שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דחזיא לקטנים. ופריך דטלית מוזהבת לא עבדי לקטנים ול"ג
דחזיא לבני מלכים. לבנים קטנים: זאת אומרת. מתני' דקתני
נג א מיי' פ"ט מהלכות
א) [לעיל ז.], ב) [לעיל ב.],
שנים שהגביהו מציאה קנאוה ויחלוקו וכשמגביה מגביה לדעת שיקנה
דחזיא לתרוייהו דא"כ מאי פריך מטלית מוזהבת:
ג) [לקמן י.], ד) [לקמן ט:
טוען ונטען הל' י סמג
ושותפין שגנבו. פי' בקונטרס שהוציא לדעתו ולדעת חבירו
נדרים פח:], ה) [שבת צג:
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
בה חבירו חציה ש"מ המגביה מציאה כו'. ולקמיה פריך דיוקא דרמי
ע"ש ב"ק עח:], ו) [לקמן
קלח סעיף ד:
הוא למד כן: ולא יקנה לא
בר חמא מהיכא מאיזו בבא ממשנתנו
כדאיתא בב"ק
(דף עח:) ואין נראה דהתם בטביחה
נד ב מיי' פי"ז מהלכות
ט.], ז) [צ"ל ליתי], ח) [לעיל
ב.], ט) [לעיל ד:],
זה ולא זה. וכל הרוצה יחטפנה מידם:
איירי וטביחה אפי' אמר צא וטבח
אבידה הל' ג סמג
❖
י) [קידושין מב:],
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
לעולם אימא לך לא קנה חבירו.
לי חייב דדרשינן (שם דף עא.) תחת
דחזיא לקטנים והא דאמר רבא אם היתה
א)
רסט סעיף א:
לרבות השליח אלא שותפין שגנבו
היכא דמגביה לא נתכוין לקנות
נה ג מיי' פ"ב מהל'
טלית מוזהבת חולקין ה"נ דפלגי לה הא
גניבה הל' יד סמג
שהגביהו שניהם:
בה כלום. וטעמא אמר לקמן (דף י.)
הגהות הב"ח
אפסדוה הא לא קשיא דחזיא לבני מלכים
עשין עא טוח"מ סי' שנ:
דהוי תופס לבעל חוב במקום כו':
ומאי
נו ד ה מיי' פי"ז מהל'
(א) גמ' השתא דאמרי
מגו מגו דשני חרשין. תימה
והא דתנן היו שנים רוכבין על גבי בהמה
ב)
והכא. דקתני במתני' שנים שהגביהו
❖
דאמרי' מגו:
גזילה ואבידה הל' ד
מנלן דלמא תרי מגו לא
וכו' הכי נמי דפלגי לה הא אפסדוה בשלמא
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
מציאה קנו מגו דזכי לנפשיה זכי נמי
❖
אמרי' דב' חרשין דקנו היינו מטעם
סי' רסט סעיף ד:
טהורה חזיא לבשר אלא טמאה הא אפסדוה
לחבריה: תדע. דאפי' אמר לא קנה
מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:
גליון הש"ס
א אלא לדמי הכא נמי לדמי אמר רמי בר
חבירו היכא דהגביה כולה לדעת
אלא
גמ' אמר רבא לעולם.
מסיפא זה אומר כולה שלי
חמא זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו
חבירו הכא דהגביה לעצמו ולחבירו
רבינו חננאל
ג)ב
עיין לקמן דף י ע"א תוס'
וזה אומר חציה שלי. אית
קני משום מגו: פטור. המשלח פטור
קנה חבירו דאי סלקא דעתך לא קנה חבירו
ד"ה איתיביה ובנדרים דף
כיון שהעמיד רב פפא
מלשלם כפל דקי"ל אין שליח לדבר
דל"ג הכא הא תו למה לי דממשנה
ל"ד ע"ב בר"ן ד"ה אמר
משנתנו דקתני יחלוקו
תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע וזו
❖
רבא:
בתפסי לה בכרכשתא
עבירה להתחייב שולחו אלא שליח
גופה קא דייק דקאמר חציה שלי
כמי שמונחת על גבי קרקע ולא יקנה לא זה
דקדק רמי בר חמא
דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי
והיינו שהגביה עם חבירו ולפי דבריו
ואמר זאת אומרת המגביה
ולא זה אלא לאו ש"מ המגביה מציאה
שומעין י): ואילו שותפין שגנבו.
לא יטול כלום אלא ודאי מגביה מציאה
מציאה לחבירו קנה
מוסף רש"י
לחבירו קנה חבירו $ אמר רבא לעולם אימא
חבירו. רבא אמר לעולם
והאחד הוציאה מרשות בעלים
לחבירו זכה ופריך ממאי דבמציאה
אם היתה טלית מוזהבת
לא קנה ומתני' היינו
לך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו
לדעתו ולדעת חבירו אמרינן בבבא
דלמא במקח וממכר והוא הדין דהוה
חולקין. כלומר אפילו היא
טעמא מגו דזכי לנפשיה
והכא היינו טעמא מגו דזכי לנפשיה זכי
קמא (דף עח:) דחייבין: השתא
מצי למדחי דהא דאמר חציה שלי
מוזהבת חולקים (לעיל ז.).
זכי נמי לחבריה. תדע
ד)
במקח וממכר. קניתיה
דאילו האומר לחבירו צא
דאמרת מגו. דזכי לנפשיה כו' חרש
כגון דאמר תפסתיה חציה בידי או
נמי לחבריה תדע שאילו אמר לשלוחו צא
מיד פלוני (לעיל ב.)
.
וגנוב לי פטור המשלח
ופקח שהגביהו מציאה קנאוה אע"פ
הגבהתיה כולה לקנות חציה אבל עדיין
וגנוב לי וגנב פטור ושותפין שגנבו חייבין
דקי"ל אין שליח לדבר
ה) ג
שהגבהה של חרש אינה הגבהה לקנות
היה מדקדק מיתורא דמתני' לכך
עבירה ואילו שותפין
מאי טעמא לאו משום דאמרינן מגו דזכי
שגנבו חייבין ושקלי'
אלא מפני דרכי שלום כדתנן (גיטין
דחי ליה דאפי' מיתורא אינו יכול
לנפשיה זכי נמי לחבריה ש"מ אמר רבא
וטרי' בה ואסיקנא דוקיא
דף נט:) חרש שוטה וקטן יש בהן גזל
לדקדק ולספרים דגרסי הא תו למה
דרמי בר חמא מסיפא
השתא דאמרת אמרינן מגו חרש ופקח
(א)
דמתני' בזמן שהן מודין
מפני דרכי שלום אפילו הכי אמר
לי י"ל דמשום דמגופא דמתני' לא מצי
או שיש להן עדים
שהגביהו מציאה מתוך שקנה חרש קנה
מגו דזכי לנפשיה כו': בשלמא חרש
למידק כדפרישית אך קשה אמאי קאמר
כי שניהם ביחד מצאוה
פקח בשלמא חרש קנה דקא מגבה ליה בן
קני דקא מגבה לה בן דעת. לראשה
דלמא במקח וממכר אפילו מיירי
ושניהן אגב' אגבהוה
בכרכשתא חולקין בלא
דעת אלא פקח במאי קנה אלא אימא חרש
השני לצורך שניהם וראשו של צד
במציאה מצי לדחויי כדדחי וי"ל
שבועה ש"מ המגביה
חרש לגבי חרש מיהא הויא הגבהה
בדוחק ממאי דבמציאה דלהכי לא
קנה פקח לא קנה ומאי מגו מגו דשני
מציאה לחבירו קנה
כדתקון ליה מפני דרכי שלום אלא
מוקמת במקח וממכר משום דלא
חבירו דהא תרוייהו
חרשין בעלמא קנו האי נמי קני ו) האי מאי
מסייעי להדדי בעידנא
פקח במאי קני לגבי פקח הוי ראשה
משכחת חידוש אלא במגביה מציאה
אם תמצא לומר המגביה מציאה לחבירו
דמגבהי לה. ורבא אמר
שהגביה החרש כמונח על גבי קרקע
לחבירו כי נמי איירי במקח וממכר
לך שאני הכא מגו דזכי
קנה חבירו הני מילי היכא דקא מגבה ליה
דהגבהה דחרש לא קניא אלא מדרכי
יש חידוש דלא נימא משיב אבידה
לנפשיה זכי נמי לחבריה.
אדעתא דחבריה האי אדעתא דידיה קא
וקי"ל כרמי בר חמא והוא
שלום בעלמא: ומאי מגו. איכא
הוא וה"ה אם מיירי במציאה לא יוכל
דאמר ליה זכי לי דהא ר'
מגבה ליה איהו לא קני לאחריני מקני אלא
למימר הכא דקאמר השתא דאמרת
להוכיח כלום:
יוחנן קאי כוותיה ואמר
אימא מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש
מגו אמרינן מגו וחרש אמאי קני
המגביה מציאה לחבירו
מנהיג
ד
קנה חבירו ואם יקשה
הא לא זכי פקח לנפשיה דנימא
וכי תימא מאי שנא משני חרשין דעלמא התם תקינו להו רבנן דלא אתי
ה
ז)
לך הא דתנן היה רוכב
דזכי נמי לחבריה ולא הויא הגבהה
לאנצויי הכא מימר אמר פקח לא קני אנא אקני אמר ליה רב אחא בריה
על גבי בהמה וכו' התם
דפקח הגבהה: אם תמצא לומר.
באומר תנה לי ולא אמר
דרב אדא לרב אשי דיוקיה דרמי בר חמא מהיכא אי נימא מרישא שנים
זכה לי. היו שניהם רוכבין
כלומר אפי' אם תמצא לומר המגביה
על גבי בהמה וכו'.
אוחזין בטלית התם האי קאמר כולה שלי ואנא אגבהתה כולה והאי אמר
מציאה לחבירו כו': הכא אדעתא
כולה שלי ואנא אגבהתה כולה אלא מהא דקתני זה אומר כולה שלי וזה
דידיה קא מגבה ליה. האי פיקח:
אומר כולה שלי הא תו למה לי אלא ממשנה יתירה שמע מינה המגביה
דלא ליתי לאינצויי. עם החוטפים
מציאה לחבירו קנה חבירו והא אוקימנא רישא במציאה וסיפא במקח
מהם: מהיכא. מאיזו בבא ממשנתנו
ח)
קא דייק לומר זאת אומרת: הא
וממכר אלא מסיפא זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי הא תו למה
קאמר כולה שלי ואנא אגבהתיה.
לי אלא ממשנה יתירה שמע מינה המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וממאי
והיאך נאמר לא יקנה לא זה ולא
דבמציאה דלמא במקח וממכר וכי תימא אי במקח וממכר מאי למימרא
זה ויבא אחר ויטלנה והלא כל אחד
איצטריך סלקא דעתך אמינא האי דקאמר חציה שלי להוי כמשיב אבידה
טוען אני הגבהתיה ואין כאן מגביה
וליפטר קמשמע לן דהאי ט) איערומי קא מערים סבר אי אמינא כולה שלי
מציאה לחבירו ומה יש לו להשיב
בעינא אשתבועי אימא הכי דאהוי כמשיב אבידה ואיפטר אלא מהא היו
בשלמא האי שכנגדו המוחזק בה
שנים רוכבין על גבי בהמה הא תו למה לי אלא ממשנה יתירה שמע מינה
כמוהו אמר לא הגבהת אתה כי אם
המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ודלמא הא קמשמע לן דרוכב נמי קני
אני אבל אחר מן השוק מה יטעון:
ממשנה יתירה. אמרינן דהמגביה
אלא מסיפא בזמן שהן מודין או שיש להן עדים חולקין בלא שבועה
מציאה כו' ומשום הכי אמרינן
במאי אי במקח וממכר צריכא למימר אלא לאו במציאה ושמע מינה
יחלוקו דאמרינן שניהם הגביהוה
המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ורבא אמר לך מגו
דזכי לנפשיה
והוה ליה כל אחד מגביה מציאה לו
זכי נמי לחבריה: היו שנים רוכבין: אמר רב יוסף אמר
לי רב יהודה
ולחבירו וקני. דאי משום דלא ידעינן
שמעית
הי מינייהו משקר והוה ליה ממון
ליה מרישא: להוי
המוטל בספק וחולקין בשבועה משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף כדאמרי' לעיל (דף ג.) הא שמענא
כמשיב אבידה. מדהוה מצי למימר כולה שלי ואמר חציה שלי: וליפטר. משבועה: ממשנה יתירה כו'. כדפרישית: דרכוב קני. ואע"ג
דלא משיכה היא שאינה זזה ממקומה שאין מנהיגה ברגליו: צריכא למימר. דהיכא דלקוחה בין שניהם שיחלקוה בלא שבועה: אלא לאו
במציאה. ואיצטריך לאשמועינן שאין אחר יכול לחוטפה דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו: ורבא אמר לך. בעלמא היכא דלא נתכוין המגביה
לזכות בה לא קנה חבירו ומשנה יתירה דמתני' אשמועינן המגביה מציאה לו ולחבירו קנה אף חבירו דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:
שמעית