מ"ה א' ושאני
כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל
צדיק מצרה נחלץ. זה רבא: הלואה כו' וה"ה בנחשת
תחילה הוה ליה למדרש
לרישיה ולדיקניה אתא לקמיה דרבא אמר
דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ:
❖
דבסיפא הוא אבק רבית
דברים כג כ
ריבית בכסף דמפיק ליה מנשך כסף
ליה זיבנן אמר ליה יהיו עניים בני ביתך
הדרן עלך הזהב
ב) ד
וא"כ ברישא ע"כ רבית
הכתוב ברישא ויש לומר משום דנשך
קצוצה הוא וכ"מ כאן
אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל זבניה
איזהו
נשך. שהוא נושך. דשקל
אוכל כתיב בהדיא וריבית כסף לא
דאזלינן בתר הכסף דקאמר
מוסף רש"י
נפיק אלא באם אינו ענין: יומא חד א"ל אשקיין מיא אזל חווריה
דל"ל רווחא דדנקא אוזפיה
מיניה מאי דלא יהיב ליה:
יהיו עניים בני ביתך.
כו' (ועמ"ש רבינו ביו"ד
לרישיה ולדיקניה א"ל חזי דאנא
קשיש
המרבה בפירות. המרבה שכר לעצמו
אם
❖
סי' ק"ס ס"ק נ"ב נ"ג):
כלומר אל תרבה עבדים
מאבוך קרי אנפשיה צדיק מצרה נחלץ ויבא אחר תחתיו:
בפירות. ובגמרא מפרש דבהלוואת
ג)
ושפחות לשרתך אלא הבא
1
עניים במקומם וישרתוך
כסף או פירות נמי הוי תרבית שהרי
הדרן עלך הזהב
ותקבל עליהם שכר (אבות
לעזי רש"י
מתרבה ממונו. והכא ריבית דרבנן
פ"א מ"ה).
איזהו נשך
קמפרש דרך מקח וממכר: דינר
הדרן עלך הזהב
אשטלי"ר
ואיזהו תרבית איזהו נשך ה המלוה סלע בה' דינרין
סאתים
[אישטריליי"ר]. לסרק עם
זהב. כ"ה דינר כסף: וכן השער.
חטין בשלש אסור מפני שהוא נושך ואיזהו תרבית המרבה
ד)
מסרק.
כך היו נמכרין בעיר והותר לו לתת
פרנזי"ש [פריניי"ש].
בפירות כיצד ה) ו לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטין
מעות עכשיו על מנת ליתן לו זה
ציצית.
בל' דינרין אמר לו תן לי חטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין אמר לו
אנפרייש"ר [אינפישי"ר].
חטין כל ימות השנה בדמים הללו
לעמלן.
הרי חטיך עשויות עלי בשלשים והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו (א):
כשיעור מעותיו. ואע"פ שעכשיו אין
אוברי"ץ. בדים מקושטים
גמ' מדשביק לריבית דאורייתא וקא מפרש דרבנן מכלל דאורייתא דנשך
לו חטין דתנן בפירקין (דף עב:) יצא
בדוגמאות צבעוניות.
השער פוסקין ואע"פ שאין לזה יש
ותרבית חדא מלתא היא והא קראי כתיבי נשך כסף וריבית אוכל ותיסברא
לזה ויכול המוכר הלז לקנותם עתה
דאיכא נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך נשך בלא תרבית היכי דמי
[א]
במעות הללו: עמדו חטין. לאחר
אי דאוזפיה מאה במאה ועשרים מעיקרא קיימי מאה בדנקא ולבסוף קיימי
זמן בל' דינרין: אמר לו תן לי חטיי.
מאה ועשרים בדנקא נשך איכא דקא נכית ליה דקא שקיל מיניה מידי דלא
וזו מותרת היא אם נתן לו חטין. אבל
יהיב ותרבית ליכא דלית ליה רווחא דדנקא אוזפיה ודנקא קא שקיל מיניה סוף
פסוק היין שפוסק לו לתת בהן אסור
סוף אי בתר מעיקרא אזלת הרי נשך והרי תרבית אי בתר בסוף אזלת לא
הואיל ואין לו שמא יוקיר היין ואע"פ
נשך איכא ולא תרבית איכא ותו תרבית בלא נשך היכי דמי אי דאוזיף מאה
שפוסק עמו כשער היין של עכשיו
במאה מעיקרא קיימי מאה בדנקא ולבסוף מאה בחומשא אי בתר מעיקרא
וכבר יצא השער. ובגמ'ח) מפרש טעמא:
גמ' לרבית דאורייתא. (ב) דרך
אזלת לא נשך איכא ולא תרבית איכא אי בתר סוף אזלת הרי נשך והרי תרבית
הלואה משמע כדכתיב (משלי כח)
אלא אמר רבא אי אתה מוצא לא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך
מרבה הונו בנשך ובתרבית: והכתיב
ולא חלקן הכתוב אלא ז לעבור עליו בשני לאוין ת"ר 2 את כספך לא תתן לו
נשך כסף ורבית אוכל. את כספך
בנשך ובמרבית לא תתן אכלך אין לי אלא נשך בכסף וריבית באוכל נשך
לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן
באוכל מנין ת"ל 3 נשך אוכל ריבית בכסף מנין תלמוד לומר
נשך כסף
אכלך ט) ומדחלקו לב' לאוין תרתי
אם
נינהו: מי איכא נשך. שנושך את
חבירו ואין ממונו מתרבה: ומי איכא תרבית. שיהא מלוה נשכר ולא יהא
לוה נשוך: נשך בלא תרבית. היכי מדמינן ליה:
כגון דאוזיף. הלווהו: מאה. פרוטות במאה ועשרים: מעיקרא. כשהלווהו:
י) ולבסוף. כשמשלם: בדנקא. במעה כסף שהוא
שתות לדינר: נכית. נושך ומחסרו: אי בתר מעיקרא אזלת. אי חשבת להני פרוטות השתא כדמעיקרא הרי נשך והרי תרבית
שהוא יכול ליקח בהם מעה במאה ונשכר עשרים: לא נשך איכא. שהלוה יכול לקנותם במעה וזה שוה מעה הלוהו: בחומשא.
יכול ליקח בהן כסף חומש דינר שהוא יותר על שתות: אין לי. שיהא עובר אלא על לאו של נשך בכסף ועל לאו של ריבית באוכל
מנין שהוא עובר על הלוואת פירות אף משום לאו דנשך: ת"ל. לא תשיך לאחיך נשך אוכל.
ומקרא זה בלוה נאמר מדלא כתיב
לא תשוך לאחיך
והראשון נאמר במלוה דכתיב
לעיל מיניה אל תקח
מאתו וגו'.
ומיהו שמעת
מינה מיהא דשייך
לשון נשך באוכל:
רבית