סה:
איזהו
נשך פרק
חמישי בבא
מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והלכתא
מתני'
כרב חמא. אור"ת דהלכתא נמי כר"נ בטרשא מדקאמר
והלכתא כר' אלעזר. דרבית קצוצה יוצאה בדיינין:
ה"ג
מו א מיי' פ"ו מהלכות
א) [לעיל סא: תמורה ו.],
ב) [לעיל סג.], ג) [לעיל סג.
מלוה ולוה הלכה ו
במתני' מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי
לקמן (דף סח.) לית הלכתא כטרשא דפפונאי מכלל
ו)
וש"נ], ד) רש"ל מוחק זה,
וע"ש טוש"ע י"ד סי' קעד
שתרצה הבא מותר המעות שעליך וטול שדה שלך: אסור. לעשות
דבהנך הוי הלכתא והא דנקט הכא הלכתא כרב חמא לא אתא
ה) [צ"ל כרבא], ו) פי' הא
סעיף ד:
מז ב מיי' שם הלכה ד
כן. ודוקא דאמר ליה לכי מייתית מותר המעות קנה מעכשיו לפיכך
לאשמועינן אלא לאפוקי דרב פפא והיינו טעמא דר"נ לא שרי אלא בדלא
דרב פפא, ז) [הא תנן
ועי' בהשגות ובמגיד
במתני' הלוהו כצ"ל],
קץ אבל רב פפא ורב חמא איירו
אסור לעשות כן שאם יאכל מוכר
ח) [צ"ל במעכשיו], ט) צ"ל
משנה סמג שם טוש"ע י"ד
אפילו בקץ או כשהשער קבוע דהוי
פירות בתוך כך לכשיביא זה המעות
והלכתא כרב חמא והלכתא כרבי אלעזר
❖
א)
לגבי מלוה,
סי' קסד סעיף ד:
מח ג מיי' שם הלכה ו
כקץ ורב פפא אשינויא דרב נחמן
נמצא שהשדה קנויה לו מיום המכר
והלכתא כרבי ינאי דאמר ב) מה לי הן ומה
סמג שם טוש"ע י"ד
לי דמיהן: מתני' מכר לו את השדה
קאי דשאני הכא דקץ לה ולא גרסי'
וזה אכל הפירות בשכר המתנת
סי' קעד סעיף ד:
א
הגהות הב"ח
במילתא דרב פפא טרשא דידי ודאי
מעותיו ואם יאכל לוקח פירות
מט ד מיי' שם טוש"ע
ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה
(א) תוס' ד"ה לא וכו'
שם סעיף ה: שרי דמשמע לישנא דודאי דיותר שרי
מעכשיו שמא לא יביא מותר המעות
הבא מעות וטול את שלך אסור הלוהו על
נ ה מיי' שם טוש"ע שם
וי"ל דלמאי דמוקי לה
ב
מדרב נחמן אלא גרסינן טרשא דידי
ויחזיר לו זה מה שקיבל ונמצא שלא
❖
דא"ל קני מעכשיו א"ש:
סעיף ו:
שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן
שרי ואי גרס ליה איכא למימר
היתה שדה קנויה לו דהא לכי מייתית
נא ו מיי' שם טוש"ע שם
ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו
סעיף א בהג"ה:
דלסברא דרב פפא דלא אזיל בתר לוקח
קני מעכשיו אמר ליה והא לא אייתי
נב ז מיי' פ"ז שם הל' ז
הגהות הגר"א
וכך היה ביתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים:
שרי טפי אבל לפי האמת דרב נחמן
ומעות הראשונות כמלוה בעלמא היו
ועי' בהשגות ובמ"מ
גמ' מי אוכל פירות רב הונא אמר מוכר
שריא ודרב פפא אסור וכן פסק רב
אצל מוכר וזה אכל פירות בשכרו:
[א] תוס' סד"ה והלכתא.
סמג שם טוש"ע י"ד סי'
גמ' מי אוכל פירות. מכר וקבל
קעב סעיף ד:
אך פירש כו'. נ"ב
האי גאון בשער מ"ב דהלכתא כטרשא
אוכל פירות רב ענן אמר משלשין את
נג ח מיי' שם פ"ו הל' ה
שפי' כעין טרשא דר"פ
מקצת מי אוכל פירות בתוך כך:
דרב נחמן [א] אך פירש טרשא דר"נ
הפירות ולא פליגי הא דאמר לכי מייתית
ופי"א מהל' מכירה
בתשרי כשער של ניסן
מוכר אוכל פירות. לקמיה מוקי לה
בע"א ממה שאנו מפרשים:
הל' יא סמג שם וסי' פב
ופריך ממתני' ומשני
קני הא דאמר לכי מייתית קני מעכשיו תני
רב הונא אמר מוכר אוכל פירות
טוש"ע י"ד סי' קעד סעיף
דכאן לא קץ אלא כמו
שפיר כדמפרש ולא פליגי כו':
א וטוש"ע ח"מ סי' רז
שיהיה השער אז ושמא
רב ספרא ברבית דבי רבי חייא פעמים
כו'. ולא רצו לפרש לוקח אוכל
משלשין. מפקידין אותו ביד שליש
סעיף ו:
לא יתייקר אז ודקאמר
ששניהם מותרין פעמים ששניהם אסורין
נד ט מיי' פ"ו מהל'
פירות וכדאמר ליה ארעא קנויה לך
אם יגמור מקחו יתנם ללוקח ואם
אם מעכשיו כו'. ודעת
הרמב"ם ורמב"ן כדעת
מלוה ולוה הלכה ה
ופעמים שהמוכר מותר ולוקח אסור ופעמים
מעכשיו וזוזי ליהוי הלואה גבך
לא יחזיר המוכר מה שקיבל ויטול
הרי"ף ועי' במלחמות וע'
ופי"א מהל' מכירה הל' יא
פירותיו: הא דאמר ליה לכי מייתית
כדבסמוך דאמתני' קיימי דקתני
שהלוקח מותר ומוכר אסור עני רבא בתריה
הג"א ד"ה אפילו:
סמג שם טוש"ע י"ד שם
קני. מוכר אוכל פירות שאין השדה
הבא מעות וטול את שלך ומשמע
וטוש"ע ח"מ שם סעיף ז:
ג פעמים ששניהם מותרין דאמר ליה קני
להו וטול את שלך זכי את שלך וקני
קנויה לו אלא מכאן ולהבא ועד
כשיעור זוזך ד פעמים ששניהם אסורין דא"ל
השתא דידיה אכל: הא דאמר לכי
מקחך דע"י הבאת מעות קני מעתה
לכי מייתית קני מעכשיו ה פעמים מוכר מותר
מייתית קני מעכשיו. אין זה אלא
או למפרע ולא משמע להו טול את
ולוקח אסור דאמר ליה לכי מייתית קני
שלך שכבר קנית אלא שבתורת
תנאי שאם יקיים תנאו יהא השדה
משכון נשאר בידו: לא תמכרם
ו פעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור דאמר
קנוי לו מן היום ואם קיים תנאו
ליה קני מעכשיו וזוזאי ליהוו הלואה גבך
אלא לי בדמים הללו אסור. מה
נמצא שאכל המוכר פירות של לוקח
מאן תנא שניהם אסורין אמר רב הונא
שפירש בקונטרס פסק לו דמים
עד עכשיו בשכר המתנת מעותיו:
תני רב ספרא. ולא היה מפורש
מועטין להוסיף על מעות הללו
בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי
להעמידה בידו אם בא למוכרה משום
במשנה מתי שניהן מותרין ומתי
רבי יהודה הא אמר צד אחד ברבית
ג)
אסורין ופי' רבא מסברא: קני
דלאו אורחא דמילתא הוא שימחול
מותר: ז משכן לו בית משכן לו שדה ואמר
מהשתא כשיעור זוזך. והשאר לכי
לו לגמרי בדמי הלואה דלמה יעשה
לו לכשתרצה למוכרם לא תמכרם אלא
כן דטוב לו שתהא בתורת משכון
מייתית קני. זה אוכל פירות קרקע
לי בדמים הללו אסור בשוייהן מותר מאן
שיפדה מתי שירצה ובחנם פירש כן
המגיע לדמים שנתן והמוכר אוכל
תנא בדמים הללו אסור אמר רב הונא
השאר: לכי מייתית קני. הכל מעכשיו
דבלאו תוספת דמים פוסק עמו
בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי
שניהם אסורין כדפרישית לעיל: לכי
להצמיתה בידו אם בא למוכרה
מייתית קני. עד דמייתי שדה של מוכר
דכשידחוק אותו מלוה ממעותיו ע"כ
יהודה האמר צד אחד ברבית מותר:
הוא: קני מעכשיו וזוזי ליהוו הלוואה
יהא זקוק לפדותה או למוכרה וא"ת
מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו
ח
גבך. כיון דאקנייה מעכשיו הרי היא
אמאי אסרינן הכא והא תנן ז)לקמן
לי מעות החזירם לי אסור לכשיהיו לך מעות
(ד' סה.) הלוהו על שדהו וא"ל אם
של לוקח ואם יאכל מוכר פירות
אחזירם לך מותר: מאן תנא אמר רב הונא
בשכר המתנת מעות יאכלם: צד
אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים
בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי
אחד. דלמא אתי לידי רבית דלמא
הרי היא שלי הרי היא שלו ומסתמא
יהודה האמר צד אחד בריבית מותר מאי
איירי בלוקח בפחות משויה וכן משמע
לא אתי כיצד אם מוכר אוכלם ולא
שנא רישא ומ"ש סיפא אמר רבא (רישא
בגמרא (לקמן סו.) דקאמר לאחר מתן
גמר לוקח מקחו אין כאן רבית גמר
ד)
דלא א"ל מדעתיה) סיפא דא"ל מדעתיה:
מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו וי"ל
יש כאן רבית הלכך דלא כרבי יהודה.
ט
אבל סיפא קתני מוכר מותר ולוקח
דלמאי דמוקי לה (א) ח)מעכשיו א"ש דלא
ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא
הויא הלואה ואפילו למאן דמוקי לה
אסור לוקח מותר מוכר אסור אפי'
באחריות חזייה דהוה קא עציב אמר ליה
בלא מעכשיו מ"מ התם הלוה היה
רבי יהודה מודה דהתם ודאי איכא
אמאי עציבת אי טרפו לה מינך מגבינא
יכול למכור מן השדה לאחר כנגד
רבית דכי אמר ליה לכי מייתית קני
לך שופרא שבחא
ופירי אמר אמימר
המלוה וליקח לעצמו המותר וכשהוא
אין לו עכשיו בה כלום ואפילו גמר
פטומי
מניח לו כולה אינו עושה משום רבית
הלכך פירי דהשתא רבית הן אצלו
אלא מילתא בעלמא הוא דעבד ט)(מלוה לגביה) שמחל לו בחנם:
והיכא דאמר ליה קני מעכשיו וזוזי ניהוו הלוואה גבך הרי קנויה לו
לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור. דלא כרבי יהודה ולא דמי
מעכשיו ואם יאכל מוכר פירות הרי הוא רבית: משכן לו בית. ברייתא
היא: בדמים הללו. פסק לו דמים מועטים להוסיף לו על מעות הלואה
למשכנתא בלא נכייתא (לקמן ד' סז:) דהכא אם לא יפדה
להצמיתה לו אם בא למוכרה: צד אחד. האי נמי דלמא לא אתי
אין זה מלוה אלא מכר אבל משכנתא יכולים לעולם לפדות או הוא או
יורשיו אבל כאן נהי דהוא יכול לפדות יורשיו אין יכולין לפדות:
לידי רבית דלא ירצה למוכרה לעולם ולרבי יהודה אם ירצה
למוכרה מותר לזה לקבלה בדמים שפסק דמתחילת התנאי צד
פטומי
אחד הוא דהוה ברבית: מכר לו בית. ונתן לו כל דמיו: ואמר לו. מוכר ע"מ כן אני מוכר לך שכשיהיו לי מעות החזירם לי וטול
מעותיך: אסור. דנמצא שאין זה מכר וכשאכל פירות שכר מעותיו עומד ונוטל: לכשיהיו לך מעות אחזירם לך. הלוקח אמר לו מאיליו כן:
מותר. ולקמיה מפרש טעמא: מאן תנא. אאיסור קאי: ה"ג דאמר ליה מדעתו. אם ארצה אחזירם ולא שתתבעני בדין הלכך מותר דאי
נמי חזר וקיבל מעותיו עד עכשיו שלו היתה וחוזר ומוכרה לו אבל רישא שע"כ צריך להחזיר מעיקרא לאו מכר הוא: שלא באחריות. שאם
יטרפנה בעל חוב שלי לא אחזיר לך כלום וכגון דפריש ליה הכי
בהדיא בשטרא דאי מסתמא הא מוקמינא (לעיל ד' טו:) ה)כשמואל דאמר
אחריות טעות סופר: מגבינא שופרא שבחא ופירי. מעידית
שבנכסי אפרע לך אף את
השבח שתשביח והפירות שיטרפו ממך:
פטומי