ח:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קנה. אע"ג דלר"ש אית
שמעית מיניה דמר שמואל תרתי. שמעתי ממנו שני דברים דין
נז א מיי' פ"ט מהלכות
א) כלאים פ"ח מ"ג,
ליה בפ"ק דקדושין (דף כה: ושם) דבהמה [בין דקה בין
רכוב ודין מנהיג בחד אמר לי קני ובחד אמר לי לא קני ולא
ב) [במשנה שם ליתא להנך
כלאים הלכה ט סמג
ג' תיבות את היושב בקרון],
לאוין רפב טוש"ע י"ד סי'
ידענא כו': אי נימא רכוב לחודיה. שאין אחר מנהיג עמו ובא
גסה] אינה נקנית אלא בהגבהה $ מ"מ פריך מכח סתם מתניתין
ג) [עי' תוס' ב"ב עה: ד"ה
רצז סעיף יב:
דהא תנן אחד רכוב ואחד מנהיג כו'
והא דתנן בפ"ק דקדושין
אחד מן השוק וחוטפו ממנו בפנינו ומושכה לקנותה וכן מנהיג
נח ב ש"ע ח"מ סי' קצז
אחזה], ד) [לעיל ב.],
ה) [קידושין כה:], ו) [ב"ב
(שם) בהמה גסה נקנית במסירה
ואין רכוב עמו ובא אחד וחוטפו
סעיף א וע"ש בטור
ז)
❖
מב.], ז) עיין רש"א,
וב"י:
דברי ר"מ ור"א אף במסירה קאמר
ממנו בפנינו לקנותה וקאמר שמואל
שמעית מיניה דמר שמואל תרתי $רכוב ומנהיג
נט ג מיי' פי"ז מהלכות
וכ"ש במשיכה וכן התם בגמ' דהיכא
בחד מינייהו דלא קני ומאן דחטף
חד קני וחד לא קני ולא ידענא הי מינייהו
אבידה הל' ו סמג
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
דמזכיר מסירה הוי פי' אף במסירה
שפיר חטף ומבעיא ליה לרב יהודה
גליון הש"ס
היכי דמי אילימא רכוב לחודיה ומנהיג
רעא סעיף ב:
בהי מינייהו: מנהיג לחודיה מי איכא
ובמקום שמזכיר משיכה דוקא ולא
ס ד מיי' פי"ז מהלכות
גמ' רכוב. עי' תוי"ט פ"י
לחודיה מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר
למאן דאמר דלא קני. הא משיכה
מסירה ובלאו הכי צריך לומר כן התם:
אבידה הלכה ז ופ"ב
משנה ג' דנדרים ד"ה אביה
רכוב הוא דלא קני. ומתני' דאחד
לא קני אלא אי איכא למימר דלא קני רכוב
ובעלה: תוס' ד"ה מנהיג
מהל' מכירה הל' ו ופ"ט
היא זו ובהמה נקנית במשיכהה) ומאי
מהל' טוען ונטען הל' ז
וכו' מ"מ פריך מכח סתם
הוא דאיכא למימר אלא רכוב במקום מנהיג
רכוב דחי לקמן במנהיג
תיבעי ליה לרב יהודה אי ודאי אמר
מתני'. כעין זה בכתובות
סמג עשין עד וסי' סב וסי'
רכוב
איבעיא ליה מאי רכוב עדיף דהא תפיס בה
עדיף דתפיס בה.
ברגליו:
שמואל בחד מינייהו דלא קני ברכוב
דף ל"ה ע"א ומי איכא
צה טוש"ע ח"מ סי' קלח
למ"ד חייבי מיתות שוגגי'
סעיף א וסי' קצז סעיף ה
או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה אמר
$ אין לפרש דתפיס ברגליו או במה
הוא דקאמר דקסבר משיכה
חייבי' ובתוס' שם: שם
וסי' רעא סעיף ג:
שיושב עליה דהאי לא מיקרי תפיס בה
בעינן שתעקור יד ורגל כדאמרינן
רב יוסף אמר לי רב יהודה נחזי אנן א) דתנן
סא ה מיי' פי"ז מהל'
ד"ה רכוב וכו' אין
בקדושין (דף כב:): אלא רכוב במקום
אלא במה שהוא תפוס במוסירה
אבידה הל' ה ועי'
לפרש. עיין תשובת
א המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון
בהשגות ובמ"מ ובכ"מ
מהר"ם די בוטון סי' ס"ג:
מנהיג. שניהם באים לפנינו זה
קרי תפיס בה דהא בסמוך נקט
סופג את הארבעים ר"מ פוטר את היושב
שם ד"ה או וכו' ומסיפא
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
ב)
האי לישנא וצריך לומר דתפיס בה
רכוב וזה מנהיג זה אומר כולה שלי
❖
סי' רעא סעיף א:
אין להוכיח. קשה לי במה
בקרון ומדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרין
ואזלא נמי מעט מחמתיה או דלמא
וזה אומר כולה שלי אמר שמואל חד
דאמרי' לעיל ע"א אלא
את היושב בקרון שמע מינה רכוב לחודיה
מסיפא בזמן שהן מודים
מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה טובא
קני ומבעיא ליה לרב יהודה היכא
כו' וש"מ המגביה מציאה
לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג אמר ליה
רבינו חננאל
דאי לא מיבעיא ליה ברכוב אלא
דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף רכוב
לחבירו מנ"ל דהן מודים
אביי לרב יוסף הא זמנין סגיאין אמרת לן
משום דתפיס בה גרידא א"כ מה
עדיף דהא תפיס בה וכי אמרינן
קאי אהגביהו מציאה
הא דאמרן רוכב ומנהיג
ומודים שהגביהו יחד
חד קני וחד לא קני ואמר
פושט בסמוך מיושב דפטור והכי
משיכה קני היכא דליכא רכוב אבל
נחזי אנן ולא אמרת לן משמיה דרב יהודה
ונוכיח מזה דהמגביה
רב יהודה נחזי אנן מדתנן
במקום רכוב לא: או דלמא מנהיג
נמי דרכוב לא קני והלא לענין כלאים
א"ל אברא ודכרנן נמי דאמרי ליה היכי פשיט
מציאה לחבירו קנה חבירו.
בפ' כלאי הכרם המנהיג
דלמא קאי על אחד רוכב
עדיף דקאזלא מחמתיה. והיא
אינו תלוי כלל בתפיסה אלא באזלא
סופג מ' וכו'. פי' המנהיג
מר רכוב מיושב יושב לא תפיס במוסירה
ואחד מנהיג דמודים שקנו
בשור (או) ובחמור ודש או
הגדולה בקנין: למאן אי לר"מ כו'
מחמתיה ולענין קנין אינו תלוי כי אם
יחד בזה ונוכיח מזה דרכוב
רכוב תפיס במוסירה ואמר לי רב ושמואל
חרש סופג מ' והיושב
❖
עד לרבנן לא גרס: נחזי אנן. אית
בתפיס בה ולא באזלא מחמתיה:
במקום מנהיג קנה:
בקרון סופג מ' ר"מ פוטר
או דלמא מנהיג עדיף כו'. תימה
דאמרי תרוייהו מוסירה לא קני איכא
ב
את היושב בקרון. שמואל
לן למפשט משמעתא דמר שמואל
מפיך ותני היושב בקרון
דאמרי א"ל אביי לרב יוסף היכי פשיט מר
בהי מינייהו אמר: המנהיג. בשור
דלפשוט ממתני' דמנהיג קונה
סופג מ' דברי ר' מאיר
לעזי רש"י
רכוב מיושב יושב לא תפיס במוסירה רכוב
וחמור: פוטר. קסבר לאו מידי
במקום רכוב ואי רכוב איירי במנהיג
וחכמים פוטרין את היושב
בקרון הנה היושב בקרון
קבישטר"א
עביד: ומדאפיך שמואל כו'. ש"מ
תפיס במוסירה א"ל הכי תנא אידי מוסירה
ברגליו כ"ש דמנהיג עדיף דאפילו
❖
כמו רוכב הוא וכיון דפטרי
[קיבישטר"א]. אפסר.
במקום רכוב ומנהיג ברגליו קני
סבירא לשמואל רכוב לאו מידי מעשה
לא קני אתמר נמי אמר רבי חלבו אמר רב
ליה רבנן שמעינן מינה
כ"ש במקום רכוב לחודיה וי"ל דמן
עביד ומשום דיחיד ורבים הלכה
דלא א) הוא מנהיג הבהמה
הונא ג)מוסירה מחבירו קנה ג במציאה ובנכסי
שרוכב עליה ולא
המשנה אין להוכיח דקני מנהיג
כרבים אפכה למתני' לאוקמה פטורא
מוסף רש"י
הגר לא קני מאי לשון מוסירה אמר רבא
מתעבידא מכחו ולא
כרבנן: הכי גרסינן שמע מינה ס"ל
במקום רכוב דאפילו לא קני מיקרי
המנהיג. שני מינים יחד
חרישה ולא דישה לפיכך
אידי אסברא לי כאדם המוסר דבר לחבירו
לשמואל רכוב לחודיה לא קני. ולא
מוחזק דכיון דמנהיג לחודיה שלא
קשורים זוגים בהולכת שום
הוא פטור הלכך רוכב
בשלמא מחבירו קני דקא מסר ליה חבריה
משא (דברים כב י).
לחודיה לא קני וכ"ש רוכב
גרס לרבנן: והא זמנין סגיאין
במקום רכוב קני מקרי מוחזק אפי'
במקום מנהיג ודברים
אלא במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה
אמרת. להא שמעתין נחזי אנן: ולא
במקום רכוב ומ"מ לקמן מוכיח שפיר
פשוטין הן. פי' מוסירה
דליקני מיתיבי היו שנים רוכבין על גבי
אמרת לן. אלא משמך למפשט
ממתניתין דרכוב לחודיה קני מאחר
כגון פרומביא ואפסר כל
ד)
בהמה בראוי לה. התופס
ספיקו דרב יהודה: אברא. אמת
שקרוי מוחזק דאי אפילו לחודיה לא
בהמה וכו' מני אילימא רבי מאיר השתא
במוסירה לא קני לא
קני סברא הוא דאפי' מוחזק נמי
הוא אמר לי נחזי אנן וזכור אני
יושב קני רכוב מיבעי אלא לאו רבנן ושמע
במציאה ולא בנכסי הגר
דהא לא מסר ליה אחרינא
לא הוי וכן לעיל דקאמר אילימא מהא
שאמרתי לו היכי תפשוט מר רכוב
מינה רכוב קני הכא במאי עסקינן במנהיג
ד
אבל מוסירה מחבירו קני
מיושב בקרון: מוסירה. קבישטר"א:
שנים אוחזין האי אמר כולה אגבהתי'
דהא מסר ליה חבריה.
ברגליו אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג מהו
מוסירה אינה קונה. במציאה עד
אבל שנים שהגביהו לא קנו התם
מיתיבי היו שנים רוכבין
דתימא רכוב עדיף דהא מנהיג ותפיס בה
על גבי בהמה וכו'. ופרקי'
נמי אע"ג דכמו שהם שניהם תפוסים
שיוליכנה ותעקור יד ורגל. ואע"ג
במנהיג הבהמה שרוכב
קמ"ל ת"ש השנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין
לא קנו מקרי מוחזק כיון דאם היה
דבמכירה קני כדתנן (קדושין דף כה:)
עליה (בקרקע) [ברגליו].
בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג
מגביה לחודיה אילו לא היה חבירו
בהמה גסה נקנית במסירה לגבי
א) אולי צ"ל דלא הוי כמנהיג
במדה
תפוס בצד השני היה קונה לכך
מציאה לא קני כדאמרינן טעמא
הבהמה כשרוכב עליה דלא
לקמן בשמעתין: איכא דאמרי. רב יוסף משמיה דנפשיה
איקרי מוחזק אפילו עם חבירו $ומסיפא אין להוכיח דרכוב ומנהיג
איתעבידא מכחו ולא הוי
קאמר נחזי אנן וא"ל אביי היכי תפשוט רכוב כו': אידי. שם
קנו שניהם זה במקום זה דקתני אם היו שניהם מודים יחלוקו דאין
כחרישה ודישה לפיכך וכו'.
חכם: מחבירו. מקח וממכר: בנכסי הגר. שמת ואין לו
שניהם מודים שכך קנו אותה ביחד זה ברכיבה וזה בהנהגה אלא
רכוב
לחודיה לא קני. נראה דרב
יורשין וכל הקודם בנכסיו זכה בהן ו): ומהו לשון מוסירה. שמוסרין
שניהם בהנהגה או בקנין אחר:
אותו בו ללוקח: אי נימא ר"מ. דאמר היושב בקרון סופג את
יהודה היה מסופק אם שמע משמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה
הארבעים ומתני' יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה: השתא לר"מ
ואז פשיט ליה דרכוב הוא דלא קני או אם שמיע ליה ברכוב במקום
יושב קני. דקאמר היושב בקרון סופג את הארבעים: רכוב מיבעיא.
מנהיג ואז מספקא ליה הי מינייהו קני דאי לא מספקא ליה אלא
ולמה לי לאשמועינן בתרתי: אלא לאו רבנן. ואשמועינן דביושב הוא
שמע משמואל ברכוב במקום מנהיג ותו לא א"כ ס"ל לשמואל דרכוב
דפטור אבל רכוב לא ותיובתא לרב יהודה דפשט רוכב מיושב: במנהיג
לחודיה קני והשתא פשיט רב יהודה דאפילו לחודיה לא קני:
מהו דתימא רכוב עדיף. פי' חזקתו עדיף ויבטל את חזקת
ברגליו. דקנייה במשיכה שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו כדרך
רוכבי סוסים: היינו מנהיג. והו"ל למיתני או שהיו שניהם מנהיגים:
המנהיג קמ"ל דשניהם מוחזקים ויחלוקו אבל אין לפרש
תרי גווני מנהיג. דאי אשמועינן בשני מנהיגים דיחלוקו לא היינו יודעים
מהו דתימא דרכוב עדיף ויבטל את קנין המנהיג קמ"ל דשניהם
קנו כדפרישית לעיל דאפילו לא הוי קני במקום רכוב מקרי מוחזק
להאי מהו דתימא כו': חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה:
כיון דמנהיג לחודיה קני וא"ת לעיל כי פריך השתא יושב קני רכוב
במדה
מיבעיא לישני דקא משמע לן דלא מבטל חזקת רכוב דתפיס בה ואזלא מחמתיה את חזקת המנהיג וי"ל דאין צריך להשמיענו דפשיטא
דרכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו לא חשיב לבטל את חזקת המנהיג דאי משום דתפיס בה מנהיג נמי אזלא מחמתיה טפי מרכוב אבל
השתא דמיירי במנהיג ברגליו דכיון דכל מה שיש במנהיג יש ברכוב ועוד דתפיס בה יבטל את חזקת המנהיג קא משמע לן ולפי מאי
דאוקימנא השתא במנהיג ברגליו
אתיא כרבנן וכל שכן כרבי מאיר:
מושך