איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם אינו ענין לנשך כסף שכבר נאמר לא תשיך. פי' אפילו אי
רבית בכסף מנין. שעובר אף בלאו שני של רבית: ת"ל. בלוה
ד א מיי' פ"ד מהלכות
א) [סנהדרין מג.],
נשך כסף. אם אינו ענין לגופו לחייבו על לאו של נשך שהרי כבר
לא כתב אלא לא תשיך לאחיך כסף אוכל הוי ידעינן נשך
ב) [דוגמתו שם ובר"ה
מלוה הלכה א ב:
ה ב מיי' פי"א מהל'
לד.], ג) [ע"כ שייך לדף
נאמר בראש המקרא לא תשיך ובסופו נאמר כל דבר אשר ישך
בכסף ואוכל ואי כתב לא תשיך לאחיך נשך כסף אוכל הוי ידעינן
ס:], ד) שימה שימה כצ"ל,
שכירות הלכה ב סמג
תנהו ענין לרבית כסף והשתא דשמעינן מלא תשיך בין כסף ובין
נמי רבית כסף ואוכל באם
אינו ענין ונשך אוכל אתי לג"ש ונשך
ה) [וע"ע תוס' יומא נב:
לאוין קפא טוש"ע ח"מ
❖
ד"ה שאת], ו) צ"ל דהא
אוכל אייתרו תרוייהו נשך כסף ונשך
כל דבר אתי לאוקמי נשך במלוה
סי' שלט סעי' ב:
דקרקע בדלי"ת. מהר"ם
אוכל לחייב את הלוה על לאו של
באם אינו ענין ללוה והויא ג"ש מופנה
אם אינו ענין לנשך כסף שהרי כבר נאמר
ועיין רש"ל ועיין בספר כ"י,
רבית על שניהן ג): אין לי. שעובר
משני צדדים והיינו דקאמר בסמוך
ז) ועי' תוס' סוכה ל: ד"ה
1 לא תשיך לאחיך תנהו ענין לרבית כסף
תורה אור השלם
וקרקע, ח) [פתחו התוס'
מה לוה לא חלקת כו' דהכל
על שני לאוין בין בכסף ובין באוכל
אין לי אלא בלוה במלוה מנין נאמר נשך
א
1 לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ
בלשון וא"ת ולא כתבו שום
אלא לוה: רבינא אמר לא נשך
כתב בלוה וכי קאמר נשך באוכל
תירוץ ועיין רש"ל וכן דקדק
בלוה ונאמר נשך במלוה מה נשך האמור
כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל
באוכל ולא רבית בכסף צריכי קרא.
מנין ת"ל נשך אוכל לאו מנשך מפיק
המהרש"א בתוס' פסחים
דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ:
בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל
לו: ד"ה אוציא וענין זה
דברים כג כ
אלא מאוכל גרידא דקאי אלא תשיך
למיגמר במלוה מן הלוה דבגופו כתיבי
2 לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי
מצוי בתוס' סוטה לג. ד"ה
בין בנשך בין ברבית אף נשך האמור
כדמפרש ואזיל: כדקאמרת. נשך
וה"ק ת"ל נשך אוכל בלוה ובג"ש
וענית ובזבחים ה. ד"ה הא
וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ
במלוה לא תחלוק בו בין בכסף בין באוכל
קאי אכסף ומרבית אאוכל: והא
מפיק ליה במלוה וא"ת כיון דכתיב
ושם ז: ד"ה מה עוד שם
אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:
מא. ד"ה ואתי עוד שם עט.
דברים כד יד
תנא נאמר נאמר קאמר. ומגזרה
בין בנשך בין ברבית מנין לרבות כל דבר
כל דבר אפילו לרבות עצים ואבנים
ד"ה אמרו ושם קטז: סד"ה
א"כ כסף אוכל למה לי [א] וי"ל למדרש
שוה נפקא ליה והיכי פליג אמורא
ת"ל נשך כל דבר אשר ישך רבינא אמר
אימא ובב"ב מב: ד"ה
1
אתנא ואמר דמגופיה יליף: הכי קאמר
כלל ופרט וכלל לא תשיך כלל כסף
שותף ושם פא. ד"ה ממאי
לא נשך באוכל ולא רבית בכסף צריכי קרא
ובמנחות ט: ד"ה אין ושם
תנא אילו לא נאמר קרא. בדרך
אוכל פרט כל דבר חזר וכלל מה
דאי כתיב את כספך לא תתן לו בנשך
יז: סד"ה מאי ושם לז: ד"ה
הנשמע לשניהם אע"פ כן הייתי לומדו
הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו
מה ושם סב. ד"ה במילואים
ואכלך (א) במרבית כדקאמרת השתא דכתיב
בגזירה שוה והשתא גזירה שוה לא
ממון כו' יצאו קרקעות שאין מטלטלין
ושם צג: ד"ה ידו ובבכורות
את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא
יב. ד"ה מה ושם כו: ד"ה
צריך להכי: למה לי לאו ברבית לאו
ויצא פחות מש"פ שאינו ממון וכן
❖
מלאתך]:,
תתן אכלך קרי ביה הכי את כספך לא תתן
בגזל כו'. ילמדו זה מזה שבכולן
משמע פרק נערה (כתובות דף מו. ושם
לו בנשך ובמרבית ובנשך ובמרבית לא תתן
חסרון ממון שמחסר את חבירו:
דקתני רבי יהודה אומר
ד"ה אתיא)
דאפילו בלוה אסר רחמנא. וגזר
אינו חייב עד שישכור דאתיא
הגהות הב"ח
אכלך והא תנא נאמר נאמר קאמר הכי
א)
עליו שלא יתננו ואיכא למימר חידוש
ד)(שומא שומא) בעי ר' ירמיה שכרם
(א) גמ' ואכלך לא תתן
קאמר אילו לא נאמר קרא הייתי אומר גזירה
❖
במרבית כדקאמרת:
הוא שחידשה תורה בזו ולא שאסר
בקרקע מהו או בפחות מש"פ מהו
שוה ב) עכשיו שנאמר קרא ג"ש לא צריך
לחסר את חבירו בדרך אחרת דהא
ואי שייך רבית בקרקע או בפחות
אלא גזירה שוה למה לי לנשך כל דבר אשר
אזהרת לוה לאו משום דמחסר הוא:
מש"פ מאי בעי אלא ודאי פטור
גליון הש"ס
ישך דלא כתב במלוה אמר רבא למה לי
מה להנך דלא מדעתיה. אונאה לא
ובעי כיון דגמר מרבית מה להלן
תוס' ד"ה גזירה וכו'
דכתב רחמנא לאו ברבית לאו בגזל לאו
ידעי ביה גזל על כרחיה שקל: תאמר
פטור אף כאן פטור א"ד לא והדאמר
וא"ת קרא למה לי. עיין
באונאה צריכי דאי כתב רחמנא לאו ברבית
ברבית דמדעתו. נותן לו: שכן אין
בערכין (דף לא. ושם) גבי בתי ערי
נדרים ד' ג ע"א בר"ן ד"ה
לנדור נדר [וע"ע מל"מ
דרך מקח וממכר. תאמר באונאה
משום דחידוש הוא דאפילו בלוה אסרה
חומה רבית גמורה היא והתורה
פ"ד מהל' מלוה ולוה ה"א
שהיא דרך מקח וממכר ויש בני אדם
התירה התם הלוה מעות על הקרקע
רחמנא ואי כתב רחמנא לאו בגזל משום
❖
ד"ה גרסינן בפ"ק.]:
שצריכין לחפץ וקונין ביותר משוויו:
אבל קרקע בקרקע אפשר דשרי
דבעל כרחיה אבל אונאה אימא לא ואי
לא לכתוב בגזל ותיתי מהנך. דכי
מן התורה:
כתב רחמנא לאו באונאה משום דלא ידע
קרי ביה כספך לא תתן בנשך
הגהות הגר"א
פרכת מה לריבית שכן חידוש תאמר
דמחיל חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא
[א] תוס' ד"ה אם. וי"ל
ובמרבית. וה"נ בפ"ק דע"ז
בגזל אונאה תוכיח מה לאונאה שכן
מתרתי הי תיתי לא לכתוב רחמנא לאו
למדרש כו'. נ"ב ורשב"א
לא ידע דמחיל תאמר בגזל דידע
(דף כ. ושם ד"ה אחד) ופרק כל שעה
חולק:
ברבית ותיתי מהנך מה להנך שכן שלא
ואיכא למימר דמייאש ומחיל רבית
(פסחים דף כא: ושם ד"ה ליכתב) ופרק
מדעת תאמר ברבית דמדעתיה לא לכתוב
תוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן
כל הבשר (חולין דף קיד: ושם ד"ה או)
שמחסרו ממון אף אני אביא גזל:
לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או
רחמנא לאו באונאה ותיתי מהנך מה להנך
לכובש שכר שכיר. דלא מטא לידיה
מכור לנכרי ודריש לגר תתננה ומכור
שכן אין דרך מקח וממכר בכך אלא לא
ולא מחסר ליה:
תתננה ומכור לנכרי ואפילו מאן
לכתוב רחמנא לאו בגזל ותיתי מהנך
דפליג היינו משום דכתיב או לחלק
ובעניינא
דמאי פרכת מה לרבית שכן חידוש אונאה
וא"ת בפ"ק דקדושין (דף לב: ושם)
תוכיח מה לאונאה שכן לא ידע ומחיל רבית תוכיח וחזר הדין לא ראי
לא בעו רבנן למדרש כר' יוסי הגלילי
זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן גוזלו אף אני
מפני שיבה תקום והדרת תקום
אביא גזל אמרי הכי נמי אלא לאו בגזל למה לי לכובש שכר שכיר כובש
והדרת פני זקן וי"ל משום דאין מפני
שכר שכיר בהדיא כתיב ביה לא תעשוק שכיר עני ואביון לעבור עליו בשני
מיושב אוהדרת ולא תקום אפני זקן
ב
2
והא דאמר התם ורבנן אי כתיב
לאוין ולוקמה ברבית ואונאה ולעבור עליו בשני לאוין דבר הלמד מעניינו
מפני שיבה תקום והדרת תקום
ובעניינא
והדרת פני זקן כדקאמרת היינו משום
דאז על כרחך אמרת הכי והא דאמר בפרק הוציאו לו (יומא דף נב. ושם: ד"ה שאת) ה' מקראות אין להם הכרע שאת ארור מחר
משוקדים וקם ולא אמר דקאי אלעיל ואלרע היינו משום דהכא כיון דקאי על כרחך נשך אכספך אמרת ה"ה ארבית וכיון דקאי רבית
אאוכל כמו כן נשך קאי אאוכל וכן תתננה כן אבל הנך חמש דלמא לא קיימי אלא אלעיל לבד או אלרע וא"ת התניא פרק שני דזבחים
(דף כד.) ולקח הכהן מן הדם באצבעו ונתן קבל או זרק בשמאל פסול ור"ש סבר קבל בשמאל כשר ואמר אביי טעם דר"ש דסבר
דקרא דאצבעו דמשמע ימין לא קאי אלא אונתן דלאחריו ולא אולקח דלפניו ולתנא קמא קאי אתרוייהו והשתא מאי שנא מהנך ה' דאין
להם הכרע וי"ל דהתם פשטיה דקרא משמע דקאי אולקח מ"מ סבר תנא קמא דקאי נמי אונתן דכתיב קרא אחרינא ולקח מדם
הפר ונתן על קרנות המזבח באצבעו דהתם קאי אצבע אנתינה וילמד סתום מן המפורש והיינו נמי טעמא דר"ש ה):
גזירה שוה לא צריך. $וא"ת קרא למה לי וי"ל דאין שום אריכות לשון בפסוק אלא שסמך נשך ומרבית זה לזה: אמרי הכי נמי.
וא"ת והא אין מזהירין מן הדין וי"ל דגזל לאו הניתק לעשה הוא כדאמרינן פרק שילוח הקן (חולין קמא.) ומטעם דאין מזהירין
מן הדין הוה מצי למימר לעיל דלא ילפי מהדדי אלא דעדיפא קאמר דאפילו מדינא לא אתי: אלא לאו דגזל למה לי לכובש שכר
שכיר. וא"ת ולוקמיה בגזל גופיה ובגזל עבדים דלא אתי מרבית ואונאה דאין אונאה לעבדים כדקאמר לעיל (דף נו:) ו) דהא קרקע אינה
נגזלת אינו מן המקרא ז) אלא משום דאי אפשר לזוזה ממקומה אבל עבדי דניידי אע"ג דהוקשו לקרקעות יעבור בלא תגזול ח):
לעבור עליו בשני לאוין. וא"ת ולוקמיה בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה
אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין לקי שפיר וא"ת לקמן בהמקבל (דף קיא:) אמרינן דגזל הכנעני מותר
ודריש רעך ולא כנעני וצריכי דאי כתב גזל דלא טרח פירוש דשמא נפלו בירושה או מציאה או מתנה אבל שכר שכיר דטרח כנעני נמי
אסור והשתא הא מוקמינן הכא האי לא תעשוק את רעך ולא תגזול כולה קרא בעושק שכר שכיר וי"ל דדריש מדסמיך רעך ללא
תגזול ואפקה בלשון גזילה למימר דגזל הכנעני שרי וא"ת והיכי ס"ד למימר דגזל הכנעני אסור דאיצטריך קרא למעוטי הלא בישראל
גופיה לא ידענא גזל אלא מרבית ואונאה ורבית שרי בכנעני דכתיב לנכרי תשיך ואונאה נמי דכתיב עמיתך ודרשינן לעיל (דף
נט.) עם שאתך בתורה [ובמצות] וי"ל דהוה אסרינן גזל הכנעני מואכלת את כל העמים דדרשינן מהתם בהגוזל בתרא (ב"ק דף
שגזל הכנעני אסור דדוקא בזמן שהם מסורים בידך שרי
קרא:
קיג:)
שתולה