איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי עשה תשובה מאי בעי גביה. למ"ד רבית קצוצה יוצאה
וחי אחיך עמך. רישיה דקרא ברבית קאי אל תקח מאתו וגו':
טו
א) [עי' תוס' ע"ז ו. ד"ה
א ב ג ד מיי' פ"ד
אם ישתו שניהם ימותו. בצמא שאין מספיק
לשניהם: ואם ישתה
בדיינין פריך שפיר דהיה לו להחזיר ואפילו למאן דאמר
והשתא], ב) ב"ק צד: קיב.
מהל' מלוה ולוה הל'
[תוס' ספ"ה], ג) [שבת ל.
ד סמג לאוין קצג טוש"ע
האחד מגיע לישוב. וימצא מים: עמך. חייך קודמין: אינהו הוא
אינה יוצאה מ"מ הוה לו להחזיר משום לעז ובושת וכיון דלא
וש"נ], ד) ב"ק צד:, ה) ג"ז
י"ד סי' קסא סעי' ו:
גזלן
מאי אע"פ שגבו
דאין חייבין להחזיר. כדתרצה כ) רבה
חשש גם בניו אין להם לחוש לכבודו:
בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיב.)
טז ה מיי' שם הל' ג סמג
שם סנהדרין פה. יבמות
איכא. וא"ת דאף על פי שגבו משום
וחי אחיך עמך לדידיה הוא דאזהריה
שם:
כב: [לעיל מח: ב"ב ד.
יז ו מיי' שם הלכה ב
מכות ח:], ו) ג"ז שם חגיגה
רחמנא אהדר ליה דניחי בהדך
מלוה ברבית נקטי' וי"ל דא"כ גזלנין
וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי
(א)
1
כו., ז) [ביבמות איתא דרב
וסמג שם טוש"ע שם
דסיפיה דקרא ארישיה קאי אל תקח
למאי תננהו פשיטא דמחזיר להכי
❖
ורבי יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד ליה
פפא ובחגיגה איתא דרב
סי' קס סעי' א:
ובסנהדרין ובב"ק איתא
ואם לקחת החזר אבל לבריה לא
איצטריך ליה לשנויי הגזלנין מאי ניהו
מבעי ליה לכדתניא שנים שהיו מהלכין בדרך
כדאמר רב פנחס בשעשה],
אזהר: בדין הוא כו'. כרבי יוחנן
מלוי ברבית:
ח) [ב"ק צד:], ט) [יבמות
וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין
תנאי
תורה אור השלם
היא. וא"ת דבהגוזל
דהאי וחי אחיך לכדר"ע: המסוים.
לח: וש"נ], י) [לקמן עה:],
שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע
כ) [לפנינו איתא רבא],
1 אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ
שניכר שהוא ל) גזל ואביהם נזכר בה
(ב"ק דף צד:) משני
ל) פי' וע"י רבית באה לידו.
לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם
וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ
לקלון: דר' פנחס בסוף חומר
דמחזירין לצאת ידי שמים ואמאי לא
❖
רש"ל, מ) [צ"ל דהכי],
וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:
וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של
בקודש (חגיגה דף כו.): גזלנין קרית
משני נמי הכא הכי והתם נמי אמאי
ויקרא כה לו
2 אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל
להו. בתמיה: פוטרין את המלוה
חבירו עד שבא ר' עקיבא ולימד וחי אחיך
לא משני תנאי היא כדמשני הכא וי"ל
וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר:
הגהות הב"ח
ואת הערב. מן לא תעשה ומלקות:
דהכא קאמר אליבא דר' יוחנן ולדידיה
עמך חייך קודמים לחיי חבירך מיתיבי
❖
א)
שמות כב כז
מפני שיש בהן קום עשה. והוה ליה
דאמר אינה יוצאה בדיינין אף לצאת
(א) גמ' כי היכי דניחי
ב)א הניח להם אביהם מעות של רבית אע"פ
בהדך ור' יוחנן: (ב) שם
לאו הניתק לעשה: קומו אהדורו.
ידי שמים אינו צריך להחזיר ולכך לא
שיודעים שהן של רבית אינן חייבין להחזירן
אינן חייבין להחזירן אינהו
מוסף רש"י
מצי לשנויי הכא אלא תנאי היא
מה שגביתם. וזהו נתקו לעשה
הוא דאין חייבין
(ב) הא אביהן חייב להחזיר בדין הוא דאבוהון
וסוגיא דהתם אתי כההוא תנא דאית
כדאמרינן אל תקח ואם לקחת החזר
להחזיר הא אבוהון חייב
אין חייבין להחזירן.
נמי לא מיחייב להחזיר ואיידי דקא בעי
להחזיר: (ג) שם ומאי
דכתיב והשיב את הגזלה
ג)
וחי אחיך: לאו בני אהדורי נינהו.
ליה יוצאה בדיינין דפריך אההיא
ניהו: (ד) שם כגבוי דמי
אשר גזל והני לא גזול מידי,
למתני סיפא ד) ב הניח להן אביהם פרה וטלית
וחי אחיך לכדר"ע: לא. לעולם אימא
ברייתא דסברה דמן התורה מחזירין
❖
הא כצ"ל ואות ו' נמחק:
דקנינהו בשינוי רשות,
וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד
אלא משום מעשה שהיה תקנו דאין
לך אם גבה דברי הכל אינו מתוקן
וקסבר רשות יורש כרשות
לוקח דמי (ב"ק צד:). וכל
מחזירין ופריך מהך ברייתא דהויא
בחזרה מן המלקות דאין כאן ניתק
אביהם תני נמי רישא בדידהו והני מפני
דבר המסוים. דבר הניכר
גליון הש"ס
לאחר התקנה ותנאי דהכא נחלקו
לעשה והאי דתני פטורין בשלא גבו
כבוד אביהם מי מיחייבי קרי כאן 2 ונשיא
לרבים זו היא שגזל פלוני
גמ' א"ל רבינא לרב
והניחה ליורשיו (שם).
אם יוצאה בדיינין מן התורה ודלא
דהתם לא הואי אלא שומא בעלמא
בעמך לא תאר בעושה מעשה עמך כדאמר
ה)
בעושה מעשה עמך. וזה
אשי. עיין לקמן סז ע"א
ששמו עליו נשך על ידי תנאי ואתו
[א] כפי' ריב"ן דפירש לעיל למורא ניתן
תוס' ד"ה פירי ודף סד
לא עשה מעשה עמו ואין
ר' פנחס משמיה דרבא בשעשה
ו)
ז)
רבי נחמיה ור' אלעזר למימר דלא
שיש לו להחזיר מיראת שמים ולא
חייבין בכבודו (שם). ומאי
ע"ב תוס' ד"ה ולא ודף
תשובה הכא נמי בשעשה תשובה אי עשה
ג
ניהו מלוי רבית אע"פ
קיד ע"ב ברש"י ד"ה מאי
תשימון עליו נשך דקאמר רחמנא לאו
להשבון על פי בית דין:
❖
שגבו מחזירין. וכ"ש לא
קאמר:
לא
תשובה מאי בעי גביה ד שלא הספיק
מאי קום עשה לקרועי שטרא.
אשומא גרידתא קפיד אלא אשומא
גבו דמקרעינא שטרא (שם).
להחזיר עד שמת ח) מיתיבי הגזלנין ומלוי
הבא לידי גיבוי וכל כמה שלא גבו
פרש"י וכולהו סבירא להו כוותיה
רבית אע"פ שגבו מחזירין גזלנין מאי אע"פ
איכא קום עשה לקרועי שטרא.
דר' יוחנן דאי גבו אין מחזירין דתו
הגהות הגר"א
והשתא קפריך ואזיל לפרושי שינויא
ליכא קום עשה לאהדורי רבית
שגבו איכא אי גזול גזול אי לא גזול גזלנין
[א] תוס' ד"ה תנאי. כפי'
מאי קסבר כו': כגבוי דמי. שהרי
ופלוגתייהו בלא גבו וקשה דמעיקרא
ריב"ן כו'. נ"ב וכ"פ נ"י
קרית להו אלא אימא גזלנין (ג) מאי ניהו
אבל הרשב"א כתב כתוס'
שיעבד לו קרקעותיו על הקרן ועל
פריך אדר' יוחנן ומשני תנאי היא
מלוי רבית אע"פ שגבו מחזירין תנאי היא
(ועמ"ש רבינו ביו"ד סי'
הרבית: עבדו לאיסורייהו. וקריעתו
ופלוגתייהו ברבי יוחנן ודחי דכולהו
קס"א ס"ק ז'):
דתניא רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב
הויא השבתו ואם גבו נמי הוו מיחייבי
סבירא להו כוותיה כל שכן דאמר
ה פוטרין את המלוה ואת הערב מפני שיש בהן
ליה לאהדורי: לא עבד כלום. ומאן
ליה שפיר טפי וי"ל דמעיקרא ודאי
קום עשה מאי קום עשה לאו משום
פליג עלייהו: לעולם לאו כגבוי דמי.
סבר דפליגי בלאו דואל תקח מאתו
דאמרינן להו קומו אהדורו מכלל דתנא
ואשומא גרידתא מחייב ליה תנא
נשך ופליגי ברבי יוחנן ורבי אלעזר
קמא: דתנן כו'. ואי אמרת לא מחייבי
ומסיק דכולהו אית להו דר' אלעזר
קמא סבר לאו בני אהדורי נינהו לא מאי
עד דגבו בשלמא כולהו עבדי מעשה
ולא לקי אלאו דאל תקח משום
קום עשה לקרוע שטרא מאי קסבר אי
בגבייתו מלוה גובה מן הערב והערב
דניתק לעשה הוא בהשבה אבל
קסבר ט) שטר העומד לגבות כגבוי דמי
מן הלוה הלוה נתן ביד המלוה
פליגי בלאו דלא תשימון והיכא דלא
(ד) והא עבדו איסורייהו ואי לאו כגבוי דמי הא
ועבר בלא תשיך (דברים כג) אלא
גבה עדיין הרבית דת"ק סבר מיד
לא עבוד ולא כלום לעולם קסבר שטר
עדים מאי עבוד: אלא לאו משום
כשנכתב השטר נגמרה השומא והוי
העומד לגבות לאו כגבוי דמי והא קא
שומא. הלכך מלוה וערב נמי
כאילו גבה כבר ואין עוד תקנה
משמע לן דשומא מילתא היא הכי נמי
מתחילתן חייבין משום שומא:
לתקן הלאו דלא תשימון ור' נחמיה
בדיניהם. של אומות שלא נאסר להם
מסתברא דתנן ואלו עוברים בלא תעשה
ורבי אלעזר [ב"י] סברי לאו דשומא
י) ו
רבית: מוציאין מן הלוה למלוה. אם
מתלא תלי וקאי שאם יקרע השטר
המלוה והלוה הערב והעדים בשלמא כולהו
אין לו משכון ע"י תנאי שביניהם
קודם שיגבה פטור והמקשה לא הבין
עבוד מעשה אלא עדים מאי עבוד אלא לאו
כגון רבית קצוצה: בדינינו. אם
יפה טעמו ופריך אי כגבוי דמי כו'
שמע מינה דשומא מילתא היא ש"מ אמר רב
גבה מחזירין לו כר' אלעזר. ולקמיה
ואי לאו כגבוי דמי אמאי חייב לרבנן
ספרא כל שאילו בדיניהם מוציאים מלוה
פריך ליה מאבק רבית דבדיניהם
ומשני לאו כגבוי דמי וטעמייהו
למלוה בדינינו מחזירין ממלוה ללוה כל
מוציאין ובדינינו אין מחזירין: כל
דרבנן דסברי משעת כתיבה נגמרה
שאילו בדיניהם אין מוציאין מלוה למלוה
שבדיניהם אין מוציאין. מפרש לקמן:
השומא וא"ת והיכי ס"ד מעיקרא
בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה א"ל
ובדינינו אין מחזירין. את העודף
דפליגי באל תקח הא אמרינן לקמן
ביוקר שהוקירו החטים בשעת
(דף עה:) דערב אינו עובר אלא משום
אביי לרב יוסף וכללא הוא והרי סאה
תשלומין דהא אבק רבית הוא:
לא תשימון בלבד וי"ל דהיינו כשהערב
בסאה דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה
אינהו בתורת פקדון אתו לידיה.
לא קבל רבית מן הלוה אבל הכא
ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה אמר
אינהו כי מגבו סאה בסאה מן הלוה
שהערב קבל רבית מן הלוה ונתנו
ליה אינהו בתורת פקדון אתא לידיה
למלוה לאו בתורת רבית קא מגבו
למלוה לכך חייב גם משום אל תקח
$א"ל רבינא לרב אשי והרי משכנתא בלא
ליה אלא בתורת פקדון הוא בעיניהם
לת"ק ואם תאמר ואמאי לא דחי
נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה
דהא סאה מסר לו בידו וכי אמר
דכולהו סבירא להו כר' אלעזר ופליגי
ובדינינו
רב ספרא למילתיה הכי אמרה
אי חייב על לאו הניתק לעשה אי
בדינינו מחזירין: משכנתא
כל שבדיניהם מוציאין בתורת רבית
לאו וי"ל מ) (דהכא) הלכה דפטור ועוד דבריש תמורה (דף ד:) פי'
בלא נכייתא. מלוה מעות על הכרם
ואוכל את הפירות
דלכ"ע פטור:
אינהו בתורת פקדון אתא לידיה. דאמר (לקמן דף סג:) מי קדחו
ואינו פוסק לנכות לו מן החוב כלום
בשביל
אכילתו ואוכל בתורת
רבית: דבדיניהם
מוציאין. אם אכל
הלוה
הפירות משמשכנה:
חטין באכלבאי כמו כן
הייתי שומרם בבית ומוכרם ביוקר:
ובדינינו
לקח