איזהו
נשך
פרק חמישי בבא מציעא
סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאמר רבי ינאי מה לי הן. החטין מה
דמתרצנא מתניתין כוותיה. שאני רגיל לתרץ משניות שסתם רבי
לי דמיהן כגון יין אם
יט א מיי' פ"י מהל' מלוה
א) [לקמן סה:], ב) ב"ק
כברייתא שסתם הוא. ודכוותיה אמר רבא בהגוזל בתרא (ב"ק דף
יש לו כך פי' רבינו שמואל ור"ל
דוקא יין אבל מעות
קג., ג) [לקמן סה: מגילה
ולוה הל' ו סמג לאוין
כז: ערכין לא.], ד) מגילה
קצג טוש"ע י"ד סי' קסג
קיא:): הגיע זמן חטין למכור. שנתייקרו ודרך אוצרותיהן למוכרן
אסור ואין נראה לר"ת דבפרק הגוזל [קמא] (ב"ק דף קג. ושם ד"ה התם)
כז: ערכין לא., ה) צ"ל אמר
סעי' א וסעי' ב:
מעתה: יש לו מותר. ולא אמרינן דלאו כאיסרו הבא לידו היכא
גבי רב כהנא זבין כתנא
ואייקר זבנוה מרוותא קמאי א"ל
כ ב טוש"ע י"ד סי' קעה
רבי יהודה], ו) [שבת כט:
וש"נ], ז) [נ"א שנפלה],
דיש לו דזכי בהו האי מהשתא ואע"ג
לרב אשקול זוזי אמר ליה אי כי
סעי' ו:
כא ג מיי' פ"ו מהל'
ח) אבל בתוס' ישנים לא
דלא משיך כי מוקרי ברשותיה מוקרי
מזבני אמרי כתנא דכהנא הוא שרי
דמתרצנא מתני' כוותיה דתני ר' אושעיא
כתוב כלל הך ומשיכה דהכא
מלוה הל' ד סמג
ואם לאו אסור רב לטעמיה דאמר
ולא הוי רבית [א] הואיל ואם בא לחזור
❖
א הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד
עד סוף הדיבור. ר"מ,
לאוין קנג טוש"ע י"ד סי'
קסד סעי' ד וע"ש ובסי'
אין עושין אמנה בדמים משמע דלר'
קאי עלייהו במי שפרע. ומיהו היכא
על גורנו ואמר תן לי מעותי שאני רוצה ליקח
קעב סעי' א:
ינאי שרי למשקל זוזי:
דאין לו לאו כאיסרו הבא לידו הוא
כב ד טוש"ע י"ד סי'
בהן חטין ואמר לו חטין יש לי שאני נותן לך
בשמשך.
הגהות הב"ח
דהיכא דיהיב ליה זוזי פוסק ואע"ג
ואפילו אכלן המוכר
❖
קעד סעי' ה וכר"י:
צא ועשאן עלי כשער של עכשיו הגיע זמן
(א) רש"י ד"ה ולא אמרי'
שאין לו דיכול זה לקנותו במעות
מותר לשלם חטים
וכו' כדתניא לעיל כצ"ל
חטין למכור אמר לו תן לי חטין שאני רוצה
שקיבל דחטין מצויין לו הואיל ויצא
אחרים אם יוקירו ולא דמי לסאה
ותיבת ר' חייא דאמר
מוסף רש"י
למוכרן וליקח בהן יין אמר לו יש לי יין שאני
❖
השער אבל זה אין בידו במה יקנה
בסאה דאסור (לעיל דף סב.) משום
נמחק:
ועשה לו שדהו מכר.
ודמי לרבית: ומאי לקח. דקתני
נותן לך צא ועשאן עלי כשער של עכשיו
דהתם הלואה והכא זביני ח) ומשיכה
שמשכן לו שדהו על אותו
במתני' לקח בהלואתו שהיה נושה
דהכא לא הויא אלא לענין היתר
הגיע זמן יין למכור ואמר לו תן לי ייני שאני
מנה וכתב לו אם לא אתן
גליון הש"ס
בו דינר זהב. ולי נראה דלא גרסינן
פיסוק ולא לקנות ממש:
לך מנה מיכן ועד שלש שנים
רוצה למוכרו וליקח בו שמן אמר לו שמן יש
צד
תוס' ד"ה רבית וכו' וי"ל
הרי היא שלך (ערכין לא.).
אחד ברבית מותר. ואע"ג
ליה ופירוש משובש הוא ז) שנתלה
לי שאני נותן לך צא ועשהו עלי כשער של
בזמן שהמוכר אוכל
דמדאורייתא. עיין לקמן
בספר לפי שראה ברבי אושעיא נושה
דבשעת הפרעון הוי רבית
❖
פירות. כל אותן שנים,
דף סד ע"ב תוס' ד"ה ולא:
עכשיו כולם אם יש לו מותר אין לו אסור
בחבירו מנה דשמעינן מינה דאי הוה
כיון שבשעת הפסק הוי צד אחד
מותר, לוקח אוכל
ומאי לקח לקח בהלואתו אמר רבא שמע
פירות אסור. שמא יגאלנה
יהיב ליה השתא זוזי אפילו אין לו
של היתר שרי וא"ת א"כ סאה בסאה
בתוך שלש ונמצא שאכלם
מינה מדר' אושעיא תלת שמע מינה
הגהות הגר"א
נמי שרי שבש מתניתין ופירשה בלוקח
נמי יהא מותר ללות לרבי יהודה דצד
. צד אחד
ברבית (שם)
דמעמידין מלוה על גבי פירות ולא אמרינן
[א] רש"י ד"ה יש לו כו'
ברבית. שאם יגאלנה יהא
בהלואתו ולא היא לא מבעי לשבושי
אחד הוא דשמא לא יוקירו דבהלואה
הואיל ואם כו'. נ"ב וכ"ד
רבית ואם לא לא יהא רבית
מתניתין בהכי דר' אושעיא משום
נמי שרי רבי יהודה צד אחד ברבית
דלא כאיסרו הבא לידו הוא וש"מ הוא דיש
הרמב"ם אבל הראב"ד
.
(שם)
כדאמרינן לקמן (דף סה:) גבי משכן
חטין קמאי נקיט ליה ולמימר דיש
לו וש"מ איתא לדרבי ינאי דאמר רבי ינאי
וש"פ חולקים וכתבו
דבמלוה לא קני כלל וע'
לו בית משכן לו שדה הא דלא כר'
לו מותר אע"ג דלאו כאיסרו הבא
מה לי הן מה לי דמיהן דאתמר רב אמר
א)
ב)
ח"מ סי' קצ"ט וסי' ר"ד
יהודה ויש לומר דלא חשיב צד אחד
לידו וכי אין לו אסור הואיל ולא בא
ומש"ש:
ב עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה
ברבית אלא דבר שיש ביד מלוה או
איסרו לידו אבל מתניתין כי תנא
בדמים ור' ינאי אמר מה לי הן ומה לי דמיהן
ביד לוה לעשות צד אחד שלא יהא
אין לו גבי יין תנאה שמחמת הלואה
מיתיבי כולם אם יש לו מותר אמר רב הונא
רבית ולא דמי לסאה בסאה שתלוי
בא עליו שהיו כבר דמי החטין
אמר רב בשמשך אי בשמשך צריכא למימר
בשער וע"כ יהא רבית אם יוקירו:
מלוה עליו אבל גבי חטין לא תנא
רבית על מנת להחזיר איכא
אלא כגון שיחד לו קרן זוית ושמואל אמר
איסורא ואפילו אין לו שרי דאיסרו
בינייהו. ואם תאמר מאי
בא לידו ושפיר תני בה לקח: מעמידין
ג) הא מני רבי יהודה היא דאמר צד אחד
מלוה. שיש לו על חבירו: על גבי
טעמא דרבנן דאסרי דאיזה רבית
ברבית מותר דתניא הרי שהיה
נושה
ד)
פירות. לפסוק עליהם פירות כשער
הוא זה והלא כשיבא לפדות מנכה
בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר ג בזמן
של עכשיו כל ימות השנה: ולא
לו תחילה פירות שאכל וי"ל ודאי
שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח
אוכל
אמרינן לא כאיסרו הבא לידו.
אם הוא עושה כן לא הוי רבית
פירות אסור ר' יהודה אומר אף בזמן
כדתני (א) רבי חייא דאמר לעיל אפי'
אלא מצריכו לפרוע תחילה הכל קודם
שהלוקח אוכל פירות מותר ה) א"ל רבי יהודה
יש לו אסור: ושמע מינה והוא שיש
שינכה לו כלום ואם לא יוכל לפרוע
מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר
לו. אבל אין לו אין מעמידין מלוה
לו הכל תהא משוקעת בידו ואם
אבל פוסקין על ידי נתינת מעות
תאמר דתנן בערכין (דף לא. ושם ד"ה
על פי ר' אלעזר בן עזריה ולוקח אוכל
כדקתני מתני' (לקמן דף עב:) יצא
והתניא) המוכר בית בבתי ערי חומה
פירות היה אמרו לו משם ראיה מוכר
ו)
השער פוסקין ואוקימנא מתני' כדתני
גואל מיד וגואל עד שנים עשר
אוכל פירות היה ולא לוקח מאי בינייהו
רבי אושעיא: ושמע מינה. מדקתני
חדש הרי זו כמו רבית ואינו רבית
אמר אביי צד אחד ברבית איכא בינייהו
הגיע זמן חטין למכור שם לו החטין
ופריך בגמ' והתניא רבית גמורה
רבא אמר ד רבית ע"מ להחזיר איכא
בדמים בשער של עכשיו ביוקר ופוסק
היא אלא התורה התירה ומשני הא
בינייהו אמר רבא השתא דאמר רבי ינאי
יין כשער של עכשיו בזול שמע מינה
ר' יהודה והא רבנן והשתא לרבא
מה
איתא לדרבי ינאי דאמר פסק על
דלכולי עלמא צד אחד ברבית אסור
הפירות והגיע זמנו למכור ובא ותבעו ואין לו מקבל הימנו הדמים
היכי משני $ ויש לומר דמדאורייתא מודה רבא דבצד אחד
כשער של עכשיו דמה לי מקבל הן עצמן ומה לי דמיהן: עושין
ברבית פליגי אבל מדרבנן נראה לרבא דליכא למאן דשרי
אמנה בפירות. נותנין מעות באמנה כשער של עכשיו שיוצא
ורבי יהודה שרי הכא אפילו מדרבנן כדמוכח בעובדא דמייתי לכך
בשוק ע"מ לקבל פירות אפילו יוקירו חטין: ואין עושין אמנה.
מוקי רבא דאיירי ברבית על מנת להחזיר ואם תאמר דבפרק
לפסוק על הפירות כדי לקבל דמים לכשיוקירו דכיון דזוזי יהיב וזוזי
בתרא דמגילה (דף כז: ושם ד"ה רבי) תנא אין מוכרין בית הכנסת
שקיל מחזי כרביתא: אם יש לו מותר. מהא דרבי אושעיא קא
אלא על תנאי אימתי שירצה שיחזור דברי רבי מאיר ופריך
מותיב והכא דמים קא מקבל ששם עליו דמי החטין ומקבל היין
בגמרא ולרבי מאיר היכי דיירי ביה הא הוה ליה רבית ומשני
ששוה יותר ממה שנתן ומתחילה לא קנה יין ממנו והרי הוא כמקבל
סבר לה כרבי יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר וי"ל לרבא
מעות דמי החטים: בשמשך. הימנו החטים מתחילה דדמי החטין
איירי התם כגון שהתנו עמו שאם יפדו יתן השכר על שדר בו:
דידיה קא מקבל דברשותיה אייקור דמשעה שמשך כלתה לה תורת
ופוסקין
הלואה וקיבל חובו וכן בכולן: שיחד לו קרן זוית. ואשמעינן דיחוד מילתא היא: הא מני. דקתני יש לו מותר: רבי יהודה היא דאמר צד
אחד ברבית מותר. רבית שאינה על ידי הלואה אלא ע"י מכר ופעמים שבאה לידי רבית כגון זו אם יוקרו הפירות וישלם דמים
יש כאן רבית ואם לא ישלם דמים אלא פירות שפסק הוא עמו אין כאן רבית היינו צד אחד ברבית פעמים יש רבית ופעמים אין
רבית שהרי אינו פוסק עמו ע"מ לשלם דמים אלא פירות: ועשה שדהו מכר. אם אין אני נותן לך מכאן עד יום פלוני הרי השדה שלך:
בזמן שהמוכר אוכל פירות. בתוך הזמן מותר: לוקח אוכל פירות אסור. שמא לא יבא לידי מכר שיחזיר לו מעותיו ונמצא שבהלואה
היו אצלו וזה אוכל פירות ברבית: בייתוס בן זונין: מאי בינייהו. במאי קמיפלגי: צד אחד. כי האי גוונא שמא יבא לידי רבית שמא
לא יבא צד הפדייה בא לידי רבית צד המכר אינו בא לידי רבית: על מנת להחזיר. דרבי יהודה גופיה לא שרי אלא ע"מ להחזיר
רבית ועבדיה לאיסור: השתא דאמר
שאם לא יהא מכר יחזיר לו פירות שאכל ואפילו הכי אסר ת"ק
דבשעת אכילה קאכיל
רבי ינאי. גבי פרעון הן ודמיהן שוין
דכי היכי דהן
מותר דמיהן
נמי
מותר דמה לי
טוב אם
הם מקבל יותר
ממה שדמיהן מקבל:
מה