סז:
איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף. תימה מה
כגדולים. ואע"ג דאכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דקסבר מתחילת
ע א מיי' פ"ו מהל' מלוה
א) לקמן קי. ב"ב לה: [לח.],
אכילתן אבק רבית הוא ואין כח בדיינין להוציאו: באתרא דמסלקי
בין זה לנכיית' דע"כ יכול לסלקו דאם לא היה יכול
ב) [קדושין כה: ב"ב פה:
הל' ז ופ"ז הל' א סמג
❖
ע"ז עא:], ג) [דברים כד],
לאוין קצג טוש"ע י"ד סי'
לא ניכול פירא אלא בנכייתא. שינכה לו מן החוב דבר קצוב
לסלקו אם כן בלא נכייתא נמי שרי כדמשמע לעיל דקאמר באתרא
קעב סעי' א בהג"ה:
דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא משמע אבל באתרא דלא מסלקי
לשנה דנראה כמוכרו לו ויורד בספק דאפילו תלקה ולא יהו בה
עא ב מיי' שם פ"ו הל'
אכלי אפילו בלא נכייתא וזה דוחק
פירות ינכה לו אותה קצבה הלכך
ח סמג שם טוש"ע
הגהות הב"ח
שם סעי' א:
לומר דבנכייתא אין דרך לנכות אלא
כי שקיל מיניה טפי לאו רבית הוא.
כגדולים אמר רבא בריה דרב יוסף משמיה
עב ג ד מיי' פ"ז שם הל'
(א) רש"י ד"ה למאן דאסר
דבר מועט אבל במשכנתא דסורא
ודווקא באתרא דמסלקי אבל באתרא
❖
דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי לא
וכו' אסר היכי שרי:
ד סמג שם טור י"ד
א
סי' קעב וטוש"ע ח"מ סי'
רגילים היו לשום כדי שויו דמשמע
דלא מסלקי כל ימי הזמן הוי כמכירה
ניכול אלא בנכייתא וצורבא מדרבנן אפילו
סז סעי' ב וסי' רעח סעי'
אצלו ובלא נכייתא נמי אכול: וצורבא
דמשום דכתבי הכי שרי וי"ל דמאחר
ז:
בנכייתא לא ניכול אלא במאי ניכול בקיצותא
גליון הש"ס
מדרבנן. שצריך לישר דרכיו ולהתקדש
שמפרש כן לא מיחזי כהלואה אלא
עג ה ו מיי' שם סמג שם
הניחא למאן דאמר קיצותא שריא אלא למאן
גמ' כי משכנתא דסורא.
טור י"ד שם:
כלוקח ממנו פירות של השנים הללו
אף במותר לו פן ילמדו ממנו לזלזל
עד ז ח מיי' שם הלכה ג
עיין פסחים דף קיב ע"ב
דאמר קיצותא אסירא מאי איכא למימר
באותן דמים אבל כשאינו כותב לו
באיסורין אפילו בנכייתא נמי לא
תוס'
סמג שם טור י"ד
מצוה וגוף גדול:
דאתמר קיצותא פליגא בה רב אחא ורבינא חד
ניכול: קיצותא. לקמן מפרש: מאן
כך אלא מנכה כל שנה ושנה בפני
שם:
ד"ה רבינא וכו' ואור"ת
❖
עה ט י טור י"ד שם:
דרבינא לא היה רוצה.
דאסר בקמייתא. ללישנא קמא דאמר
אמר קיצותא שריא וחד אמר קיצותא אסירא
עצמה נראה כאילו מוזיל גביה פירות
עיין באלי' רבה א"ח ס"ס
אותה שנה בשכר מותר המלוה כדתנן
באוכל בלא נכייתא פליגי סבר
היכי דמי קיצותא דאמר ליה עד חמש שנין
❖
תקנד:
בבתרייתא כולי עלמא שרי: למאן
(לעיל ד' סד:) לא ישכור הימנו בפחות
אכילנא לה בלא נכייתא מכאן ואילך שיימנא
מוסף רש"י
דאסר בבתרייתא. ללישנא בתרא
ואפילו אם נאמר שלא יוכל לייקר לו
לך כולהו פירי איכא דאמרי כל בלא
כי משכנתא דסורא
הגהות הגר"א
פירות של שנה אחרת דמסתמא אין
דאמרינן אפילו כי אכל חמש שנים
דכתבי בה הכי כו'.
נכייתא אסור אבל היכי דמי קיצותא דאמר ליה
[א] גמ' אמר איזיל כו'.
באין לעשות תנאי חדש בכל שנה מ"מ
קמאי בנכייתא פליגי דחד מינייהו
ותקנתא דרבנן הויא הך
עד חמש שנין אכילנא בנכייתא מכאן ואילך
משכנתא, משום דהמלוה
נ"ב הרמב"ם השמיטו וכן
אסר (א) היכא שרי: במשלם שניא כו'.
הואיל ולא קצבו סכום כל השנים
הרי"ף: [ב] רש"י ד"ה
לחבירו על שדהו אסור
שיימנא לך כולהו פירי מאן דאסר בקמייתא
לפרש בשטר במישלם שניא אילין
דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח
לאכול הפירות משום רבית,
ואמר לא מסתלקנא בשעת
שרי בבתרייתא מאן דאסר בבתרייתא היכי
תיפוק מיחזי כהלואה:
הימנו פירות השנים האלו במעות
אבל בנכייתא מותר, כעין
כו'. נ"ב ורמב"ן ורשב"א
האי משכנתא באתרא דמסלקי אין
משכנתא דסורא, שמלוה
מפרשים אפילו אחר מתן
הללו: אין בעל חוב גובה הימנה.
שרי למיכל שרי $ כי משכנתא דסורא
ב א)
עשרה מנה על שדהו ולסוף
מעות. נ"י ומ"מ. וכתבו
ב"ח גובה הימנה. דהוי
אם מת המלוה ונפלה לפני בניו אין
דכתבי בה הכי במשלם שניא אילין תיפוק
עשר שנים חוזר הקרקע
שרמב"ם מפרש כפירש"י:
[ג] תוס' ד"ה והלכתא.
לבעלים בחנם ונמצא קונה
כמטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבעל
בעל חוב של אביהם גובה הימנה
ארעא דא בלא כסף רב פפא ורב הונא בריה
פירות של כל שנה במנה ואין
ונראה כו'. נ"ב ובשעת
חוב ולא דמי ליתומים שגבו קרקע
דאין להם לאביהם בגופה של קרקע
כאן צד רבית, ואע"פ ששוין
מתן מעות כמ"ש רש"י.
דרב יהושע אמרי תרוייהו ג האי משכנתא
בחובת אביהן דב"ח חוזר וגובה אותה
כלום ומטלטלי בעלמא נינהו ומטלטלי
הפירות כפלים, שהרי הוא
רא"ש וטור אבל הרמב"ם
באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה הימנה
קרוב לשכר וקרוב להפסד,
אינו מחלק בכל זה ומשמע
מהן אע"ג דשומא הדרא לעולם דלא
דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב.
שמקבל פירות של כל שנה
דאפי' בשעת הלואה ועי'
ואין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית
הדרא אלא משום ועשית הישר והטוב
דבשלמא בעודו קיים גבי אפילו
במנה ואפילו בשנת שדפון
נ"י:
משמטתה ובאתרא דלא מסלקי בעל חוב
ומרישא הוא דקא זבין לה כדאמרינן
מגלימא דעל כתפיה שהרי לו הלוה
ד
שלא יהו שוין פירות השנה
דינר (רשב"ם ב"ב לה:).
גובה הימנו ובכור נוטל בו פי שנים ואין
בפ"ק (לעיל ד' טז:) ולהכי נמי אוכלין
מעותיו ונשתעבד והתורה אמרה
בסיסני. כלי ששמו סיסני
הפירות בלא נכייתא:
יבא שליח ב"ד ויכנס לביתו ויטול
שביעית משמטתה ואמר מר זוטרא משמיה
(פסחים מב:) כלי שנותנים בו
ושביעית
משמטתה. לא דמי
משכונו דכתיב (דברים כד) והאיש
תמרים (שבת קי.). כליו
דרב פפא ה האי משכנתא באתרא דמסלקי
של לוקח ברשות מוכר.
למלוה על המשכון
אשר אתה נושה בו וגו' ואמרינן
מסלקי ליה ואפילו מתמרי דאבודיא ואי
כגון פסק ונתן לתוך מדה
ו
דאינה משמטתה דשאני מטלטלין
לקמן (דף קיג.) זה שליח ב"ד אבל
של לוקח, או מדד במדה שלו
אגבהנהו בסיסני קננהו ולמאן דאמר ב) כליו
דתפיס להו וקנה להו שלא בשעת
היכא דמית בהדי יתמי מאי עבידתיה
ושפכן לכליו של לוקח,
של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אפילו
והבית של מוכר הוא, קנה
הלואתו כר' יצחק (לקמן ד' פב.) ולהכי
דתבע הרי לא לוו ממנו. ואי ירתי
לוקח. כאילו נתן לתוך
דלא אגבהנהו בסיסני קננהו: פשיטא
גם בשעת הלואה חשוב של אחיך
קרקעות משתעבדי נכסיה מחיים
ז
רשותו של לוקח
(רשב"ם
באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא הא
ב"ב פה:).
בידך אבל קרקע לא:
ומיחייב מדין ערב דנכסייהו דבר
והלכתא צריך למקנא מיניה.
איניש אינון ערבון ביה דכי אוזפיה
קאמר דלא מסתלקנא אלא באתרא דלא
אין לפרש משום
עלייהו סמך אבל מטלטלי אפילו דין
מסלקי ואמר מסתלקנא מאי צריך למקנא
דמלוה קאמר מסתלקנא והוי פטומי
ערב ליכא דלאו עלייהו סמיך מלוה
מיניה או לא רב פפא אמר לא צריך למקנא
הואיל ובידו להצניען ולאבדן: ואין
מילי דלוה איבעי לאתנויי דא"כ אמאי
מיניה רב ששת בריה דרב אידי אמר צריך
הבכור נוטל פי שנים. למאן דאמר
צריך למיקנא לימא דלוה יתנה [ג] ונראה
למקנא מיניה והלכתא ח צריך למקנא מיניה
דאיירי לאחר שלוה הימנו סתם דאפי'
בבבא בתרא (דף קכד:) דאין הבכור
[א] אמר איזיל ט ואייתי זוזי לא אכיל איזיל ואטרח
אם יתנה הלוה צריך קנין שלא יחזור
נוטל פי שנים במלוה הא נמי הואיל
ואייתי זוזי רבינא אמר אכיל ומר זוטרא
בו דאי בתחילת הלואה אע"ג דהוי
ואתרא דמסלקין מלוה בעלמא הוא
בריה דרב מרי אמר לא אכיל והלכתא לא
אתרא דלא מסלקי כיון שזה עמד
דאין השדה לפניו אלא לשעבוד
י
וצווח לא יכול לקנות אלא מה שהוא
פירות והוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל
אכיל רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי
מקנה לו: רבינא אכל בנכייתא.
בראוי לבא לפניהם לאחר מיתה
בנכייתא רבינא אכיל בנכייתא אמר מר
תימה דלעיל אמרינן דצורבא מרבנן
לחלוק כבמוחזק ביד אביו דכתיב
זוטרא מאי טעמא דמאן דאכיל בנכייתא
אפי' בנכייתא לא ניכול ועוד דלעיל
(דברים כא) בכל אשר ימצא לו:
מידי דהוה אשדה אחוזה שדה אחוזה לאו
ושביעית משמטתה. כשאר מלוה בשטר
איפליגו בקיצותא רב אחא ורבינא
אע"ג דקא אכיל פירי טובא אמר רחמנא
ואפי' מאן דשרי מודה בנכייתא
שנכסי לוה משועבדין להן ושביעית
קא
דאסור לכל הפחות לצורבא מרבנן
משמטתן דאין זה מלוה על המשכון
$ואומר ר"ת דרבינא לא היה רוצה ליטול השם ולעשות עצמו צורבא
שאין שביעית משמטתו דהתם במשכון של מטלטלין קיימינן וטעמא
מרבנן ועוד נמצא מוגה בספרו של רבינו תם רפרם במקום רבינא
משום דבעל חוב קונה משכון שבידו דילפינן (לקמן דף פב.)
מולך תהיה צדקה ג) והוה ליה כגבוי: בעל חוב גובה ממנו. דמכר
בפלוגתא דקיצותא וי"מ דהך נכייתא דרבינא היינו קיצותא דאיכא
הוא אצלו והיינו טעמא דכולהו: אפי' מתמרי דאבודיא. כשגודרין
דאמרי לעיל חמש שנים אכליה בנכייתא מכאן ואילך שיימינן לכולהו
פירות דהא פליגי רב אחא ורבינא וקיימא לן דרבינא לקולא
תמרים שוטחין מחצלות תחת הדקלין ונופלים התמרים עליהם
ונראה שגם ר"ח סובר כן שפסק דקיי"ל כרב אשי דלא אכיל
ואם בא ושילם לו מעותיו מסלקו אף מן התמרים התלושין שעל
המחצלות: ואי אגבהינהו כבר בסיסני. שנתנן בתוך סלים כשנטלן
בנכייתא ולא שרי לצורבא מרבנן אלא כמשכנתא דסורא אם כן ר"ל
מן המחצלות: קנה. אותם בהגבהה קודם שקיבל מעותיו והרי הן
דנכייתא דהכא הוה קיצותא מדלא שרי אלא כמשכנתא דסורא:
שלו: ולמ"ד. בבבא בתרא (ד' פה:): כליו של לוקח קונה לו.
ונותן
ואפי' הוא ברשות של מוכר: אע"ג דלא אגבהינהו. לפי שקנו לו מחצלותיו שהן כליו: ואמר לא מסתלקנא. [ב] בשעת מתן מעות התנה
על מנת שלא תוכל לסלקני עד כך וכך שנים כו' ועל מנת כן נתן מעותיו וקרקע נקנה בכסף בין דרך מקח בין דרך שכירות בין
בכל הדרכים כפי התנאי: צריך למיקנא מיניה. דאי לא קני מיניה דיבורא בעלמא הוא ויכול לומר לא אשנה מן המנהג: א"ל איזיל
ואייתי זוזי. ואשלם לך ומעתה אל תאכל פירות עוד: לא אכיל. הואיל והמעות מוכנים לו ולא נתנו לו רשות להיות שומט ואוכל.
ובאתרא דמסלקי קאי: שדה אחוזה. שאמרה תורה (ויקרא כז) לפדותה מן ההקדש לפי השנים שעד היובל סלע ופונדיון לשנה כפי חשבון
ואע"ג דאכיל פירי. הקדש טובא ששוין פירות של
חמשים שקל לבית זרע חומר שעורים
לארבעים ותשע שנות היובל:
כל השנה הרבה:
פריק