סו:
איזהו
נשך פרק חמישי
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
קפיד בדמי קני. פי' בקונטרס אם מקפיד במכירת חפציו שלא
ואיבעית אימא מתני' דא"ל מעכשיו קנה. אם לא אתן לך ו) (א) עד
נח א מיי' פי"א מהל'
א) [עי' פרש"י כתובות פט:
לפחות משויו קנה קשה דא"כ הל"ל דלא ליתזלו מטלטלין
שלש שנים דלאו אסמכתא היא אלא קנין גמור
היא שע"מ מכר
מכיר' הל' ז ופ"ו
ד"ה מר ותו' ב"ב ז: ד"ה
מר ינוקא], ב) [תענית יג:
מהל' מלוה ולוה הלכה ד
ואמאי קאמר דלא ליתזל ארעיה ועוד דהא דמקפיד למכרן בפחות
גמור החזיק בה מעכשיו בדמים הללו ואוזלי אוזיל גביה וזה קיבל
ע"ש], ג) [ב"ק צו.],
ועי' בהשגות ובמגיד משנה
משויין דלמא משום דידע דאסמכתא
לא קניא אע"ג דאית ליה
עליו שאם יחזיר לו מעותיו
עד שלש שנים יקבלם והפירות לרבי
ד) מעידית מגבינא ר"מ,
סמג עשין פב טוש"ע י"ד
ה) יבמות צג., ו) גי' רש"ל
לאהדורי אזוזי אי לא אסמכוה היינו
יהודה לוקח אוכלן ולרבנן משלשין
סי' קסד סעי' ד וטוש"ע
לך לג' שנים, ז) [לקמן
ח"מ סי' רז סעי' ט וסעי'
אותן: בזמניה קניא. קס"ד הגיע זמן
משום דליקו בהימנותיה אבל למכור
איבעית אימא דאמר ליה קני מעכשיו א"ל
א
❖
קד:],
יד:
ולא נתן לו מעותיו: בלא זמניה.
בפחות לא וכן מה שפירש אי קפיד
נט ב ג טוש"ע ח"מ שם
מר ינוקא ומר קשישא בני דרב חסדא לרב
א)
סעי' ט בהג"ה:
קודם שהגיע: אשכחיה. לוה: בגו
בארעא למוכרה אפי' בשוויה ודאי
אשי הכי אמרי נהרדעאי משמיה דרב נחמן
ס ד מיי' פי"א מהל'
זמניה. וא"ל קני לא אפדנה עוד:
הגהות הב"ח
קני ואמאי דלמא קפיד משום
מכירה הל' ו סמג
האי אסמכתא בזמניה קניא בלא זמניה לא
קני. דגמר ואקני דאי לא למה ליה
דאסמכתא לא קניא ונראה לפרש אי
(א) רש"י ד"ה ואיבעית
עשין עב טוש"ע ח"מ סי'
קניא א"ל כל מידי בזמניה קני בלא זמניה לא
וכו' אם לא אתן לך מכאן
רז סעי' יג:
קפיד בדמי שהקפיד בשעת הלואה
למימר ליה הלא אין יכול עכשיו
סא ה מיי' פ"ו מהל'
ועד שלש שנים: (ב) ד"ה
קני דלמא הכי קאמריתו אשכחיה בגו זמניה
לתובעו: לא ליתי ליטרדן. ולדחייה
ליקח עליה שוויה בזה התנאי א"כ
מלוה ולוה הל' ד
למיגבא מיניה כצ"ל ותיבת
וא"ל קני קני בתר זמניה ואמר ליה קני לא
❖
בעלמא משום כיסופא: אשכחיה.
דעתו היה לשקעה ביד המלוה ופריך
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
ביה נמחק:
לאוין קצג טוש"ע י"ד סי'
ביום הזמן: דשתי שיכרא. בחנות.
קני מאי טעמא מחמת כיסופא הוא דקאמר
דלמא כי היכי דלא ליתזל ארעיה
קסד סעי' ד וטוש"ע ח"מ
אינו רוצה לעשות שום תנאי שיש בו
אין זה עצב לחזור אחר פדיון שדהו
ליה ולא היא דאפילו בגו זמניה נמי לא קני
סי' רז סעי' [י] יג:
הגהות הגר"א
סב ו טוש"ע ח"מ סי'
ודעתו לשקעה: לפכוחי פחדיה. להפיג
זלזול אלא אי קפיד בארעא
והאי דקאמר ליה קני קא סבר כי מטי זמניה
[א] גמ' אי קפיד בארעא
רמא סעי' ב בהג"ה:
שאינו רוצה לעשות תנאי זה
דאגתו שדואג על המעות דכתיב
לא ליתי ליטרדן אמר רב פפא האי אסמכתא
סג ז ח מיי' פכ"ב מהל'
כו'. נ"ב רי"ף ורמב"ם
(תהלים קד) ויין ישמח: אי קפיד
בשום קרקע אלא בזו א"כ אין
השמיטוה דס"ל דרבה
מכירה הל' ב סמג
זימנין קניא וזימנין לא קניא אשכחיה דקא
בדמי. אם מקפיד במכירת חפציו
בדעתו לפדותה:
דאמר לקמן כל דאי לא
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ואי אמר קני לגוביינא מי קני הא
❖
שתי שכרא קני דקא מהפך אזוזי לא קני
קני פליג אהא (ועמ"ש
רט סעי' ד:
שלא לפחות משוויין: ודאי קנה.
רבינו בח"מ סי' ר"ז ס"ק
א"ל רב אחא מדפתי לרבינא דלמא ב) לפכוחי
אסמכתא היא. וא"ת והא
אינו חש אם תשקע שדהו: דלא
כ"ב): [ב] שם א"ל מעידי
פחדיה קא שתי אי נמי איניש אחרינא
תיתזיל ארעיה. שאם יראה אותו
משמע בסוף פירקין (דף עג:) דלא
עידית כו'. נ"ב הטור ס"ס
מוסף רש"י
ק"ב כתב אם התנה לשלם
הוי אסמכתא אלא היכא דאין בידו
מחזר אחר מעות ומוכר נכסיו בפחות
אסמכיה אזוזי אלא אמר רבינא אי קפיד
מר ינוקא ומר קשישא.
מעידית וה"ל עידי עידית
אע"ג דלא גזים כי ההוא דיהיב זוזי
מוזיל קרקעותיו ולעולם אנוס הוא
בדמי ודאי קני אמר ליה רב אחא מדפתי
ונפסדה כו' ולמד מעובדא
שני בנים היו לרב חסדא ושם
דכאן וצ"ע (כמ"ש בט"ז
שניהם שוין אלא שהגדול
ולא גמר ומקני: קפיד בארעא. שלא
לחבריה למזבין ליה חמרא ופשע ולא
לרבינא דלמא סבר כי היכי דלא תיתזיל
ס"ס ק"ב דלא כהש"ך
קורין לו מר קשישא ולצעיר
זבין ליה או היכא דגזים אע"ג דבידו
ימכור שום קרקע אפילו בשווייו:
שם): [ג] רש"י ד"ה
קורין לו מר ינוקא (כתובות
ארעיה אלא אמר רב פפא [א] ב אי קפיד בארעא
למיגבא ביה מיניה. קונה בה כנגד
כי ההיא דאם אוביר ולא אעביד
ז)
(ב)
פט:). המוכר פירות דקל
והדרא פירי לאחר כו'.
ודאי קני ואמר רב פפא אף על גב דאמור
לחבירו. בימות הגשמים,
נ"ב וכ"כ הרא"ש וש"פ
אשלם אלפא זוזי אבל אם אוביר ולא
מעותיו ואם בא לפרוע המעות לאחר
אמר רב הונא עד שלא
דבתוך שלש אינו אסור
רבנן אסמכתא לא קניא אפותיקי הויא למיגבא
זמן לא יקבלם: סוף סוף אסמכתא
אעביד אשלם במיטבא (שם) דלא
באו לעולם. אם בא לחזור
אלא משום רבית ואבק
מינה א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב
היא. דלא א"ל קני לגוביינא אלא
גזים ובידו לא חשיבא אסמכתא והכא
רבית הוא כמש"ל ס"ב א'
בו קודם ניסן, שאז האילנות
מוציאין, יכול לחזור בו
ועתוס' ס"ז א' ד"ה פירי
פפא מי קאמר ליה קני לגוביינא אמר ליה
מאי אסמכתא איכא אם נותן לו
אם איני נותן לך מכאן ועד שלש
משבאו לעולם אין יכול
כו' והרמב"ם כתב אף
קרקע בחובו וי"ל דחשיב כמו גזים
שנים הדר הויא לה אסמכתא דכל
מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא ואי אמר
לחזור בו. דכי אתו חייל
בתוך שלש וכשיטת הרי"ף
דאי אסמכתא הוא: אלא אפותיקי
לפי שאין אדם רגיל למכור קרקעותיו
כמש"ש בתוס' ד"ה הנ"ל
זביני (יבמות צג.).
קני למיגבא מיניה קני סוף סוף אסמכתא
ע"ש: [ד] שם ד"ה עד
דרב פפא היכי דמי. דגבי אסמכתא
כלל ובסמוך גבי חמרא דאמר כל
היא ואסמכתא לא קניא אלא אפותיקי
שלא דאפי' למ"ד כו'. נ"ב
תיהוי אפותיקי: דא"ל לא יהא לך
דאי לא קני אע"ג דחמרא למכירה
וכן לענין דאקני לכ"ע:
דקאמר רב פפא מאי היא ג) ג דאמר ליה
[ה] תוס' ד"ה התם.
פרעון אלא מזה. אף בתוך שלש
קאי התם נמי כמו גזים חשיב לפי
לא יהא לך פרעון אלא מזו ההוא גברא דזבין
ומפר"ת כו'. נ"ב ע' הג"א
שעדיין לא היה זמן מכר היין
שנים ואם אין אני נותן לך מגופה
שהקשו ע"ז הפירוש אבל
ליה ארעא לחבריה באחריות א"ל אי טרפו
ונותנו עתה בזול:
כנגד מעותיך עד שלש שנים תהא
הרא"ש מפרש כפרש"י
התם זביני הכא הלואה. פירש
ליה מנאי מגבית לי מעידי עידית דאית לך
ופירש דכאן שניהם מיירי
כולה שלך בהא אמר רב פפא דאע"ג
דידע ומחיל דאז הוי מחילה
בקונטרס הכא הלואה
דלא קניא למיהוי כוליה דידיה לאחר
[ב] אמר ליה מעידי עידית לא מגבינא לך
אבל משום רבית אסור
ומתחזי כרבית שמתחילה בהלואה בא
ג' אפותיקי הוי למגבי מיניה דבלאו
ע"ש:
דבעינן למיקם קמאי אלא מגבינא לך מעידית
אסמכתא נמי שוייה אפותיקי: מגבית
לידו וכריבית קצוצה דמי ואין אבק
אחרים דאית לי לסוף טרפוה מיניה אתא
לי. כנגד מעותי מעידי עידית דאית
רבית בדבר הלואה אלא בדבר מכר
בדקא שקיל לעידי עידית סבר רב פפא
לך: בידקא. שטף. נהר שטפה לעידי
כגון המרבה בפירות דמתניתין וקשה
למימר מעידית א"ל והא קיימא א"ל רב
דאם כן פליג רב נחמן אדרבינא
עידית וכשבא זה לגבות מן העידית
אחא מדפתי לרבינא ולימא ליה כי אמרי לך
דאמר בריש פירקין (דף סב.) משכנתא
כפי תנאו אמר לו לא תיגבי אלא
אנא מגבינא לך דהוה עידי עידית קיימא
מבינונית אחרת שיש לי: כי אמינא
בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין
ד)
לך אנא. לגבות מעידית: גבי מהאי
השתא קיימא ליה עידית במקום עידי
ועוד דאמר לקמן בשמעתין משכנתא
חמרא. ופסק דמים ולבסוף אייקר:
באתרא דמסלקי אכל טפי לא מפקינן
עידית רב בר שבא הוה מסיק ביה רב
והדרא פירי. [ג] לאחר שלש אם אכלן
מיניה ומשמע דליכא מאן דפליג ועוד
כהנא זוזי א"ל אי לא פרענא לך ליום
לוקח: מחילה בטעות. כי האי דהמוכר
דמשמע לפירוש הקונטרס דבמסקנא
פלוני גבי מהאי חמרא סבר רב פפא למימר
לרב נחמן מחילה בטעות הויא מחילה
סבר שהיא קנויה ללוקח ומן הדין
כי אמרינן אסמכתא לא קניא הני מילי
אוכל פירות ומוחל על אכילתו: מוכר
בר מהלואה משום דמיחזי כרבית
בארעא דלאו לזבוני קיימא אבל חמרא
פירות דקל. קודם שחנטו פירותיו:
ובכל דוכתין משמע דמחילה בטעות
כיון דלזבוני קאי כזוזי דמי א"ל רב הונא
עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו.
לא הויא מחילה לרב נחמן בחזקת
בריה דרב יהושע לרב פפא הכי אמרי'
הבתים (ב"ב דף מא. ושם ד"ה אמר)
אם בא לחזור בו קודם שחנטו
גבי רב ענן דשקיל בידקא בארעיה
פירותיו חוזר [ד] דאפילו למ"ד (יבמות
משמיה דרבה כל דאי לא קני אמר רב נחמן
ד
א"ל מחילה בטעות הויא ולעיל בריש
דף צג.) אדם מקנה דבר שלא בא
השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא הדר
ה
המפקיד (דף לה.) גבי ההוא דאפקיד
לעולם הני מילי שבא לחזור אחר
ארעא והדרי פירי למימרא דסבר רב נחמן
שבא לעולם: משבאו לעולם אינו
כיפי דאמר שומא בטעות הואי ותני
ו מחילה בטעות לא הויא מחילה והאיתמר
יכול לחזור בו. דקסבר אדם מקנה
נמי (נזיר דף לא.)
ב"ה אומרים
ה)המוכר פירות דקל לחבירו אמר רב הונא עד
הקדש טעות אינו הקדש ובספ"ק
דבר שלא בא לעולם בשעת המכר
שלא באו לעולם יכול לחזור בו משבאו
דגיטין (דף יד.) אמרינן כל קנין
שיהיה המכר חל לכשיבא לעולם:
לעולם אין יכול לחזור בו ורב נחמן אמר אף
אף משבאו כו'. דאין אדם מקנה
בטעות חוזר [ה] ומפר"ת הכא הלואה
ז
דבר שלא בא לעולם: לא מפקינן
משבאו לעולם יכול לחזור בו ואמר רב
דהלוה לא הקנה אלא בתורת מכר
מיניה. שהרי כל זמן שלא חזר מחל
והמכר אינו כלום דאסמכתא
נחמן ח מודינא דאי שמיט ואכיל
לא מפקינן
על אכילתו. ואע"פ שבטעות שלא היה
לא קניא נמצא דהוי מחילה
מיניה התם זביני הכא הלואה
אמר רבא
יודע שיוכל לחזור מחילה היא:
בטעות
הוה
הכא הלואה היא. ומיחזי כרבית
שמתחילה בהלואה
בא לו וכרבית
קצוצה דמי ואין אבק רבית בדבר
הלואה אלא
בדבר מכר כגון
המרבה בפירות
דמתניתין (לעיל ס:):
הוה