איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פטומי
[א] מילי בעלמא הוא. דוקא הכא שכבר עמדו על סוף
פטומי מילי. אין אלו אלא דברי תנחומין בעלמא לפטם את לבו:
נה א ב ג מיי' פי"א
א) [עי' תוס' גיטין עה.
הא לא אמר ליה מדעתיה אסור. אלמא על כרחיה מקיים תנאה
לקנות שלא באחריות והיה מצטער הלוקח שלא היה
סד"ה לאפוקי], ב) [לקמן
מהל' מכירה הל"ג
עג: קד: קט. קיז: ב"ב
ובכ"מ שם טוש"ע י"ד סי'
לפיכך אינו מכר והוה ליה כרבית ולא אמרי' פטומי מילי נינהו
מתרצה המוכר למוכרה באחריות והוא לא היה רוצה להניח
קסח. קעג: סנהדרין כד:],
קעד סעי' א וצ"ע בטוש"ע
הואיל ולא אתני מוכר: א"ל. הא דרבא נעשה כאומר מדעתיה
מלקנותה בשביל כך ולהכי
הוי פטומי מילי בעלמא אבל אם
ג) [לעיל מח: וש"נ], ד) [דף
ח"מ סי' רז סעי' א וסעי'
סה:], ה) צ"ל בפ' ג'
בתחילת הדברים פתח המוכר קני
אתמר. הכי אמר רבא לעיל מאי שנא
ז וע"ש:
ד)
❖
נו ד מיי' פ"ו מהל' מלוה
דנדרים, ו) רש"ל מ"ז,
לך שדי דאי טרפי לה מינך כו' לא
רישא מאי שנא סיפא אמר רבא
פטומי מילי בעלמא הוא אמר ליה רב אשי
א
הל' ד ועיין בהשגות
הוי פטומי מילי אלא תנאי גמור
סיפא כיון דבעי מוכר אתנויי ולא
לאמימר טעמא מאי $ כיון דלוקח בעי
ובמגיד משנה סמג לאוין
ב
קצג טוש"ע י"ד סי' קסד
כי בודאי לא נתכוון ללוקחו אלא
אתני והלוקח קאמר ליה מנפשיה
הגהות הב"ח
לאתנויי והכא מוכר קא מתני אמרת פטומי
סעי' ד וטוש"ע ח"מ סי'
באחריות כמו שפתח לו המוכר ונפקא
נעשה כאומר ליה מדעתיה אחזירנה
(א) תוס' ד"ה ומניומי
רז סעי' ט:
מילי בעלמא הוא אלא מתניתא דקתני
אם ארצה ואע"ג דלא פריש מדעתיה
מיניה למ"ד [אחריות] לאו טעות סופר
נז ה מיי' שם ופי"א מהל'
וכו' גבי ההוא גברא
לכשיהיו לך מעות אחזיר לך מותר דמוכר
דאתפיס: (ב) בא"ד ומיהו
מכירה הל' ג ועי'
כמאן דפירש דמי ואין עליו לכופו
הוא או לשאר תנאים וכן בסמוך
לרב הונא. נ"ב כלומר
בכ"מ סמג עשין פב
הוא דבעי לאתנויי מוכר לא אתני ולוקח קא
הלכך א"נ אהדרינהו השתא הוא
מיירי שנתרצה וגמר בדעתו ובפיו
אבל בלא ר"נ לא קשיא
טוש"ע ח"מ סי' רז סעי'
מתני ואמרינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא
❖
דהדר זבין להו: דכתב לה גיטא
לגרש בלא תנאי והיא באתה
דרב הונא אדרב הונא
ט:
דבסוגיא דנדרים משמע
לדביתהו. שלא תזקק ליבום ולא כתב
ואמר רבא סיפא דאמר ליה מדעתיה טעמא
לנחמו בדבריה:
קמ"ל. פירוש דכי נמי אדעתה
דתופס בפשיטות אליבא
לה על תנאי אם מתי: פטומי מילי.
דא"ל מדעתיה הא לא א"ל מדעתיה לא
דרב הונא דאסמכתא לא
מוסף רש"י
אין אמירה זו קבלת תנאי אלא
דידה מקנה לה אינו חוזר
קניא וכאן ס"ל דקניא
אמרינן פטומי מילי בעלמא הוא א"ל ג נעשה
אסמכתא. הבטחת גוזמא
בשעת מתן מעות דיש ליתן
לנחמו ואם תרצה תנשא לאחר: ואי
דגם היא לא אמרה אלא פטומי מילי
כמאן דא"ל מדעתיה אתמר: ההוא שכיב
טעם דבשעת מתן מעות
שאדם מבטיח את חבירו
לאו פטומי מילי מאי. ואף אם
משמע הכא דש"מ המגרש אשה
על דעת כן הלוהו כו'
לסמוך עליו שאם לא יקיים
מרע דכתב לה גיטא לדביתהו אנגיד ואתנח
אמרה באמת ובקבלת שבועה גמורה
סתם אם עמד אינו חוזר בגט וכן
אבל לר"נ ליכא לתרוצי
תנאו יתן כך וכך (לעיל מח:)
אמרה ליה אמאי קא מתנחת אי קיימת דידך
שהוצרך מניומי להחזירו.
היינו דבר דאינו נותן לו
מאי: בדידה קיימא כו'. בתמיה. הגט
משמע במי שאחזו (גיטין דף עה: ושם)
אע"פ שהיה יודע מילתיה
מדעתו אלא סומך על דבר
אנא אמר רב זביד א) פטומי מילי בעלמא
אינו אלא מדעת האיש וצריך למוסרו
שהוצרך שמואל לתקן בגיטא דשכיב
דר' אבהו משום דכאן
שאינו, דסבור שהוא יכול
הוא א"ל רב אחא מדפתי לרבינא ואי לאו
לה על התנאי ואם לא התנה בשעת
מרע אם מתי יהא גט ואם לאו לא
קנה יותר כיון שעל דעת
לנצח ופעמים שמנצחין אותו
כן הלוהו עד שהחזירו
(סנהדרין כד:) המבטיח
נתינה תנאי שלה אינו כלום ואפי'
יהא גט ומכאן מקשה ר"ת על פ"ה
פטומי מילי מאי בדידה קיימא למישדי תנאה
מניומי שהרי ר"נ ס"ל דאף
לחבירו דבר על מנת שיעשה
אמרה קודם לכן ולא דמי לממון
ור"ח דפי' הא דאמר רב הונא במי
בגיטא בדידיה קיימא למשדי תנאה מהו
לאחר מתן מעות קונה הכל
דבר לעתיד וסומך בלבו
אע"פ דליכא למימר שע"ד
בשעת התנאי שיוכל לקיים
דמשעבד נפשיה בדיבוריה: בשעת
שאחזו (שם דף עב: ושם) גיטו הרי הוא
דתימא הוא גופיה אדעתא דידה קא גמיר
❖
כן הלוהו:
הדבר כשיגיע זמן וכשיגיע
מתן מעות. התנה על מנת כן קונה
כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר
הזמן יאנס ולא יוכל לקיים
ויהיב גיטא קא משמע לן: הלוהו על שדהו:
הכל ואם לאחר מתן מעות התנה
אף גיטו אם עמד חוזר ופי' דאסתם
(רשב"ם ב"ב קסח.). לא
אמר רב הונא בשעת מתן מעות קנה הכל
קניא. ואינו נתפס בתנאו
אין בדבריו כלום: דרדקא קרעיה.
ש"מ קאי דכשנתן גט סתם אם עמד
גליון הש"ס
ולא יפסיד בכך (שם)
.
לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו
בתמיה. וכי לא אדם גדול הוא לא
חוזר כמו במתנה ומיהו י"ל סוגיא
גמ' כיון דלוקח בעי
ורב נחמן אמר אפילו לאחר מתן מעות קנה
קרעו בלא טעם: אני אומר אסמכתא
דהכא ושמואל פליגי ארב הונא דה"נ
לאתנויי. עיין כתובות דף
פג ע"א תוס' ד"ה כדרב
קניא. הייתי רגיל לומר קנה הכל
הכל עבד רב נחמן עובדא גבי ריש גלותא
פליגי עליה התם רבה ורבא ושוב
❖
כהנא:
דאסמכתא קניא אבל מניומי חלוק
מקשה ר"ת שם על פירושו ומפרש דרב
כשמעתיה קרעיה רב יהודה לשטריה אמר
עלי והחזירני מדברי. והא אסמכתא
הונא אמתניתין דהתם קאי אמהיום
ליה ריש גלותא רב יהודה קרע לשטרך אמר
היא הבטחה בעלמא לסמוך על
אם מתי מחולי זה כו' אבל כשנותן
הגהות הגר"א
ליה דרדקא קרעיה גברא רבה קרעיה חזא
דבריו שאם לא ימלא דבריו יתן לו
סתם מודה רב הונא דאינו יכול לחזור
[א] תוס' ד"ה פטומי כו'.
ביה טעמא וקרעיה איכא דאמרי אמר ליה
שוה מאתים במנה: רבי יוסי. בפרק
ושם (ד"ה אמר) מפורש:
נ"ב עי' הג"א ומש"ש:
לאחר מתן מעות לא קנה אלא
דרדקא קרעיה דכולי עלמא לגבי דידי בדינא
[ב] שם ד"ה ומניומי.
גט פשוט (ב"ב דף קסח.) מי שפרע
אלמא בשאר כו'. נ"ב
דרדקי נינהו הדר אמר רב נחמן אפילו
כנגד מעותיו. וא"ת
מקצת חובו והשליש את שטרו כו':
ד
ורמב"ם כתב דכל מעכשיו
קנה: [ג] שם ור"ת תירץ
ואיבעית בשעת מתן מעות לא קנה ולא כלום איתיביה
יקשה כדפריך בסמוך מי קא"ל קני
כו'. נ"ב וכ"ד הרמב"ם
לגוביינא והלא אמר ליה קני הכל
רבא לרב נחמן אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי
וכתב דבערבון באמת קנה
לסוף ג' והכל אינו קונה ולכך אף
המוכר ועי' רש"י שם ד"ה
היא שלו אמר ליה אני אומר אסמכתא קניא ומניומי אמר אסמכתא לא קניא
ב)ה
דיו כו' שכתב כדברי תוס'
כנגד מעותיו לא יקנה ואע"ג דלעיל
ולמניומי קשיא מתני' איבעית אימא מתני' רבי יוסי היא דאמר אסמכתא קניא
ג)
דלא קנה וכ"ד ש"פ:
בפרק הזהב (דף מח: ושם)
איבעית
אמרינן גבי ערבון שקונה כנגד
ערבונו אע"פ שהתנה עמו כפליים התם לפי שנותן ערבון לקנות כנגדו עד שיביא שאר מעות ויקנה הכל אלא שמתנה שאם יחזור
בו מוכר שיקנה כפליים וי"ל דהכא ה"פ לאחר מתן מעות לא קנה אלא אם התנה עמו קני לגוביינא קני כנגד מעותיו וא"ת כי התנה
נמי לגוביינא לא ליקני דאסמכתא הוא כדפירש לקמן וי"ל דהכא רב הונא קאמר לה דאמר בשעת מתן מעות קנה הכל אע"ג דבשאר
אסמכתא לא קני והטעם מפרש בסמוך וה"נ שלא בשעת מתן מעות קני לכל הפחות כנגד מעותיו:
ומניומי אמר אסמכתא לא קניא. כלומר החזירני מדברי כדפי' בקונ' וא"ת בלא מניומי נמי קבלה רב נחמן בפרק גט פשוט (ב"ב דף
קסח. ושם) מרבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כר' יוסי ומיהו יש ספרים דגרסי הלכה כר' יוסי ואי אפשר לגרוס כן כדמוכח
בפרק ה)(ארבעה נדרים) (נדרים דף כז.) גבי ההוא (א) דאתפיס זכוותיה בב"ד ואמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלו זכוותי ולא אתא אמר
רב הונא בטילין זכוותיה ופריך והא אסמכתא היא ומשני שאני הכא דאתפיס ופריך כל היכא דאתפיס לאו אסמכתא היא והתנן מי שפרע
מקצת חובו והשליש שטרו כו' ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כר' יוסי ועוד ק' דמאי פריך התם ארב הונא
מדרב נחמן והא רב הונא פליג עליה הכא ואמר בשעת מתן מעות קונה הכל ואית ליה דאסמכתא קנייא (ב) ומיהו לרב הונא יש ליתן
טעם דבשעת מתן מעות לא חשיב לה אסמכתא דהתם בנדרים ודאי הוי אסמכתא דאין חפץ שיתקיים הקנס והגוזמא אלא מתנה כך
להסמיך חבירו על דבריו אבל הכא על דעת כן מלוהו מעותיו שתהא השדה משוקעת בידו אם לא יתן לו עד שלש שנים אבל לרב נחמן
דאמר דאף לאחר מתן מעות קונה הכל לא יתכן טעם זה ומפרש ר"י טעם שוה לשניהם דהכא קני טפי מבעלמא שבתחילת המשכנתא
הוי קצת כעין מקח וממכר שמקנה לו כל הקרקע להשתעבד לו בתורת משכון וגם עשה לו טובה בהלואה הלכך כשמתרצה לו שיהא
שלו אם לא יתן לו עד ג' שנים יש בדעתו לקיים ולא להסמיכו על דבריו אמר כן אלא גומר בדעתו להקנות לו לרב הונא כדאית ליה
ולרב נחמן מקמי דהדר ביה כדאית ליה ומשום דעדיפא הך אסמכתא משאר אסמכתא אתי שפיר ו)(נמי) למניומי ולרב נחמן בתר דאהדריה
מניומי דמהני הכא מעכשיו בלא ב"ד חשוב ובפ"ג דנדרים (דף כז:) אמרי' והלכתא אסמכתא קניא והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב וסתם
קנו מיניה היינו קנין סודר וקנין סודר אינו אלא מעכשיו דלא מהני לקנות בו אחר זמן כיון דבההיא שעתא כבר הדר סודר למרי' כדאמר
בפרק השותפין בנדרים (דף מח:) [ב] אלמא בשאר אסמכתות אפי' מעכשיו לא קני אלא דוקא בב"ד חשוב ומיהו קנס שעושין בשעת שידוכין
מהני אפילו לא קנו בב"ד חשוב כיון שנוהגין בו כל העולם מידי דהוי אסיטומתא דלקמן (דף עד.) דקניא ועוד דבדין הוא להתחייב כל
החוזר בו כיון שמבייש את חבירו וכן אם קבל עליו המלמד בשעה שהשכירוהו קנס אם יחזור בו ולא נמצא מלמד אחר מזומן אין זה
אסמכתא דלא חשיב גזום כיון שמפסידו והוי כמו (לקמן דף קד.) אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דלאו אסמכתא היא וא"ת בפרק ארבעה
נדרים דפריך מרב נחמן ארב הונא טפי ה"ל למיפרך דרב הונא אדרב הונא דרב הונא אית ליה הכא דאסמכתא לא קני אע"פ דתפיס המלוה
והוי כמו אתפיס דהתם דקאמר לאחר מתן מעות לא קנה וי"ל דהתפיסה דהכא דהוי במקרקעי לא חשיב כאתפיס דהתם דהוי במטלטלי
[ג] ור"ת תירץ אקושיא דלעיל דלא קשיא דרב הונא דאמר הכא בשעת מתן מעות קנה אדרב הונא דנדרים דהכא קני משום דתפיס מלוה
גופיה ולעיל בפרק הזהב (דף מח:)
דלא קני מוכר הערבון אע"ג
דתפיס ליה היינו
משום דלא
קני לוקח כפליים דאיהו לא תפיס:
אי