איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
סז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוה יתיבנא. כי אמר ומודינא דאי שמיט ואכיל כו': ובעי לאותביה
בטעות ולא הוי מחילה ולכך הדרי פירי אבל אם היה נותנו בתורת
סד א מיי' פכ"ד מהל'
א) יבמות קיג. כתובות ק:,
אונאה. דתנן (לעיל דף נא.) דמחזיר לו אונאה ואע"ג דמדעת
רבית לא הוי הדרי דאבק רבית הוא אבל התם גבי פירות דקל
ב) [ר"מ מ"ז וכן ברי"ף
אישות הל' ה סמג
ורא"ש ליתא], ג) [גי' רא"ש
עשין מא טוש"ע אה"ע סי'
נתן לו הואיל וטעה אלמא מחילה בטעות לאו מחילה היא:
זביני ולא מחילה בטעות היא דנהי דיכול לחזור מ"מ אין לו לחזור
רבא], ד) [לעיל סא:],
קיו סעי' ה [וסי' קנה
ואודיק. השגיח בי וראה שהיה בדעתי להשיב על דבריו: חזיתן
כי היכי דליקו בהימנותיה
ולכך אית לן למימר דאפילו היה יודע
ה) [וע"ע תוס' יבמות פה.
סעי' י]:
❖
סה ב מיי' שם הל' ב
איילונית. קדמני להראותי טעמא
שיכול לחזור לא היה חוזר ורבא דהוה
ד"ה בלאות],
ועיין
בהשגות
לדבריו מאיילונית כדלקמן: הממאנת.
בעי לאותביה מאונאה היה סבור
הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן ובעי לאותביה
ובמגיד משנה טוש"ע
דטעמא דרב נחמן דלא מפקינן באי
קטנה יתומה שהשיאתה אמה לדעתה
אונאה ואודיק חזיתן איילונית והרי אונאה
אה"ע סי' קטז סעי' ד:
הגהות הב"ח
סו ג מיי' שם טוש"ע שם
שמיט ואכיל משום דמחילה בטעות
אמרו חכמים יכולה למאן דמן התורה
דמחילה בטעות היא ולא הויא מחילה ואודיק
(א) גמ' וכן אמר רבה כי:
סעי' ג:
הויא מחילה ולפי סברת רבא היה
אין מעשה קטנה כלום ואמה אינה
סז ד ה מיי' פ"ו מהל'
(ב) רש"י ד"ה אכל כשיעור
חזיתן איילונית הרי איילונית דמחילה בטעות
משיבו ומביא ראיה מאיילונית:
זוכה בה לקדשה ורבנן הוא דתקון
וכו' הוה לי זוזי (לא) תז"מ
מלוה הל' ד עיין מ"מ
היא והויא מחילה דתנן הממאנת והשנייה
הממאנת והשנייה והאיילונית
א)א
ב
ומה שנ"ב חסר: (ג) ד"ה
ופי"א מהל' מכירה הל' יב
נשואין ליתומה שלא ינהגו בה מנהג
לא מסלקינן וכו' דכיון
סמג עשין פב ולאוין קצג
ג והאיילונית אין להן לא כתובה ולא פירות
אין להן כתובה
הפקר וישמרנה בעלה והם אמרו
❖
דכי אכלינהו:
טוש"ע ח"מ סי' קפב סעי'
ולא מזונות ולא בלאות ולא היא לא אונאה
דסגי לה במיאון: אין לה כתובה.
פירות ומזונות ובלאות. בפי"ב דכתובו'
יב וסי' רז סעי' ח וטוש"ע
י"ד סי' קעד סעי' ג:
הויא תיובתיה ולא איילונית מסייע ליה לא
ואף מה שהכניסה לו בנדונייתה
(דף קז:) תניא כיצד אמרו ממאנת
סח ו ז מיי' פ"ו מהל'
הגהות הגר"א
ושמאתן בכתובתה וכל שכן מאתים
אין לה מזונות אי אתה יכול לומר
אונאה תיובתיה דלא ידע דאיתיה אונאה
מלוה ולוה הל' א
שתיקנו לאשה משום דבעל כרחיה
ביושבת תחת בעלה שהרי הבעל חייב
[א] גמ' סמכה דעתיה
ועיין שם הל' ז ובהשגות
דמחיל גביה ולא איילונית מסייע ליה דניחא
ובמ"מ סמג לאוין שם
כו'. נ"ב ואינו מכור אלא
נפקא: שנייה. שניות לעריות שגזרו
במזונותיה אלא כגון שהלך בעלה
לה דתיפוק עלה שמא דאישות ההיא איתתא
טוש"ע י"ד סי' קעד סעי'
על תנאי זה. טוש"ע י"ד
ד
למדינת הים ולותה ואכלה ועמדה
חכמים בפ' שני דיבמות (דף כ.) אין
ג וע"ש:
סי' קע"ד וח"מ סי'
דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא
סט ח ט מיי' פ"ז מהל'
ומיאנה ואיילונית נמי יש לפרש בענין
לה כתובה דקנסא הוא דקנסינן לה
קפ"ב וקמ"ל שלא תאמר
מקריביי אזל זבן לה א"ל אי הוו לי זוזי
דלא סמכא דעתיה ונתרצה
מלוה ולוה הל' א
זה דלמזונות שאחר מיאון ואחר
מפני שמרגילתו עליה כדאמרינן
המוכר בלא תנאי קמ"ל
סמג שם טור י"ד סי' קעב
מהדרת לה ניהלי א"ל את ונוולא אחי אמר
ביבמות (דף פה:): והאיילונית.
שנמצאת איילונית לא אצטריך דפשיטא
דהוא תנאי גמור אבל
כל הסוגיא וע"ש שיש בה
❖
רבה בר רב הונא כל את ונוולא אחי אמר
דלית לה מזוני ושנייה אין לפרש
דוכרניתא דלא ילדה לשון איל. אין
הרמב"ם גורס לא סמכא
פירושי' שונים:
ה
ב)
כו' ולא קנה כלום וכתב
ביתבא תותיה דהא מילתא דפשיטא
לה כתובה שמקחו טעות דלאו
[א] סמכא דעתיה ולא גמר ומקני ארעא הדרה
לח"מ שמפרש מ"ש אי הוו
דהא אפילו אלמנה לכ"ג דאית לה
אדעתא דהכי נסבה ואע"ג דכי מחלה
פירי מאי רבית קצוצה הוו ויוצאין בדיינין
לי זוזי כו' לא בתורת שאלה
ו
מוסף רש"י
אלא בתנאי גמור וכיון שלא
כתובה אין לה מזונות היכא דיתבא
היא נדונייא דילה למוסרה בידו טעות
או דילמא כי אבק רבית הוו ואין יוצאין אמר
הממאנת והשנייה
שתק השליח אלא אמר
הואי מחילה בטעות הויא מחילה: ולא
תותיה כדאמר ביש מותרות (יבמות דף
והאיילונית אין להן
את ונוולא אחי לא גמר
רבה בר רב הונא מסתברא כי אבק רבית
פירות. נכסים שנפלו לה בירושה
פה. ושם) בעמוד והוצא קאי מזוני
לא כתובה. ממאנת
ומקני ע"ש וכ"כ בש"ע
הוו ואין יוצאין בדיינין וכן אמר רבא כי אבק
ח"מ סי' ר"ז: [ב] שם
(א)
משום דמעצמה יוצאה,
אחר שנשאת תיקנו חכמים שהבעל
אית לה וכשהלך בעלה למדינת הים
שניה קנסא דרבנן הוא
ובדיתמי כו' אכל טפי. נ"ב
רבית הוו ואין יוצאין בדיינין אמר ליה אביי
אוכל פירות ולה תיקנו תחתיהן שאם
ולותה ואכלה לא אצטריך דהא
כדאמרינן ביבמות בפ' יש
לא. גירסת הרמב"ם וכ"ה
לרבה משכנתא מאי התם טעמא מאי משום
נשבית חייב לפדותה משלו. ואלו אף
אלמנה לכ"ג כה"ג נמי אין לה כדמסיק
מותרות (פה:) מפני שהיא
גירסת הרי"ף. מ"מ וז"ש
מרגילתו לנושאה, שאינה
ומחשבינן משטרא לשטרא
דלא קץ ליה הכא נמי לא קץ ליה או דילמא
על פי שאין להם תקנת פירות שאם
ביש מותרות אלא לאחר מיתה
מפסדת כלום בנשואין,
(דלגירסת רש"י כ"ש הוא):
נשבית לא יפדנה דלא קרינא בה
איירי דס"ד דיש לה כמו לאלמנה
התם זביני הכא הלואה א"ל התם טעמא מאי
[ג] שם עבד ר"א עובדא
שאינה נפסלת בהן וולדה
ואותבינך לאינתו אפילו הכי לכשתצא
כדאמרי' התם:
כשר, איילונית משום דמקח
ביתומים קטנים כגדולים.
משום דלא קץ ליה הכא נמי לא קץ ליה אמר
ובלאות. פי' בקונט' שהכניסה לו
נ"ב הרי"ף ורמב"ם ל"ג
טעות הוא (כתובות ק:).
לא יחזיר לה פירות שאכל: ולא בלאות.
רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק
ולא פירות. דין פירות
לה אבל הרא"ש וש"פ
ז
הכניסה לו בגדים בנדונייתה אפי'
בגדים בנדונייתא אפילו
כתבוה: [ד] רש"י ד"ה
והוא פירקונה שתיקנו
פירי דלא כרבה בר רב הונא אמר ג) מר בריה
יש מהם קיימים לא יחזיר בלאותיהן.
יש מהן קיימין לא יחזיר ואי אפשר
לא מסלקינן. עד כו'.
חכמים תחת פירות נכסי
דרב יוסף משמיה דרבא הא משכנתא
נ"ב ורמב"ם פי' שאינו
מלוג שהוא אוכל אין לה ואם
אלמא מחילת אכילת פירות אע"פ
לומר כן דבכל מקום שמיירי בבלאות
מנכה לו הכל אלא כמו
נשבית אינו חייב לפדותה,
באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן
שבטעות מחלה לו מחילה היא: דלא
קיימין מזכיר בהדיא קיימין כדאמר
שיראו הדיינים אבל ש"פ
דתנאי כתובה ככתובה וכיון
פירשו כפירש"י: [ה] תוס'
ליה אכל טפי לא מפקינן מיניה ולא מחשבינן
דאין לה כתובה אין לה
ידע. שנתאנה דליחול הלכך אין
סוף פרק אע"פ (כתובות דף סג:) מרדה
ח
תנאי כתובה, וכן מזונות
ד"ה פירי. אע"ג כו'.
כאן מחילה ואפילו בטעות: דניחא לה
הפסידה בלאותיה קיימין ובסוף
משטרא לשטרא ובדיתמי אכל שיעור
נמי תנאי כתובה נינהו,
נ"ב וכ"כ הרא"ש אבל
דניפוק עלה קלא שמא דאישות. ואפי'
אלמנה [ניזונית] (שם דף קא:) נמי
ובפרק בתרא (שם קז:)
הרי"ף ורמב"ם כתבו משום
זוזי מסלקינן ליה [ב] אכל טפי מפקינן מיניה
אמרינן כיצד אמרו ממאנת
דהוי רבית קצוצה וע'
יודעת שאין נשואיה נשואין רצונה
אמרינן זנתה לא הפסידה בלאותיה
ומחשבינן משטרא לשטרא אמר רב אשי
אין לה מזונות, אי אתה יכול
ברא"ש בארוכה:
להאכילו: א"ל. מוכר לשליח: אי
קיימין ובהדיא אמרינן בפ' אלמנה
לומר ביושבת תחתיו שהרי
השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה
הוה לי זוזי מהדרת לי. רוצה אני
(שם.) בגמרא דהך משנה לא שנו
בעלה חייב במזונותיה,
אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה בלא
ט
אלא שאם הלך למדינת
שתקבל מעותי: את ונוולא אחי.
אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל
הים ולוותה ואכלה ועמדה
זוזי מאי טעמא סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה
אתה והיא קרובים אתם ותתרצו
אית לה ופריך אהייא אילימא אממאנת
ומיאנה אינו משלם
(שם ק:
הוא הוי אבק רבית ואבק רבית אינה יוצאה
ביניכם. ונוולא לשון ארמי בין בזכר
ואאיילונית אי דאיתנהו אידי ואידי
עי"ש). ולא בלאות. שחקי
ד)
בגדים שהביאה לו בשומא
בין בנקבה כשרוצה לומר אתה והוא
בדיינין [ג] עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים
שקלה ואי דליתנהו אידי ואידי לא שקלה
ולבשן הוא, אינו מחזירן לה
או אתה והיא כך ראיתי בתשובת
אלא אשנייה אי דאיתנהו אידי ואידי
כגדולים
ביציאתה (שם).
הגאונים. ואני אומר שזה שמה: משכנתא מאי. משכן לו שדה ולא
שקלה ואי דליתנהו איפכא מבעי ליה ומסיק לעולם אשנייה ובליתנהו
קץ עמו לאכול פירות לשם רבית אלא סתם והוא ירד ועשה ואכל:
וקנסוה רבנן לדידה בדידיה ולדידיה בדידה אלא הנך בלאות דקתני
הכא נמי לא קץ ליה. ופליג אדרב נחמן דאמר לעיל הדרא ארעא
הכא היינו בלאות שאין קיימין ופירות דקתני לאו בפירות שאכל
והדרי פירי: וחשיב. כמה אכל פירות ואפקינהו מיניה: באתרא
קאמר דאפילו קרן גופיה אם אכלו אין לה אלא אצטריך
דמסלקי. במקום שנהגו להלוות סתם ומלוה אוכל פירות ולא פסק
לאשמועינן דאין לה פירות שליקט והם עדיין בעין אי נמי תקנת
עמו בנכייתא כדלקמן ונהגו לסלק את המלוה ממנה בכל עת שתשיג
פירות קאמר דאין לה כגון שנשבית ולותה ופדתה עצמה ואחר
יד הלוה למעות: אכל כשיעור זוזי. כפי מה שנמכרין הפירות
כך מיאנה דומיא דמזונות ה):
פירי
מאי כרבית קצוצה דמי ויוצאין. [ה] אע"ג דמשמע הכא דאי
בשוק ובא הלוה לפנינו ותבע ואמר איני רוצה שיאכל פירותי
ברבית ישומו פירות שאכל ויטלם בחובו אילו הוו לי זוזי (ב) לא
הדרו פירי לא הדרו אלא מטעם דהוי רבית קצוצה מכל
מסלקינן ליה השתא נמי פירי אכל זוזי דידי נינהו: מסלקינן ליה.
מקום רבינא דאפיק פירי ע"כ לאו מהאי טעמא דהא אית ליה
ואע"ג דאבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינין הני מילי לבתר
בריש פירקין (לעיל דף סב.) דמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין
דשקליה אבל זה זריז הוא ואינו מניחו לאכול אלא כדי הקרן:
ממלוה ללוה אלא צ"ל דטעמא דרבינא משום דהויא מחילה בטעות
אכל טפי לא מפקינן מיניה. דאבק רבית הוא ואינה יוצאה
ולא הוי מחילה ודוקא בזביני כעין עובדא דרבה בר רב הונא
בדיינין: ולא מחשבינן משטרא לשטרא. אם חייב לו מעות בשטר
אפיק רבינא פירי ולא בהלואה ור"ת מפרש הכא כרבית קצוצה
דמי לא מטעם רבית קצוצה יוצאים אלא כלומר משום דמחילה
אחר אין העודף בזה שאכל פרעון לחוב השטר האחר דהאי
אפקינן מיניה הוא מה שאכל כבר: וביתומים. אם שדה זו של
בטעות לא הויא מחילה ויוצאים כמו רבית קצוצה דיוצאה או
יתומים היא: אכל טפי מפקינן מיניה. שב"ד שבעיר אביהן של
דילמא הויא מחילה ואין יוצאים כאבק רבית דאין יוצאים בדיינין
יתומים והרי הם שליטים לעשות משפט והם לא מחלו על העודף
ואין נראה דמה לו לתלות מחילה בטעות ברבית קצוצה אבל
שאכל והוה ליה כמאן דסלקוה משעתא דאכל שיעור זוזי: לא
טעמא דרבינא הויא ודאי משום מחילה כדפרישית:
מסלקינן ליה בלא זוזי. [ד] עד שיתן לו כל שיעור מעות הלואתו (ג) וכיון
במישלם
דכי אכלינהו להך לאו בתורת פרעון אכלינהו הוה ליה אבק רבית משעת אכילה ואינה יוצאה בדיינין וכי סלקוהו משדה זו בלא זוזי
אפוקי מיניה אבק רבית שאכל הוא. והאי דנקט לעיל אתרא דמסלקי דאילו אתרא דלא מסלקי שנהגו לאכול המשכונא שנים הקצובות
למנהגן ואילו הוו
ליה זוזי לא מצי מסלק ליה הכל מודים דכל אותן
השנים כמכר הוא אצלו ואי
נמי אכל שיעור זוזי
לא מסלקינן ליה:
כגדולים