איזהו
נשך
פרק חמישי בבא מציעא
סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעישורייתא וחומשייתא. הם היו רגילין בחמשה כדרך
בעישורייתא וחומשייתא. אם יש לחלקם
למעות העודפות להוציאן
ל
א) ב"ק קיח:, ב) [ועי'
א מיי' פ"ד מהלכות
עשרה עשרה או ה' ה' ואין אחד או
שנים עודפות שאין באות
שאנו מונין אחד אחד ולדידן הוי בכל ענין
תוס' ב"ב צז: ד"ה ואם
מלוה ולוה הלכה י
בכדי שהדעת טועה: מה שעזי חולבות מכור לך מותר. הך
❖
ידוע],
סמג לאוין קצו טוש"ע
לכלל ה' יש לומר שטעה בחשבונו אם עישורייתא נינהו טעה בין
ח"מ סי' רלב סעיף ב:
חמשים לארבעים או בין ארבעים לשלשים ואם אינן עשיריות וישנן
ברייתא לא קשיא לרב
דאסר לקמן פרדיסא בסוף פירקין
לא ב מיי' פ"ד מהלכות
חמישיות יש שהיו רגילין למנות חמשה
(דף עג.) דהכא אין רגילות לזלזל
גניבה הל' י ופ"א
גליון הש"ס
מהל' גזילה ואבידה הל' ח
חמשה ואם היו עודפות הרבה כגון
בשביל המתנת יום או יומים לכך
בעישורייתא וחומשייתא א"ל רב אחא בריה
א
תוס' ד"ה מה וכו'
סמג עשין עא טוש"ע ח"מ
נ"ה טעה בעשיריות כדפי' ויש כאן
מותר שמקבל עליו הפסד ושכר וכך
דרבא לרב אשי ואי איניש תקיפא הוא דלא
סי' שנה סעיף א וסי' שסו
כשאמר ליה כך וכך
הינין. עיין גיטין דף ל ע"א
סעי' ב בהג"ה:
טעות של נ' בדילוג אחד ובה'
יכול להפסיד כמו להשתכר הלכך
יהיב מתנה מאי א"ל דלמא מיגזל גזליה
❖
לב ג מיי' פ"ט מהל'
תוס' ד"ה כיון:
העודפות טעה בין ג' לארבע או
אפילו ימצא יותר מן הדמים שנתן
מלוה ולוה הלכה ג
ואבלע ליה בחשבון דתניא א) ב הגוזל את
אם עודפות ט"ו או כ"ה טעה ג'
לא הוי אגר נטר אבל פרדיסא אסר
סמג לאוין קצו טוש"ע י"ד
חבירו והבליע לו בחשבון יצא ואי איניש
סי' קעג סעיף ט:
פעמים או ה' פעמים בחשבון של
רב דקא אוזיל גביה טובא שרגיל
הגהות הגר"א
לג ד מיי' שם הלכה י
דאתי מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה מאי
חמש אבל אם עודפות על החמישיות
לקנות בעוד שהוא בוסר ומשום
[א] תוס' ד"ה מה. ועי"ל
סמג שם טוש"ע שם
א"ל דלמא איניש אחרינא גזליה וא"ל כי
אחת או ב' או ג' וד' שאינן מגיעות
הקדמת מעות עד זמן הבציר אוזיל
כו'. נ"ב אבל כל הפוסקים
סעיף ח [ובהג"ה]:
לד ה מיי' שם פ"ח הלכה
חולקים ע"ז: [ב] שם
יזיף פלוני פשיטי מינך אבלע ליה בחשבון
לה' לא טעה כלום וכולם מתנה:
גביה והוי אגר נטר ואע"ג דהתם
איכא לאוקמי כו'. נ"ב אבל
י סמג לאוין קצו
ואי איניש תקיפא הוא. זה שנתנם
נמי זימנין דאית בהו תיוהא כדקאמר
אמר רב כהנא הוה יתיבנא בשילהי פרקי
רש"י שם ד"ה פרדיסא
טוש"ע י"ד סי' קעג סעיף
שמואל כגון ברד או קרח או גשמים
לו אדם קשה הוא שאינו רגיל לגמול
והרא"ש וש"פ כתבו בוסר
יג:
דרב ושמעית דקאמר קרי קרי ולא ידענא
או סמדר וקושית תוס'
חסדים ולתת מתנת חנם: מאי. במה
ומפסיד הכל רב לא חייש להכי דלא
מאי קאמר בתר דקם רב אמרי להו מאי קרי
תירץ המ"מ משום דאין
יתלה זה לעכבם בידו: אמר ליה.
שכיח הוא וא"ת לרב דאסר פרדיסא
דרך למכור פירות פרדס
קרי דקאמר רב אמרו לי הכי קאמר רב האי
❖
מ"ש ממשכנתא דסורא דמשמע לקמן
כיון דליכא למימר טעה בחשבון
כך:
מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי וקא אזלי
תלינן למימר דלמא מיגזל גזליה זה
(דף סז:) דשריא לכ"ע דכתבי הכי
עשרה קרי בני זרתא וא"ל יהבינא לך בני
ימים רבים וזה לא ידע והשתא מלאו
במשלם שניא אילין תיפוק ארעא
מוסף רש"י
גרמידא איתנהו שרי ליתנהו אסור פשיטא
לבו להשיבו: דלא שקיל וטרי ליה.
דא בלא כסף דשרי אפילו לכמה
הגוזל את חבירו
לא נשא ונתן עמו מעולם: בשילהי
שנים לאוזולי גביה כ"ש לשנה אחת
מהו דתימא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי
והבליע לו בחשבון.
פירקין. כשסיים לדרוש באתי ולא
ויש לומר דשאני משכנתא דסורא
קמ"ל כמאן כי האי תנא דתניא ההולך
לאחר זמן לקח הימנו
ג
מקח וכשנתן לו דמים
שמעתי תחילת דבריו: שמעית דקאמר
שקונה קרקע מעכשיו במעות ושטר
לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את
הוסיף עליהם מעות הגזילה
קרי קרי. שמעתי דורש ומזכיר
לפירותיה אי לא יפדנה הלוה אבל
והבליע בחשבון, שהיה
כוורתו מצאו חבירו ואמר לו מה שעזי
דלועין תמיד: יהבינא לך. לאחר
פרדיסא אינו זוכה בשום דבר והוי
בוש לומר הרי גזילתך,
חולבות מכור לך מה שרחלי גוזזות מכור
(ב"ק קיח:). ולרדות את
זמן: בני גרמידא. אמה אמה:
זוזי הלואה גביה עד הבצירה ועוד
כוורתו. לשון הבדלת
לך מה שכוורתי רודה מכור לך מותר אבל
איתנהו. אם יש לו בגנו גדולות
דמשכנתא דסורא קנוי לו קרקע לכל
דיבוק של כל דבר הנדבק,
אם אמר לו מה שעזי חולבות כך וכך מכור
בני אמה: ליתנהו. ועודן קטנות הן
דבר אפי' למשטח בה פרי ולהעמיד
וכן לענין פת הנדבקת
בתנור נקראת הבדלתו
אסור: ולרדות את כוורתו. על שם
לך מה שרחלי גוזזות כך וכך מכור לך מה
שם בהמותיו וכל תשמיש שירצה אבל
רדיה, הרודה פת מן התנור,
שעשויות חלות חלות ודבוקות מדופן
בפרדיסא אינו מוכר אלא יין בלבד
שכוורתי רודה כך וכך מכור לך אסור ואע"ג
על שם שהדבש עשוי על ידי
אל דופן קרי ליה רדייה כרדיית פת
[א] ועוד י"ל דרב לא אסר פרדיס' אלא
חלות שעוה מדובק בדופני
דממילא קא רבו כיון דליתנהו בההיא שעתא
הכלי בכל צדדין מדופן אל
מדובקת בתנור: מה שעזי חולבות
דוקא $כשאמר ליה כך וכך הינין מכור
אסור איכא דאמרי אמר רבא כיון דממילא
דופן כמדת עוגל הכלי
ד
מכור לך. בכך וכך זוז אם מעט
לך אבל אם מכר לו הן רב הן מעט
(שופטים יד ט).
קא רבו שפיר דמי והתניא כך וכך אסור
אם רב יגיעך: מותר. שהרי קיבל
מה שיגדל מודה רב דשרי ואפ"ה
התם לאו מיניה קא רבו דשקלי ליה להאי
עליו הפסד ושכר הלכך אפי' ימצא
שרי שמואל משום תיוהא שהיין יהיה
ואתי אחרינא בדוכתיה הכא מיניה קא
יותר משוה הדמים אין כאן אגר
רע ולא ישוה הדמים שנתן והכא
רבו דכי שקלי ליה להאי לא אתי אחרינא
נטר ליה דאי הוה בציר מדמים נמי
בקרי ועזי חולבו' דאסור מודה שמואל
הוה שקיל: אבל אמר לו כך וכך.
דלא שייך ביה תיוהא ולאיכא דאמרי
בדוכתיה אמר אביי שרי ליה לאיניש
ה
סאין ואוזיל גביה בשכר הקדמת
נמי דשרי רבא כיון דממילא קא רבו
למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי
המעות אסור: איכא דאמרי. גבי
אתיא אפי' אליבא דרב ואע"ג דהתם
אחביתא דחמרא אי תקפה ברשותך אי יקרא
קרי אמר רבא שפיר דמי: והא
נמי ממילא קרבי [ב] איכא לאוקמי
אי זילא
ברשותי א"ל רב שרביא לאביי
תניא אסור. גבי גיזה וחלב: לאו
דהתם מיירי בפרדיסא כשלא יצא עדיין
הפרי כלל: אי תקפה ברשותך.
האי
מיניה קא רבו. חלב הבא לאחר זמן
אינו גדל מכח חלב שהיה בבהמה בשעת מכר דהא
כי שקיל להאי
תימה דהיכי מיירי דאי בשמשך א"כ אפילו אמר ליה אי תקפה אי
כוליה לגמרי אתי אחרינא: אבל הכא. הנוסף על הדלועים
זילא ברשותך ואי יקרי ברשותי הוה שרי שהרי מתנה עמו שאם
קטנים ונעשו גדולות: מיניה קרבו. מכח הקטנות בא והקטנות
יוקיר יהא המקח קיים מעכשיו ואין המעות הלואה אצלו ואי תקפה
כבר היו בשעת מכר ומדידיה הוא דקא משבח ואזיל: דכי שקלי
או זילא יהא המקח בטל ויהיו המעות הלואה ויחזירם לו ומה רבית
ליה להאי. בוצינא זוטרתי לא אתיא אחריתי ש"מ מגופיה קרבו:
יש כאן ואי בשלא משך מה צריך להתנות אי תקפה ברשותך כי
אחביתא דחמרא. שיש בידך: אם תקפה. אם מחמצת:
לא אתני יכול לחזור דליכא מי שפרע כיון שמפסיד הכל כדמשמע
לעיל בפ' הזהב (דף מט:) גבי ההוא חמרא דבעי למנסביה דבי
קרוב
פרזק רופילא וי"ל דלעולם איירי כשמשך ואפ"ה אסור אי אמר אי זילא ברשותך דחשיב קרוב לשכר ורחוק להפסד כדאמר לקמן
(דף ע.) גבי עיסקא דאסור אע"ג שיכול להתנות שאם יבא הפסד בעיסקא יהיו כל המעות הלואה ואם יבא ריוח יהיו כולם פקדון
אלא ודאי כיון דאחריות ההפסד על המקבל לא מהני אפילו בתנאי להחשיבם פקדון א"נ מיירי כשלא משך וצריך להתנות דאי לא
מתני איכא מי שפרע דאין בו כל כך הפסד דאיכא דניחא ליה בחלא טפי מבחמרא כדאמרינן בהמוכר את הספינה (ב"ב ד' פד: ושם)
וא"ת אכתי כי לא אתני נמי יכול לחזור בו אי תקפה דמקח טעות הוא אפי' הביאו לוקח בביתו ושהה הרבה ואחר כך החמיץ דא"ר
חנינא בהמוכר את הפירות (שם ד' צח. ושם) גבי מוכר יין לחבירו והחמיץ לא שנו אלא בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר מצי אמר ליה הא
חמרך והא קנקנך ואפי' מאן דפליג התם ואמר מזלא דגברא גרים מ"מ כי אתני מאי פריך הכא קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא והא
מקח טעות הוא דליכא למימר מזליה דלוקח גרים כיון דהתנה עמו דאי תקפה ברשותיה ובסוף פירקין (ד' עג:) נמי אמרינן גבי
רבנן דיהבי זוזי אחמרא בתשרי ומבחרי להו בטבת וקאמר אחמרא יהבי ואחלא לא יהבי ואין לחלק בין מוכר בתשרי ולוקח בטבת
לשאר השנה דבהמוכר פירות לא קמפליג בין קודם טבת לאחר טבת לכך נראה דתקפה דהכא לאו היינו שהחמיץ אלא קלקול בעלמא
כמו יין הנמכר בחנות דהמוכר פירות דאותו שהחמיץ אחר תשרי מתשרי היה עומד להתחמץ כדאמר בסוף פירקין ואותו הוי מקח
טעות אבל תקיף דהכא אין זה הקלקול ראוי לעמוד מתשרי ואין זה מקח טעות ועליה יהבי זוזי והוי תקפה דהכא כי ההוא דהמוכר
פירות דאמר רבא האי מאן דזבין חביתא דחמרא ותקיף כו' דלאו היינו החמיץ דבעי בתר הכי חלא מאי ואף על גב דבההיא
דברכות (ד' ה:) רב הונא תקיפא ליה ארבע מאה דני דחמרא הוי החמיצו דקאמר אייקר חלא מ"מ הך דהכא לאו היינו החמיץ
כדפי' וא"ת מאי צריך לקמן (שם) טעמא דמעיקרא חלא חלא תיפוק ליה דאפילו בתקפה דליכא למימר הכי שרי להתנות כדאמר
הכא כיון דקביל עליה יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא וי"ל דקלקול של חימוץ שכיח הלכך אע"ג דמקבל עליה יוקרא וזולא הוי
רחוק
להפסד והוי דומה לרבית אי
לאו טעמא דמעיקרא חלא
חלא ב):
האי