סב:
איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לקח
הימנו חטין בדינר זהב הכור. רש"י פירש דמקח חטין הוי
ובדינינו אין מחזירין. דאבק רבית הוא כיון דזימנין שאין עושים
יח א ב מיי' פ"ה מהל'
א) [צ"ל והתנן], ב) לקמן
❖
עב:, ג) [ב"ק קיא:],
מלוה ולוה הל' טו
פירות שהכרמים לוקין אין זו רבית קצוצה: אינהו נמי כי אפקי
היתר אע"פ שאין לו חטים כיון שנתן לו מעות ולא קאי
סמג לאוין קצו טוש"ע י"ד
ליה. סברי דבתורת זביני אתו הנך פירות לידיה דלוקח דכל זמן
סי' קסג סעי' ג: אסור אלא איין ונקט רישא לרבותא דסיפא דיין אסור אע"ג
שבא מכח פיסוק הראשון של חטים
שהיה דרך מקח וממכר ולא
שלא פרע לו מעותיו הכרם מכור לו עד זמן שפסקו ביניהם
הגהות הב"ח
דרך הלואה וקשה לפירושו חדא
שיכול לפדותה. והוא הדין דמצי
(א) גמ' בדינינו אין
שצריך למחוק הספרים לקמן (דף
לאתוביה נמי מאבק רבית דהמרבה
ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה אמר ליה
מחזירין ומאי ניהו רבית
בפירות דמתניתין אלא הא שינויא
סג.) בגמרא דגרס והא לקח קתני
מוקדמת ורבית: (ב) שם
אינהו בתורת זביני אתא לידייהו אלא כל
תני דמי חטי שאני רוצה
נמי אית ליה לשנויי בתורת זביני
מאי לקח לקח בהלואתו כי לפי זה
שאילו בדיניהן דקאמר רב ספרא מאי אתא
❖
למוכרן:
אתו לידיה: מאי אתא לאשמועינן.
אתי שפיר לקח דקאי אחטים דשרו
לאשמועינן הכי אתא לאשמועינן כל שאילו
ועוד כיון דאסור לא קאי אלא איין
הי נינהו דבדיניהם אין מוציאין והוא
בדיניהן מוציאין מלוה למלוה בדינינו מחזירין
רבית ובדינינו אין מחזירין: רבית
מאי פריך בגמרא וכי אין לו יין מאי
הגהות הגר"א
ממלוה ללוה ומאי ניהו ברבית קצוצה
מוקדמת ורבית מאוחרת. בשילהי
הוי והתנן יצא השער פוסקין אע"פ
[א] גמ' אלא אמר רבא.
וכדרבי אלעזר כל שאילו בדיניהם אין מוציאין
נ"ב גירסת ר"ח ורי"ף
שאין לזה יש לזה וכי לא ידע דאסור
מתניתין (דף עה:) קתני לה והא
בבא לחוב בדמיהן עסקינן
בדינינו אין מחזירין (א) רבית מוקדמת רבית
לפסוק יין מחמת חוב ולא נתן לו
בתורת רבית יהיב ליה ובדיניהם
וכדתני ר"א כו' ופי'
אז שום דמים ועוד מדמשני בבא
אם לא נתן אין מוציאין שהרי לא
מאוחרת: כיצד לקח הימנו חטים בדינר זהב
הרשב"א דר"ל שזקף דמי
החטין במלוה וכה"ג דוקא
פסק עמו: וכי אין לו יין מאי הוי.
לחוב בדמיהם מכלל דמעיקרא סבר
הכור וכן השער וכו': וכי אין לו יין מאי הוי
אסור באין לו יין או כדר'
שהיה נותן לו דמים ותו אדפריך
אחר שיצא השער ליין והוא חייב
אושעיא שנושה בתחילה
א) והתניא ב) אין פוסקין על הפירות עד שיצא
מיצא השער פוסקין לפרוך מרישא
לו החטין או המעות הרי הוא כפוסק
ודלא כרש"י דאוסר יין
השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין
בלא"ה (ועמ"ש רבינו
עמו עכשיו על היין: אין פוסקין על
דשרי גבי חטים מיהו זה יש לתרץ
ביו"ד סי' קע"ה ס"ק י'):
לזה יש לזה אמר רבה מתניתין בבא לחוב
הפירות. ליתן לו מעות בכור חטין
דהוה משני דאסור קאי גם ארישא
[ב] תוס' ד"ה הרי. תימה
בדמיהן עסקינן וכדתניא הרי שהיה נושה
או הוה מוקמינן רישא דשרי ביש לו
ולומר לו תנהו לי לסוף זמן גדול
כו'. נ"ב ע' לעיל מ"ו ב'
ד"ה יש כו' ט"ז א' ד"ה
בחבירו מנה והלך ועמד על גורנו ואומר תן
חטים דוקא לכך נראה דאיזהו
ואפילו יש שנותנין אותו עכשיו בכך
האי כו' א"נ כו':
תרבית דאסור קאי אכולה מתני'
בתחילת הקציר אין זה שער עד
לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים אמר
וכי קתני בסיפא יין אין לו הוא הדין
שיצא שער מפורסם וקבוע בשוקי
לו חטים יש לי שאני נותן לך צא ועשה עלי
העיר בכך: אע"פ שאין לזה. המוכר:
דגם חטין אין לו לכך פריך בגמרא
כשער של עכשיו ואני אעלה לך כל שנים
יש לזה. לאיש אחר ויכול לקנותו
וכי אין לו יין וגם חטים מאי הוי
עשר חדש אסור דלאו כאיסרו הבא לידו
עכשיו בדמים שקיבל: מתניתין בבא
ועיקר קושייתו מכח חטים דאסור כי
דמי א"ל אביי אי דלא כאיסרו הבא לידו מאי
לחוב בדמיהן עסקינן. שלא נתן לו
אין לו אע"פ שנותן דינר זהב ומשני
איריא אין לו אפי' יש לו נמי אלא אמר אביי
בבא לחוב בדמיהן שכבר היה חייב
זה המוכר ללוקח דמי החטין שחייב
מתני' כדתני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא
לו דינר זהב ובשעת קנין אינו נותן
לו שיחזור ויקבלם הימנו בשביל היין
דתני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא יש
לו כלום ומיד הוי ליה למפרך והא
אלא בא לעשות עליו דמי החטין
לקח קתני אלא דפריך ליה השתא
חוב ולפסוק על החוב יין וכך אמר
דברים שהם מותרין ואסורין מפני הערמת
עדיפא מינה וא"ת אמאי תני גבי
לו אני מקבל עלי חטיך בל' דינר
רבית כיצד אמר לו הלויני מנה א"ל מנה
א
יין אין לו כי נמי יש לו אסור ליתן
כמו שאתה יכול למוכרן והרי לך
אין לי חטין במנה יש לי שאני נותן לך נתן
שוה ל' דינר הלא אפילו חטים הוה
אצלי בהן יין כשער של עכשיו דאי
לו חטין במנה וחזר ולקחן הימנו בעשרים
איסורא ליקח בל' דינר כיון שלא היה
הוה ליה יין הוה קנוי לו מעכשיו
וארבע סלע מותר ואסור לעשות כן מפני
לו חטים בפסק הראשון וי"ל דנקט
ואי אייקר ברשותיה אייקר. אבל אין
הערמת רבית הכא נמי כגון דאמר הלויני
לאשמועינן דאף ברישא אין לו
לו והוא לא קיבל עכשיו מעות שנוכל
שלשים דינרים אמר ליה שלשים דינרים אין
חטים ואסור:
לומר יכול הוא לקנותו בדמים שקיבל
והתנן אין פוסקין. אית דגרסי
נמצא שאינם אצלו אלא בהלואה
לי חטין בשלשים דינרים יש לי שאני נותן
בעלמא: דתניא. שיש הפרש בין נותן
והתניא משום דלא גרסינן
לך נתן לו חטין בשלשים דינרים וחזר ולקחם
מעות לבא עליו בחובו: ואני אעלה
במתניתין יצא השער פוסקין וכן
הימנו בדינר זהב אי אית ליה חמרא ללוה
לך. החטים כל שנים עשר חדש אף
לקמן (דף עב:) אית ספרים דגרסי אלא
דיהיב ליה בשלשים דינר ב פירא הוא דקא
מתני' דאין פוסקין וכו' הא יצא
אם יתעלו דמיהן אקבל עלי העילוי
שקיל מיניה ולית לן בה ואי לא כיון דלית
ואתנם לך בדמים הללו: דלא כאיסרו
השער פוסקין היכי משכחת לה
ליה חמרא ודאי משקל זוזי מיניה מחזי
הבא לידו דמי. שאין זה דומה לנותן
באכלבאי וארבי ולספרים דגרסי הכא
כרבית אמר ליה רבא אי הכי תן לי חיטי
והתנן גרסי במתני' יצא השער פוסקין
איסר בשעה שפוסק דאיכא למימר
דמי חיטי מבעי ליה תני דמי חיטי שאני
ולא גרסי' לקמן הא:
יקנה לו עכשיו בשוק במעות שקיבל:
אע"פ שאין לזה יש לזה. דאע"ג
אפילו יש לו יין נמי. דהאי תנא
(ב) מוכרן שמכרתים לך מבעיא ליה תני
דלא משך חטין אין זה רבית
בעומד על גורנו קאמר דיש לו חטין
שמכרתים לך הרי חטיך עשויות עלי בשלשי'
ואפילו הכי אסר: כדתני רב ספרא.
כיון שאם היה בא מוכר לחזור הוה
דינרין מעיקרא נמי הכי אוקמינהו עילויה הכי
קאי במי שפרע ולכך חשיבי כנתיקרו
ולא בפוסק עמו בתחילה על החטין:
קאמר ליה בדמי חטיך שעשית עלי בשלשים
ברשות לוקח: הרי שנושה כו'
שאני נותן לך. כשער של עכשיו
דינר הרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו והא
ועמד על גורנו. [ב] תימה והלא מעות
ונתנם לו: וחזר ולקחן ממנו בכ"ד
בדינר זהב הכור וכן השער קתני [א] אלא אמר
סלעים. דאוזיל גביה סלע שהמנה
קונות הכא אפילו מדרבנן דמילתא
רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפק לוותי
דלא שכיח היא כדאמרינן בהזהב
כ"ה סלעים והוא היה דחוק למעות
ג)
ולא יכול להמתין ליום השוק: מותר.
(לעיל דף מו:) גבי החליף דמי שור
דמתרצנא
בפרה וי"ל דהכא מיירי שלא פטרו
ממנו עד שיתן לו החטין: שהרי לא העלה לו דמי החטים יותר מדמיהן בשכר המתנת המעות
והאי הוא דאוזיל גביה: וחזר ולקחן ממנו בדינר זהב. מתניתין כי
דאמר
קאמר לקח הימנו חטים במלוה קאי וכשבא לתובעו אמר לו תן לי מעותי שאני לוקח בהן יין אמר לו הרי מעותיך עשויות עלי בדמי שלשים דינרין
יין ויין אין לו: ואי הוה ליה חמרא. זוזי יהיב ליה מעיקרא ופירי שקיל מיניה ולא דמי לרבית. אבל משקל מיניה זוזי אסור דדינר זהב יהיב ליה וקא
שקיל מיניה תלתין: הא בדינר זהב הכור וכן השער קתני. ואם כדבריך כשלקחן בדינר זהב היה השער שלשים והאי דאוזיל גביה דאי השער בדינר
זהב וזה העלם עליו שלשים דינר מעיקרא אוקמינהו ברבית בשביל המתנתו: כי שכיבנא ר' אושעיא נפיק לוותי. כשאמות ר' אושעיא יצא לקראתי:
דמתרצנא