סא:
איזהו
נשך
פרק חמישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שתולה
מעותיו בנכרי. וא"ת והלא אפילו יהא אמת שהם של
ובעניינא דשכירות כתיב. לאו דגזל לא תעשוק ולא תגזול ט) וכל עשק
ו א ב מיי' פ"א מהל'
א) [תוספתא דב"ק פ"ו
גניבה הלכה ב סמג
[הט"ו] ושם איתא תגנובו
כבישת שכר שכיר הוא: לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי. לילף
נכרי אסור כיון שאין ללוה עם הנכרי כלום ומיהו
לאוין קנה טוש"ע ח"מ סי'
וכ"א ברא"ש והוא נכון עיין
שמח סעיף א: לפי מה שנביא ראיה לקמן ישראל שיש בידו מעות נכרי והם
מרבית ואונאה שהרי מחסרו ממון. לא תגנוב דעשרת הדברותי) לא
סנהדרין פו.], ב) ב"ב פט:
ז ג מיי' שם פ"ח הל' ג
באחריות הנכרי מותר להלותם ברבית
לישראל אתי שפיר אי נמי
קמיבעיא ליה דאזהרה לגונב נפשות הוא כדאמרינן בסנהדרין
[ע"ש], ג) צ"ל וששה,
ד) [עי' תוס' מגילה כא.
סמג לאוין קנב טוש"ע
(ד' פו.): למיקט. לצער: על מנת
י"ל דאיירי כגון שאמר ליה חבירו
ד"ה אלמלא], ה) [בקרא
ח"מ סי' רלא סעיף יח:
לשלם תשלומי כפל. שרוצה לההנותו
הלויני מעות מן הנכרי ואמור לו
ובעניינא דשכיר כתיב לא תגנובו דכתב
ח ד מיי' שם הלכה ז
כתיב יכין וצדיק ילבש וע'
1
שיסמוך עלי או כגון שנתן לו משכנותיו
ויודע בו שלא יקבל: לאו דמשקלות
ב"ק קיט.], ו) [תמורה ו.],
טוש"ע שם סעיף יא:
רחמנא למה לי לכדתניא א) 2 לא [א] תגנוב
ט ה מיי' שם טוש"ע שם
ז) [לקמן סז.], ח) [תמורה
ליתנם לנכרי והוא הלוה לו משל
לא תעשו עול וגו' (ויקרא יט):
על מנת למיקט לא תגנוב על מנת לשלם
ו:], ט) [ויקרא יט],
סעיף ו:
א
ב
[ב]
לטומן משקלותיו. המנה או הפרס
עצמו ואומר שעשה כדבריו:
י ו מיי' פ"ה מהלכות
י) [שמות כ], כ) בס"א:
תשלומי כפל א"ל רב יימר לרב אשי לאו
שתולה
כשמודד, ל) [ויקרא כה],
קלא אילן בבגדו ואומר
טומן במלח להכבידו וכשהוא לוקח
מלוה ולוה הל' ה סמג
ע)
דכתב רחמנא במשקלות למה לי א"ל
מ) [שם יט], נ) [שם יא],
לאוין קצג טוש"ע י"ד סי'
תכלת הוא. ואע"ג
במשקל לוקח באלו: משעת עשייה.
ס) [ב"מ סופ"ה], ע) עיין
קס סעיף ג:
לטומן משקלותיו במלח היינו גזל מעליא
דעובר על מצות ציצית מ"מ איצטריך
משעת הטמנה ואפי' לא שקל בהן:
יא ז מיי' שם פ"ד הלכה
במפרשי הש"ס שהאריכו
הוא לעבור עליו משעת עשייה ת"ר לא
ג סמג שם טוש"ע י"ד
בכוונת דיבור תוס' זה,
לא ימדוד לאחד בימות החמה כו'.
קרא לעבור עליו משעת תלייה:
ב)
3
יכין רשע וילבש צדיק. אפי' למ"ד
פ) [וע"ע תוס' סנהדרין
סי' קסא סעיף ו:
תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה
אחין הבאין לחלוק את השדה לא
❖
יב ח מיי' שם פ"ו הלכה
פא. ד"ה וכתיב וכו'],
ימדוד המודד לאחד בימות החמה
רשות יורש לאו כרשות לוקח
במדה זו מדידת קרקע שלא ימדוד לאחד
א סמג שם טוש"ע שם
ג
סעיף א בהג"ה:
ולאחד בימות הגשמים באותו החבל
וליכא שנוי רשות ואפי' הניח קרקעות
בימות החמה ולאחד בימות הגשמים
יג ט מיי' שם הלכה ה
תורה אור השלם
מפני שהחבל לח בימות הגשמים
ומלוה על פה גובה מן היורשין
במשקל ד שלא יטמין משקלותיו במלח
ופ"ד שם הלכה ג סמג
ומתפשט כל צרכו ובימות החמה
אפ"ה ילבש צדיק כדאמר רבא בריש
1 לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ
שם טוש"ע שם סעיף ה:
ובמשורה שלא ירתיח והלא דברים
יד י מיי' שם פ"ד הלכה
ה
מתוך יובשו הוא נגמד וכויץ: משורה.
הגוזל בתרא (ב"ק ד' קיב.) וחי אחיך
וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ
ו ופ"ו שם הלכה א
בַּעֲמִיתוֹ: ויקרא יט יא
ק"ו ומה משורה שהיא אחד משלשים ג) (ושלשה)
מדת הלח היא: ירתיח. אשקומ"א
לדידיה אזהר רחמנא דנהדר לבריה
❖
2 לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף
טוש"ע שם סעיף ב:
בלוג הקפידה עליו תורה ק"ו להין וחצי הין
לא אזהר רחמנא:
בלע"ז שממלא את המדה כשמוציא את
כ)
לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה
רבא אמר מגופיה דקרא. אע"ג
ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג
בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:
היין ולאחר זמן נמצאת חסרה:
שמות כ יב
מוסף רש"י
יציאת מצרים גבי רבית. בפרשת
דרבא משני ריש הגוזל
ורביעית הלוג אמר רבא למה לי דכתב
3 לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל
בהר סיני : גבי משקלות. בקדושים
בתרא (שם) אפילו תימא רשות יורש
זו מדידת קרקע. שהרי
ל)
בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל
רחמנא יציאת מצרים ברבית יציאת
מדת כלי כתב לקמיה
וּבַמְּשׂוּרָה: ויקרא יט לה
תהיומ): שהבחנתי במצרים. הרי שבאו
לאו כרשות לוקח ושאני הכא דכתיב
מצרים גבי ציצית יציאת מצרים במשקלות
4 יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וְכֶסֶף
דהיינו משורה כדכתיב
וחי אחיך עמך לאו משום דס"ל כר'
עשרה רווקים על מצרית אחת
(יחזקאל ד) ומים במשורה
נָקִי יַחֲלֹק: איוב כז יז
אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים
5 בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית
תשתה (רשב"ם ב"ב פט:).
אלעזר דהא הכא דריש כרבי יוחנן
ונתעברה מהן בעשר עיבורין עשר
בין טפה של בכור לטפה שאינה של
שלא ימדוד. לשני לקוחות
לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה אֵת כָּל
אלא לא בא אלא ליישב הברייתא
בכורות שהן בכורות של אביהן כולן
שלקחו קרקע בשותפות או
הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה
בכור אני הוא ו שעתיד ליפרע ממי שתולה
מתו: תולה מעותיו בנכרי. מלוה
דהתם למ"ד לאו כרשות לוקח ולכך
לאחד משני אחין שחלקו,
מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה:
מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית
לאחד בימות החמה
בסמוך דקאמר רב נחמן מ"ט דר"א
מעותיו לישראל ברבית ואומר של
יחזקאל יח יג
ולאחד. באותו חבל עצמו,
6 אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ
נכרי הם: קלא אילן. צבע הדומה
וממי שטומן משקלותיו במלח וממי שתולה
לא קבעו הגמרא כמו כן בשם רבא:
בימות הגשמים. שבימות
מות יומת דמיו בו יהיה הוקשו
וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ
לתכלת ורחמנא אמר
קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא רבינא
החמה החבל יבש וקצר יותר
(במדבר טו)
וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:
❖
מבימות הגשמים, ורבינו
מלוי ברבית לשופכי דמים.
ויקרא כה לו
פתיל תכלת ותכלת דמיו יקרים
איקלע לסורא דפרת א"ל רב חנינא מסורא
חננאל פירש בימות הגשמים
תימה היכי משמע דמיו בו עבירה
שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן
הקרקע כווץ ובימות החמה
דפרת לרבינא יציאת מצרים דכתב רחמנא
הים אלא אחת לשבעים שנה: סורא
דשפיכות דמים הלא באוב וידעוני
הקרקע מתבקע בפתיחיו
הגהות הגר"א
גבי שרצים למה לי א"ל אמר הקב"ה אני
ומוסיף במדתו
.
דפרת. סורא היושבת על נהר פרת
וכמה עבירות דלא שייכי לשפיכות
(שם)
[א ב] גמ' תגנוב. צ"ל
שלא יטמין משקלותיו
הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה
ואין זו סורא סתם: גבי שרצים.
דמים כתיב דמיהם בם וי"ל דמיתורא
❖
במלח. שמכבידן (שם).
תגנובו:
שאינה של בכור אני עתיד ליפרע ממי
דדמיו בו דריש דאי לאו הכי למאי
בויהי ביום השמיני כי אני ה' המעלה
שלא ירתיח. שלא ישפוך
המוכר את היין בחוזק
שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים
אתכם מארץ מצרים נ): אלא בשביל
כתביה דאי למגמר סקילה ברבית
ומגביה לתוך משורתו של
לעזי רש"י
דבר זה. כדמפרש לקמיה שהן מעולים
מאוב וידעוני חדא דברי תורה
טהורין ומוכרן לישראל אמר ליה אנא
לוקח, מפני שעולה הקצף,
מדברי קבלה לא ילפינן ותו לא
ונאים ואינן נמאסים בשקצים הללו.
אשקומ"א בלע"ז, ונראה
אשקומ"א [אישקומ"א].
המעלה קא קשיא לי מאי שנא הכא המעלה
כמלא (שם). ומה משורה
ק∆ צ∆ ף.
מצינו מיתה גבי ממון ובפרק
להכי כתב לשון עילוי שמעלה גדולה
דכתב רחמנא א"ל לכדתנא דבי רבי ישמעאל
שהיא. קטנה כל כך,
היא אצלם: עד השתא. המלוה
קמא דתמורה (ד' ו:) יש בספרים
שלשים וששה יש בהן בלוג,
דתנא דבי רבי ישמעאל אמר הקב"ה אילמלא
הקפידה תורה ברתיחה
סלע בחמשה דינר: של תורה.
וכתב בתריה והוליד בן פריץ שופך
(לא) העליתי את ישראל ממצרים אלא
שלה, שהיא פחותה ממאה
ד)
דרך הלואה: עד כאן יכין רשע
דם לפי זה אתי שפיר דהוקשו בהדיאפ):
בלוג, קל וחומר ברתיחת כלי
אי בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים דיי
וילבש צדיק. שאם מת והניח לבניו
גדול, כגון הין או אפילו חצי
א"ל ומי נפיש אגרייהו טפי מרבית ומציצית וממשקלות א"ל אע"ג דלא נפיש
הין או אפילו שלישית ההין
מעות של רבית אין חייבין להחזיר
כו' (שם). אבק רבית. הבא
אגרייהו טפי מאיסי למכלינהו: ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח
ועל זה נאמר יכין רשע וילבש צדיק
על ידי מכר כגון המוכר
והכי תניא לה בתוספתאס): ע"כ ותו
הימנו חטים בדינר זהב וכו': אטו כל הני דאמרינן עד השתא לאו רבית
שדהו ואמר אם מעכשיו
אתה נותן לי הרי היא לך
לא. בתמיה. כ"ש דרבית דרבנן אין
הוא א"ר אבהו עד כאן של תורה מכאן ואילך של דבריהם וכן אמר רבא
באלף זוז, ואם לגורן בי"ב
הבן חייב להחזיר: אפילו ע"כ.
מנה (תמורה ו:).
עד כאן של תורה מכאן ואילך של דבריהם ע"כ 4 יכין ה) רשע וילבש צדיק
דרבית דאורייתא הוא: יכין. האב
עד כאן ותו לא אלא ז אפי' ע"כ יכין רשע וילבש צדיק ח ע"כ רבית קצוצה
שהוא רשע וימות ולא יהנה והבן
מכאן ואילך אבק רבית ו) א"ר אלעזר ט רבית קצוצה יוצאה בדיינין ז) י אבק
שהוא צדיק אינו חייב להחזיר: ע"כ
רבית אינה יוצאה בדיינין רבי יוחנן אמר אפילו רבית קצוצה נמי אינה
רבית קצוצה. וכופין אותו ב"ד
יוצאה בדיינין א"ר יצחק מ"ט דרבי יוחנן דאמר קרא בנשך נתן ותרבית
להחזיר אם תובעו בחייו: וחי לא
ח)
5
יחיה. סיפיה דקרא מות יומת דמיו
לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה למיתה ניתן ולא להשבון רב
בו יהיה: מגופיה דקרא. דבנשך
אדא בר אהבה אמר אמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך
6
נתן דיחזקאל נפקא ליה בהדיא
למורא ניתן ולא להשבון רבא אמר מגופיה דקרא שמיע ליה 5 מות יומת
מדכתיב דמיו בו יהיה הוקשו לשופך
דמיו בו יהיה הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים מה שופכי דמים לא ניתנו
דם כלומר דמים ששפך שהעני
להשבון אף מלוי רבית לא ניתנו להשבון אר"נ בר יצחק מ"ט דר"א דאמר קרא
את חבירו ומת
ברעב עליו ישובו:
וחי
וחי